ההוביט שלהם

לתרבות הפופולרית לקח הרבה זמן עד שניכסה לתוכה את עולם החנונים. בעבר, גיקים היו תמיד המטרה הנוחה לשם הדאחקה. הרי הכי קל לצחוק על אלה עם הלבוש הלא אופנתי והמשקפיים העבים. פישנזון מול ז'וז'ו חלסטרה, טרי "הקרפדה" פילדס לעומת פונזי. תרבות החנונים היתה מוקצה, תקועה בשוליים, מקור תמידי לירידות על הבתולים שחורשים למבחן ומשחקים במבוכים ודרקונים במקום להשתולל עם הבנות.

אבל כמו שקורה בכל עונה של "היפה והחנון", היחס אל החנונים הלך והשתנה עם הזמן. פורצת הדרך היתה הסידרה "Freaks and Geeks" ששודרה לפני יותר מעשור, וכיום אחת הסדרות המצליחות בארה"ב היא "המפץ הגדול" (עם רייטינג של כמעט 20 מיליון צופים בשבוע שעבר), למרות - ואולי בזכות - העובדה שהיא עוסקת כולה בתרבות החנונים ובעולמם ומשתמשת בהומור המיועד לגיקים.

כן, החנונים התבגרו והתחילו להשתלט על עולם הטלוויזיה והקולנוע. "שר הטבעות", "הארי פוטר", "מסע בין כוכבים" ו"מלחמת הכוכבים" הם כבר לחלוטין חלק מהמיינסטרים; קומיקסים של מדע בדיוני וספרות פנטזיה עובדו לסדרות פופולריות ("המתים המהלכים", "משחקי הכס"); והסרט "ההוביט", שיעלה השבוע בבתי הקולנוע בעולם, הוא אחד הפרויקטים המדוברים של השנים האחרונות. הציפייה לקראתו כמעט חסרת תקדים.

אפילו אובאמה מעריץ

"ההוביט" הוא למעשה ספר ילדים, ומדובר באחת מאגדות הפנטזיה שהסופר הבריטי ג'ון רונלד ראועל טולקין נהג לספר לילדיו. טולקין היה בלשן שנולד ב-1892. הוא עבד באוניברסיטת אוקספורד כפרופסור ללשון אנגלית עתיקה, אנגלית מודרנית וספרות אנגלית, אחרי שחזר עם טראומה לא קלה ממלחמת העולם הראשונה. ב-1937 השתכנע להוציא לאור את "ההוביט" - סיפור מסעו של בילבו בגינס, שיצא לעזור לחבורת גמדים בניסיון לשחרר את ממלכתם משליטתו של דרקון בשם סמוג, ותוך כדי כך נקלע לעולם של יצורים, קוסמים, שדונים ומה לא.

הסיפור הקסום היפנט דורות שלמים של ילדים. אפילו נשיא ארה"ב, ברק אובאמה, סיפר בעבר כי כשהיה בערך בן 10 גילה את "ההוביט" ואת "שר הטבעות": "אלה היו הספרים האהובים עלי", אמר הנשיא, "הם לא רק סיפורי הרפתקאות, אלא סיפורים שלימדו אותי על בעיות חברתיות. הם לימדו אותי איך אנשים מתחברים אחד עם האחר, ואיך אנשים מסוימים הם נחמדים בעוד אנשים מסוימים הם אכזריים".

אולם היופי והייחוד של טולקין טמונים בעובדה שהצליח להחיות מחדש את ספרות הפנטזיה. "בהיסטוריה הרחוקה כמעט כל הספרות היתה מז'אנר הפנטזיה, עד שבסביבות 1600, עם תחילת העת החדשה, התחילו לכתוב ספרות מציאותית", מסביר המתרגם עמנואל לוטם, ממייסדי האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה. "הפנטזיה שנכתבה היתה מעטה מאוד ויועדה בעיקר לילדים, או בתור אלגוריה פוליטית או חברתית. לא היתה כתיבת פנטזיה למבוגרים, זה פשוט נחשב בלתי ראוי. טולקין, בכוחות עצמו ב'שר הטבעות', החזיר את הפנטזיה לחיים חדשים והיום היא נכתבת בהמוניה. הוא החזיר את הלגיטימיות לפנטזיה.

"אצל טולקין מאוד בולטים רוחב היריעה מצד אחד והדיוק בפרטים מצד שני", ממשיך לוטם. "היכולת ליצור עלילה מעניינת עם דמויות שאפשר להזדהות איתן לצד הסגנון הספרותי היפהפה שלו. זאת היתה כתיבה ספרותית ברמה הכי גבוהה שאפשר".

טולקין למעשה יצר בספריו שבלונה של עולם פנטזיה. הוא המציא את הארץ התיכונה, ברא יצורים עם היסטוריה וכוחות על, מיתולוגיות, פוליטיקות ואינטריגות. הוא קבע את החוקים לאיך עולם כזה פועל, מהם יחסי הכוחות, מי הטובים והרעים ומי באמצע. זה עולם סטטי ללא התפתחות טכנולוגית, עולם שמרני עם הגברים בפרונט, שבו נלחמים מעטים מול רבים. עולם עם גיבורים שנלחמים ברשע המוחלט.

העולם של טולקין שאב לא מעט השראות מהאגדות האירופיות והנורדיות שמהן התפתחו טרולים, גמדים, קוסמים, דרקונים ואלפים. הוא עשה את זה בצורה כל כך מדויקת ומפורטת, עם הסברים ומפות ואפילו המצאה של שפות שונות, והצליח ליצור תחושת מציאות מדומה כה מושלמת, שכל מה שנותר לכל מי שהגיע אחריו זה להכניס לתוך הנוסחה הזאת איזו עלילת פנטזיה שרק מתחשק, ולשחק איתה. בדומה למה שעשתה "מלחמת הכוכבים" לעולם החלל של המדע הבדיוני.

12 שנים של עבודה

טולקין היה אחד מחברי האינקלינגס, כמו גם חברו הטוב ק.ס לואיס (שכתב את נרניה), צ'ארלס וויליאמס ואחרים. עבור טולקין ולואיס, שלחמו במלחמת העולם הראשונה, הכתיבה היתה דרך להתמודד עם הזוועות שראו במלחמה ועם דילמות של טוב מוחלט ורע ומוחלט.

החבורה שלהם היתה מורכבת מאקדמאים שאהבו מדע בדיוני ופנטזיה ונהגו להיפגש מדי שלישי בבוקר, בשנים 1962-1939, בחדר האחורי של הפאב
"איגלס & צ'ילדס" באוקספורד. במשך שעות ישבו האינקלינגס עם כוסות בירה, עישנו טבק, אכלו, דיברו על עולמות דמיוניים, החליפו דעות והמציאו שטויות.

את העולם שברא ב"הוביט" שידרג והעמיק טולקין ב"שר הטבעות", שעליו עבד במשך 12 שנים, וכשסיים הגיש להוצאת הספרים מאות עמודים עם דיאלוגים ארוכים וחלקים שבהם לא קורה יותר מדי, והכל מלווה במפות והסברים, וקטעים בשפות שהמציא ואיש מלבדו לא מבין. הבמאי פיטר ג'קסון טען: "כשאתה קורא את 'אחוות הטבעת' מתקבל הרושם שטולקין התחיל לכתוב את הסיפור, כשהוא לא יודע לאן הוא ייקח אותו".

בריאן סיבלי, שכתב ספרי מייקינג אוף על "שר הטבעות" ו"ההוביט", משוכנע כי הוצאת ספרים עכשווית לא היתה מסכימה לפרסם היום דבר כזה. "היו אומרים לו שזה לא כתוב כמו נובל, שהדמויות לא מתפתחות במהלך הסיפור, שיש יותר מדי חזרות של רעיונות, ושההתחלה של הסיפור ארוכה בהרבה מסוף הספר שבו מתרחש הסיפור האמיתי", אמר בסרט דוקומנטרי על טולקין.

"טולקין לא היה סופר גדול, הוא עשה המון טעויות שסופר נורמלי לא היה עושה", מסביר נמרוד בן משה מהאתר top geek. "בספר השני של 'שר הטבעות', למשל, יש שני סיפורים מקבילים - פרודו וסאם שמסתובבים עם הטבעת, ובמקביל יש את כל השאר שהולכים להציל את שני ההוביטים שנחטפו. כל סופר נורמלי היה קופץ בין הסיפורים, אבל טולקין כתב סיפור אחד ואחרי 200 עמודים חזר בזמן אחורה והתחיל את הסיפור השני.

"מבחינה ספרותית זאת לא הדרך הנכונה. אבל זה עבד כי הוא הצליח לתת לקורא תחושה מציאותית - יש קטעים שלמים שפרודו יושב על החול ומתאר איך החול נכנס לו לגוף ולאוכל. ודברים כאלו עזרו לתת תחושה שאתה בתוך עולם קיים ולא בטריפ פנטזיה".

הביקורות שספג טולקין בשנים הראשונות על שר הטבעות לא היו קלות. במכתב שכתב לחבריו הוא הודה כי לדעתו נכשל במשימה שעליה שקד במשך שנים רבות, והוסיף כי כנראה הספרים שכתב ארוכים מדי ומורכבים מדי. אולם כשהגיעו שנות ה-60, ספרי "שר הטבעות" הפכו פופולריים בארה"ב וטולקין הפך לקאלט. ההיפים היו הראשונים שאימצו אליהם את הספרים, וטולקין אפילו החל לקבל שיחות טלפון משונות באמצע הלילה מהיפים מסטולים שלא היו מודעים להפרשי השעות בין אמריקה לבריטניה וביקשו לקבל הסברים מסוימים על העולם והדמויות שברא.

המציאות שהמציא גרמה לכל מי שאחז בספרים לרצות להיכנס לעולם הפנטזיה הזה, להילחם באורקים, להכיר הוביטים ואלפים ולרדוף אחרי טבעת עם כוחות עצומים. אפילו הביטלס פינטזו בקול על רצונם להיכנס לארץ התיכונה. "ג'ון (לנון) רצה שנקנה את הזכויות ל'שר הטבעות', זה היה רעיון שלו", סיפר בזמנו פול מקרטני.

לנון אמור היה לשחק את גולום, היצור עם הצד האפל, מקרטני אמור היה לגלם את ההוביט פרודו בגינס, ג'ורג' האריסון תוכנן להיות הקוסם גנדלף ואילו רינגו סטאר יועד לתפקיד הסיידקיק הנאמן סאם גמג'י. על פי אחת מהגרסאות היה זה טולקין בעצמו ששם סוף לפנטזיה של הביטלס, כשדחה על הסף את הרעיון להעביר את הזכויות לסרט לידי החיפושיות.

גם להקת הרוק האגדית לד זפלין הושפעה לא מעט מטולקין, ואפשר לזהות רפרנסים ליצירות של טולקין בחלק משיריה המוקדמים. סולן הלהקה, רוברט פלאנט, אף קרא לכלב שלו סטרידר על שם אחת מהדמויות.

כריסטופר לי, ששיחק את המכשף סארומן בטרילוגיית הסרטים של "שר הטבעות" קובע כי "מה שטולקין השיג הוא ייחודי בעולם הספרות. לדעתי הוא הגיע לשיא של כל הזמנים מבחינת היצירה הספרותית. שום דבר כזה לא היה קיים לפני וכנראה גם לא יומצא פעם נוספת בעתיד".

לי בן ה-89 הוא מעריץ נלהב של הסופר ואף נוהג לקרוא מדי שנה מחדש את כל יצירותיו של טולקין. בנוסף, הוא גם האדם היחיד שהיה מעורב בסרטים והספיק להיפגש (פעם אחת) עם טולקין לפני שזה נפטר ב-1973.

לטרילוגיית הספרים "שר הטבעות", שכתב ג'.ר.ר טולקין בשנות ה-50 - ושלפני כעשור ביים פיטר ג'קסון כשלושה סרטים מצליחים (17 פרסי אוסקר והכנסות של כמעט 3 מיליארד דולר) - יש נדבך גדול בהחדרת הלגיטימיות של עולם הפנטזיה אל מעמקי תרבות ההמונים. הגירסה הקולנועית ל"ההוביט", ספרו המוקדם של טולקין, צפויה להשלים את המהלך, להעצים את ההערכה וההערצה לסופר ובכך להרחיב את קהילת הטולקינאים שמתפתחת ברחבי העולם.

כנס הוביט בחולון

על פני כל קצוות הגלובוס אפשר לאתר אינספור קהילות ופורומים המקדישים את חייהם למורשת טולקין. בעיירה שבה גדל מפוזרים שלטים שמסבירים את ההשפעה שהיתה לכל מבנה או גן על היצירה שלו, וביום הולדתו נוהגים מעריצים מכל העולם להרים כוסית לזכרו ולשאת נאום מלא אהבה והערכה.

לפני כ-15 שנים הוקמה קהילת חובבי טולקין הישראלית, המורכבת מכמה מאות חברים, בני 45-25 בעיקר, ומתקיימת בעיקר בפורומים באינטרנט ובקבוצות בפייסבוק. הקהילה מפעילה בהתנדבות כמה אתרי אינטרנט, אנציקלופדיה המונה אלפי ערכים על עולמו של טולקין, אטלס עם כ-100 מפות שציירו ותירגמו, וגם נוהגת לארגן כנסים ומפגשים סביב פועלו של האיש. למשל, ב-27 בדצמבר יתקיים בחולון כנס עם הרצאות, הקראות וגם פאנלים של דיונים. והכל סביב "ההוביט".

"זה כמו כנס מקצועי, מגיעים מגוון של אנשים. מהצעירים שרק קראו את הספרים ורוצים לדבר עליהם עם אחרים, ועד מבוגרים שחוקרים את הנושא וזה המקום שלהם להשמיע את מה שיש להם לומר. יש אצלנו דוקטורים באוניברסיטה שכתבו תזות שונות ומחקרים על טולקין ויצירותיו", מספר הטולקינאי רן בר זיק, ממייסדי הקהילה הישראלית.

לא מעט ממעריצי טולקין מתייחסים לכתביו בדומה ליחסן של אוכלוסיות מסוימות לתנ"ך או לכתבי קודש אחרים. טולקין עצמו גם דאג עם השנים להדק עוד יותר את הפרטים ואף תיקן רטרואקטיבית קטעים ופרטים שכתב ב"הוביט".

לדוגמה, יש פרק בגירסה המקורית של הספר המתאר את המפגש בין בילבו בגינס לגולום, שבו נחשפת הטבעת בפעם הראשונה. היחס הכמעט מזלזל שהדמויות מעניקות לטבעת נראה קצת הזוי במבט לאחור, לאור הכוחות העצומים של אותה טבעת ביצירה הבאה. לכן, כשכתב טולקין את "שר הטבעות" הוא תיקן את הפרק המדובר. היום נותרו בערך 3,000 עותקים של הגירסה המקורית, וכל עותק כזה שווה בערך 3,000 ליש"ט. על פי ההערכות הערך צפוי לזנק משמעותית אחרי יציאת הסרט.

"כל תחביב שאתה לוקח לאקסטרים, אתה לוקח אותו לאקסטרים בכל המובנים. ולכן טולקינאים יתייחסו לספר בהדרת כבוד", מסביר בר זיק. "אבל עדיין קיימת גם ביקורת על טולקין בכל מיני מובנים. יש כאלה שמבקרים אותו על סגנון הכתיבה שלו, או על זה שנותרו דברים שהוא לא סגר עד הסוף. יגידו לך, 'למה הוא לא דיבר על זה ולמה לא שינה את הפרטים של זה'.

"קיימת גם מחלוקת לגבי 'הסילמריליון'. טולקין לא הוציא עוד ספר אחרי ההצלחה של 'שר הטבעות', אבל כשקוראים את הספרים אפשר להבין שיש היסטוריה לעולם הזה שלא התפרסמה. אחרי מותו, בנו ערך את כל הכתבים שלו ופירסם אותם בספר שנקרא 'הסילמריליון'. התוצאה לדעתי היתה פושרת.

"יש אנשים שזה התנ"ך בשבילם, הם אוהבים את זה ומסוגלים להישבע שזה הספר הכי מרתק ביקום. ויש כאלה כמוני שאומרים וואללה, הספר הזה לא מעניין, אפילו די משעמם".

קרבות התרגומים

מחלוקת אחרת, ולא פחות גדולה, נוגעת לתרגום הספרים לעברית. לטרילוגיית "שר הטבעות" יש שני תרגומים בעברית - המקורי של רחל לבנית מ-1973, וזה של עמנואל לוטם מ-1998 שזכה לביקורת רבה עד שהוצאת הספרים נאלצה להחזיר למדפים את התרגום הישן, וכיום אפשר להשיג את שניהם.

"היה תרגום קודם של שר הטבעות, ובעיניי הוא היה בלתי ראוי", מסביר לוטם. "אז במשך עשר שנים הצקתי למו"לים עד שהם נתנו לי לשפץ אותו כמו שצריך. זאת ממש עבודה שאתה עושה בחרדת קודש. והיו ביקורות, אנשים התאהבו בתרגום העברי הישן, הם אהבו את הספר וזיהו אותו עם התרגום בעברית וכשבא תרגום חדש היו שהתמרמרו מהשינויים בשמות ובמקומות שהם התרגלו אליהם.

"זה לא היה הסגנון שהם התרגלו אליו, ואז קמו צעקות 'מי צריך את זה בכלל'. לדעתי התרגום הישן לא היה ראוי לטולקין מהרבה מאוד סיבות, והשתדלתי להציג את הספר כפי שטולקין היה כותב אותו אם היה כותב אותו בעברית".

ל"הוביט" כבר נוצרו שלושה תרגומים שונים בעברית, והאחרון יצא לפני כשלושה חודשים. ב-1976 הודפס ההוביט בתרגומו של משה הנעמי, אולם דווקא התרגום השני התפרסם ואפילו בנו של טולקין הודה כי הסיפור שעומד מאחוריו הוא אחד מהאהובים עליו. מדובר בתרגום הטייסים, שכתבו ארבעה טייסי פאנטום של חיל האוויר הישראלי (אבינועם קלדס, רמי הרפז, מנחם עיני ויצחק פיר) בזמן שהוחזקו בשבי המצרי בשנים שקדמו למלחמת יום הכיפורים.

דרך הצלב האדום הם קיבלו חבילות, וכך התגלגל לידיהם עותק של "ההוביט". "היינו קבוצה של עשרה שבויים, והיו מאיתנו שלא ידעו לקרוא אנגלית, אז כדי שגם הם יחוו את התענוג הזה החלטנו לתרגם עבורם את 'ההוביט'. רצינו להעביר להם את הרעיון למרות שאנחנו לא מתרגמים מי יודע מה", סיפר הרפז לפני כעשר שנים בהרצאה שהעביר בכנס "אבק כוכבים".

"התיישבנו ארבעה אנשים למבצע התרגום. בכל פעם ישב זוג בחצר, בשמש, אחד מחזיק את הספר באנגלית ומתרגם לעברית, ולידו יושב השני וכותב את מה שהוא אמר בעברית תקנית. בשלב היותר מאוחר עברנו עוד פעם, כתבנו את הכל עד שבסוף היו לנו שבע מחברות מלאות עם 'ההוביט'. מחברות ערביות שקיבלנו מהקנטינה במצרים, ועם המחברות האלו חזרנו לארץ.

"הבעיה העיקרית בשבי זה לקראת מה אתה קם. זה נשמע יותר טריוויאלי לעשות משהו, מאשר לקום בתור שבוי ולגלגל את הזמן בצורה זו או אחרת. בארבעת החודשים שבהם תירגמנו את "ההוביט" היתה לנו הרגשה של יצירה, ממש תחושה של יצירה אמיתית".

הטייסים שוחררו במלחמת יום הכיפורים, אחרי ארבע שנים בשבי, והרפז חזר עם שבע המחברות שלו לישראל ובדק אפשרות לפרסם את התרגום. כשגילה כי הזכויות על הספר נמכרו הוא ויתר, אך בהמשך ניסה פעם נוספת והצליח לשכנע את הוצאת זמורה-ביתן להוציא במקביל גם את הגירסה שלו, והסכים לתנאי היחיד שהציבו: שעל הכריכה ייכתב שהספר תורגם על ידי טייסים בשבי המצרי.

כעת, לאור הבאזז סביב "ההוביט", הוציאה זמורה-ביתן תרגום שלישי ומעודכן שנעשה על ידי יעל אכמון וזכה לתגובות נלהבות מאוד בקהילת חובבי טולקין. "ברור שהרגשתי איזושהי תחושת אחריות מיוחדת", מודה אכמון. "עידכנתי את שמות הגזעים של היצורים השונים וגם שמות של מקומות שחלקם מופיעים ב'שר הטבעות'. כשהספרים תורגמו לעברית לפני 25 שנה הביטויים האלה לא היו מוכרים בעברית ולכן אלפים תורגמו במקור בתור שדונים, מתוך נטייה ליצור משהו שהקורא יכיר. אני בחרתי פשוט לתעתק את השמות כי העולם הטולקינאי מספיק מוכר היום בזכות הסרטים וספרי הפנטזיה שנכתבו בהשראת טולקין והשתמשו בגזעים שטולקין יצר".

"כל משחק הוא הפקה"

את ההשפעות של טולקין ויצירותיו אפשר למצוא בין השאר באופן מובהק בסדרות טלוויזיה כגון "בבילון 5" וגם במשחקי מחשב דוגמת "וורקראפט". "לפני טולקין היו מיתולוגיה ואגדות ג'ורג' והדרקון, חדי קרן, פיות, אבל אלה לא היו דמויות שאפשר להמציא מהן משחקים. לא היה שום דבר מאיים בזה. היית יכול ליצור רק משחקים חמודים מדי", טען איאן ליבינגסטון, יוצר משחקי מחשב, בסרט דוקומטרי של ה-BBC על הסופר, "ואז פתאום הגיע טולקין, עם עולם מלא סכנה ויצורים מגעילים שברא ממעמקי מוחו ודמיונו - אורקים ויצורים ירוקים עם שיניים בחוץ. הוא גרם לנו לראות עולם פנטזיה מזעזע ומופלא ומאיים הרבה יותר ממה שהכרנו".

הרצון של הקוראים להיות בתוך עולם הפנטזיה של טולקין הוליד את ז'אנר משחקי התפקידים. "בסופו של דבר אתה נכנס לנעליים של גיבור בסגנון הגיבורים שטולקין כתב עליהם בעולם הפנטזיה המאוד שונה שהוא יצר", מתאר מיכאל גורודין, יו"ר העמותה למשחקי תפקידים.

"יש שלושה רבדים של משחקי תפקידים. האחרון שהתפתח מאוד ב-20 השנים האחרונות הוא של המשחקים הממוחשבים שבהם אתה מגלם דמות ומשחק ברשת עם שחקנים אחרים בתוך עולם פנטזיה, אולם המקור אלו אותם משחקים שולחניים שהחלו בארה"ב.

"כשאומרים D&D, מבוכים ודרקונים, אז זאת התמונה - קבוצה מצומצמת של אנשים, שיושבים סביב שולחן ומשחקים בקוביות. לכל משתתף יש דף שמתאר את התכונות והיכולות של הדמות שלו. המנחה של המשחק מספר איפה נמצאים ומה קורה בעלילה - ואז כל אחד מתאר מילולית מה הדמות שלו אומרת ועושה.

"סוג נוסף הוא המשחקים החיים, שהתפתחו מאירופה ורוסיה, שם יש תרבות מפותחת של משחקי תפקידים. זה אומר שאשכרה מתחפשים והולכים למפעל נטוש או ליער, ומחיים את הסיפור. לתחפושות, לציוד ולהכנה של התפאורה יש המון משקל. בבריה"מ יש הרבה יותר טולקיניסטים ולכן הם קנאים יותר למקור.

"כל משחק חי הוא הפקה, יש אנשים שכותבים תוכן ויש כאלה שמכינים תפאורה ותלבושות ויש סדנאות ועבודה על ציוד. נכתבות כמויות של חומר על הרקע של המשחק, על ההיסטוריה, איך פועל הקסם, מה הרקע של הגמדים ואיזו אגדה קיימת בעולם. באחד המשחקים שהשתתפתי בו היה אדם שהתיך נחושת ויצר בערך 400 מטבעות שונים רק בשביל המשחק. זה תחום שגורם לאנשים להשקיע בו הרבה, ומגיעים אליו בעיקר בשיטת חבר מביא חבר.

"לפני כעשר שנים התחילה בארץ תופעה של חוגי D&D, והיום אין כמעט מתנ"ס בלי חוג מבוכים ודרקונים. אם בילדותי היתה סטיגמה על כל מי ששיחק וזאת היתה עילה לירידות מצד הילדים המקובלים של הכיתה, אז היום אני מלמד בבתי ספר ושמעתי לא פעם איך החבר'ה הכי מקובלים בכיתה מספרים שהם הולכים לחוג D&D אחר הצהריים.

"בהתחלה כל משחקי התפקידים היו בלי יוצא מהכלל משחקי פנטזיה טולקיניסטיים. עם השנים התפתחו מזה הרבה משחקי פנטזיה ומד"ב וכמעט כל סוג שאפשר לחשוב עליו, אבל עדיין הנתח הכי גדול הוא של אנשים שמשחקים בעולם בהשראת טולקין.

"משחקי תפקידים פחות הושפעו מהעלילה שטולקין יצר, אבל הרוב המכריע של המשחקים, גם השולחניים וגם החיים, עדיין מתרחשים בתוך עולם שקל מאוד למתוח בו קווים לעולם שטולקין יצר. מאוד קשה לי לראות משחקי תפקידים בלי טולקין, אולי יהיו כאלה שיחלקו עלי, אבל צריך לתת לבן אדם את הקרדיט".

הקעקוע של טורס

הסרטים של ג'קסון פתחו את המיתולוגיה בפני כלל האוכלוסייה, וכמובן גם הרחיבו משמעותית את מספר המעריצים של הטרילוגיה. מעריצים פנאטים מגיעים מחופשים לפסטיבל קומיק קון או לכנסים והקרנות משותפות, ומנתחים כל דיאלוג, סצנה או צילום.

אורי אביב, מנהל פסטיבל אייקון TLV מסביר: "כשהסרט יצא, מרבית המעריצים קיבלו אותו, ואכן היו הרבה אגודות של טולקין שעזרו לסרט להתממש ובקרדיטים האינסופיים בסוף הסרט יש המון תודות לחובבי טולקין. עם זאת, היו כאלה שמאוד סלדו מהסרטים, מכיוון שעבורם כל פיסת חופש אמנותי שפיטר ג'קסון לקח לעצמו היא בגידה במקורות. הם קוראים לספרים של טולקין 'המקורות' וגם יכולים לצטט לך אותם".

השחקנית מייגן פוקס, שנחשבת למעריצה מושבעת של טולקין ויצירותיו הסבירה: "מעריצים מתלוננים שפרודו אכל את לחם הלמבס מחוץ למורדור במקום במכרות של מוריה. הם ממש משתגעים מזה. אתה לא יכול להתעסק בסיפוק המעריצים האלה כי לא יהיה אפשר לנצח אותם. הם לעולם לא יהיו מרוצים ומאושרים, לא משנה איך תציג את הסיפור בסרט".

טולקין היה אובססיבי לשפות ולשמות. מספרים עליו כי היה ממציא את השמות של הדמויות ובהתאם לשם שבחר מפתח אותן. הוא המציא כמה שפות, כולל 15 ניבים שונים של אלפית, שלוש שפות שונות של בני אדם, שפה לגמדים ושפה להוביטים.

מדי שנה עולים לקברו של טולקין באוקספורד המוני מעריצים ושרים במקום פואמות באלפית. יש היום גם אתרי אינטרנט שמאפשרים תרגום אוטומטי לשפות של טולקין ומשתמשים בפונטים שהמציא. אם תחפשו תמצאו גם אפליקציות תרגום כאלה לסמארטפון.

הפופולריות של טולקין כל כך עצומה, שיש כיום לפחות שני כוכבי כדורגל שהושפעו מהמורשת שהשאיר אחריו וקיעקעו על ידם את שמם כפי שהוא נכתב באלפית - החלוץ הארגנטינאי של מנצ'סטר סיטי, קון אגוארו, שצרב על ידו הימנית את שמו באלפית, והחלוץ הספרדי של צ'לסי פרננדו טורס שקיעקע על ידו השמאלית את שמו הפרטי בפונטים של שפת הטנגוור.

nirw@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו