ליד הכניסה ללשכתו של סגן־ניצב ל' תלוי קלף ארוך וישן, שעליו כתובות בשחור מטרותיה של היחידה שבראשה הוא עומד, יחידת "הגדעונים". ברגע של חוסר דעת כיוונתי את הטלפון הסלולרי כדי לצלם את מסמך העקרונות, שנוסח ביום הקמת היחידה, לפני כשלושה עשורים. אבל אז זינק ממקומו הקב"ט, רס"ב ג', ועיני הטורקיז שלו רשפו. "כאן לא מצלמים שום דבר", הוא אמר, "אם את צריכה משהו, תגידי לי. זכרת לסגור את שירותי המיקום בהגדרות של הסלולרי? עכשיו תשאירי אותו בתאים שמחוץ למשרד".
צילום: דוברות המשטרה
כך נראית קבלת פנים חשדנית לעיתונאית הראשונה הנכנסת בשערי יחידת המסתערבים של להב 433, המשלבת מעקבים ולוחמה, ונמצאת בחוד החנית של המאבק בטרור ובפשיעה החמורה. עד היום שמרה היחידה על עמימות עיקשת. גם לכחולי המדים לא תמיד ברור מה מהות עיסוקה, למעט העובדה שמדובר בלוחמים הפועלים בכיסוי ומשיגים בדרך זו מודיעין נקודתי ויקר מפז. מיום הקמתה לא התראיינו אנשיה בתקשורת, ורק לעיתים נדירות מופיע שם היחידה לצד יחידות משטרה אחרות, שהיו שותפות במבצע.
עכשיו יושב ל' במשרדו, מול מסך מחשב גדול, ועיניו נעוצות בידיעה קצרה באינטרנט על מחמוד ג'בארין מאום אל־פחם, שהואשם לאחרונה על ידי הפרקליטות בעבירות ביטחוניות חמורות דוגמת מגע עם סוכן חוץ, מסירת ידיעות לאויב ותמיכה בארגון הטרור חיזבאללה. בשום מקום לא צוין כי הגדעונים הם שעצרו אותו לפני כחודשיים, במבצע כירורגי ומדויק.
"רצינו לעצור אותו לפני שיידע שעלינו על מיקומו", אומר ל'. "האנשים שלי נטמעו בעיר, בדקו את סדר היום שלו, שהיה לא עקבי, וידאו שבכל לילה הוא ישן בבית וסימנו את כל דרכי הבריחה האפשריות. ביום המעצר, 18 בפברואר, הגיעו לביתו לוחמים במדים בכלי רכב אזרחיים, ופרצו את הדלת בשקט.
"ג'בארין ישן במיטה שלו. הוא היה כל כך מופתע, שלא הוציא הגה. שתי דקות אחר כך כבר היינו בדרך חזרה ליחידה, בלי שאף אחד משכניו ומהתושבים יידע שהיינו שם".
הטראומה מהירי המוטעה
הייחודיות של הגדעונים, בשונה מיחידת המסתערבים של צה"ל, דובדבן, מיחידות המסתערבים של מג"ב (איו"ש, ירושלים וערבה) ומהיחידה ללוחמה בטרור (ימ"מ), היא בעובדה שכל לוחם בה אינו מיועד לתפקיד ספציפי אחד, אלא לכמה תפקידים בה בעת. הוא יכול לשמש גם בתור מסתערב הפועל בתוך אוכלוסייה עוינת, גם בתור לוחם המסתער על יעד ומבצע מעצר גלוי, וגם בתור איש מודיעין המפעיל אמצעים טכנולוגיים מתוחכמים.
אנשי היחידה מסוגלים לתצפת על בית ימים ארוכים, להוציא מבוקש מהרשות הפלשתינית לחקירה בישראל ולהחזיר אותו בלי שהשכנים ישימו לב, ולהיכנס למקומות סגורים בעלי אמצעי הגנה מתקדמים, לאסוף בשקט מודיעין ולצאת בלי שהדיירים יידעו זאת. "אין בעולם עוד יחידה הפועלת במתכונת כזאת", אומר סנ"צ ל'.
הכל התחיל ב־1990, בשלהי האינתיפאדה הראשונה. המפכ"ל דאז, יעקב טרנר, הטיל על אורי בר־לב, שהקים את יחידת דובדבן, להקים במחוז ירושלים יחידה דומה, קטנה ואיכותית, שתתמחה במבצעים חשאיים נגד ארגוני טרור באיו"ש ותאתר מבוקשים תוך שימוש ביצירתיות ובתחבולות. שמה של היחידה נגזר מהלוחם התנ"כי גדעון, שהציל את ישראל ממדיין ומעמלק ולצידו מעט לוחמים. המספר שהיא קיבלה במשטרה הוא 33 - וזו גם הסיבה לכך שאגף האם שלה קרוי להב 433 - ארבע יחידות חקירות שהיו קיימות כשנוסדה + יחידה 33.
בר־לב היה מפקדה הראשון של הגדעונים, ואחריו כיהנו, בין השאר, גם אבשי פלד (היום ראש אגף הדרכה במשטרה), יורם הלוי ושלומי מיכאל. כל הארבעה הגיעו לדרגת ניצב.
באחד המבצעים הראשונים של הגדעונים, ב־1991, התקבל ביחידה מידע נקודתי מהשב"כ, שלפיו בתוך כמה דקות ייצא מחבל מאבו גוש לבצע פיגוע בבית כנסת בירושלים. על פי אותו מידע, המחבל היה אמור לנסוע בפולקסווגן פאסאט לבנה, שחלק מספרות הרישוי שלה היו ידועות.
מדמים מעצר מבוקשים באיו"ש. לוחמי היחידה מסוגלים להוציא מבוקש מהרשות לחקירה בישראל ולהחזירו בלי שהשכנים ישימו לב
היחידה הוקפצה מייד, ומכוניות סמויות הסתובבו על כביש אבו גוש־ירושלים, עד שאיתרו את המכונית ועקבו אחריה. המחבל נכנס לירושלים, הגיע לרחוב בר־אילן, החוצה שכונות חרדיות, ונסע לאיטו. כשהתקרב לרמזור, הורה מפקד היחידה בר־לב לרכב העיקוב לביים תאונת דרכים ולהתנגש בו בעוצמה. מרכב אזרחי אחר התנפלו על המחבל ההמום חמישה מסתערבים וגררו אותו החוצה. לרגליו של המחבל נמצא רימון יד, שאותו התכוון להשליך לבית כנסת עמוס מתפללים סמוך למקום המעצר.
כעבור שנתיים הוביל בר־לב מבצע נוסף לתפיסת חוליה שתכננה פיגועים באזור ירושלים. המידע הצביע על כך שהמחבלים נמצאים בעיירה א־ראם. כוח של מסתערבים יצא אל העיירה, חלקם במכונית מרצדס ישנה, אחרים על אופניים. הם כיתרו בית של אחד המחבלים, כשלפתע שעט לעברם רכב מסחרי ישן.
קצין המבצעים של היחידה, צ', הורה לפתוח בירי. בסיום האירוע נמצאו חמישה מחבלים מתים עם נשק על הברכיים. מאחור נמצאו רובים נוספים ותחמושת רבה.
ב־1995 הצטרף סנ"צ ל' (47) אל הגדעונים. חודשים ספורים לפני כן השתחרר מגבעתי, לאחר ששימש סמ"פ. "היה ברור לי שאני מתגייס לשב"כ", הוא נזכר בחיוך. "התקבלתי לקורס אבטחה, וכמה ימים לפני שהתחלתי אותו פגשתי בתל אביב חבר ששירת בגדעונים. הוא הציע שאצטרף אליהם. לא ידעתי במה מדובר, אבל כששמעתי שהם מסתערבים, הוקסמתי.
"שבוע אחר כך הגעתי למרכז ההערכה של היחידה ועברתי גיבוש, שנמשך חמישה ימים רצופים, והיום מפוצל לשניים. החלק הראשון היה מאמצים פיזיים תחת לחץ, ומייד אחר כך היו יומיים וחצי מודיעיניים, שבהם נבחנו המקוריות, החשיבה מחוץ לקופסה והיכולת לצאת וליצור מצבים ברחוב.
"למשל, שלחו אותי לפיצוצייה אקראית בתל אביב, והתבקשתי להוציא מהמוכר את הפרטים האישיים שלו, כולל כתובת וטלפון בבית. משימה אחרת היתה להסתוות בערב לקבצן ולעקוב אחרי חשוד בלי שירגישו בי, כשברקע הפרעות כל הזמן - אנשים מגרשים אותך, והמשטרה מגיעה פעם אחר פעם לסלק אותך. מאז, גם כשאני ממתין לאשתי ברכב, העיניים שלי בוחנות את הפרטים הקטנים של עוברי האורח, ואני לומד בעל פה את כל מספרי המכוניות בסביבה".
אחרי ארבע שנים כלוחם יצא ל' לקורס קצינים במשטרה וחזר כמפקד צוות. כמה ימים אחר כך החלו מהומות אוקטובר 2000, והיחידה נאלצה להתמודד עם אינספור התפרעויות והפרות סדר במזרח ירושלים ובאיו"ש.
יומיים לאחר רצח רחבעם זאבי (גנדי), באוקטובר 2001, עצרו הגדעונים אחד משני הסייענים של המחבלים, מוחמד פהמי רימאווי, שהיה אמור להסיע את היורה ולחפות עליו. "רכב המילוט של החוליה היה פיאט אונו", מספר רפ"ק י' (45), קצין האג"ם ביחידה. "הסייען יצא למלון הייאט, שבו שהה גנדי, אבל אז היתה לו תקלה ברכב, והוא נתקע. שני היורים תפסו מונית ונמלטו לכיוון רמאללה.
"בתוך יום וחצי היה לנו מידע שהמבוקש מסתתר במחנה הפליטים קלנדיה, ומייד יצאו לשם מסתערבים שלנו. הם זיהו אותו ברחוב ועקבו אחריו, עד שלוחמים הגיעו ברכב ולכדו אותו".
ב־2004 מונה ל' למפקד פלגת לוחמים. בין שלל המבצעים החשאיים והמוצלחים שהוציא לפועל, הגיע אחד לתקשורת, בנסיבות טרגיות. "יצאנו בלילה לרמאללה כדי לעצור מחבל מגדודי חללי אל־אקצא, שהיה מעורב בפיגוע ההתאבדות ברחוב קינג ג'ורג' בירושלים ב־2002", מספר ל' בשקט. "ידענו שהוא נמצא במכולת בעיר ופרצנו פנימה.
"רונן בן־מאירי, שהיה לוחם ותיק וקר רוח, הסתער בראש הכוח. כשהמחבלים התחילו לירות, הלוחם מאחוריו הרים את הנשק וירה בו בטעות בין המותן לגב, במקום שבו האפוד הקרמי לא הגן.
"אני ישבתי ברכב סמוי ליד המכולת. כששמעתי בקשר שיש פצוע, הלב שלי החסיר פעימה. חלק מהכוח המשיך במשימה והשלים אותה, ובמקביל, פרמדיק טיפל ברונן, בזמן שלוחמים אחרים מאבטחים אותם. לצערי, לא הצלחנו להציל אותו.
"זה אירוע טראומטי שלא אמור לקרות לנו. היורה לא נשאר ביחידה, וגם לי היו הרהורי פרישה. הכי קל היה לקום וללכת. אבל אני לא בורח מאחריות והעדפתי להישאר ולסייע בשיקום היחידה.
"מהאירוע הזה לקחתי את גודל האחריות שיש לך כמפקד. הלוחמים כאן מקצועיים, והמטרה בעבודה הזו גדולה מאיתנו. רונן הוא פצע פתוח עד היום, והמוות שלו ביגר אותנו. אנחנו מודעים לסכנות ומביאים בחשבון שמישהו עלול להיפגע, אבל לא ככה. לא מאש כוחותינו".
רס"מ רונן בן־מאירי ז"ל, בן 31 במותו, הוא הלוחם היחיד של היחידה שנהרג בפעילות מבצעית.
תנועה תנ"כית בטקס הסיום
הנסיעה ליחידת הגדעונים מזכירה התנהלות בתוך מבוך. הדרך מתפתלת בתוך אזור מגורים, בין סמטאות צרות ומבנים ישנים, עד שמגיעים לדרך ללא מוצא. בסיומה של הדרך נגלה שער מתכת עצום ממדים, שמעליו מתנשא רק תורן אפור, שנראה כמו אנטנת קשר. כשהשער נפתח, נגלים רחבה מטופחת ומשרדים מודרניים עם אריחי קרמיקה בהירים ודלתות עץ חדישות.
משרדו של ל' גדול ומסודר. מעט ניירות מונחים על שולחן העץ הכהה, וביניהם בולטת מחרוזת תפילה מוסלמית (מסבחה), בעלת חרוזים לבנים. על הספרייה מונחים תצלומים מהימים שבהם היה לוחם ביחידה, וגם אחד מתחרות איש הברזל, שבה השתתף לפני כשלוש שנים.
הגדעונים בפעילות בשנות ה־90. "להיות מסתערב ביחידה זאת לא אפיזודה קצרה" // צילומים: אריק סולטן
על הקירות תמונות שמבליטות את הניגודיות בחייו, משפחה מול עבודה תובענית ללא הגבלת שעות. מעל ראשו ציורי שמן שציירו שלושת ילדיו, ומולם דגם עץ של אקדח ישן וצילום של מסוק.
לידם איור המתאר את מבחן המים שערך גדעון בן יואש לחייליו: מי שכרע על ברכיו לשתות ישירות מהמעיין נפסל. לקרב יצאו אלו שקירבו בידם את המים אל פיהם, בעוד עיניהם סורקות את הסביבה. את התנועה הזו מבצעים החניכים עד היום בטקס הסיום של ההכשרה בת תשעת החודשים.
ניכר כי ל' חש שלא בנוח כשעיתונאית וצלם משוטטים במשרדו. הוא מעביר במבוכה את אצבעותיו בשיערו השחור הקוצני, וכתפיו הרחבות שפופות, כמו מנסות למצוא מחסה מאחורי מסך המחשב. מזכירתו מנסה לסייע ומניחה על השולחן כוס מים וכדור נגד כאב ראש.
ידו נשלחת בלי משים אל שרשרת החרוזים וממוללת אותם, כשהוא מספר על המהפך שעברה היחידה ב־2008, אז הוחלט להוציאה ממחוז ירושלים ולהפוך אותה ליחידה ארצית, כחלק מלהב 433. ל' שימש אז קצין האג"ם של הגדעונים.
"הייעוד של היחידה לא השתנה, אבל האתגרים והגזרה התרחבו. במקום פח"ע, מחבלים ומבוקשים באזור ירושלים ואיו"ש, נכנסנו גם לעולם הפלילי והתחלנו להתעסק בפשיעה חמורה ובמעצרים בסיכון גבוה בכל הארץ. נאלצנו לעשות התאמות, כי החוק הפלילי ודיני הראיות שונים מאוד ממעצרים מנהליים. בתחום הפלילי יש טקטיקות פעולה שונות, סיפורי כיסוי שונים, וגם הוראות הפתיחה באש הן שונות.
"הלוחמים נדרשו להמציא את עצמם מחדש, גם בהיבט המודיעיני. בהתחלה הם חששו שהעצמאות של הגדעונים תיעלם, אבל זה לא קרה. כולנו התרגלנו במהירות לעבוד עם יחב"ל (היחידה לחקירות בינלאומיות) על ארגוני פשיעה וסחר באמל"ח, עם יאח"ה (היחידה הארצית לחקירות הונאה) על שחיתות ציבורית, עם היחידה הכלכלית על עבירות צווארון לבן, עם יחידת אתגר על גניבות רכב, ועם מוקד 105, שעוסק בהגנה על ילדים ברשת. אבל היתרון הגדול שלנו, ועיקר העבודה, הם עדיין במגזר הערבי, גם במישור הפלילי וגם במישור הביטחוני.
"בסופו של דבר, החיבור ללהב עשה טוב ללוחמים. הם ורסטיליים ויודעים להתאים את עצמם לכל שינוי. העבודה שלהם יכולה להתחיל בסִערוב במגזר הערבי ולהמשיך במעקב בשדרות רוטשילד בתל אביב או בשכונה חרדית בירושלים. בכל אזור הם משנים חזות, כמו זיקית, ונטמעים בסביבה. וברגע הנכון עטים על היעד".
"היכולות של הגדעונים הן באמת נדירות, והיכולת שלהם לספק מידע מדויק בכיסוי הופכת אותם לאחת היחידות היעילות ביותר במשטרה", אומר מפקד להב 433, ניצב יגאל בן־שלום. "זו יחידה קטנה ומצומצמת, שנותנת מענה מגוון לגוף גדול, כשנדרשים דברים מורכבים ויכולות טכנולוגיות גבוהות.
"גם הגיוון בפעילויות שלהם יוצא דופן. אתמול הם עצרו גנב רכב חמוש, היום זה מחבל, ומחר הם יסייעו במודיעין בחקירה של אישי ציבור. מי היה מאמין שיחידה בעלת יכולות צבאיות תשתתף בחקירה כמו זו של בנו ריינהורן, מאמן הכדוריד המואשם בעבירות מין בכ־120 ילדות ונערות, ותסייע במודיעין איכותי ומדויק.
"בהקבלה לצה"ל, הם סיירת מטכ"ל שלנו. לא צריך לומר להם מה לעשות, רק לסמן מטרה. הם כבר יפעילו את המודיעין שלהם, יגיעו למקומות שאי אפשר להיכנס אליהם וגם יבצעו מעצר".
לדברי ל', הפעילות הפלילית תופסת כ־75 אחוז ממבצעי היחידה והיא מורכבת יותר מהביטחונית. "העבריינים היום עשירים, מתוחכמים ובקיאים מאוד בטכנולוגיה. הם מכירים את עבודת המשטרה, וכדי להיאבק בהם צריך לשנות כל הזמן שיטות פעולה".
לא מפריע לך לפעמים שאתה מביא את המודיעין, עושה את הפעילות הסמויה ולפעמים אפילו מבצע את המעצר, ובסופו של דבר, היחידה החוקרת מקבלת את הקרדיט?
"ככל שאתה שקט וחשאי יותר, ככה אתה פועל ביתר קלות. אמנם קרדיט מנפח את האגו, אבל לנו חשובה ההצלחה במשימה. מצד שני, העולם השתנה. אפילו בשב"כ ובמוסד מעלים סרטונים לפייסבוק כדי לגייס אנשים.
"הסודיות היא בדמנו, אבל אם לא נתאים את עצמנו לרוח התקופה, אנחנו עלולים להישאר מאחור. אחרי כ־30 שנה, אולי הגיע הזמן להיפתח קצת".
קסדות חדישות לראיית לילה
כשהשקיעה צובעת את השמיים בצהוב, יוצאים עשרה לוחמים לרחבה האחורית ביחידה, בדרך לפעילות לילית בשטחי הגדה. הם עוטים מדים ירוקים חסיני אש עם ברכיות סיליקון, הייחודיים רק להם ולימ"מ. על ראשם קסדות בעלות אמצעים חדישים לראיית לילה, ומאחור מותקן נצנץ קטן, הניתן לזיהוי רק בכוונות הנשק שלהם, כדי להתריע שלפניהם נמצא לוחם גדעונים. למרות הנשק הכבד והאפוד הקרמי, המלא במחסניות וברימונים, הם מדלגים בקלילות למכוניות המסחריות.
גיל הלוחמים נע בין 23 ל־52, מרביתם נשואים והורים לילדים. המועמדים ליחידה מגיעים לאחר ששמעו עליה מפה לאוזן, או בשיטת "חבר מביא חבר". הם עוברים אימונים פיזיים כמו במסלול של יחידות מובחרות בצה"ל, אימוני ירי ואימוני לוחמה בשטח בנוי ובתוואי שטח קשים, ולומדים שיטות לאיסוף מודיעין ושיטות סערוב. חלקם גם ילמדו את השפה הערבית על בורייה.
"להיות מסתערב בגדעונים זו לא אפיזודה קצרה", מבהיר ל'. "זה מקצוע לחיים. הלוחמים עסוקים בלילות במבצעים מסווגים, במרדף אחר עבריינים ומחבלים, ובהיטמעות בשטח תוך סכנת חיים. אחרי כמה שעות הם כבר מכינים לילדים סנדוויצ'ים ומסיעים אותם לבית הספר או לגן".
הלוחמים בתדרוך עם מפקד היחידה, סנ"צ ל' (מימין), ומפקד פלגת עוגן, רפ"ק ר'. "נדרשים להמציא את עצמם מחדש, גם בהיבט המודיעיני"
ביחידה שלוש פלגות, שקיבלו את השמות עוגן, אופק וכנען. בשתיים הראשונות הלוחמים הם גם מסתערבים וגם מפעילים אמצעים טכנולוגיים מיוחדים; בשלישית יש רק מסתערבים.
לפלגת כנען חדר אירוח ומנוחה משלה, המכונה על שמו של רב־פקד אשחר־חיים הוכמן ז"ל, אחד המסתערבים המקצועיים במדינה, שנודע ביכולתו להתפלל עם מבוקשים במסגדים מבלי שזהותו תיחשף. הוכמן נפטר לפני כחמש שנים מגידול סרטני במוח.
החדר מכניס את המבקר לעולמם של המסתערבים. ספות בגוונים של שחור ואדום, ולרגליהן שטיחים ארוגים בשלל צבעים. על השולחן מונחים פינג'ן של קפה שחור, כוסות תה עם עלי מליסה וצלחות עתירות בפירות, בעוגות שוקולד ובסוכריות צהובות.
קשה לפספס את הנרגילה הכחולה הגדולה הנמצאת במרכז החדר, ובטח לא את התצלום הענקי של הר הבית, המכסה לחלוטין את אחד הקירות. ליד הטלוויזיה, שממנה בוקעת מוזיקה בערבית, תלויים דגלים בהירים, ועליהם פסוקים מהקוראן. גם הספרים והעיתונים על השידה הם בשפה הערבית.
על אחת הספות יושב א' (47), מסתערב ותיק ומוערך, המשרת ביחידה כבר 26 שנים. במבט ראשון הוא נראה כמו סטלן תל־אביבי מצוי. את ראשו מכסה כובע צמר גדול, ולגופו ג'ינס כהה, חולצת טריקו רחבה וקפוצ'ון חום מהוה. כמעט לכל משפט שהוא אומר משתחלת המילה "יעני" במבטא ערבי בולט.
את הפעילות הראשונה שלו בכיסוי ביצע בגיל 22. המטרה היתה לאתר מבוקש מג'בל מוכבר, שהביע עניין בחמאס. מניתוח הפרופיל שלו עלה כי הוא בעל פוטנציאל להפוך למחבל מתאבד.
"כשיש מולי תמונה של מבוקש, אני קודם כל מחפש בחזות שלו משהו ייחודי, כדי שיהיה לי קל לזהות אותו. למבוקש הזה, שעבד במסעדה בירושלים, היה מראה של סטודנט חנון עם שיער מתולתל ומשקפיים.
"ישבתי על המדרכה מול ג'בל מוכבר, בג'ינס מלוכלך ובמעיל טרנינג, וביד החזקתי שקית שחורה עם לחם, שמנת וקופסת טונה. יעני, כמו הפועלים שמחפשים עבודה. אחרי שעה בערך הוא יצא ברגל ועלה למונית. נכנסתי לרכב של היחידה עם עוד אנשים מהחוליה שלנו.
"בזמן שהייתי ברכב החלפתי ביגוד, שיניתי תסרוקת והרכבתי משקפיים. ראינו את המבוקש נכנס לאחד המסגדים בעיר העתיקה, ואחר כך נפגש בחוץ עם גורמי חמאס.
"במשך כמה שבועות עקבנו אחריו ותיעדנו את הפגישות שלו, ואז עצרנו אותו. בחקירה הוא הודה שהתכוון לבצע פיגוע".
נחשפת פעם במהלך פעילות?
"פעם אחת, בתחילת הדרך, כשעקבתי אחרי פעיל חמאס במזרח ירושלים. ישבתי על מעקה ברזל שעה וחצי, ואז שמעתי שני אנשים לידי אומרים בערבית 'מוחבארת'. יעני, שב"כ. באותו רגע ידעתי שאני על זמן שאול והזמנתי עוקב אחר שיחליף אותי".
ואז המכונית האטה
באוגוסט 2016, זמן קצר אחרי מינויו של ל' למפקד היחידה, נרצח דניאל חייקין מנשר, צעיר בן 19 ששימש שליח בפיצרייה. שלושה שודדים רעולי פנים גנבו מבעל המקום את הפדיון היומי וניסו לגנוב גם את קטנוע השליחויות. חייקין רדף אחריהם, אולם נורה למוות על ידי אחד מהם.
אחרי שנה וחצי של חקירה בימ"ר חוף עלו רכזי המודיעין על שמותיהם של שישה מעורבים מג'לג'וליה ומהכפר איבטין שליד חיפה, חלקם חשודים בסיוע לאחר מעשה והשמדת ראיות. התברר כי אחד הסייענים שוהה בסביבת בסמת טבעון, מועצה מקומית בדואית ממזרח לאיבטין, אולם מיקומו המדויק לא היה ברור.
בימ"ר הזעיקו את הגדעונים. תכנון המבצע הוטל על רפ"ק ר' (40), מפקד פלגת עוגן, בחור צנום וחייכן, אב לשלושה ילדים קטנים. מאחורי חזות הסטודנט שלו, עם הקול הרך והחיוך המבויש, מסתתר לוחם קשוח בעל מוח יצירתי.
"הייתי אמור לנסוע לארוחת ערב משפחתית, כשקצין האג"ם הקפיץ אותי צפונה", הוא מספר. "בדרך יצרתי קשר עם לוחמי הפלגה ועם צבעוניים (מסתערבים; ט"א) שלנו. הפעלנו סיגינט (מודיעין טכנולוגי; ט"א) ונערכנו למעצר של חמוש".
א' היה הראשון שהגיע ליישוב אחרי שאסף בדרך מסתערב נוסף. ר' הגיע מייד אחריהם. בנקודת הכינוס הוצגה להם תמונתו של החשוד, ומייד אחר כך הם נכנסו פנימה ברכב אזרחי. השעה היתה מאוחרת, ותאורת הרחוב היתה קלושה. שני המסתערבים החנו את הרכב במפרץ חניה בכביש הראשי, המאפשר להם לצפות במכוניות החולפות.
"לא קל לזהות אדם בלילה כשנוסעים מולך במהירות", אומר א'. "בזמן שהסתכלנו על הנהגים והולכי הרגל, קיבלנו מידע נוסף שלחברה של החשוד יש שיער שחור. כמה דקות אחר כך הבחנתי במכונית שמאיטה את הנסיעה לא רחוק מאיתנו, וליד ההגה יושבת בלונדינית. לא מקובל במגזר הערבי לנעוץ עיניים בבחורה, אבל בשבריר שנייה שמתי לב שלידה יושב גבר שפניו מוסתרות בחשיכה.
"השותף שלי התכופף לרגע כדי לסדר משהו במכשיר הקשר שעל רצפת המכונית, ואז המכונית שלידנו זזה, ותאורת הרחוב חשפה לרגע את הפנים של הגבר. אמרתי לחבר שלי, 'אל תתרומם, הרוצח מימין'.
"כשהם התרחקו, עקבנו אחריהם עד סמטה ללא מוצא. הצלחתי לראות לאיזה בית הם נכנסו והודעתי לחפ"ק על מיקומו".
בעוד א' ממתין על הכביש הראשי, שלח ר', שהמתין בחפ"ק מחוץ ליישוב, מסתערבים נוספים כדי לכתר את הבית. שניים מהם הבחינו כי הסמטה מרושתת במצלמות אבטחה והעריכו כי החשוד התקין אותן כדי לחמוק מהמשטרה".
ר': "אנחנו מביאים בחשבון שבכל מקום יש מצלמות ותיעוד, ולכן פיתחנו שיטות פעולה מתאימות. היה ברור לי שאין טעם לשלוח לוחמים במדים, כי הוא יבחין בהם וינסה להימלט. החלטתי שרק צבעוניים, ואני ביניהם, נבצע את המעצר.
"לכל אחד מאיתנו היה סיפור כיסוי למקרה הצורך. הצלחנו לעקוף את שטח הכיסוי של המצלמות ורק כשעמדנו מול הדלת הוצאנו רעלות וכובעי משטרה, כדי שיידעו מי אנחנו בלי לזהות את הפנים שלנו.
"פרצנו את הדלת וראינו מולנו נערה המומה. עקפנו אותה, והלוחמים התפרסו בחדרים. שניים נכנסו לסלון, שבו ישבו שני מבוגרים והבלונדינית, שאחר כך התברר שהיא החברה של המבוקש ופשוט צבעה את שערה. אבל המבוקש לא נמצא. לרגע חששתי שטעינו בבית וחשבתי על א'. כל המבצע היה על הכתפיים שלו והסתמך על הזיהוי שלו.
"פתאום אחד הלוחמים הבחין בדלת צדדית קטנה, שמובילה למרתף. ירדנו במדרגות לחדר שהיה מואר באור אולטרה־סגול. על הספה ישב המבוקש עם חבר ועישן נרגילה. מייד שמתי לב למסכי המצלמות במעגל סגור, שהיו על הקיר. השכבנו אותו על הרצפה, כיסינו לו את העיניים ואזקנו אותו. אחרי שביצענו עליו חיפוש ולא מצאנו נשק, הודעתי בקשר 'ירוק ביד'. זה היה האות לבלשי הימ"ר שהמתינו מחוץ לכפר להיכנס ולקחת אותו לחקירה".
ניצב יגאל בן־שלום. "מגוונים באופן יוצא דופן" // צילום: דוברות המשטרה
לאחר יומיים הוביל ר' גם את מעצרם של שני החשודים בירי עצמו, שהתחבאו בשכונה של דיפלומטים ברמאללה. איסוף המודיעין היה מורכב, בין השאר משום שמדובר בעיר הנמצאת בשליטה של הרשות הפלשתינית. בעזרת שימוש במודיעין אותות (סיגינט), התמקד החיפוש בחמישה בניינים.
"ב־2 לפנות בוקר, המסתערבים של היחידה חיפשו בין 100 דירות אחרי משהו חריג, שיוכל להוביל אותם לחשודים", מספר ר'. "רעש חזק שבקע מאחת הדירות הסגיר את מיקומם. היה ברור ששם לא מתגוררת משפחה נורמטיבית. הכנסתי פנימה לוחמים במדים, שהקיפו את הבניין. הם נכנסו בנשקים שלופים, והמבוקשים לא התנגדו. אחד מהם קפץ מהקומה השנייה, אבל תפסנו אותו מתחבא בשיחים".
כמה ימים לאחר המעצר הוגש כתב אישום נגד שישה חשודים. שלושה הואשמו ברצח, ומשפטם עדיין מתנהל. למרות הפרסום הרב של הפרשה, גם הפעם נעדר מהכותרות שמם של הגדעונים.
"לא חבורה של מתנקשים"
אחת הפרשיות שזעזעה את הציבור ונגעה לליבם של הלוחמים ביחידה היתה חטיפתו של הילד כרים ג'מהור בן ה־7 מקלנסווה, ב־10 ביולי 2018. הרקע היה סכסוך עסקי בין אביו, ג'אבר, לקבלן שעימו עבד בעבר.
ברגע שמשפחת ג'מהור דיווחה על החטיפה, הוקפצו למקום בלשי ימ"ר מרכז, לצד לוחמי הגדעונים. הם פתחו חפ"ק בשטח ליד גוש עציון, הפעילו אמצעים טכנולוגיים ושלחו מסתערבים לשטח. מהר מאוד עלה כי הילד נמצא ברמאללה, והתבררה זהותם של החשודים בחטיפה.
הילד שוחרר לאחר שלושה ימים, בזכות סולחה שאורגנה בין הצדדים. אבל תפקידם של הגדעונים היה ללכוד את החוטפים.
"הראשון שעלה על הכוונת, יומיים לאחר שחרורו של הילד, היה מוסא עליוה מלוד", מספר רפ"ק ע', מפקד פלגת אופק, שהיה באותו יום בכוננות. "החשוד עבר מדירת מסתור אחת לאחרת, בין קלנסווה לטייבה. רכזי מודיעין של ימ"ר מרכז קיבלו מידע שהוא מסתתר במוסך בקלנסווה, אבל לא ידעו באיזה מוסך מדובר.
"שלחנו לעיר יותר מעשרה מסתערבים, מחופשים לאנשים מבוגרים וצעירים. הם הסתובבו בצמתים מרכזיים, בבתי קפה ובחנויות, ותצפתו על תושבים. אחרי כמעט שעה, אחד מהם דיווח שזיהה את החשוד עם אדם נוסף, צועדים ברגל ונכנסים לתוך חנות באזור מסחרי. מסתערב נוסף הגיע כדי לוודא את הזיהוי.
"החשוד עשה את הסידורים שלו בלי לדעת שלכל מקום שאליו הוא נוסע, שני מסתערבים דבוקים אליו ומחכים לשעת כושר. בשלב מסוים הוא נסע לכיוון היציאה מקלנסווה, ואחריו כוח בעיקוב סמוי. ואז הוא נעצר ליד רמזור.
"מהרכב מאחוריו יצאו חמישה לוחמים בבגדים אזרחיים, עם רעלות על הפנים וכובעי משטרה, כדי שיהיה ברור שלא מדובר בחבורת מתנקשים ולא יתחיל קרב יריות. הם הקיפו את האוטו שלו בנשקים שלופים, הציגו את עצמם ופתחו את הדלתות.
"החשוד והאיש שישב לידו היו בהלם. שלפנו אותם החוצה, הכנסנו אותם לרכב שלנו והבאנו אותם לחקירה בימ"ר".
שבוע אחר כך הגיע תורו של חשוד אחר, מוהנד אל־ מוסראתי, גם הוא מלוד. "היה ברור שמהרגע שעצרנו את החשוד הראשון, שאר השותפים יבינו שסוגרים עליהם ויפתחו בבריחה. מעצר כזה הופך קשה יותר כי המבוקש ערני, חשדן ומדלג ממקום למקום.
"רכזי המודיעין של ימ"ר מרכז הודיעו שיש אינדיקציה שהוא מתחבא בבית בנצרת, אבל לא היה ברור היכן, ואם אכן מדובר בחשוד שלנו. בהקפצה מעכשיו לעכשיו, שלחתי סמויים לאתר את הבית. הם הסתובבו ברחובות יותר מחמש שעות, הפעילו סיגינט ודיברו עם אנשים ברחוב. בסוף הצליחו למצוא מיקום משוער של הבית.
"מאחר שלא ראינו את החשוד בעיניים ולא היה ברור אם הוא בבית, הוחלט שבלשי ימ"ר מרכז, שהמתינו בסמוך, ייכנסו בצורה מסודרת כשוטרים".
בתחילה הואשמו השניים, עם שני חשודים נוספים, בחטיפתו של הילד. הפרקליטות הגיעה עם הארבעה להסדר טיעון, שלפיו עליוה ואל־מוסראתי יודו בקשירת קשר לביצוע פשע, גניבה מרכב ופירוק רכב, והמדינה תבקש להטיל עליהם 28 חודשי מאסר. השניים האחרים יודו בסיוע לאחר חטיפה וירצו 13 חודשי מאסר. גזר הדין טרם ניתן.
"לדעת להגיע בתחבולות"
אין דרך טובה יותר להבין את ייחודם של הגדעונים מאשר להצטרף לאחד האימונים שלהם. לפני כשבועיים, בגשם טורדני, הם דימו מעצר של מבוקש בשוק של כפר ערבי.
ליד דוכנים של ירקות וצעצועי פלסטיק, מתחת לכתובות בערבית ולדגלי פלשתין, ישבו ארבעה "ערבים", שתו קפה ועישנו נרגילה. אחד מהם היה המבוקש.
מרחוק התקרבו אליהם שלושה מסתערבים, בידו של אחד מהם מְכל של נוזל רדיאטורים. כשהתקרבו ל"ערבים", השליך לעברם המסתערב את המכל, וביחד עם חברו תפס את המבוקש שנאבק בהם. המסתערב השלישי שלף אקדח וחיפה על חבריו.
לרגע היה נראה כי המעצר הסתיים, אולם אז עצר לידם רכב מסחרי לבן, וממנו קפצו שמונה לוחמים במדים, עם רובים שלופים. כולם חבשו רעלות ירוקות שהסתירו את הפנים, ועל עיניהם משקפי שמש שחורים.
סרטונים ממצלמות נסתרות המוסוות בבגדים, שצולמו במהלך פעילות מבצעית של הגדעונים, מספקים הצצה נדירה ליכולות שלהם להיטמע בשטח בלי למשוך תשומת לב, גם כשהמבוקש ערני ויודע שהמשטרה מחפשת אחריו.
בסרטון מקיץ 2018 הם מתעדים בעל מוסך לפירוק מכוניות גנובות בטול כרם, שסוחר מדי פעם גם באמל"ח. הוא ישב בכלא כמה פעמים, ועם השנים למד להתחמק מהמשטרה. מצלמה נסתרת של אחד המסתערבים, שישב ברכב אזרחי מול המוסך, קלטה את האיש יושב בפתח המוסך, ממתין לרכב גנוב נוסף וסורק את הסביבה במבטים חשדניים.
"אליו היינו צריכים להגיע רק בתחבולות", מספר קצין האג"ם של היחידה, רפ"ק י'. "בכל פעם שהוא היה מבחין בהתנהלות יוצאת דופן, הוא נעלם. צה"ל והמשטרה ניסו לעצור אותו, אבל אחרי כמה כישלונות הם פנו אלינו".
הסרטון מתעד שני גברים הפוסעים ברחוב, אחד מהם קשיש בחולצה לבנה, המכסה כרס גדולה, וידו הימנית אוחזת במקל הליכה. מהצד השני תומך בו אדם כבן 50, לבוש בבגדים שחורים, שנראה כבן משפחתו.
הם מתקרבים אל החשוד, אבל הוא לא מזכה אותם במבט. פניו מופנים לאחור, אל המוסך. לפתע משתנה הסצנה: "המבוגר" מפגין זריזות מפתיעה, וביחד עם הגבר שלצידו הם מתנפלים על החשוד, בסיוע מסתערב נוסף, שמזנק מרכב אזרחי שחונה בסמוך. שלושת הגדעונים, כולם בשנות העשרים לחייהם, מכניסים את החשוד לתוך המכונית ונעלמים מייד מהמקום.
הסרטון הבא, מלפני כארבעה חודשים, מראה את מסתערבי היחידה נכנסים בדרך יצירתית לתוך מחרטה בלתי חוקית לייצור נשק בג'נין. בזכות היכולת שלהם להיטמע בשטח בלי לעורר חשד, הם הצליחו לעמוד ליד אחד החרטים, לבוש בחולצה כחולה וסיגריה בפיו, ותיעדו אותו מקרוב בזמן שהגיצים עפים סביבם.
"כאן סייענו לצה"ל לאסוף מודיעין ולספק ראיות", אומר י' בגאווה. "כדי להגיע כל כך קרוב למבוקש, אתה צריך להתלבש כמו תושבי האזור, לדבר כמוהם, להכיר את הניואנסים, המחוות והנימוסים, ולדעת איך מברכים לשלום אדם שעובד או אדם שנח על כיסא. כמה חודשי פעילות הניבו כאן תיק סגור".
לא תמיד נושאים המבצעים פרי כבר בהתחלה. לפני שבועות אחדים התקבל ביחידה מידע על מבוקש מסוכן המסתתר באחת מערי הגדה, כשהוא חמוש ובכוונתו להוציא לפועל פיגוע גדול. רגע לפני שהגדעונים הגיעו לדירת המסתור, התברר שהוא עזב למקום אחר.
למחרת, אחרי שעות ללא שינה, אנחנו פוגשים את ל' בלשכתו, עיניו טרוטות. "אני לא דואג", הוא שומר על טון רגוע, אולם האכזבה ניכרת בפניו. "פספוס כזה הוא נדיר אצלנו, והמזל שלו עומד להסתיים. עכשיו זה גם אישי, לא רק ביטחוני. אנחנו יודעים לאן הוא נמלט, ונתחשבן איתו".
ואכן, אחרי ימים אחדים לכד כוח של מסתערבים מהיחידה את המבוקש באזור אחר באיו"ש.
המשפחות שלכם יודעות מה אתם עושים?
ל' מחייך. "מבחינתם, אני עובד מדינה שתופס אנשים רעים".
ר', מפקד הפלגה: "אצלי הם יודעים שאני במשרד הביטחון".
א', המסתערב: "אני ממשרד החוץ, כדי שלא יידעו שיש לי קשר לעולם הביטחוני".
ג', הקב"ט: "לפני שנים, במהלך שיחה טלפונית עם אחד הילדים, הוא שמע רעש ברקע ושאל על מי אני מתיז מים. מאז התפקיד שלי הוא שוטף מכוניות במשרד הביטחון".
tala@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו