יום חמישי לפני שבועיים, שמונה בערב, השקת תערוכת הצילומים של מוטי רייפ בחלל תעשייתי בצפון תל אביב. מוזיקת לאונג' בוקעת מהרמקולים הגדולים, וכוסות קאווה ורודה מחולקות לכל דורש. מאות אנשים לבושים במיטב מחלצותיהם מתחככים זה בזה, סלבס מרשימת האיי־ליסט של ישראל, רוב רובם הם גם מושאי התמונות המוצגות כאן למכירה. כולם הגיעו לראות, וגם להיראות.
ובין כל הקהל המבוגר מסתובב נמרץ ותזזיתי אוׁרי צרור. הוא רק בן 13, תלמיד כיתה ח'. צרור הגיע להשקה ברכבת מנתניה, שם הוא גר עם הוריו. בדיוק בעשר הוא יעזוב כדי לא לפספס את הרכבת הביתה, והוא אוהב את הנסיעות האלה, הן מאפשרות לו לעבוד: במהלך נסיעת ההלוך הוא הספיק לארגן היטב את המשך לו"ז המפגשים שלנו, כולל סגירת שני לוקיישנים לצילומים.
תוך כדי המולת האירוע צרור עובר בין כל הסלבס ומבקש להצטלם איתם, ואף אחד לא מסרב לו. הוא יודע היטב את צעדי הריקוד הזה, הקרוי מינגלינג. מלא אמביציה ובטוח בעצמו, הוא מתקרב, מיישיר מבט, לוחץ את היד - לא חלש אבל גם לא חזק מדי - ויודע מתי להחמיא ומתי לדקלם את הפתיח שהכין מבעוד מועד: "נעים מאוד, אני אורי צרור ואני מפיק וגם איש יחסי הציבור הצעיר ביותר בארץ".
מאיה דגן, דנה פרידר, גלית גוטמן, קורין גדעון, רון חולדאי, כולם מקרבים את ראשיהם אליו, מרימים מבט ומתמסרים לעדשת הסלפי שלו. מתברר שהוא מכיר את כולם והם מכירים אותו, משתפים איתו פעולה, פולטים תוך כדי צילום, "איזה נסיך אתה, מה זה?" או "מה? בן 13? די, אתה לא אמיתי". יודעים שתוך כדי האירוע הוא כבר יעלה תמונות שלהם לשני עמודי האינסטגרם שאותם הוא מנהל: ה"צהובון", שם נוהים אחריו 134 אלף עוקבים, וה"בִּיצָה ניוז" - עמוד עם 56 אלף עוקבים. הוא יעדכן את הסטורי של העמודים, יתייג את הסלבס שאיתם הוא הצטלם וידאג לשלוח להם עדכוני ווטסאפ.
אבל צרור כבר מסתכל קדימה אל האופק, לעבר האירוע הבא שאותו הוא מייחצן בהתלהבות: השקת מכון היופי החדש של מירב ישראל, פליטת העונה האחרונה של "האח הגדול". "הכל כבר מוכן לקראת האירוע?" אני שואלת אותו, והוא משיב נחרצות: "ברור, אני מוכן ומזומן, יש ליין־אפ מתוזמן והכל מתוקתק. אני גם אעבור על האינסטגרם שלי כדי שלא אגיע להשקה לבוש בבגד שכבר לבשתי להשקה אחרת. כבר יש לי סלבס 'מאשרי הגעה': ישראל אוגלבו, מריה דומרק, תאלין אבו חנא. יש לי תקשורת שאישרה את הגעתה, אני יודע מתי הצלמים מגיעים, דאגתי לשיתופי פעולה של עיצוב המקום בבלונים ובפרחים, לשיתוף פעולה עם מעצבת הבגדים וגם למתנות שנחלק לאורחים.
"למדתי את אמנות שיתוף הפעולה עם כל מי שגם מעוניין בחשיפה, וככה אני מצליח ליצור את מה שאני עושה בלי להשקיע כסף, אבל עם להשקיע כמובן את הנשמה שלי ולחשוב איך להיות הכי טוב. אני לא יכול להרשות לעצמי לחפף, כי יש לי לקוחות, הם משלמים לי ורוצים לראות רווחים".
אז אתה בעצם מנהל עסק לכל דבר?
"ברור. היית צריכה לראות את הפנים של הפקידים במס הכנסה ובמע"מ כשבאתי לפתוח שם תיקים. הם לא כל כך קיבלו את זה, טרטרו אותי מפה לשם, ביקשו ממני שאביא הוכחות ומכתבים מלקוחות שהם מעוניינים לעבוד איתי, ורק אז פתחו לי תיקים שם. היום יש לי קבלות והכל מסודר, אני עדיין עוסק פטור ועוד אין לי חשבון בנק משלי, אז הכל עובר להורים שלי והם מעבירים לי מה שאני צריך מתי שאני צריך. ברור לי שהמחזורים שלי יגדלו. אני יודע, אני מרגיש את זה".
• • • • •
"הבן שלי יגיע רחוק מאוד. בעוד כמה שנים הוא יהיה אחד היחצנים המבטיחים בארץ, בוודאות", אומר לי עמי צרור (43), אביו של אורי, מנהל מכירות בתחום חומרי הבניין. את אמו של אורי, חני (50), עובדת בבית מאפה, הכיר כשהיתה גרושה עם שני ילדים, מבוגרת ממנו בשבע שנים. "אבל הוא התעקש עלי", צוחקת חני, "הוא עקשן, ואורי כמוהו, ולכן הוא משיג כל מה שהוא רוצה".
בסלון דירת השיכון שלהם יספרו איך אורי נולד שנה אחרי לידה שקטה, וכמה אור הביא לבית. ילדיה הגדולים של חני נישאו והביאו לה חמישה נכדים, ואורי הוא בנו היחיד של עמי.
"כל החיים חלמתי איך אני לוקח את הבן שלי למשחקים של מכבי נתניה עם צעיפים וכובעים וכל מה שצריך. אני אוהד שרוף, ובאמת הייתי לוקח אותו כל שבת לכדורגל, אבל זה פשוט לא עניין אותו, הוא כל הזמן היה שואל אותי: 'נו אבא, מתי כבר ייגמר?' חלמתי על ילד גברי כזה, שלא יפחד להחזיר מכות למי שנוגע בו, וקיבלתי ילד עדין, שהפיק בעצמו קמפיין שלם נגד אלימות".
האינסטוש של אורי: עם בן אל תבורי וסטטיק
אורי: "ראיתי ילד שחווה אלימות ברחוב, סתם בלי סיבה. הרגשתי חסר אונים שלא יכולתי לעזור ואמרתי לעצמי: יש לך את היכולות להעלות את המודעות, אז תפיק קמפיין ותקרא לו 'די לאלימות'".
והפקת קמפיין?
"ועוד איזה. היה קמפיין נפלא. פרויקט לא פשוט שיצא בדיוק כמו שרציתי. עשיתי את הכל לבד, הפקתי את הכל, וזה היה שווה את כל המאמץ. חצי שנה של טלפונים, אימיילים, ניסיונות להשיג כמה שיותר סלבס שיצטלמו בווידאו, ילבשו חולצות עם לוגו שעוצב במיוחד, טקסט שנכתב במיוחד על ידי סופרת הילדים זוהר אביב והשקה אחת גדולה בעזריאלי תל אביב עם פולו־אפ בתוכנית בוקר. "הקמפיין הזה לימד אותי איך פונים לסלבס, מה אומרים להם בדיוק, איך אומרים להם, כי כשפניתי חלקם ענו בחיוב, חלקם ענו בשלילה, חלקם סירבו אבל נימקו את הסירוב, וחלקם פשוט חסמו אותי".
בווטסאפ?
"כן. אני תמיד פונה בווטסאפ, לא מתקשר. אני מקליט הודעה קולית מנומסת, מפורטת, כדי שישמעו את הקול שלי. ובכל זאת נחסמתי".
מי חסם אותך?
"אביבית בר זוהר, אבל היום אנחנו סבבה, והיא כמובן ביקשה סליחה ושחררה את החסימה. גם שירן סנדל חסמה והיום היא עוזרת לי בכל מה שצריך. אגם רודברג חסמה אותי, אבל אני בטוח שאם היא תכיר אותי, היא תבין שאני לא איזה מטרידן ותשחרר את החסימה. אני מזמין אותה להיות איתי בקשר, זה בטוח ישתלם לה".
נפגעת מהחסימות?
"לא באמת. כן היה לי קשה עם אנשים שניסו לחבל בעבודתי. מנהל עמוד אינסטגרם מקביל לשלי ביקש מיחצנים לא לעבוד איתי ומסלבס לא לשתף איתי פעולה. הוא הפיץ שכל העוקבים שלי בעמוד קנויים ועוד כל מיני שקרים, ואני לא באמת מבין את ההתנהלות הזו, הרי יש לכולם מקום. בקמפיין שעשיתי אחת היחצניות ניסתה לקחת את כל הקרדיטים לעצמה, וכשהיא ראתה שזה לא מצליח לה, היא ניסתה לטרפד לי שיתופי פעולה עם צוות הביוטי ויום לפני הצילומים לא היו לי מאפרות.
"היא חשבה שאם אני ילד אז היא תוכל לעבוד עלי, אבל הצלחתי להסתדר מצוין, ובסוף הצטלמו לקמפיין שלי אורן חזן, ליהיא גרינר, בן זיני וטיילור - כוכבי רשת ענקיים, עודד פז, דין מירושניקוב ועוד, ואני רוצה לקוות שהצלחתי להזיז משהו אצל ילדים ונוער לגבי כל הנושא של האלימות".
ומה יצא לך מזה מעבר לסיפוק הגדול?
"הקמפיין כולו היה בהתנדבות מלאה, אבל מעבר לסיפוק הגדול מיתגתי את עצמי והכרתי הרבה אנשי מפתח", צרור מסכם כמו גדול.
"כשאורי היה בן 8 קניתי לו אופניים", ממשיך עמי להתגאות בבנו, "אבל הוא אמר לי: 'אבא, לא מעניין אותי אופניים, אני רוצה מחשב'. אז קניתי לו מחשב ומדפסת, וככה הוא הכין לו את כרטיס הביקור הראשון שלו, שהיה כתוב עליו: 'אורי צרור, יחצן'".
עמי, אתה לא פוחד כשאורי נוסע לבד לתל אביב?
"כשאנחנו יכולים אנחנו לוקחים ומסיעים אותו, ואנחנו בקשר איתו צמוד בכל שעות היום. אנחנו תמיד מזהירים אותו מפני מבוגרים מטרידים ומבקשים את תשומת ליבו לגבי כל מה שקורה מסביבו, ובמקביל אנחנו סומכים עליו מאוד. יש לו ראש על הכתפיים, והוא מאז ומתמיד היה אחראי ובוגר".
העולמות שלכם נפגשים בכלל?
"אנחנו עוקבים אחריו באינסטגרם ואנחנו בהלם מהפעילות שלו, איך הוא מגיע לכל האירועים, איך כל הסלבס שמורים לו בנייד והוא בקשר איתם. את כל התורה של היח"צ הוא בעצם למד בעצמו, וכנראה הוא קיבל את כל האנרגיה הזו של ההפקה והניהול מהסנדק שלו, אנחנו מאוד מאמינים בזה".
הסנדק של אורי היה אבי גואטה, המפיק והאמרגן, מנהלה האישי של שרית חדד ומי שבעצם גילה אותה כשהיתה בת 16. גואטה הוא אחיה של סבתו של אורי מצד אביו. "אנחנו בקשר מצוין עם אבי והמשפחה שלו", מספר עמי. "עושים יחד שבתות וחגים, בראש השנה בילינו יחד, וכמובן ששרית מגיעה הרבה פעמים עם הילדה המקסימה שלה. היום אבי עוזר מאוד לאורי, כי אורי מגיע לתל אביב לפחות שלוש פעמים בשבוע והוא נוסע למשרד של אבי ועובד הרבה פעמים משם".
גואטה: "מאז ומתמיד אורי היה ילד מאוד פיקח, ילד אחראי ורציני שהשאיפות שלו לא תאמו את הגיל שלו. הוא מתייעץ איתי לעיתים קרובות ולאחרונה גם עשינו איתו כמה שיתופי פעולה מקצועיים".
כשאני מנסה לברר מאיפה העברית הרהוטה שלו, חני מודה: "זה כנראה כישרון שהוא נולד איתו. הוא התחיל לדבר יחסית מוקדם, בגיל שנה וארבעה חודשים. כשהיה בן 10 הוא זכה במקום השני בתחרות העברית העירונית, והוא כל הזמן מתקן את העברית שלי, מבקש ממני: 'אמא, אל תגידי "אני יבוא", תגידי "אני אבוא"'. אבל אני כן חושבת שהוא לומד ממני להיות צנוע - וגם להיות מחושב".
"זה נכון", מסכים אורי, "זה עוזר לי מאוד עם העבודה שלי, העובדה שאני מחושב. אני מחשב כל דקה ודקה ביום. זמן בית ספר, פגישות, נסיעות, מה קורה עם לוחות הזמנים של הרכבות, האוטובוסים, מתי אני עונה להודעות, איך אני עונה, איך אני מתנהל עם הכסף. שנעבור עכשיו לחדר שלי לשיחה רק שלי ושלך?" הוא מחייך. בחדרו הקטן הוא מקפיד לבדוק שמכשיר ההקלטה שלי אכן עובד, רושם לעצמו הערות ומדגיש לפרקים, "אבל זה אוף דה רקורד, בסדר?"
• • • • •
קירות חדרו מסגירים את הילד שהוא. אינספור תעודות הצטיינות שתלויות על הקיר, תעודות הוקרה על פעילות התנדבותית, עשרות תגיות מהפקות שונות הנושאות את שמו וכתבות שפורסמו עליו בעיתונות המקומית בזכות מיזם חדשותי שהפעיל בשם "ראש טוב", תוכנית חדשות לקהל הילדים והנוער הנתנייתי. הוא היה תלמיד כיתה ה' כשהחליט להקים מערכת חדשות שהיתה מורכבת מילדים בני 10. מדי שבוע ראיין אנשי מפתח מעיריית נתניה, או אז החל להבין את ערך ההיכרות הקרובה עם נושאי משרות בכירות ויצירת קשרים כדי להוציא דברים לפועל.
על לוח שעם תלויים פתקים עם טלפונים של דסק תוכניות הבוקר השונות, עורכים ועיתונאים רבים, ברכת העסק, וגם המשפטים: "השבוע עובר מהר והוא עומד להיגמר" ו"בעזרת השם נעשה ונצליח".
איך אתה מגיע לכל מספרי הטלפון האלה?
"מה זאת אומרת איך, זה המקצוע שלי לא? בתעשייה הקטנה שלנו אין מי שאי אפשר להגיע אליו".
על לוח השעם נעוץ גם דף גדול שעליו כתוב "חוזה" והוא מסגיר תקופה מאתגרת שחווה אורי בחופשה הגדולה של סוף כיתה ז'. החוזה, שכתוב בכתב יד, חתום על ידיו ועל ידי הוריו וכתובה בו התחייבות של אורי להגיע יותר לבית הספר, לפגוש יותר חברים ולא להזניח את נושא לימוד האנגלית.
מה קרה בקיץ?
"פשוט רציתי לעזוב את בית הספר ולהתמקד בקריירה שלי. לא הרגשתי שאני מפיק משהו מבית הספר, ולעומת זאת לומד ללא הפסקה מבית הספר של החיים".
עד כדי כך?
"כן. השתעממתי וזה היה סיוט, אבל עברתי את המשבר הזה והשלמתי עם העובדה שאני צריך ללמוד בגלל חוק חינוך חובה. אם בית הספר היה מערכת יותר מעצימה, יצירתית, מאפשרת, מלמדת את החיים עצמם ונותנת כלים לחיים, מלמדת איך מתכננים עתיד כלכלי, למשל, אולי כן הייתי מרגיש בה טוב יותר, אבל בינתיים אני משתדל מאוד לא להחסיר, ולצערי המאוד רב נעדר בלית ברירה מאירועי בוקר. אז החוזה הזה הוא הסכם ביני לבין ההורים, ואני משתדל לעמוד בו".
אתה לא עובד בזמן שאתה בבית הספר?
"ברור שכן. בהפסקות אני עובד עם הטלפון, עונה לאימיילים, לווטסאפים, היום אפשר לעשות הכל בנייד. אני עובד גם בשיעורי ספורט כי יש לי פטור. באמצע שיעורים זה בעייתי כי אסור לנו להיות עם הטלפון, אבל אם יש לי משהו דחוף אני לא אעצור הכל עכשיו, אז אני עונה בקטנה. בדרך כלל לא קולטים אותי מסמס מתחת לשולחן, אבל אם כן, אני מקבל הערת 'טלפון נייד' מהמורה".
"אתם טובים? אתם תצליחו". אורי צרור בפעולה // צילום: יהושע יוסף
מירב טמיר, המחנכת של אורי, מאשרת שהשנה אורי אכן משתדל מאוד להגיע לבית הספר: "החבר'ה בכיתה כבר התרגלו לעובדה שהוא בא והולך, ובדרך כלל הוא שומר על צניעות למרות שכל הפעילות שלו חשופה לעיני כל באינסטגרם. אז יש כאלה שמתלהבים ויש כאלה שמקנאים, אבל הוא ילד כל כך נעים ומכבד את האחרים, ולכן הוא מייצר אווירה נעימה בדרך כלל. הוא נעדר לעיתים, אבל הוא משתדל שזה לא יהיה מוגזם. אז למרות שהוא נעדר הוא עדיין נהדר, ואני צופה לו גדולות".
אורי: "יש לי חברים וחברות קרובים מבית הספר, מהעיר, אבל מן הסתם גם חברים מהתעשייה שאני עובד בה, חבר'ה בגילי שהם כוכבי רשת".
אולי קצת מקנאים בך?
"קנאה זה דבר נורא ואני חווה ממנה הרבה, בין שזה ברשתות החברתיות ובין שפנים אל פנים. ברור שיש את אלה שלא מפרגנים ויורדים עלי וכותבים לי באינסטגרם הערות לא יפות כמו 'חי בסרט'. בדרך כלל אני חוסם את מי שכותב לי דברים לא יפים ולמדתי לא לקחת את זה אישית, לא להיעלב ולקחת את זה בקלות. בעיקרון אין לי כל כך זמן להתייחס למי שלא מפרגן לי, ואני מרוכז בעשייה שלי. למדתי כל כך הרבה בתקופה קצרה ואני כל הזמן ממשיך ללמוד דברים חדשים".
מה אתה לומד?
"למדתי לקבל 'לא' כתשובה, למדתי שאם דלת אחת נסגרת, תיפתח דלת מכיוון אחר. למדתי לקבל ביקורת, עד כמה שזה קשה, ואני לומד ממנה ומתקן את עצמי. למדתי להיות דיסקרטי לגבי פרויקטים שעובדים עליהם, לא משנה אם זו תוכנית טלוויזיה או סקיצה של שיר חדש. למדתי מתי מגיע העיתוי הנכון מבחינת יח"צ לדבר, למדתי לא לפחד מתחבורה ציבורית, שמביאה אותי לכל מקום, כי בכל זאת יש לי כמה שנים להמתין עד שיהיה לי רישיון. והכי חשוב, למדתי שגם סלבס, בסופו של יום, הם בני אדם".
כמה יעלה לי לשכור את שירותיך?
"המחירים משתנים בהתאם לגודל העסק והלקוח, לתקופה ולאופי השירות - שירותי דיגיטל, שירותי משפיעני רשת, שירותי קמפיינים ממומנים, תקשורת מודפסת וניהול מדיה. את לא באמת מצפה שאני אגיד את המחירים שלי מעל דפי העיתון, נכון? מי שמעוניין לעבוד איתי מוזמן ליצור איתי קשר".
ונגיד שאוכל להרשות את זה לעצמי, אילו עצות מקצועיות היית נותן לי?
"קודם כל אני חייב להבין מה את מייצגת, מה את רוצה למכור. נשב, נדבר, נפצח את התדמית שאת רוצה ליצור לעצמך, או יצרת, ומשם נמשיך לתוכנית עסקית לתקופה. למוטי טקה, זמר שאבי גואטה גילה, עזרתי עם עצות איך להפוך דומיננטי ברשתות החברתיות ובכל מה שקשור לדיגיטל".
איזו עצה היית נותן, למשל, למי שחולם לייצג את ישראל באירוויזיון?
"למי שחולם על האירוויזיון יש לי להגיד רק שלוש מילים: אינסטגרם, פייסבוק ולזרום עם התקשורת", הוא מפרגן לי בתשובה בת חמש מילים, "בדיוק כמו שנטע התנהלה בכריזמטיות ובפתיחות. היא התמסרה לתקשורת והיא רק הרוויחה מזה".
ולילד או לילדה בגילך שרוצים להתפרסם?
"אני מייד מסדר להם כתבה ענקית ב'ישראל היום'! אבל קודם, להתמקצע במה שאתם טובים בו. אתם טובים? אתם תצליחו. תהיו חרוצים, תתמידו ותשקיעו באמנות שלכם".
שמתי לב שבשיחה בינינו אתה מנסה למכור בעיקר את עצמך, ולא את הלקוחות שלך.
"כי חשוב לי לחשוף את הפעילות שלי גם לקהל בוגר. ילדים ונוער מכירים אותי, אבל הלקוחות הם ברובם מבוגרים. אני רוצה שכולם יידעו עלי. איך יפנו אלי אם לא יידעו עלי? כבר היום מחזרים אחריי המון גופים משפיעים שרוצים לשכור את שירותיי ולעבוד איתי".
איפה אתה רואה את עצמך בעתיד?
"אני רואה את עצמי מחזיק אימפריית יחסי ציבור גדולה, אחד האנשים המשפיעים בארץ ואולי אפילו בעולם. אבל אל תכתבי שזה החלום שלי, כי חלומות לא תמיד מתגשמים. אני יודע בוודאות שזה יקרה, חד־משמעית. אני רואה את זה קורה".
איזו כותרת היית נותן לראיון הזה?
"ללא ספק, 'צרור של כישרון'. זו כותרת מכתבה בעיתון מקומי שהיתה עלי, אבל היא כל כך מדויקת. סליחה על חוסר הצניעות, אבל אני בטוח בכישרון שלי".
hagitr@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו