השבוע הסתיימה העונה הסוערת של "חתונה ממבט ראשון" בקשת 12, אבל הסערה הרצינית פרצה רק אחרי: עיתונאית חצופה, חטטנית, חסרת רגישות והגיון שאלה את שירי האם היא בהריון. "כולם סקרנים", הסבירה החמודה, ואשכרה ביקשה דין וחשבון - מול כול המדינה.
אין שאלה יותר מרגיזה ומייסרת. העיתונאית הזאת לא יכולה לשער בכלל על אילו יבלות היא דורכת. זה לא תמיד קל להרות, הרבה נכשלים, אולי האישה שמולך בדיוק עברה הפלה ומתאבלת, אולי אין להם עכשיו אמצעים, אולי הם פשוט לא בשלים, או שעוד לא סיפרו להורים. בקיצור, קרצייה, צאי להם מהוורידים. הרי לא באמת אכפת לך מההיריון שלה, את לא תבואי בלילה להחליף טיטולים. לא את ולא "הסקרנים".
הלוואי שיכולתי לומר שאני לא מבינה מה עבר לאותה עיתונאית בראש ולהמשיך לטנף, אבל אני יודעת היטב, כי העיתונאית, למרבה הכאב, היא אני.
מעיין יועצת התקשורת הייתה אולי ממליצה למעיין העיתונאית להוריד את ראש ולתת לסערה הזו לחלוף, אבל אני מרגישה חייבת לכן, הקוראות שלי, נשים ואנשים, כמה הסברים.
כשהריאיון שודר בלילה כבר הייתי באמצע ראיונות למשתתפי הנינג'ה בחיפה, האינסטגרם שלי התחיל לצפצף בלי הפסקה ופתחתי לראות על מה המהומה. חיכו לי שם עשרות הודעות שהפכו לי את הבטן והעלו לי דמעות. אלו לא היו טוקבקיסטים מרושעים אלא נשים טובות. הן כתבו לי שהן מעריכות אותי ולא מתאים לי לשאול כאלו שאלות. הן היו מאוכזבות.
שירי קופפרברג // צילום: מתוך האינסטגרם
הלב שלי התכווץ. עצרתי הכל והלכתי הצידה. ידעתי שיבוא הרגע הזה, קיבינימט! שאני לא יכולה לעבוד סביב השעון בלי ליפול. אוף! שפכתי פה את הלב שלי פעמיים, גם על שאלת הנישואים וגם על ההיריון, הכנסתי זרים לקרביים, רק כדי שנפסיק כולנו לשאול. איך זה קרה לי? איך דווקא זה מהכל!?
פתאום הבנתי מה עשיתי. אני לא רק עובדת כמו חמור, גם הפכתי לאחד כזה. הגעתי לראיון ישירות מיום צילומים ארוך ומרוב עומס לא עצרתי לחשוב, לבחור נכון. איך נתתי לסוגיית ההיריון להשתחל לשאלות? אז מה אם היא בכותרות??? נשבעתי שלא אהיה עיתונאית כזאת.
ביום שלמחרת ביקשתי שיעלו את שירי על הקו אצלי בתכנית, היא סירבה לשמוע את ההתנצלות שלי אבל בהזדמנות הראשונה הסברתי לצופי ערוץ 24 שעשיתי טעות, שאני אנושית, שזה כזה מעוות לשאול כל אחת אחרי מנה שווארמה אם זו בטן הריונית.
גם המטאפורה הזו לא התקבלה יפה ברשת - ואם מילים היו כדורים יכולתי לפתוח ג'ימבורי מעופרת. אבל בסופו של שבוע מטלטל אני חושבת ששילמתי מחיר זעום יחסית לתזכורת החשובה - סוף מעשה במחשבת תחילה.
סליחה.