רבע לאופוריה

חנוכה: החג הכי משמין. החג עם הכי הרבה שירים. החג עם הכי מעט סידורים לילדים (קצר מדי לקייטנה, בסדר, אבל מה בנוגע לפנימייה? רק לשבוע, בקטנה, הם לא ירגישו). חנוכה: החג עם הכי הרבה יחסי ציבור. עם הכי הרבה פסטיבלים, פסטיגלים, אגדות, סינדרלות, מרצ'נדייז. החג עם הכי מעט דמיון, והרבה הרבה שואו אוף. החג שמפיק הכי הרבה שומן טראנס לגוף ולנשמה. החג הכי סינתטי, הכי דביק. אלא אם כן בוחרים שלא.

בערוץ הילדים ניצלו את הפגרה מבית הספר כדי להשיק את העונה השנייה של "גאליס", דרמת נעורים המשלבת הרפתקאות ופנטזיה בצורה שאינה מעליבה את תלמידי היסודי. למעט גיא זו-ארץ, המגלם את מגיש "הישרדות" גיא זו-ארץ ("רבותיי, תנו כפיים למנצח שלנו, אלכס. אלכס אתה יכול לחזור למקום" - אין זכויות קניין רוחני על טקסטים של ריאליטי-) מדובר במסע לארץ פנטסטית. מחנה הקיץ גאליס מושך אליו קבוצה מגוונת של בני נוער, שכל צופה בגיל המתאים יוכל למצוא בה את עצמו. הספורטאית החכמה, הממזר המצחיק, השמן החברותי - גם כשהם משורטטים בקווים סטריאוטיפיים, קל לזהות בהם אנושיות ולרצות בחברתם.

סיפור המסגרת של העלילה עוקב אחר ניסיונותיו של יונתן, אחד החניכים במחנה, לאתר את שורשיו. אחרי שגילה כי ארי (זו-ארץ), בעלי גאליס, הוא אביו הביולוגי, מסתמן כי מטרתו העונה היא למצוא את העיר האבודה שעליה כתבה אמו ביומנה. סצנת הפתיחה של פרק הבכורה השאירה את יונתן פעור עיניים. פלאשבק שלח את הצופים חודש לאחור, והשאיר אותם במתח לגבי המחזה הבלתי ייאמן שנגלה לנגד עיניו. באמצעות קפיצות בזמן ופלאשבקים מספרת "גאליס" סיפור שחלקו פנטזיה וחלקו מבוסס מציאות. השילוב בין חיפוש אחר אוצר לחיי היום-יום במחנה של בני נוער עם בעיות שגרתיות (משקל, דימוי עצמי, היעדר חום משפחתי), עובד יפה. האמינות נשמרת כשמדובר בהווה (עם אזכור אפליקציות, למשל), וכשמוטיב המסתורין נכנס לתמונה, האדרנלין מתחיל לעבוד. עברן של הדמויות וסודותיהן נחשפים בהדרגה, כמקובל בדרמות למבוגרים.

חיפוש עצמי הוא מאפיין של גיל ההתבגרות, המגיע - כפי שיודעים הורים לבנות 9-8 - מוקדם ומעצבן מהצפוי. "גאליס" מחזירה את הצופה הבוגר לתקופה של חיבוטי נפש, להתלבטויות, לפנטזיה שבסוף המסע יימצא אוצר. ואז באה ההתפכחות. השעשועון "ניפגש בסיבוב", שמגיש טל מוסרי, מזכיר למי ששכח שילדינו גדלים במזה"ת, ולא בערבות סקנדינביה. ארבעה ילדים נלחמים על הזכות לקחת הביתה ערימת פרסים רועשים, שמספקת רשת צעצועים גדולה הם צריכים לעבור שלושה שלבים של תחרות תזזיתית ואינפנטילית. אתמול, בסיבוב הראשון השיבו המתמודדים על שאלות טריוויה כשפניהם כוסו ריבה - חנוכה + ילדים אוהבים לכלכוך, אוקיי. נקסט - בסיבוב הבא היה עליהם לזהות כמה שיותר סלבריטאים בפרק הזמן הקצר ביותר, ובסיבוב האחרון להשלים את מילות השיר "סביבון, סוב סוב..." מה שנקרא: דרגת קושי יורדת. שם השעשועון "ניפגש בסיבוב" התגלה לקראת הסיום, כשכל אחד מהנושרים חיכה לטעות של המנצחת, כדי לגזול ממנה פרס כלשהו. הרעיון שלא צריך להוכיח ידע כדי לקחת צ'ופר הביתה מריח כמו פיתוח ישראלי. בתום השעשועון נקרא הקהל באולפן להשתתף במסיבת טראנס חנוכה. קרחנה. אולי צריך לשקול שוב איזו פנימייה צבאית טובה.