מבעד למסגרת מבליח לו דף מצהיב ועליו איור: אלוף (מיל') דוד עברי, שהיה המפקד הראשון של בית הספר לטיסה בחצרים, משקה פרחים הנובטים מאדמות הנגב ועליהם כובעי פרחי הטיס. את האיור מראה עברי לאל"מ י', מי שמשמש היום מפקד בית הספר לטיסה בחצרים. השניים נפגשו לרגל חגיגות ה־70 לבית הספר לטיסה, ששיאן יגיע במסדר הכנפיים של קורס טיס 179, שייערך השבוע בחצרים.
"מסביב רואים את המדבר. לפעמים קבלני המים היו סוגרים לפרחי הטיס את המים בזמן עבודות הבינוי, אז אני הייתי רץ בלילה לחפש את השיברים", מסביר עברי בחיוך לאל"מ י'. "את האיור הזה צייר גלזון, שהיה מדריך בבית הספר לטיסה, והוא פורסם בביטאון של בית הספר. לימים הוא נפל בשבי במלחמת ששת הימים, שם קטעו לו את הרגל, ולמרות זאת הוא חזר לטוס".
בית הספר לטיסה הוקם בשנת 1949 בבסיס חיל האוויר בסירקין, ובשנת 1954 הוא הועבר לבסיס תל נוף. כחלק ממימוש חזונו של דוד בן־גוריון להפרחת השממה בנגב, שאף צה"ל לרכז בנגב את כל בסיסי ההדרכה כך שמרבית הכוח הסדיר יהיה קרוב לחזית המצרית, שהיתה באותן שנים האויב העיקרי של ישראל. באוקטובר 1966 נבנה בית הספר לטיסה בבסיס הקבע שלו בחצרים, שם הוא קיים עד היום.
"עד אז היו משתמשים רק בבסיסים שהבריטים בנו בארץ, וחצרים הוא הבסיס הראשון שתכננו ובנינו בעצמנו. המחשבה הראשונה היתה לבנות שם רק בית ספר לטיסה, אבל השטח העצום בנגב פיתה אותנו להגדיל אותו ליותר מזה", משחזר עברי. "כשהתחלנו, רק מסלול אחד היה גמור. אפילו כביש לבסיס לא היה. היינו נוסעים יום־יום על חלוקי נחל, ומי שנסע לבסיס היה מקבל מחלת ים. לא היה לנו מטבח, אז את האוכל קיבלנו מפיקוד דרום. אני זוכר שכשהיינו יוצאים מהמטוס אחרי שנחתנו, היו מתגלגלים לעברנו כדורי קוצים שהגיעו ממש עד למטוס".
כשעברי מונה למפקד בית הספר לטיסה בחצרים, הוא היה עדיין רב סרן צעיר. אל"מ י', שהופתע מכך, שואל את המפקד הוותיק מתי הדרישות לתפקיד עלו לקצין בדרגתו. "אחרי מלחמת יום כיפור. באופן כללי בתקופה שלי היו מגייסים לטיס אנשים בעלי רמת השכלה נמוכה יותר מהיום. אפילו כאלה שלא סיימו תיכון היו יכולים להתקבל לקורס טיס", אומר עברי. אל"מ י' מתקן ואומר שהקריטריונים היום אינם דורשים לעמוד ברף השכלה או בציוני בגרות, אלא בנתונים אישיים.
"האתגרים השתנו"
"כיום הדרישות מטייס הן איך הוא מפיק מהמטוס את המקסימום כדי שהוא ייתן לך את היכולות הכמעט בלתי מוגבלות שלו. אז, האתגר היה לדעת איך לנחות בלילה בשלום. פעם הארנו את המסלול בעזרת גוזניקים והיה גם יתרון למי שבא אחרי שהוא כבר נהג על טרקטור בקיבוץ. היום הטיס הוא דיגיטלי יותר, היו שינויים גדולים מאוד בטכנולוגיה ובגישה", אומר עברי.
אל"מ י' לא נשאר חייב ומשיב: "שואלים אותי אם מי שמסיים היום קורס טיס היה מסיים קורס טיס גם אז. התשובה שלי היא 80%-70% משום שהיסוד של הלוחם האווירי לא השתנה. פעם היה צריך יותר תכונות מוטוריות, היום צריך יותר נטייה טכנולוגית, לדעת לקבל מידע ממקורות שונים רבים ולקבל החלטות בקצב מהיר יותר. אבל בסופו של דבר, לוחם אווירי זה הרבה יותר מהתכונות האלו".
עברי מוסיף ומפתיע שגם סוגיית גיוס הנשים לקורס טיס היא אינה נחלת השנים האחרונות בלבד. "זה עוול היסטורי. כשאני הייתי בקורס טיס ב־1952, היו איתי בנות", הוא אומר. "ב־56' במיתלה היתה לנו טייסת משנה בשם יעל רום. בשנות ה־60 הופסק גיוס הנשים לקורס בגלל נושא השבי. חששו מאוד שנשים תקבלנה טיפול מיוחד בשבי".
למרות קווי השוני והדמיון הרבים שהשניים מציפים, מצליח גם המפקד הצעיר להפתיע את המפקד הוותיק. מתחם האוהלים ששימש את פרחי הטיס בשלב הראשון של הקורס, שאותו מיקם עברי "במקום שלא היו בורות מעבודות הבינוי", הפסיק למלא את ייעודו רק לפני ארבעה חודשים. "הקורס שהתגייס בקיץ האחרון הוא הראשון שלא ישן יותר באוהלים בשלב הראשון של הקורס", מספר אל"מ י'. "זה מאוד מעניין. בסוף אתה באת, עיצבת משהו לפני יותר מ־50 שנה והרבה מאוד מהדברים שאתה מספר, שאתה עיצבת, שאתה עשית באמצע שנות ה־60, מתקיימים גם היום בבית הספר לטיסה".
לדבריו, "מה שהשתנה זה בעיקר ההתאמה של בית הספר לטיסה לצורכי השעה, התכנים שאנחנו מלמדים, הטכנולוגיה והמטוסים והאתגרים המבצעיים שחיל האוויר מתמודד איתם. מה שעוד השתנה זה הנוער, אבל יש גם הרבה דברים שבעצם לא השתנו. דוד למד כחניך וחינך בעצמו לעקרונות מסוימים שהפכו את חיל האוויר למה שהוא - מקצוענות, שאיפה למצוינות, תחקיר, ועוד דברים רבים שהם מאבני היסוד של חיל האוויר. על הדברים האלה גם אני התחנכתי, ואלה הדברים שאני מעביר היום כמפקד בית הספר לטיסה. אז המעטפת היום שונה מאוד, אבל יש משהו בעמוד השדרה של בית הספר לטיסה שלא השתנה מאז ועד היום".
"אני שמחתי מאוד לשמוע שיש הרבה מאוד אלמנטים ומורשות שעדיין קיימים", מסכם עברי את המפגש. "אני שמח מאוד שאנשים מבינים את זה ומשתמשים בזה. דברים השתנו, ובצדק, אבל הרוח נשארה וזה מה שחשוב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו