לכבוד הפסח הממשמש ובא התבקשנו לשלוח את הילדים לגן עם שקית מיוחדת, ובה ביצה קשה, עלה חסה ותפוח אדמה. כולנו מכירים את זה. כבר כשהיינו ילדים הגענו למסיבות הפסח עם ערכה די דומה. כולם זוכרים במעומעם איך ביצה קשה קשורה לפסח. חסה אמורה לשחק בתפקיד המרור. אבל מה הקטע עם תפוח האדמה?
ובכן, יש עניין בליל הסדר שקוראים לו כרפס. מדובר באיזה מתאבן ירוק וטרי שאם נאכל אותו לפני הסעודה, נרגיש כמו בני עשירים. למה? כי אנשים רעבים לא מנסים לפתוח את התיאבון. הם מנסים לסתום אותו. זאת אולי תמצית המשמעות של סעודת עניים: למלא את הבטן במשהו.
חז"ל, שבנו את הרעיון של ליל הסדר, ניסו להפוך אותו למין פרפראזה יהודית על משתה רומאי. חז"ל לא אהבו את הרומאים יותר מדי. הם תיעבו חלק גדול מהתרבות שלהם. אבל הם לא הכירו אנשים עצמאיים יותר, חזקים יותר וחובבי מותרות יותר מהרומאים. לכן ארבע כוסות. לכן מסובים על כריות. הרומאים אהבו לפתוח את התיאבון לפני הארוחה בירק טרי או כבוש. לכן כרפס. לכן טובלים אותו במי מלח. מין גרסה עתיקה ובסיסית של אנטיפסטי.
>> לכל הטורים של ג'קי לוי - לחצו כאן <<
במשפחה שלי הכרפס הוא סלרי. למען האמת, שמו העברי של הסלרי הוא "כרפס". אצל הפרסים, למשל, שולחן הסדר ירוק לגמרי, ומכרפסים שם ערימות של ירק עלים מכל הסוגים והטעמים. גם בלי לחשוב יותר מדי על הרומאים, זאת דרך מצוינת לחגוג את האביב.
אבל למה תפוח אדמה לעזאזל? משה רבנו לא שמע על תפוח אדמה. פרעה לא טעם פירה. אפילו שפחה על הים לא ראתה תפוד. עד שסר פרנסיס דרייק הביא את הפוטטו לראשונה אל חופי אנגליה - וזה קרה בשלב די מאוחר של המאה ה־16 - העולם הישן לא הכיר כלל את האופציה המשביעה הזאת.
• • •
גם היהודים - וזה לא כל כך מובן מאליו - החלו להתקרב בחשדנות אל הבולבוסין הלא מוכרים רק לפני איזה 400 שנה. זה הכל. עד אז - כלום. נאדה.
קשה להאמין, אבל בחמין לא היו תפוחי אדמה. בל"ג בעומר לא היו קרטושקלך. הלביבות של חנוכה היו למעשה סוג של פנקייקס. הילדים לא ידעו שאפשר צ'יפס, ואין לי מושג במה עטפו את המפרום. חמור מכך, איש אינו יודע מה אכלו אחינו האשכנזים בשבעת ימי הפסח.
אז מה הקשר בין כרפס לתפוח אדמה? בחלק גדול מארצות הקור, שום דבר ירוק לא צמח עדיין עם בוא הפסח. יהודים אשכנזים, שלא מצאו לעצמם שום ירק טרי לשים על השולחן, החליטו לקחת את תפוח האדמה ולהשתמש בו כתחליף.
באופן כללי, תפוחי האדמה היו תחליף. כשלא היה דג. כשלא היה בשר. כשלא היה מה לאכול בכלל. תמיד אפשר היה למצוא תפוח אדמה. בתור תחליף לכבד קצוץ היו חייבים חציל, אבל את היתר היה אפשר לסגור עם קרטופל. זה הכל. אז נכון שתפוח אדמה עושה בדיוק ההפך ממה שכרפס אמור לעשות. כלומר, הוא לא בדיוק פותח תיאבון. אבל הסיפור על גלגולו של המנהג הוא יפה בעיניי. קצת עצוב, קצת מרגש, טיפה משעשע. יפה.
שנים חלפו וחזרנו לאותו מרחב מזרח־תיכוני שבו התגבשו רוב המנהגים הישנים שלנו. הקמנו יישובים, זרענו שדות, נטענו כרמים ושלחנו את הילדים לגן. אני עצמי חזרתי הביתה יום אחד עם פתק מהגננת ובו בקשה להביא תפוח אדמה לכבוד הפסח. אבא ואמא לא הבינו מה הקשר בין תפוח אדמה לפסח. באותה מידה היה אפשר לבקש מהם צנונית לצום גדליה או קרבורטור לכבוד החנוכה. אבל באותם ימים לא שאלו שאלות. אבא ואמא הגיעו ממשפחות ספרדיות וקיבלו חינוך טוב, ולכן שמו לי שני תפוחי אדמה בתוך שקית - אולי אחד הילדים האחרים ישכח להביא - הלבישו אותי בחולצה לבנה, העבירו אצבע על הפוני ושלחו אותי לגננת. שהיתה תימנייה, אגב, ומעולם לא ראתה תפוח אדמה על השולחן בליל הסדר. אבל בסמינר לגננות כך לימדו. אולי גם חוזר המנכ"ל שהופץ בקרב הגננות לקראת החג הדגיש את חשיבותו של תפוח האדמה לחג החירות. באותם ימים, כבר אמרנו, לא שאלו שאלות.
בינתיים חלפו עוד שנים. כולנו גדלנו והבנו כבר מזמן שהשמש לא תמיד זרחה במערב. ולא רק במזרח אירופה. אנחנו באמת במקום אחר, ברוך ה'. ועדיין הילדים מבקשים תפוח אדמה. למה? כי הגננת. שיהיה ברור: הגננות הטובות שחינכו את חמשת ילדיי ב־17 השנים האחרונות שייכות פחות או יותר לכל העדות האפשריות. כיוון שאני, בניגוד לפעם, כן שואל שאלות, אני יכול לדווח כאן שרוב הגננות משכו בכתפיהן. גם הן לא מכירות את הקשר העמוק שבין התפוד לחג החירות. ובכל זאת ביקשו מהילדים.
אז אני משגע אותן קצת עם השאלות שלי. מוכיח להן שזה קצת אידיוטי. שם חתיכת שורש סלרי בשקית. ומוסיף גם תפוח אדמה. אולי אחד החברים ישכח להביא.
• • •
אפשר כמובן רק לנחש מה היה קורה אם, למשל, ובאופן היפותטי, העדה המרוקאית היתה משתלטת על מערכת החינוך. במקרה כזה, כל הילדים היו נדרשים להגיע לגן עם צלחת גדולה עטופה במטפחת צבעונית, ולסובב אותה במרץ מעל לראשה של הגננת תוך כדי שירת "ביבהילו יאאא־צאנו ממצרים!", אבל בזהירות, שהרגל של הכבש לא תיפול על ראשה של הסייעת! ובכן אני מניח שבמקרה כזה לפחות חלק מההורים היו מרגישים קצת מוזר. כלומר, כמו שאני מרגיש עם כל העניין הזה של תפוח האדמה.
ועכשיו באמת, אני רק שאלה: מתי נלמד, ומה צריך לקרות, כדי שמערכת החינוך בישראל תבקש מכל ילד להביא איתו משהו שמייצג בפשטות את השולחן של המשפחה שלו?
(איור: GettyImages)טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו