רכבת ישראל עלתה לראשונה לירושלים
ב־7 באוגוסט 1949 בשמונה בבוקר יצאה מתל אביב רכבת חגיגית ומקושטת בת שמונה קרונות, בנסיעה ראשונה של רכבת ישראל לעבר ירושלים מאז קום המדינה. בקרון הנוסעים ישב שר התחבורה, דוד רמז, עם מכובדים רבים ועיתונאים. על קרונות המשא ברכבת הועמס מטען של כ־850 ארגזי ספרים שהובאו מפולין ונשמרו עד כה ביפו.
כל התחנות לאורך המסלול לירושלים קושטו בדגלי הלאום, והמונים הריעו לרכבת החולפת, שנעצרה באחת התחנות כדי לאפשר לראש הממשלה, דוד בן־גוריון, ולרעייתו, פולה, להצטרף למסע. בשעת צהריים יצאה מבניין העירייה בירושלים לתחנת הרכבת שיירת מכוניות של נכבדי העיר, ובראשה משמר כבוד של אופנוענים מהצבא והמשטרה.
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
בהתקרב הרכבת לתחנה, בסיום ארבע שעות נסיעה מתל אביב, פרץ הקהל הרב שהמתין על הרציף הירושלמי בתרועות. ההמנון נוגן, ולאחריו, בתרועת חצוצרות, הונף דגל הלאום על התורן שהוצב מול הכניסה לתחנה. שר התחבורה סיכם את הטקס במילים: "אנשי המלחמה, בגבורתם ובקורבנותיהם, ואנשי העבודה, בתבונת כפיהם, הביאונו עד הלום. רכבת ישראל נושאת שלום לבירת ישראל".
נסיעתה הראשונה של הרכבת לירושלים התאפשרה בעקבות החתימה על הסכמי שביתת הנשק בין ישראל לירדן, ארבעה חודשים קודם, במסגרתם הועברו לישראל קטעים לאורך המסילה שהיו בשליטת הירדנים בתום הקרבות באזור. הנסיעה ביטאה סגירת מעגל של 57 שנים, מנסיעת הרכבת הראשונה לירושלים מיפו ב־1892. בתקופה העות'מאנית ובימי המנדט הבריטי עלתה הרכבת לירושלים באופן לא רציף, והיא הפסיקה את נסיעתה לחלוטין במלחמת העצמאות. כעת חידשה, כאמור, את הקו.
הרבה לפני איקאה: צריפים מעץ משבדיה להרכבה מהירה
השבוע לפני 70 שנים נהרו תל־אביבים רבים לצפות באטרקציה מיוחדת: על מגרש ריק ברחוב ביאליק בעיר הוקם בתוך כמה ימים בית שלם מעץ. היתה זו תצוגה שארגן יבואן של בתי עץ טרומיים המבוססים על הרכבה מהירה של רכיבים מוכנים משבדיה.
הבית, שכלל שני חדרים, מטבח, שירותים ומקלחת, היה עשוי כולו לוחות עץ שביניהם חומר בידוד. הוא כלל אביזרים נלווים מהמפעל בשבדיה: ארונות מטבח, ברזים, אביזרי מתכת, צינורות, מנעולים, ידיות לדלתות ולחלונות וזוג מפתחות לדלת הכניסה - הכל בעלות של 500 ל"י. לשם השוואה, דירת שני חדרים בתל אביב של אותם ימים עלתה 2,000 ל"י.
צריף עץ שבדי בהקמה, 1949
התצוגה נערכה במסגרת ניסיונות בלתי פוסקים של הממשלה לאתר פתרונות יעילים לבנייה מהירה, ולכן אושרו ליבואנים "דביזים" (הקצאות מטבע זר), והבתים השבדיים החלו לזרום לארץ.
בנוסף הגיעו לישראל גם צריפים שבדיים רבים (בתמונה), שאותם רכשו מוסדות, ארגונים וקיבוצים. היו אלה מבנים טרומיים בני 4-3 דירות זעירות, שחוברו למבנה מוארך אחד. כל דירה כללה חדר בודד ומטבח, וכל שתי דירות חלקו שירותים משותפים - והכל בעלות של כ־1,500 ל"י.
הבתים השבדיים לא נחלו הצלחה: הם לא תאמו את תנאי האקלים בארץ, ויתרונם - הרכבה מהירה - היה בסופו של דבר בעוכריהם, שכן הממשלה הגיעה למסקנה שהם גוזלים את פרנסת עובדי הבניין והפסיקה לעודד את הבאתם.
41 מעלות: גל חום שיתק את הארץ
גל חום "כמוהו לא היה מעולם בארץ", כטענת רבים, פקד את ישראל השבוע לפני 70 שנים ושיבש את החיים בארץ. בתל אביב נסקו הטמפרטורות ל־41 מעלות, תלמידי בית הספר הוחזרו לבתים, ועובדים רבים העדיפו להישאר בבית, שאותו קיררו ב"ונטילטור" (מאוורר) אשר כוון לרצפת ה"בלטות" (מרצפות), שעליה התיזו מים לאורך היום. עקב החום זנחו גברים "מגונדרים" רבים את מראה החליפות והעניבות, והסתובבו ברחוב בבגדי חאקי קלים.
מתרחצים נמלטים מהחום הכבד לים בתל אביב, 1949
מקומות עבודה רבים הקדימו את שעת סיום העבודה, והמונים נהרו משעות הצהריים לחופי הים. בתי קולנוע בעיר שבהם לא פעלה "מערכת קירור חשמלי" (מזגן) שבתו ממלאכה. המודרניים יותר הציגו סרטים ברצף, מבוקר עד לילה, והצופים נהנו מהקור היחסי באולם (והתעניינו פחות בתוכן הסרט המוקרן).
והיו מי שמצאו דווקא ברכה בגל החום הכבד: בעלי הקיוסקים, שמולם השתרך תור ארוך של לקוחות מיוזעים שביקשו כוס סודה או גזוז. אחד מבעלי הקיוסקים, שנשאל מה דעתו על החום, ענה: "אצלי מאוד־מאוד חם גם בקופה".
דרישה מבעלי מכולת: לפחות 100 קונים
שר האספקה והקיצוב, ד"ר דב יוסף, הודיע השבוע לפני 70 שנים ש"כל מכולת בארץ המבקשת לחדש את רישיון העסק כחוק תצטרך להוכיח מעתה והלאה שיש לה לפחות 100 קונים קבועים". ההוכחה תתבצע בהצגת הרישום הממשלתי הקיים בכל מכולת, ובו פירוט שמות המשפחות הרשאיות לקנות באותה מכולת באמצעות פנקס תלושי הצנע שברשותן.
מכולת ב־1949
"הרעלת שווא" בכפר
ב־5 באוגוסט 1949 הופיע בסניף משרד הבריאות בשרון מוכתר של אחד מכפרי המשולש והודיע ש"עשרות תושבים בכפר הורעלו בשל אכילת בשר מקולקל". רופא שיצא לכפר בדחיפות הגיע למסקנה שמדובר בהיסטריה המונית ולא בהרעלה.
התברר שתושבי כפר ערבי סמוך, שנמצא מעבר לגבול, האשימו את אנשי הכפר הערבי־ישראלי בגניבת אווזים משטחם לילה קודם לכן. כדי להרתיע את הגנבים, טענו המאשימים שלאווזים הגנובים הוזרק, לכאורה, "חומר מיוחד נגד מחלות שגורם להרעלה קשה". ידיעה כוזבת זו היא שגרמה לבהלה ההמונית.
הפרשה הסתיימה אחרי שהרופא חילק "תרופות" שהכין במקום, ובתגובה חזרו מייד כל ה"חולים" לאיתנם.
מאבק מר על השוקולד
בתום משא ומתן שנמשך חודשים העבירה חברת "ברטון" האמריקנית, המשווקת ממתקים למאות חנויות בארה"ב, הזמנה גדולה ליצרן שוקולד ישראלי - ליצוא מארזי שוקולד לאמריקה. אולם השמחה היתה קצרה: ועד הפועלים במפעלו של היצרן דיווח שיסכל את היצוא לאמריקה אם לא תמולא דרישתו לקבל תוספת שכר על "התאמת שיטת העבודה לאקספורט". בייאושו הסכים היצרן לדרישת הפועלים, בתנאי שיאפשרו את הוצאת ההזמנה בזמן, אחרת הוא מסתכן בתביעה כספית מאמריקה.
הנעלמים / עסקים שהיו
בית חרושת לקרח
לפני פרוץ עידן ה"פריג'ידרים" (מקררים חשמליים) נהגו אזרחי ישראל לשמור מזונות שדרשו קירור בתוך ארגזים עם קרח. בזמנים ההם התמחו עשרות מפעלים קטנים בייצור קרח על ידי הקפאת מים בשרוולי מתכת. מוכר הקרח היה מגיע לשכונה, רכוב על עגלה רתומה לסוס, ומוכר ללקוחות חצי או שליש בלוק קרח מתוך ארגז גדול בעל דפנות עבות ומבודדות.
פועלים מחזיקים בלוק של קרח
הצרכנייה / פריטים מאז
שעון קוקייה
שעון קיר שהיה בנוי כבית קטן או כשובך, עם מנגנון מכני שפעל באמצעות מתיחת קפיץ. מתוך דלת בחלקו העליון של השעון היתה מגיחה מדי שעה (או חצי שעה) דמות ציפור, שהשמיעה צפצוף הדומה לקול הקוקייה. שעון זה היה פריט יוקרתי למדי והיה אפשר למצוא אותו בעיקר בדירות של "יקים" (יוצאי יהדות גרמניה). רובם הביאו עימם את שעוני הקוקייה כשעלו לארץ מאירופה.
צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין
פתח תקווה חוגגת 70
ב־10 באוגוסט 1949 חגגו במושבה פתח תקווה את יובל ה־70 להקמתה. לרגל האירוע הונפק בול בשווי 40 פרוטה, ועליו תיאור הבאר הראשונה שנחפרה במושבה. הבול החגיגי הודבק על מעטפת דואר מיוחדת (בצילום, עם חתימות של מכובדים עליה). אלפי התושבים התגודדו במשך שעות ארוכות בתורים בסניפי הדואר, כדי לרכוש מעטפה משלהם למזכרת.
עיצוב: אוטה וליש, באדיבות ערי וליש
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כיתבו לנו: shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו