מסעי ציד היסטוריים - מאיפה הביטוי?

טראמפ יצא לא פעם ולא פעמיים, וגם בשבועות האחרונים, בטענה שנעשה לו "ציד מכשפות". זהו ביטוי רב לשוני ורב תרבותי. הוא מופיע באנגלית: witch hunt, בגרמנית: Hexenverfolgung, בצרפתית: chasse aux sorcières, ברוסית: ochota na ved'm ועוד. מקור הצירוף ברדיפת המכשפות שהיתה מקובלת באירופה בימי הביניים.

ההוראה המורחבת נפוצה בעקבות משפטי הסנאטור מקארת'י בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת, כנגד אנשי ממשל ורוח שנחשדו בשיתוף פעולה עם ברית המועצות, נחקרו בשיטות פסולות ומעמדם הציבורי קועקע. במקרה של טראמפ המשוואה מתהפכת. המכשפה אינה יצור דחוי בשולי החברה או האויב הגדול של המערכת, לכאורה כמו בימי מקארת'י, אלא המנהיג בכבודו ובעצמו, ראש המערכת.

• תעצרו הכל: האם מטריקס 4 בדרך?

• חבר של דורון מדלי נפסל מהתמודדות ב"דה וויס"

• מפתיע: גבולות העירום של הסלבס

• רוצים להשאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם

מאז החלו החקירות נגדו משתמש נתניהו שוב ושוב בביטוי "מסע ציד". בעיקר נגדו, ולאחרונה גם נגד רעייתו ומשפחתו. גם כאן התגלגלה משמעות מילולית למשמעות פוליטית. בארצות אירופה מסעות ציד היו חלק מתענוגות האצילים של פעם והאלפיון העליון של היום, היום הם פחות תקינים פוליטית אבל בהחלט לא נעלמו. היציאה לציד היתה בעונות מתאימות, וכך נחקק הביטוי "עונת הציד". באנגלית: hunting season. בגרמנית: Jagdsaison. בצרפתית: la saison de chasse. ברוסית: okhotnichij sezon.

ההעברה מעונת הציד של בעלי חיים לעונת ציד של אנשים על רקע רדיפה פוליטית הוא בעיקר ישראלי, ושורשיו בשנות הקמת המדינה, לפניה ועד לאחריה. הרדיפה השיטתית אחרי אנשי האצ"ל והלח"י כונתה "עונת הציד", ובצרפתית, כאמור: la saison de chasse. הביטוי הצרפתי התקצר, וכך נולד "הסזון".

הסזון הוא טראומה היסטורית, אבל מאז נחקק הביטוי "מסע ציד" והוא צץ בעניינים שונים. אנשי האצ"ל עצמם ערכו "מסע ציד" כנגד מרגלים לטובת הבריטים, ואפילו הוציאו להורג נערה חשודה בריגול. בשנות החמישים התאוננו ערביי ישראל על "מסע ציד הקולות" של מפ"ם בקרב האוכלוסיה הערבית. המיסיון הואשם על ידי החרדים ב"ציד נפשות", האשמה שהטיחו החרדים גם אלה באלה. 

מתי נחת מסע הציד בשדה הפוליטי העכשווי? מסתבר שאת נתניהו הקדים בעניין זה לא אחר מאשר אביגדור ליברמן, שטען בשנת 2008 על "מסע ציד" שעורכים נגדו גורמי אכיפת החוק, בימי החקירות המתוקשרות. נתניהו, מכל מקום, אימץ את התיבה "מתנהל מסע ציד נגדי (ונגד משפחתי)" כמעט מן היום הראשון של החקירות נגדו ועד לשבוע האחרון ממש, והוא הפך חלק מדף המסרים הנוגע לעניינו וחזר גם בפי דוברו (עד לפני זמן מה) שמעון ריקלין.

מסע הציד מנגן על התת-מודע של הימין הישראלי שהסזון עדיין נותר בו, גם אם רוב אנשיו לא שמעו על הסזון מימיהם. וביבי מצטרף לפירמידה ההפוכה של טראמפ: מסע הציד אינו נגד אסיר נרדף או מבקשי מקלט מאריתריאה, אלא כנגד מי שעומד בראש הפירמידה.

הבוקר בקר את הבקר בבקר

כללי הכתיב המלא ממשיכים להטריד את חובבי העברית, את העורכים הלשוניים וכמובן את קוראי "הזירה הלשונית". ברוך לוריא כותב: "בספרים רבים אני פוגש ביטויים כגון הורי (במקום הורים שלי), אחי (במקום אחים שלי), בני (במקום בנים שלי) וכ''ד. האם כתיב כזה נכון? חשבתי שלפי כללי האקדמיה החדשים צריכים לכתוב י''ד כפולה בסוף המילה?" ירון תמיר שואל: "אני מנסה להיזכר בדוגמא של משפט דו משמעי כאשר נכתב בכתיב ללא ניקוד. היו במשפט מילים כמו ״יבוא״, ״בקר״ ועוד שבניקוד שונה משמעותם שונה לחלוטין". 

הלשונאית והעורכת עטרה אופק יצאה בעניין זה במאמר נסער במוסף "הארץ" בשבוע האחרון. עטרה יוצאת כנגד חלק מהכללים החדשים של הכתיב חסר הניקוד שאומצו על ידי מערכות העיתונים והוצאות הספרים. להלן כמה דוגמאות:

"באה אישה נחמדה, עורכת מדעית, ומודיעה לי שהיא כבר שנים כותבת 'הבייתה' ו'הייתה', אחרת יחשבו שזה habita ו-hita. מי יחשוב? רק זה שאינו דובר עברית. שאלתי אותה אם היא כותבת גם מיים וזיית וביית, היא ענתה 'הכתיב הזה בהחלט נראה לי הגיוני'.

• הפרס האמיתי לזוכה "הישרדות VIP"

• חסר תקדים: סוד ההצלחה של עומר אדם

• אבישי עברי חזר לרשת ועורר מהומה

"האקדמיה החליטה משום מה להבדיל בין צורת הנסמך והנפרד של 'כל' לעומת 'כול'. עד לכללים החדשים איש לא העלה על דעתו לכתוב 'כול', כי פשוט לא היה צורך בכך.

"אני כועסת על 'מילה' במקום 'מלה', שהרי מילה כבר יש לנו בברית. אני כועסת על אימא, שעד היום נכתבה כל כך יפה והרמוני ליד ומעל ומתחת ל'אבא', ועכשיו היא חורגת לרוחב, השמיינה."

תלמה גלובוס שלחה אלי את המאמר וביקשה לדעתי. דעתי, בדרך כלל, נוטה לטרוניותיה של עטרה, אבל חשוב לראות את התמונה הכללית. הכתיב חסר הניקוד המלא ניצח את הכתיב חסר הניקוד החסר ניצחון מוחץ, וזאת למרות התנגדות קברניטי הלשון בראשיתה, וביניהם אליעזר בן יהודה, שעליה נכתב באתר בעקבות ספרו של יאיר אור "בוראים סגנון לדור". 

הכתיב המלא מאפשר קריאה שוטפת, ופותר סוגיות כמו 'בקר' בשאלתו של ירון תמיר (בָקָר, בִּקֵּר, בֹּקֶר?) אם כי לא את יָבוֹא לעומת יְבוּא. אני סבור בניגוד לעטרה ש'מלה' ו'מלים' הומרו בצדק ל'מילה' ו'מילים', מאחר שמדובר במשפחת מילים שלמה: טיפה ולא טפה, ריבה ולא רבה, ועוד מקרים של דגש בע' הפועל: דיבר ולא דבר (כן, כך כתב בן יהודה). הדגש מבקש לפניו אם קריאה. ועם זאת, אמא, בלי י', אמורה לדעתי לצאת מהכלל, מה גם שהיא מלעילית. הי' הנוספת פוגמת במילה הנהדרת הזו.

אז האם מדובר באהבה ובענייני טעם? גם. כללי הכתיב חסר הניקוד אינם יוצרים מערכת שלמה וסדירה לחלוטין, וטוב שכך. חלק מהם נתונים להחלטות עורכים ולחוש הטעם שלהם. דוגמה לכך היא כתיב של מילה שיש בה ו' כאם קריאה ואחריה ו' עיצורית. בכמה כלי תקשורת הובנו הכללים בצורה מוטעית ונוצרה מוטציה: מגווון, רוווח ועוד מפלצות. באחד מספריי (אופס...) צצו המפלצות האלה, ובעצה אחת עם העורכת מצאנו להן פתרון של ניקוד חלקי: מגוּוַן, רוֹוֵח. אין רע בניקוד חלקי, ועדיף לכתוב אִפשר ולא איפשר. ניקוד חלקי עדיף לעיתים (ולא לעתים) קרובות על הליכה בתלם של כללים, גם אם יש להם היגיון דקדוקי (וחס וחלילה, לא 'דיקדוקי)').

שני קיבוצים שכנים, שני שופטים

לא מעט תגובות הגיעו בעקבות העיסוק בשמות יישובים מן הטור הקודם.

חננאל מאק כותב: "למיטב ידיעתי נקרא המושב זרעית בראשיתו בשם זה. הנדבן יוליוס רוזנוואלד ביקש למעשה לקנות את המקום על יושביו ולהעניק לו את שמו. התושבים התנגדו, ויתרו על ממון רב ונצחו, תודה לאל".  

ועוד כותב חננאל: "הנה עוד מספר יישובים בארץ הקרויים על שמות אישים ראויים שאינם יהודים: גן יאשיה בשרון על שם יאשיה וודג'ווד אוהד הציונות; רמת יוחנן בעמק זבולון על שם יוהאנס (יוחנן)  סמאטס, ראש ממשלת דרום אפריקה אוהד הציונות. אגב המקום נקרא בראשיתו 'רמת הצפון' או אושא, אבל השם ההיסטורי אושא הועבר לקיבוץ אחר. גם כפר בלום מתאים לרשימה, אף כי לאון בלום היה יהודי במוצאו".     

עמיחי סובול מזכיר את כפר סילבר על שם מנהיג ארגון ציוני אמריקה, הרב ד"ר אבא הלל סילבר שפעל בקונגרס האמריקאי באו"ם למען הקמת מדינת ישראל.

עמוס האוזנר כותב: "ליישובים על שם אישים מארה"ב ניתן להוסיף את עין השופט, ע"ש השופט לואי ברנדייס". אליו יש להוסיף את רמת השופט שנקרא על שם השופט יוליאן מק, שופט יהודי-אמריקני שכיהן כנשיא הסתדרות ציוני אמריקה לאחר מלחמת העולם הראשונה. שלומית שניר מזכירה את רחוב לה-גרדייה בתל אביב, על שמו של ראש עיריית ניו יורק.

חננאל מוסיף דוגמאות ליישובים ששמותיהם השתנו עם הזמן: נס ציונה, החל בשנת 1891. קודם לכן היא נקראה נחלת ראובן; שריגים זכתה לשם ליאון בחבל עדולם, גם כן על שם נדבן; קיבוץ שעלבים בעמק איילון נקרא בראשיתו שלהבת, אבל ועדת השמות הממלכתית כפתה את השם ההיסטורי-מקראי;  יד בנימין נקראת על שם בנימין מינץ, ראש פועלי אגודת ישראל, אך קודם לכן שמה היה נתיבה, קיבוץ כושל שהתפרק; עזוז או מצפה עזוז שבקרבת ניצנה נקרא קודם בארותיים; מבשרת ציון הוא תוצר ההלחמה של מעוז ציון ומבשרת ירושלים. 

אהרן בלום כותב: "קיבוץ נוסף ששמו הוסב פעמיים הוא עמי-עד שבגליל. מתיישבים ראשונים בקיבוץ עמי-עד קראו למקום גֵב יוסף, על שם החאן הטורקי העזוב והסמוך שנקרא בערבית ג'ב-יוסוף בעקבות סיפור יוסף ואחיו. מאוחר יותר הוסב שם הקיבוץ ל'חושלים'. גם שם זה לא מצא אחיזה, ולבסוף ועד היום שם הקיבוץ עמי-עד".

צחי לבנה כותב: "המושב כפר יחזקאל שנוסד בשנת 1921 ע"י חלוצי העלייה השנייה נקרא עם הקמתו בשם עין טבעון, על שם המעיין הסמוך. לאחר זמן מה החליטו המוסדות המיישבים לשנות את שם המושב לכפר יחזקאל, בהתאם לבקשת משפחת ששון, משפחת סוחרים עירקיים שהתיישבו באנגליה. הם בקשו להנציח את שמו של נער בן המשפחה שטבע בנהר הפרת באחד ממסעות המסחר המשפחתיים. משפחת ששון תרמו כספים לקרן הקיימת, ולכן הוחלט לשנות את שם המושב עין טבעון לכפר יחזקאל. התושבים התנגדו, ואפילו החזירו את הדואר שנמען לכפר יחזקאל לשולח. מאחר שלא זכו לקבל תקציבים נכנעו התושבים לבסוף".

• הוליווד מודאגת: סרטי הקיץ מתרסקים

• מוכנים לקסם? הארי פוטר מגיע לסמארטפונים