שבוע קשה מאוד עבר על קהילת הישראלים בפולין. דווקא כשנראה היה ששתי המדינות שאליהן הם מחוברים הצליחו להתגבר על המשבר הקשה ביותר ביניהן מאז חידוש היחסים לפני כשלושה עשורים, אשר פרץ בעקבות "חוק השואה", התלהטו הרוחות מחדש. הרקע למשבר הפעם - ציטוט לא מדויק מדברים שאמר רה"מ בנימין נתניהו על שיתוף הפעולה של הפולנים עם הנאצים וציטוט מדויק מאוד מפיו של מ"מ שר החוץ הטרי, ישראל כץ, שהזכיר את אמירתו של יצחק שמיר על "הפולנים שיונקים אנטישמיות עם חלב אמם".
כמה מאות ישראלים חיים כיום בפולין. חלקם חזרו לארץ המוצא של משפחותיהם בהחלטה מודעת לבנות כאן חיים חדשים. אחרים הגיעו מסיבות מקצועיות. אלה ואלה מצאו עצמם השבוע קרועים בין שני עולמות: המציאות הישראלית המתלהמת, שבה מטיחים בפולנים השמצות והאשמות קשות, מול המציאות הפולנית שנראית אחרת מאותה תפיסה ישראלית שמתקשה להשתחרר מכבלי העבר.
פערים בתפיסות
"נוצר מצב שבו קשה מאוד לדבר עם ישראלים על נושאים שקשורים לפולין", אומרת ענבל נוימרק, 30, נכדה לניצולי שואה מפולין שעברה לגור כאן לפני ארבע שנים ועובדת כמדריכת תיירים בוורשה. "הטענות על כך שבפולין מנסים לאסור על אנשים לדבר על פולנים שהסגירו, סחטו או רצחו יהודים, פשוט אינן נכונות. יש עיסוק גדול מאוד בנושא הזה - סדרות טלוויזיה עלילתיות, שמשודרות גם בטלוויזיה הממלכתית, ספרים, מאמרים, ובכלל זה סדרות ופרסומים שיצאו לאחר המשבר סביב 'חוק השואה'.
"כל המידע על זה לא מגיע לישראל, ולכן הישראלים כלל לא מודעים עד כמה העיסוק כיום בפולין במלחמת העולם השנייה ובשואה כחלק ממנה הוא אובססיבי. יש ניתוק תרבותי, אולי בגלל השפה המקומית הקשה. אין בישראל תמריצים ללמוד את הלשון, את התרבות ואת ההיסטוריה של פולין כפי שקיימים מצד גרמניה".
נוימרק מדגישה כי בניגוד למה שנהוג לחשוב בישראל, התקיים שיח מאוד נרחב בפולין על פוגרומים שביצעו הפולנים. לדבריה, כשיש ביקורת של פולנים על ההתנהגות הפולנית במלחמת העולם, היא זוכה לחשיפה גדולה מאוד בתוך המדינה ומחוצה לה, מה שגורם לתופעה של "ייצוג מוגזם" של אותם פשעים - בעיקר מחוץ לפולין - בהשוואה לאומות אחרות.
"השבוע נוצר מצב די אבסורדי", אומרת נוימרק, "שראשי הממשלות של הונגריה וסלובקיה - שמדינותיהם שיתפו פעולה עם הנאצים באופן רשמי, הגיעו לירושלים, וראש ממשלת פולין - מדינה שהגרמנים מחקו ולא הותירו לה כל ריבונות, נשאר בבית בגלל המשבר המחודש. המיתוס הלאומי הפולני אומר: אנחנו היחידים באירופה שלא שיתפנו פעולה עם הגרמנים, וההתייחסות של רבים בישראל היא שהפולנים היו משתפי הפעולה הגרועים ביותר של הגרמנים. היה ברור שהשוני בתפיסות הללו יגרום מתישהו להתנגשות חזקה, וזה אכן קורה".
אורי וולנר, בן 37, הגיע לוורשה לפני 15 שנה כדי ללמוד רפואה. לאחר שסיים את לימודיו התחתן עם אזרחית מקומית והקים מסעדה ורשת של בתי קפה שאותן הוא מנהל בהצלחה. "ישראל היא כמו פולין מהבחינה הזו שיש הבדל בין מה שהאנשים ברחוב חושבים ומרגישים לבין השטויות שפוליטיקאים משמיעים, כדי לקושש עוד מנדט פה או שם", הוא אומר, "הפעם היחידה שבה נתקלתי באנטישמיות היתה במועדון, כשכמה ערסים שהשתכרו אמרו לי 'מה אתה עושה פה?! תחזור למדינה שלך'. אבל חוויתי כזה דבר גם בארה"ב. מעבר לכך, אני מנהל עסק של 40 עובדים, אני הישראלי והיהודי היחיד, כולם יודעים שבתי הקפה הם של ישראלי, אני מוכר בהם מוצרים ישראליים, האווירה בהם ישראלית - לא נתקלתי באנטישמיות.
"להפך. אנשים באים כי הם יודעים שזה עסק ישראלי. הצד הישראלי לא רוצה לשמוע שהפולנים נפגעו גם הם במלחמת העולם השנייה. הרי גם היהודים הפולנים שנרצחו היו פולנים. וגם פולנים נרצחו במחנות הגרמניים, גם אם בהיקף שונה. הישראלים לא רוצים להבין את זה ולהפנים את העובדה שלמרות תנאי הכיבוש הנוראיים, מספר חסידי אומות העולם בפולין גבוה בהרבה מבמדינות אחרות שהישראלים כבר סלחו להן מזמן".
במלחמה כולם רצו לשרוד
וולנר הוא נכד לניצולי שואה מפולין ומרומניה. סבו וסבתו הפולנים, ששרדו את גטו לודז' ואושוויץ, לא שמרו, לדבריו, טינה לפולנים. "היה להם ברור שהיו אנשים טובים ולא טובים", הוא אומר, "זו היתה מלחמה וכולם רצו לשרוד. ועדיין, פולנים רבים סיכנו את חייהם ואת חיי משפחותיהם כדי להציל יהודים. את אשתי, אם שתי בנותיי, הכרתי דרך אתר היכרויות. אחרי שיצאנו כמה פעמים, היא סיפרה לי שאחות של אמה נשואה לחסיד אומות העולם. גם המשפחה של מנהל החברה שלי הצילה יהודים. ישראלים רבים מסרבים להכיר בעובדה הזו משום מה, ולפוליטיקאים מאוד נוח לזרוק הצהרות לאוויר בלי לדעת בדיוק על מה הם מדברים. אותי זה מתסכל מאוד.
להתחיל בחינוך. דין נדל
"יש פה הרבה מאוד אנשים שאוהבים את ישראל. בכל פעם שיש עימות צבאי בין ישראל לשכניה, הפולנים הם בין הראשונים שעומדים לצד ישראל. יש הרבה אנשים שפועלים לייצר חיבורים בין שתי המדינות, ואז באה הערה מיותרת של פוליטיקאי והורסת את הכל. זה חוסר טאקט, מסוג הדברים שמביישים אותי כישראלי".
השנאה נשארה מאחור
דין נדל (30) מודה ששורשיו הם 100 אחוז פולניים. הורי אמו נמלטו לרוסיה מייד עם תחילת המלחמה ורוב בני משפחתו של אביו נרצחו בשואה. לפני ארבע שנים יצא לפולין כאיש שיווק דיגיטלי מטעם מקום עבודתו.
"כשבאתי לכאן, חשבתי על פולין כעל מקום של שואה ומוות", הוא נזכר, "מה כבר היה לי לחפש כאן? היום אני מרגיש כאן בבית. יש כל כך הרבה דברים דומים בין פולין וישראל: במנטליות, בתרבות, באוכל, בביורוקרטיה, אפילו הרבה מילים משותפות. יש המון ישראלים שמגיעים כתיירים לפולין - לא במסגרת סיורי השואה. ויש הרבה פולנים שנוסעים לישראל.
"כשמלמדים בישראל היסטוריה אומרים שהפולנים היו משת"פים ומציגים רק את הצדדים השליליים מהמלחמה. צריכים להחדיר לתודעה ולמערכת החינוך שהפולנים אינם המטרה. גם הם היו קורבנות תחת הכיבוש וחוו את האימה הנאצית. גם לי היתה שנאה רבה כלפי העם הפולני, שהלשין ועזר לגרמנים. אבל אי אפשר להתעלם מזה שגם הפולנים היו תחת כיבוש, שפולנים נרצחו ושפולנים הצילו יהודים תוך סיכון עצמי, למרות שידוע גם שלא כל הפולנים היו תמימים וקורבנות. אין הכחשה שהיו משתפי פעולה ושהיו פולנים שרצו לנצל את הנסיבות.
"מאוד כעסתי שהמשבר בין שתי המדינות התחדש השבוע. הפולנים אירחו ועידה חשובה על האיום האיראני, וזה לא היה הזמן לדבר על מי עשה מה במלחמת העולם השנייה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו