מוטי הוד חתום על אחד הניצחונות, אם לא הניצחון הגדול מכולם, של חיל האוויר הישראלי: השמדת חילות האוויר של מצרים וסוריה והרס שדות התעופה שלהן בתחילתה של מלחמת ששת הימים. את הניצחון יוצא הדופן הזה השיג חיל האוויר בשלוש שעות בלבד, ב־5 ביוני, 1967, שלוש שעות שהחלו בשעה 07:45, או רבע לשמונה בבוקר - ומהשעה הזו נגזר גם שמה של הביוגרפיה.
ימים אחדים לפני המלחמה, כשמוטי הוד השמיע באוזני המטה הכללי את הערכתו, שמבצע "מוקד" ייקח רק שלוש שעות, הוא נתקל בחומה של חוסר אמון. האלופים חשבו, מן הסתם, שזה סוג של התרברבות צברית, ועוד יותר - טייסית. מוטי פתר את הפקפוקים ביעילות אופיינית לו - לא בדיבורים אלא במעשים: הוא לקח את הרמטכ"ל, יצחק רבין, לביקור בטייסת מיראז'ים בתל נוף. לאחר 20 דקות שיחה של רבין עם הטייסים הצעירים - נעלמו הפקפוקים.
סיפור חייו והרקע המשפחתי שעליו צמח מפקד חיל האוויר השביעי (1973-1966) נקראים כמו תיאור ההתיישבות בגליל בתחילת הציונות: מושבות הברון, מטולה, יסוד המעלה, הקיבוצים - דגניה א', דגניה ב' - בכל המקומות הללו הותירה משפחת פיין (שם משפחתו המקורי של מוטי הוד) את רישומה. אביו, יוסף פיין, היה דמות מפתח ברכישת נשק מגן עבור היישוב, ועלילותיו מסמרות השיער יכולות למלא ספר בזכות עצמו.
מה הפלא שצמח כאן נער פוסטר של ההתיישבות הציונית? "כל דבר שעשיתי בימי חיי - המקור שלו היה בדגניה", סיפר לימים. ספורטאי ומנהיג מגיל אפס, לא היסס לברוח מדגניה ולהתגייס לצבא הבריטי בשלהי מלחמת העולם השנייה. משם היתה הדרך קצרה להגנה ול"עלייה ב'" באירופה, שבאחד מגלגוליו אף הפך אותו לנהגה של עדה סרני־אסקרלי. בתקופה ההיא גמלה בליבו ההחלטה להפוך לטייס. את קורס הטיס האזרחי באיטליה מימנה סרני מכספה הפרטי.
כריכת הספר (ידיעות ספרים)
בחיל האוויר יש תמונה היסטורית־איקונית של ארבעת בוגרי קורס הטיס הראשון של החיל, שהחל בצ'כיה אך הסתיים בחצור: דני שפירא, ישעיהו גזית, טיבי בן־שחר ומוטי פיין. בתנאים לא תנאים, ללא הדרכה מספקת וכמעט ללא שעות טיסה - הם הוסמכו להטיס ספיטפיירים ומסרשמיטים והטיסו בדרך־לא־דרך את המטוסים ארצה, ובכך הניחו את היסוד לחיל האוויר שבדרך. "לפני יותר מארבע שנים יצאתי מכאן", סיפר מוטי, "ממדינה שנשלטת על ידי המנדט הבריטי, יצאתי עם תעודה ועליה חותמת פלשתינה - וחזרתי למדינת ישראל העצמאית כטייס". עם שובם הם נאלצו לעבור השלמה לקורס הטיס הצ'כי ורק בסיומה - ובלחץ כבד שהפעיל עזר ויצמן - נענדו להם הכנפיים הנכספות בטקס חגיגי, ב־14 במארס 1949.
ויצמן, שעל פי עדותו "מהרגע הראשון אהבתי אותו [את מוטי] יותר מכולם. אהבתי את הישראליות שבו. טייס טבעי, הטייס הישראלי שדמיינתי ורציתי עוד כמוהו" הוכיח את הערכתו הלכה למעשה: כשקיבוץ דגניה דרש ממוטי לעזוב את חיל האוויר ולשוב לקיבוץ - קם ויצמן ונסע לדגניה, באחד המופעים הזכורים באתוס של החיל, ושכנע את אסיפת החברים שהשירות בחיל האוויר הוא שליחות חשובה לא פחות מהעבודה בקיבוץ.
אי אפשר להפריד בין הביוגרפיה של מוטי הוד לבין ההיסטוריה של חיל האוויר בעשורים הראשונים לקיומו ומחברי הספר, אילן כפיר ודני דור, המתמחים בביוגרפיות צבאיות ("ינוש", "מסע חיים - אלוף חיים ארז") לא מחמיצים את האפשרות: נוסף על תיאור חייו של אחד המפקדים המעולים שהצמיח חיל האוויר, הקורא ימצא כאן תקציר מהודק ומדויק של תולדות החיל, כולל רכש המטוסים, מבצעים והדינמיקה הפנימית של מינויים לתפקידים השונים.
ההכנות למבצע מוקד, שפתח את מלחמת ששת הימים, זוכות כאן לתיאור נרחב ומפורט שמאפשר הצצה לאחורי הקלעים של השיקולים המבצעיים והאחרים, שהביאו להחלטות (המוצלחות, בדיעבד) במבצע עצמו. הזמן הארוך שעמד לרשות המתכננים נוצל היטב. שלא כמקובל בתרבות ה"סמוך", למבצע מוקד תוכננו תוכניות שכללו כל פרט רלוונטי, תוכננו מסלולים מדויקים, הותאמו סוגי הפצצות לכל מטרה וכמובן שעת התקיפה.
אחד הגילויים המעניינים בספר הוא שכאשר נערכה הרצה של התוכנית במחשב, הוא קבע שכדי שתעמוד ביעדיה ב־90 אחוזים צריכים להשתתף בה 350 מטוסים. בידי חיל האוויר היו אז 200 מטוסים בלבד. בסד"כ כזה, קבע המחשב, ייקח 48 שעות כדי להשיג עליונות אווירית. הטייסים במקרה זה ניצחו את התחזית הקודרת.
אבל מעלתו הגדולה של הספר היא שהוא עושה צדק עם מוטי הוד האדם. מי שהלך לעולמו בשנת 2003 לאחר מאבק במחלת הסרטן, היה טייס ומפקד בחסד עליון, שמעולם לא גבה ליבו לגובה שבו פרש כנפיו. הוא נשאר הקיבוצניק עובד האדמה השורשי, הערכי והתכליתי. אמת, הוא שאף כל חייו - והצליח - להצטיין, אבל לא כדי לנופף בכישוריו, אלא כדי לבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר.
הוא נחשב לטקטיקן הטוב ביותר בתולדות חיל האוויר, הנחיל לחיל את הרעב לחתירה למגע עם מטוסי האויב - ולניצחון, וקבע במידה רבה את אופי פעילותו המבצעית האגרסיבית עד עצם היום הזה. תרומתו מכרעת למיצובו של חיל האוויר הישראלי בשורה הראשונה של חילות האוויר בעולם. √
רבע לשמונה / אילן כפיר ודני דור; ידיעות ספרים, 236 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו