מרטין הסטז'ר מגרמניה וג'וזפה האיטלקי ישבו מובטלים בסככה של יקב ויתקין וחיכו שדורון יגמור לתקן את הקראשר. ממש כמוהם, גם הענבים שנבצרו באותו בוקר חיכו בארגזים, בשעה שהיינן ובעל היקב ניסה להחזיר למקומו גלגל שיניים שהשתחרר בעזרת מקדחות, פטישים וכמה עצות טובות מהשכנים. נדחקתי בין המכלים שבחדרי הקירור הצפופים כדי לטעום פרנץ' קולומברד מגפנים בוגרות, בעל ריחות של תפוחים ירוקים ולימון, ושני יינות גוורצטרמינר. לאחד ריחות הדרים רעננים, ולאחר, שבא מאזור חם יותר, ריחות משמש ופירות טרופיים. הוויונייה שתסס בחבית הריח כמו אשכוליות טריות ועקץ את החך בחריפות נעימה, לריזלינג היו ריחות שהזכירו לי בירת חיטה ולרוסאן ריחות הדרים ותפוחי עץ. דורון הצליח להתגבר על התקלה והצוות הרב-לאומי חזר להרים את ארגזי הפלסטיק הכחולים ולשפוך את התכולה למכונה הרועשת שלעסה את האשכולות, ירקה את השזרות והזרימה את הנוזל הסגול למכלים. החושך כבר ירד על כביש החוף כשרכבתי מכפר ויתקין הביתה, בפעם האחרונה באותו שבוע. כשאני כותב "פעם אחרונה", אני מתכוון לרכיבה, כי למחרת יצאתי שוב לדרך, אל יקב ברבדו שבכרמי יוסף. הפעם עשיתי זאת ברכב ממוזג ושקט, עם קנדריק למאר ברמקולים ונוסעת במושב שלידי. הגפנים משני צידי דרך העפר המובילה ליקב היו עמוסות ענבי מאכל צבעוניים, והדרכים עצמן היו עמוסות רוכבי אופניים בבגדים צבעוניים לא פחות. בסככה הגדולה הצמודה ליקב ישבו כ-20 מבקרים, שהגיעו לבוקר של טעימות יין בין הכרמים. בשנת 1999 החליטו הפרופסורים בן עמי ברבדו ועודד שוסיוב, חוקרים בעלי שם עולמי בתחום הגפן והיין, להקים יקב על בסיס הכרמים של משפחת שוסיוב בכרמי יוסף. את היין הראשון הם השיקו בשנת 2001 ובציר 2012 הוא האחד עשר שלהם. "עוד לא היתה שנה כזו", אמר לי פרופ' ברבדו כששאלתי אותו על בציר 2012. המיקום של הכרמים, בשיפולי הרי יהודה, מאפשר לגפנים ליהנות מטמפרטורות נוחות יחסית, הודות לאוויר ההרים הקריר שתופס את מקומו של אוויר השפלה החם העולה למעלה. פרופ' ברבדו אומר שזה כמו בפיאמונטה באיטליה. למרות זאת, קיץ 2012 היה חם מאוד בכרמי יוסף. "בשנים כאלה", אומר פרופ' ברבדו, "אנחנו מצפים להצטמקות של הענבים ולעלייה ברמת הסוכר, אבל החום הכבד גרם להבשלה להיעצר". הפתרון היה לבצור בשני מועדים בהפרש של שבועיים כדי להשיג שתי רמות הבשלה, להתסיס את היינות בנפרד ולערבב בהמשך. אני טועם שרדונה מבציר 2011. ריחות הווניל והעץ החדש שלו משולבים יפה בנוכחות הפרי והטעמים מאוזנים להפליא. עם זאת, הוא קצת מלא מדי לטעמי. את היין שנשאר בכוס שלי שפכתי על אדמת הכרם, כמו שהתרגלתי לעשות בשלושת השבועות של המסע, אבל המבטים של שאר האורחים גורמים לי להבין שאולי טעיתי. את היינות הבאים כבר כיוונתי למרקקה. היו שם ברבדו קופאז' 2010, בלנד של קברנה פרנק, שיראז וקברנה סוביניון מכרם יחיד: יין מורכב ואלגנטי, שמשלב ריחות ירקרקים האופייניים לקברנה פרנק, ריחות פרי שחור שאפשר לשייך לקברנה סוביניון, תיבול שמקורו בשיראז וריחות שוקולד שמגיעים מהחבית. המבנה שלו מוצק והחמיצות טובה. יין לאוכל. פרופ' ברבדו סיפר לי על משלחת של חקלאים מצרפת שבאו לישראל ללמוד שיטות השקיה ולא האמינו איך אפשר לעשות יינות כל כך טובים בארץ כל כך חמה. ברבדו שיראז 2010 הוא יין של ארץ חמה. הריחות שלו בשלים ועשירים, הטעמים ידידותיים ומתובלים והסיומת ארוכה. יין שלצד המאפיינים של הזן מצליח לשמור על אופי ייחודי. נפרדנו מהפרופ' ברבדו ועלינו להרי ירושלים, לאכול משהו במטבח של רמה בנטף ולהתכונן לשבוע הבא, הרביעי והלפני אחרון של המסע.
האקדמיה ליין
כמעט כמו פיאמונטה באיטליה, גם ביקב ברבדו בכרמי יוסף, שני פרופסורים עושים יינות בכובד ראש • רשמים מטעימה רצינית של שותה הכפר
Load more...