נגיעה קלה בצמח המימוזה הביישנית מייד תסגיר בפניכם את רגישותו: עליו יתקפלו וייסגרו למשך דקות ארוכות, וייפתחו שוב רק לאחר כחצי שעה. אבל לצמח הזה יש עוד תכונה מעניינת במיוחד - עליו ייסגרו בשעת ערב וייפתחו שוב באור יום, גם אם תשימו אותו בחשיכה מוחלטת לאורך כל שעות היממה. לצמח הזה, כך גילה האסטרונום ז'אן ז'אק ד'אורטוס דה מָאיראן, אי אז במאה ה־18, יש למעשה שעון פנימי משלו שעל פיו הוא פועל.
התגלית הזו, שהביאה מדענים למסקנה שכמעט כל דבר חי מתנהל בהתאם לשעון ביולוגי, גרמה לסופר האמריקני דניאל ה' פינק לחקור בספרו החדש "מתי?" את דפוס ה"פתיחה" וה"סגירה" אצל בני אדם, ויותר מכך - להבין את הסודות המדעיים של העיתוי כדי להצליח לתזמן את חיינו בצורה אופטימלית.
"לזמן יש כל כך הרבה משמעויות על החיים שלנו", הוא מסביר בראיון טרנס־אטלנטי. "הביצועים שלנו משתנים לאורך שעות היום. גם לנקודות זמן יש השפעה עלינו: התחלה משפיעה עלינו בצורה מסוימת, נקודות אמצע משפיעות אחרת וסיומים משפיעים גם הם באופן שונה. אנחנו לא מתייחסים מספיק לאלמנט הזמן, אפילו שאנחנו יצורים של זמן, ותמיד נעים דרך זמן - כי זמן משפיע על הכל, אפילו על השיחה הזאת".
והשיחה בינינו, כמה מפתיע, מתוזמנת לקצת פחות משעה, ולא בכדי, מתברר. "יש חברה שנקראת 'דסק טיים', שעוקבת אחר פריון ייצור של עובדים וסיפרה שגילתה את יחס הזהב בין עבודה למנוחה. 52 דקות עבודה ו־17 דקות מנוחה. הנתון הזה אמנם נבדק לעומק, אבל צריך לקחת אותו בעירבון מוגבל כי הוא לא פורסם במגזין אקדמי. אנחנו למדים מכך שהפסקות קטנות יחסית הן יעילות".
אנשים באמת עובדים ככה לדעתך? אני לא בטוח שלהרבה עובדים בעולם יש שליטה שכזו על הזמן שלהם.
"יש היום אנשים במקומות עבודה שלא קמים מהכיסא, וזה מה שבטוח לא צריך לעשות, לא לקחת הפסקות - כי זה מפחית את הביצועים. ארגונים צריכים להבין את זה, ועובדים צריכים להבין מהם פרקי הזמן הטובים ביותר עבורם לעבודה ולמנוחה, כי זה נתון שעשוי להשתנות מאדם לאדם.
"אנחנו חווים את היום בשלושה שלבים", ממשיך פינק, "שיא, שפל והתאוששות. חלק מאיתנו הם מה שנקרא 'ינשופים', מתעוררים מאוחר ומגיעים לשיא אחר הצהריים או בערב, בשעה שה'עפרונים' מתעוררים מוקדם, נמצאים במיטבם בשעות הבוקר וקורסים בשעות הערב. אבל רובנו, מתברר, בכלל נמצאים בין לבין - מה שנקרא 'הציפור השלישית'. אם בסופי שבוע, למשל, אתם מתעוררים קצת יותר מאוחר מאשר ביום עבודה - אתם כנראה שייכים לציפור השלישית. זה קריטי שנבין להיכן אנחנו משתייכים כדי שנדע לתכנן את היום שלנו טוב יותר.
"למי שמתאמן בבוקר יש סיכוי גדול יותר להתמיד בפעילות לאורך זמן". פינק // צילום: יח"צ
"אחרי שהבנו איזה טיפוס אנחנו", הוא ממשיך, "כדאי שנעשה עבודה אנליטית כמו כתיבה או ניתוח נתונים בזמנים שבהם אנחנו במיטבנו - ועבור רובנו זה יהיה מוקדם ביום. לא כדאי לבזבז את הזמן הזה על מענה לאי־מיילים, כי רובם גם לא חשובים כל כך".
השעון הפנימי משפיע גם על האישיות שלנו?
"בהחלט. אנשי הבוקר הם לרוב יצרניים, מופנמים, מצפוניים ונעימים מבחינה רגשית, ולעיתים גם מאושרים יותר. הינשופים יותר מוחצנים ונוירוטיים, מחפשים ריגושים ונוטים יותר להתמכרויות. אבל תדע לך שהינשופים דווקא מקבלים ציונים טובים יותר ב־GMAT, מבחן הקבלה לתואר שני במינהל עסקים".
"כתבתי את הספר בשבילי"
פינק, שספרו הקודם על מוטיבציה היה לרב־מכר והרצאה שנתן בנושא ב"TED" אף זכתה לכ־25 מיליון צפיות, יודע לפנות לבלוטת העניין של האמריקני הממוצע, כאשר גם ספרו החדש הפך לרב־מכר ותורגם כבר ל־31 שפות. "בפינלנד, בספרד, בברזיל וביפן הוא מאוד הצליח, אבל לא תמיד ברור לי למה דווקא שם", אומר פינק, שמוסיף: "כתבתי את הספר הזה בשביל עצמי. הייתי מתוסכל מנושא העיתוי ותכנון הזמן בחיי, ורציתי מדריך שבאמצעותו אדע לעשות את הדברים טוב יותר".
כיום, לאחר כתיבת הספר, פינק מגיע למשרדו בערך ב־08:30 בבוקר, ובימים שבהם הוא כותב, שימו לב, הוא כלל לא מביא איתו את הטלפון למשרד, לא עונה לאי־מיילים ומייעד לעצמו מספר מילים שאותן הוא רוצה לכתוב, בדרך כלל 700-800 ("כמות מכובדת אבל לא כואבת"), ולא עושה דבר עד שהוא מגיע למספר הזה.
"כמובן שאני לוקח הפסקות מדי כשעה, ולאחר מכן אני אוכל צהריים. בין 13:00 ל־15:00 אני עונה לאי־מיילים ומבצע עבודה אדמיניסטרטיבית. אחר הצהריים אני מראיין אנשים או מתראיין, בערב אני עושה ספורט ובלילה אני אוהב לקרוא".
אתה מציין בספר שאחד מהסקרים בבריטניה מצא שהעובד הטיפוסי מגיע לשיא של חוסר יעילות בשעה 14:55.
"ככלל, אנחנו יודעים שהזמן שבין הצהריים המוקדמים לאחר הצהריים הוא פחות פרודוקטיבי עבור אנשים, והביצועים יורדים בזמן הזה. לכן, יש לבצע בטווח הזה עבודה שלא דורשת יצירתיות רבה או משאבים קוגניטיביים רבים, ודווקא להשקיע בעבודה אדמיניסטרטיבית - לענות לאי־מיילים שגרתיים, למלא דו"חות הוצאות, 'לנקות' שולחן".
ואם נתקלנו בעבודה חשובה באזור הזמן הזה?
"צריך לקחת יותר הפסקות, ולנסות לתזמן אותן. אגב, בעקבות כתיבת הספר הפכתי לתופס תנומות אדוק. ליתר דיוק - אני שותה קפה ואז מנמנם, שילוב שידוע בכינוי 'נאפוצ'ינו'. הקפאין יעבוד במלוא כוחו במחזור הדם שלנו רק לאחר כ־25 דקות, כך שמי שיישן בערך 20 דקות ייהנה עם ההתעוררות מהשפעה כפולה - גם זו של הנמנום וגם זו של הקפה.
"ובכלל, כדאי לישון בצהריים 25 דקות, זה כנראה תזמון מושלם מבחינת אפקטיביות; אבל גם נמנום של 10 או 20 דקות הוא אפקטיבי. אני ממליץ לכולם להפוך את נמנום הצהריים להרגל קבוע".
סודות הדיאטה
מעבר לפן הפרודוקטיבי של הזמן, מתייחס פינק בספרו לסוגיות משמעותיות, כמעט הרות גורל - דוגמת מתי לסיים נישואים, מתי לחפש עבודה, מתי מומלץ לעבור ניתוח בבית חולים ואפילו מתי מומלץ לבצע פעילות ספורטיבית במהלך היום.
"באשר למתי להינשא", מסביר פינק, "ניתוח של הסוציולוג ניקולס וולפינגר מאוניברסיטת יוטה, הראה כי הסיכוי של אמריקני שיינשא בגיל 25 להתגרש יהיה נמוך ב־11 אחוזים ממי שיינשא בגיל 24. אבל אחרי גיל 32 בערך, הסיכויים להתגרש עולים בחמישה אחוזים בשנה במהלך עשר השנים שלאחר מכן".
עוד הוא מספר כי כדאי להמתין לסיום הלימודים ולנהל זוגיות של לפחות שנה לפני החתונה. "אגב, חוקרים מאוניברסיטת אמורי באטלנטה מצאו שככל שההוצאות על החתונה וטבעת האירוסים היו גבוהות יותר, כך הסיכוי לגירושים עלה".
אתה מציין בספר שחיפוש המילה "דיאטה" בגוגל גואה ב־1 בינואר, עלייה של 80 אחוזים לעומת ימים רגילים. זה מעיד משהו על המוטיבציה האנושית בימים שמסמנים התחלה החדשה. איך שומרים על המוטיבציה גם בזמני ביניים?
"אגב, גם התדירות של פעילות בחדר הכושר נמצאה גבוהה יותר בתחילת שבוע, חודש ושנה. לגבי שאלתך, מה שאפשר לעשות הוא להשתמש בפרקי התחלה אחרים, שהם לא בהכרח אלה הרשמיים. למשל, אם אנחנו רוצים להתחיל פרויקט חדש, אפשר למצוא יום רלוונטי שיעלה מוטיבציה - ביום שני, אם אתה בארה"ב, או יום ראשון אם אתה בישראל, ולא יום חמישי. עדיף להתחיל ביום הראשון בחודש ולא ב־13 בחודש, עדיף להתחיל ביום שאחרי חג ולא ביום שלפני החג, ויש עוד אופציות רבות - למשל להתחיל דברים חדשים ביום הראשון של האביב, ביום ההולדת שלך או של מישהו אהוב".
מה לגבי פעילות גופנית, מתי כדאי לבצע אותה?
"אם אתם רוצים להוריד משקל, תרגול בוקר לפני האוכל, ואחרי שלא אכלנו במהלך הלילה ורמת הסוכר בדם נמוכה - יוכל לשרוף 20 אחוזים יותר שומן מתרגול שנעשה לאחר ארוחת הבוקר. מי שמתאמן בבוקר גם נהנה מהשפעת האימון על מצב הרוח לאורך היום, ואנחנו לא מאבדים את ההשפעה במהלך שנת הלילה. מחקרים גם הראו שבבוקר יש סיכוי גדול יותר להתמיד בפעילות לאורך זמן.
"לעומת זאת, אימון אחר הצהריים או בערב עשוי לסייע במניעת פציעות כי השרירים שלנו חמים וגמישים יותר, וזאת בניגוד לשעות הבוקר שבהן טמפרטורת הגוף שלנו נמוכה יחסית. בנוסף, אחר הצהריים תפקודי הריאות שלנו גבוהים יותר, וקצב הלב ולחץ הדם יורדים. אלה אלמנטים שמסייעים לנו להשיג ביצועים אתלטיים גבוהים יותר. לא סתם מספר רב של שיאים אולימפיים, במיוחד בריצה ובשחייה, נשבר בשעות אחר הצהריים המאוחרות ובשעות הערב המוקדמות".
ואם לא שמרנו על הבריאות?
"אז לא הייתי ממליץ, בארה"ב לפחות, להתאשפז בבתי חולים אוניברסיטאיים בחודשים יולי־אוגוסט. נמצא ששיעור הטעויות במתן תרופות זינק שם בתקופה זו ב־10 אחוזים. בבתי חולים אלה בחודשי יולי־אוגוסט לחולים יש סיכוי של 18 אחוזים יותר לסבול מבעיות שלאחר ניתוח, והסיכוי למות בניתוח עולה בלא פחות מ־41 אחוזים בחודשים אלה, לעומת אפריל ומאי".
ומה לגבי קריירה?
"יש פה קצת מזל. הכלכלנית ליזה קאהן מאוניברסיטת ייל מצאה שגברים שנכנסו לשוק העבודה כאשר הכלכלה היתה חלשה, הרוויחו פחות בשלב הראשון של הקריירה לעומת אלה שהתחילו בתקופה חזקה יותר של הכלכלה. אלא שהפער הזה המשיך להשפיע במשך 20 שנה. גם אחרי 15 שנות עבודה, מי שסיים לימודים בשנים של אבטלה גבוהה הרוויח 2.5 אחוזים פחות מאלה שסיימו כאשר האבטלה היתה נמוכה יותר".
נוסטלגיה - לא בזבוז זמן
בספרו נוגע פינק גם בסוגיות פילוסופיות של זמן. כשאני שואל אותו איך להערכתו תשתנה תפיסת הזמן לאורך השנים, בהתחשב בטכנולוגיה למשל, והאם קיים בעיניו תרחיש שבו לזמן לא תהיה עוד משמעות, כמו שעולה מחלק מהתיאוריות לגבי האופן שבו לכסף לא תהיה אותה משמעות כפי שאנו מכירים כיום, הוא עונה כי "כל תשובה תהיה ספקולציה. אבל אני צופה התקדמות בניטור ובקרה של המשאבים המנטליים שלנו".
"לדוגמה, אדם שעבד 48 דקות יקבל התראה מהמכשור הטכנולוגי שהגיע הזמן לקחת הפסקה על סמך פרמטרים אישיים שהטכנולוגיה מזהה בזמן אמת. או שהמכשור יגיד לי שהיום קמתי קצת יותר עייף מהרגיל אז כדאי שאתחיל לעבוד ב־09:00 ולא ב־08:30 כפי שאני עושה בכל יום.
"באשר למשמעות הזמן, זו שאלה רצינית. אני לא חושב שזה יקרה אף פעם, משום שאנשים הם מוכווני ומבוססי זמן. יש לנו שעון פנימי בגופנו, כך שאנחנו עצמנו חתיכות של זמן ואנחנו כל הזמן עוברים בזמן. למשל, התחלנו את השיחה הזו בעבר, ונסיים אותה בעתיד. ואני מוצא את זה קשה מאוד לדמיין מצב שבו לזמן לא תהיה עוד משמעות".
בסיום הספר אתה אומר, בניגוד אולי לרוח המזרח שפשתה במערב, שאינטגרציה בין עבר, הווה ועתיד משמעותית יותר מהתמקדות בהווה לבדו.
"חיים בהווה יכולים להיות בעלי ערך באותו הרגע, אבל מה שנרצה להשיג זוהי תחושת משמעות ותכלית בחיינו - ואותה קשה ליצור רק מחיים בהווה. המשמעות שלנו גדלה כשאנחנו מרגישים שלחיינו יש קוהרנטיות, היגיון מסוים, והדרך שבה דברים יוצרים היגיון וקוהרנטיות היא כאשר חלקים מתחברים יחד: עבר, הווה ועתיד מחברים את הפאזל וכך נוצרת משמעות".
אז מחשבות על העבר, למשל, אינן בהכרח בזבוז זמן.
"בהחלט. חלק מהמחקרים מראים כי נוסטלגיה, לדוגמה, יכולה להיות בעלת ערך לרווחה הנפשית של אדם. התענגות על העבר ומחשבה עליו מסייעות לך להבין מאין באת ולאן אתה הולך. באותו אופן, העתיד, כמובן, גם הוא חלק חשוב ובעל תרומה לחוויה האנושית. אני סבור שעד כה היתה הערכת חסר לשילוב הזה שבין עבר, הווה ועתיד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו