יאסו, נטשה

במועדון הבוזוקייה "וותאניקוס" במרכז אתונה עולה נטשה תאודורידו לבמה בפעם השלישית הלילה. השעה ארבע וחצי לפנות בוקר. את שתי השמלות שלבשה קודם היא מחליפה לטי שירט שחורה, מכנסי ג'ינס צמודים, בהירים ומשופשפים, ונעלי עקב מבריקות, לא גבוהות במיוחד, בניגוד לאלה שאיתן עלתה בפעמים הקודמות.

על הבמה 11 נגנים, ובהם שני בוזוקאים וכנר. כ-80 אחוזים מבין 1,000 הבליינים שהגיעו למועדון עדיין כאן, מגיל 20 ועד 70, מחכים לרגע הזה, שבו נטשה מתחילה במחרוזת של להיטי יוון מכל הזמנים. כאן הרפרטואר האישי כבר לא רלוונטי. אנשים שתו מחצות, ועכשיו הם רוצים לקבל את השירים שעליהם גדלו.

עשן הסיגריות ממלא את המועדון, למרות שגם ביוון יש חוק האוסר עישון במקומות ציבוריים. עשר בנות צעירות עם מגשי ציפורנ-ים רצות מצד לצד, מנסות להספיק למכור את מרכולתן, שעפה מייד לכיוונה של נטשה. לחלק נבחר בקהל, כנראה אלה שהיא חפצה ביקרם, היא מגישה את הפרחים בחזרה, בעדינות, כמו לומר, "ראיתי אותך, תודה שבאת".

בחמש וחצי לפנות בוקר השולחן שלנו מתפזר. אבל נטשה, ועוד יותר מ-500 אנשים, עדיין שם. אף אחד לא ממהר. זה הזמן לבלות.

"צריכים מוסיקה עכשיו"

מדינת ישראל עוברת בשנה האחרונה מתקפה יוונית. ואלה שמות: חאריס אלקסיו, יורגוס דאלארס (פעמיים), האחים דיוניסיו (גם הם פעמיים), פיצה פפאדופולו, זאפיריס מלאס, אלקוס זוזופולוס, תאנוס צאניס, ואסיליס קראס, מלינדה אסינדו, דימיטריס באסיס, יורגוס מרגריטיס, להקת זיג זאג, להקת דיאסטאסיס, סופיה פפאזגלו, תמיס אדמנדידיס וניקוס ורטיס. בחודשים הקרובים אמורים להגיע לכאן גם ניקוס קורקוליס ויאניס פלוטראכוס. האמנים היוונים הופיעו כבר בבריכת הסולטן, בזאפה, בקיסריה, בהיכל נוקיה ובעיקר בהאנגר 11. מופעי ענק, במושגים ישראליים.

לסלט היווני הזה מצטרפת עכשיו גם נטשה תאודורידו, שתופיע ביום שלישי בעוד עשרה ימים במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. כן, כן, שמעתם טוב. מוסיקה יוונית, היישר ממועדוני הלילה של אתונה, בבניין האופרה הישראלית.

יום לפני פתיחת סוף השבוע ב"וותאניקוס", בלובי של מלון בוטיק מפואר בשכונת קיפיסייה היוקרתית בצפון אתונה, היא נשמעת מופתעת מההצלחה הגדולה של המוסיקה היוונית בארץ. "קשה לי להבין את החיבור הזה של הישראלים למוסיקה היוונית. דווקא המוסיקה הישראלית ששמעתי עד היום לא נראית לי קרובה בסגנון, ואף על פי כן אתם מאוד מחוברים למוסיקה שלנו. בכל פעם שאני מופיעה באתונה ופוגשת ישראלים במועדון, אני מופתעת איך אתם רוקדים ושרים כאילו אתם מבינים את השפה. נכון שהמוסיקה היא שפה בינלאומית ומדוברת ביקום כולו, אבל גם המילים מאוד חשובות למסע אל תוך השיר".

היא חולקת על הטענה שהמשבר הכלכלי ביוון והירידה בהכנסות הם שמביאים את הזמרים היוונים לישראל בהמוניהם. "לזמרים היוונים מהשורה הראשונה אין בעיה של עבודה גם בתקופה הזאת. להם אף פעם אין בעיה כלכלית, מכיוון שהמוסיקה היא החברה הכי טובה של האדם, למרות כל הקשיים. יכול להיות שהסיבה שזמרים יוונים אוהבים לבוא לישראל היא שחיים אצלכם בצל מלחמה, ואתם זקוקים להרבה מוסיקה ושמחה. בדיוק כמו שכאן עוברים עכשיו תקופה קשה, ויש צורך מיוחד במוסיקה".

משה יוסף, המפיק שמביא את נטשה לישראל, ומי שאחראי גם להבאתם של חאריס אלקסיו ויורגוס דאלארס, נותן שתי סיבות מרכזיות לתופעה. "ראשית, עם כל הכבוד לדאלארס, לחאריס ולגליקריה, ביוון צומח דור חדש, שהקהל הישראלי כבר מכיר היטב וצמא אליו. את האמנים האלה אנחנו מנסים לבנות לשנים הבאות. למצוא את החאריס ואת הדאלארס החדשים, שיבואו לכאן בקביעות.

"שנית, היוונים מופיעים קצת פחות ביוון, והשוק הישראלי חם עכשיו. זו טיסה קצרה, הם יכולים להגיע בלי לפספס את הופעות סוף השבוע ביוון, והם מקבלים כאן אהבה גדולה, לא פחות ולפעמים גם יותר מאשר באתונה, כי זה לא משהו שאפשר לראות בכל יום. לאחרונה, בגלל המשבר, הם גם הורידו את הדרישות".

את נטשה בחר יוסף להביא לאופרה, אולם שבו לא תוכל להיווצר האווירה האתונאית. "החלטתי שאני רוצה להביא את המוסיקה היוונית כמוסיקת עולם, לאופרה. כמו שמביאים מספרד ומטורקיה ומכל מיני מקומות אחרים. נטשה היא זמרת מספיק איכותית ומוכשרת כדי להופיע שם. היא מתאימה לקהל הישראלי חובב היוונית, אבל גם לקהל הרגיל של האופרה. הפעם לא יזרקו פרחים כמו בהאנגר, ואנשים לא יעלו על הבמה לרקוד, כי בכל אופן, זה בניין האופרה. אני צופה חוויה מיוחדת".

ברכה כהן, שהביאה בשנה האחרונה את להקת זיג זאג ואת טאנוס צאניס, אמנים שאינם מהשורה הראשונה ביוון, סבורה שהמתקפה היוונית בכל זאת קשורה למצב הכלכלי. "זה מה שהתחיל את הטרנד, אם כי אי אפשר לומר שכל מי שבא, יש לו פחות עבודה ביוון. אולי כך זה התחיל, אבל המפיקים ואנשים מהתעשייה בארץ, שקיוו שיש כאן הזדמנות במחיר מציאה, התבדו מהר מאוד.

"כמה פעמים פנו אלי מפיקים ישראלים שקיוו שאפשר להביא בזול ולמכור טוב. הם הופתעו שזה לא כך, וירדו מהעניין. אז כן, המשבר שם פתח את השוק, אבל באים גם שמות מהגדולים ומהיקרים ביותר ביוון, וזה עדיין משתלם להביא אותם. אני מביאה הפקות צנועות, כי אלה היכולות שלי. אני לא עושה את זה בשביל הכסף אלא כדי להוציא את היוונים טוב בישראל, בגלל המשבר התדמיתי שנוצר להם כאן. אני מרגישה שיוון היא המולדת השנייה שלי".

הזמרים הישראלים ששרים ביוונית בטח לא משתגעים על זה.

"פעם באמת היתה להם בלעדיות, כי לא היו מגיעים הרבה זמרים מיוון לכאן. אבל תתפלא, הזמרים הישראלים מברכים על זה. עם כל האהבה ליוונית בארץ, זו הזדמנות בשבילם לראות איך עושים דברים אחרת, להתעדכן ברפרטואר. וזה גם מרחיב את קהל המעריצים בישראל, כך שגם הם ירוויחו מזה".

הזמר היווני הנודע מכולם בישראל, יורגוס דאלארס, שמגיע להופיע כאן באופן קבוע כבר 25 שנים, מספק הסבר משלו לתופעה. "לדעתי יש שתי סיבות מרכזיות. האחת, ישראל ידועה באהבתה הגדולה למוסיקה היוונית ויש הרבה תוכניות רדיו שמשמיעות מוסיקה יוונית. סיבה שנייה היא שרבים מאזרחי ישראל מבקרים ביוון ועוקבים אחרי התפתחות המוסיקה שלנו".

גם לדעתו של דאלארס, למצב הכלכלי יש קשר. "אין ספק שהמצב הכלכלי הוא פקטור, ויש אפשרות שזו רק תחנה בשביל הרבה מהזמרים. אבל זו עובדה שלא רלוונטית לגביי".

הקהל הישראלי עבר שינוי בשנים האחרונות-

"אני רואה הרבה יותר צעירים בהופעות שלי. אני חושב שלישראלים יש קשר מאוד חזק למוסיקה היוונית, ושזה לא ישתנה בחיים. זה כמובן טוב במיוחד בתקופה כזו של המשבר הכלכלי. אבל חשוב לי שגם המוסיקה היוונית האיכותית תגיע לקהל ולא רק המוסיקה המודרנית".

"ירושלים היא מרכז היקום"

נטשה תאודורידו (42) נולדה בסלוניקי, אך עיקר הצלחתה באה מאז שעברה לאתונה ב-1996. היא שרה בסגנון "לאיקה", שאופייני יותר למוסיקה היוונית משנות ה-70 וה-80: פחות פופ, יותר בוזוקי. היא היתה נשואה פעמיים, ויש לה שתי בנות: קריסטיאנה (19) מבעלה הראשון, ואדריאנה (13) מבעלה השני.

היא נחשבת לאחת הבכירות בזמרות יוון בשנים האחרונות. בניגוד למוסיקה המזרחית בארץ, שבה יש מיעוט זמרות, ביוון אין לזמרות בעיה לפרוח. "יש אצלנו המון זמרות, אפילו יותר מגברים", אומרת נטשה. "פעם אולי היתה סטיגמה והיה יותר קשה, אבל היום כבר לא. כמובן, רק אם יש לך כישרון".

איך אפשר לגדל ילדים כשחוזרים הביתה בשבע בבוקר?

"אני לא אומרת שזה קל, אבל זה גם לא כל כך קשה. העבודה הזאת דווקא מתאימה מאוד למי שצריך להיות בבית עם ילדים. אני בסך הכל יוצאת מהבית בשישי ובשבת, וגם אז רק בלילה. בכל שאר השבוע, אם אני לא מצלמת איזה וידיאו קליפ או מקליטה דיסק, אני עם הבנות. אמא שלי עבדה הרבה יותר קשה ממני, יצאה לעבודה בבוקר וחזרה בערב, ישר לבישולים".

לארץ היא תבוא עם פמליה גדולה שבה 15 אנשים, ובהם תשעה נגנים, מלבישה, ספרית, טכנאים ומנהלים. זה יהיה ביקורה הראשון בישראל. "שמעתי שזאת מדינה מאוד מפותחת ומודרנית, ושתל אביב במיוחד היא עיר מאוד אירופית. אבל שמעתי גם הרבה על הבעיות עם הפלשתינים. אני אישה מאמינה, ומאחר שבישראל נמצאת ירושלים, שהיא מרכז היקום, יש לי צורך עז להגיע לשם, וגם לבית לחם ולנצרת".

היא הופיעה עד היום במקומות רבים - באמריקה, באוסטרליה, בשבדיה, בגרמניה, בדרום אפריקה, "אבל תמיד בקהילות היווניות, לכן זה מוזר לי. זה עניין אחד להופיע בפני יוונים שיוון מאחדת אותם כלאום. עוד לא יצא לי להופיע במדינה שלא מדברים בה יוונית, למעט טורקיה".

לעובדה שתופיעי באופרה תהיה השפעה על בחירת השירים-

"לא. הרפרטואר של האמן הוא הנדוניה שלו, אין לו שום קשר למיקום של המופע. זה מה שהוא מביא איתו, וזה מי שהוא. אני אמנם נטשה תאודורידו, אבל אתם מכירים אותי דרך השירים שלי, ולכן זה מה שאני בשבילכם: השירים שלי. מה שכן, הביצוע של השירים יהיה קצת שונה. במועדון יש לי סגנון מסוים, בתיאטרון יש לי סגנון אחר, ובהופעה פתוחה - סגנון אחר. טבעי שהביצוע ישתנה לפי הלוקיישן. נראה לי שתהיה הופעה טובה מאוד, ושנמצא חיבור גדול בינינו. למרות שאנחנו לא מדברים אותה השפה, המוסיקה תהיה זאת שתחבר".

בישראל זמרים רבים הפסיקו להופיע במועדונים ועברו לתיאטראות ולאולמות גדולים. אצלכם עדיין שרים במועדוני בוזוקי.

"גם כאן יש קהל שהולך לראות הופעות מוסיקה בתיאטראות, אבל הדנ"א של היוונים זה לבלות בבוזוקייה. מופע בתיאטרון הולכים לראות פעם ב-. זו התרבות כאן. לי זה ממש לא משנה איפה אני מופיעה, רק חשוב לי שארגיש טוב עם מה שאני עושה. התחלתי במועדונים ואני אוהבת להופיע בהם, אבל בשבילי כל המקומות אותו דבר. אני מסתכלת על הקהל ולא על האולם, ובכל מקום שבו אופיע אתן את כל כולי. בשביל זה האנשים באו".

את יודעת שעד היום הדלת של האופרה היתה סגורה בפני מוסיקה יוונית-

"אז הגיע הזמן שנפתח אותה, לא-"

80 יורו לבקבוק יין

למרות המשבר הכלכלי הגדול, החיים באתונה נמשכים כאילו כרגיל. כיכר סינטגמה, שבה שוכן אזור הקניות המרכזי וגם הפרלמנט של יוון, שוקקת חיים כמו כל עיר אירופית בסוף שבוע. בתי הקפה מלאים, ילדות מצחקקות אוחזות שקיות של זארה ומנגו, ומהחנויות בוקעת מוסיקה בקולי קולות. אמנם אין באתונה תיירים רבים, גם לא ב"פלקה", אזור המסעדות והשוק המתויר מאוד בזמנים טובים, או בשכונת קולונאקי היוקרתית, שם נמצאות החנויות המפוארות של המותגים המובילים. אבל היוונים מתעקשים להמשיך לחיות, גם אם אין כסף כמו פעם.

ברחבי העיר פזורים עשרות מועדוני בוזוקייה. הגדולים שבהם עובדים בעיקר בלילות שישי ושבת. בימים היפים הם עבדו אפילו ארבעה לילות בשבוע. ישראלים רבים באים לכאן, במיוחד בחודשי החורף, לסופי שבוע של מועדונים. לפחות 20 כאלה היו איתנו בטיסה.

הבליינים מגיעים במיטב מחלצותיהם. נשים בשמלות ערב, גברים בבלייזרים ובחולצות מכופתרות. לא תראו כאן מישהו לובש טי שירט וג'ינס. לכל מועדון תוכנית קבועה שרצה בכל סוף שבוע, ונמשכת כמה חודשים. ב"וותאניקוס", למשל, מופיעים כל ערב, נוסף על נטשה, גם הלנה פאפאריזו (זוכת האירוויזיון ב-2005) ולפטריס פנטזיס. שלושה זמרי חימום מופיעים לפניהם עם מוסיקת פופ, וככל שהערב נמשך, הבוזוקי הולך ומשתלט.

ב"פוסידוניו" בשכונת אלניקי, שבו אנחנו מבקרים בשבת בלילה, הנוהל אותו נוהל. לא משלמים על כרטיס כניסה, רק על הזמנת שולחן. המינימום לאדם - 40 יורו - הזמנת מינימום של בקבוק יין לשני אנשים או וודקה לארבעה. חוץ משתייה מקבלים על חשבון הבית פלטות של פירות, פיצוחים ושתייה קלה.

רגע השיא מגיע לקראת ארבע וחצי לפנות בוקר. הזמרת דספינה ונדי יורדת מהבמה בפעם השנייה, ולצידה רוקדות כמה עשרות בלייניות. הזמר הוותיק אנטיפאס עולה למחרוזת בת שעה וחצי, בעיקר של להיטים מוכרים וישנים.

הבחורות עם הפרחים שוב מתרוצצות מצד לצד. 15 יורו למגש, אבל לקוחות רבים קונים חמישה מגשים. בתוך דקות מתמלאת הבמה בפרחים. שני גברתנים מפנים את הפרחים במטאטאי ענק, כדי שאנטיפאס יוכל להמשיך לשיר קזנג'ידיס.

בשש בבוקר, כשבחוץ כבר אור יום, ממתין מחוץ למועדון טור ארוך של מוניות. בחשבון פשוט, המבלה הממוצע השאיר במועדון לא פחות מ-60 יורו. חובבי הפרחים עברו בהרבה את הסכום הזה. הסיוע של האיחוד האירופי מעולם לא נראה דרוש כל כך.

לפחות שבע הפגנות ראינו במהלך סוף השבוע, בעיקר ליד כיכר אומוניה, שם מתרכזים המהגרים מאפריקה ומארצות ערב. היו שם אנשי הימין היווני עם דגלי האגרוף הקמוץ, השמאל היווני עם דגלי הפטיש והמגל, וגם הפגנה של כ-100 פלשתינים נגד פעולת ישראל בעזה, שהסתיימה יומיים לפני כן. על הקירות במרכז העיר אפשר לראות גרפיטי בנוסח "סולידריות עם העם" ו"הפשיזם לא יעבור", זכר להפגנות הגדולות לפני יותר מחודש. באחד הרחובות הראשיים נותר עומד שלד של הבניין ששרפו המפגינים, וגם מדרגות השיש המנותצות של אחד ממלונות היוקרה עדיין לא תוקנו.

"אני רוצה לשיר על אהבה"

"אין ספק שבזמן האחרון העבודה כבר לא מגיעה בקלות כמו בעבר, וצריך להתאמץ יותר", אומרת נטשה תאודורידו. "אנחנו מורידים מחירים, כי אם רוצים שיגיעו אנשים, חייבים להוריד. זה לא סוף העולם וזה לא נורא, זו פשוט תקופה שנעבור. כשאתה נולד במדינה כמו יוון, שנתנה כל כך הרבה אור לעולם ועם עבר כזה של תרומה לאנושות, אתה יודע שהדברים יסתדרו. לא יכול להיות אחרת".

היא מספרת שבגלל המשבר, התרבו המופעים שנועדו לגיוס תרומות לארגונים שונים. "המוסיקה לא נועדה רק כדי לעשות כסף, היא נועדה לספק בילוי ושמחה. בתקופה הזאת יש אנשים שזקוקים יותר מבעבר לתמיכה כלכלית ואין להם דברים בסיסיים למחיה, לכן אנחנו עושים מופעים לאיסוף כספים. זו הזדמנות אישית בשבילנו. אנחנו אמנם עובדים ומתקיימים בכבוד, אבל חשוב לנו גם לתת בחזרה".

השירים שלך מאוד רומנטיים. לא חשבת מעולם לשיר על עניינים חברתיים?

"האמת היא שלא. שיר זה לא משהו שפשוט יוצא. שיר הוא סיפור שאתה מספר למישהו או לעולם. אני חייבת להרגיש אותו, לחיות אותו. זה לא שאני לא מתחברת לנושא החברתי, אבל מעולם לא הרגשתי שאני צריכה לשיר על העניינים האלה. כאמנית, אני רוצה להתחבר לעניינים אישיים שקשורים באהבה. את הנושאים החברתיים אני שומרת לחבריי ולמשפחתי".

לא תביעי את דעתך הפוליטית בפומבי-

"אם להיות כנה, בגלל שהמצב ביוון כל כך רציני ורגיש, זה יהיה צבוע מצד בן אדם שלא חי את המשבר אישית, להביע דעה בעניין. לדבר על מצב קשה, ואחר כך ללכת לבית היפה שלו ולחיים הטובים שלו - זה כאילו להסתכל על העניין מלמעלה. מי שמביע דעה בעניין צריך להיות מי שחי את הבעיה".

asafs@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו