למרות שהם קיימים עוד מימי האדם הקדמון, שצייר על קירות המערה, אמנות רחוב ואחיה החורג, הגרפיטי, נקשרים בצדק עם חתרנות, עבירה (סקסית) על החוק והרבה מאוד חופש. אולי לא מדובר במקרה שאחת מכתובות הגרפיטי הראשונות בהיסטוריה, מתקופת יוון העתיקה, היא פרסומת לבית בושת שרוססה על קיר בעיר היוונית אפסוס, הנמצאת בטורקיה.
נהרות צבע רוססו מאז ממיליארדי פחיות ספריי ברחבי העולם, סגנונות ציור השתנו - ורוח הנעורים והמסתורין האופפת את אמני הרחוב נותרה בעינה ומרחפת גם מעל ישראל. אחד מהרכבי אמני הרחוב המפורסמים בארץ הם ה"ברוקן פינגאז" ("אצבעות שבורות"), שהחלו את דרכם בימי ראשית המילניום. מדובר בארבעה חברים־טובים־חיפה - דסו, טאנט, אונגה וקיפ - שמעידים על עצמם כי "אנחנו מציירים יחד בהרכבים שונים משנת 2001. התחלנו כשהיינו בתיכון, ובהתחלה עשינו בעיקר גרפיטי. אחר כך התחלנו לעצב פוסטרים למסיבות ולהופעות פאנק. בשש השנים האחרונות אנחנו מסתובבים בעולם, מציגים תערוכות בגלריות, יוצרים אנימציה ומציירים על קירות.
"כשהתחלנו לא הכרנו את המונח אמנות רחוב, זה היה פשוט גרפיטי. התחום הזה עוד לא ממש היה קיים בארץ, אבל ראינו את זה במגזינים ובקליפים מחו"ל. משהו באסתטיקה ובעובדה שזה לא חוקי משך אותנו - ומהר מאוד התמכרנו לזה. היינו ילדים עם שפם בר מצווה שמחפשים צרות, וזה הרגיש כמו הדבר המושלם בשבילנו. בשום רגע לא חשבנו שזה משהו שעדיין נעשה יחד - 17 שנים אחר כך".
ממאטיס ועד טרטקובר
בשנת 1994 הקים ראש עיריית ניו יורק דאז, רודי ג'וליאני, "כוח משימה למחיקת גרפיטי", שתפקידו, ובכן, מחיקת אמנות רחוב ו"שיפור חזות העיר". כדי להוכיח רצינות, נאסרה בניו יורק מכירת פחיות ספריי צבע לילדים מתחת לגיל 18, והחוק אף דרש מהמוכרים להחזיק את התרסיסים בארונות תצוגה נעולים, כדי למנוע גניבות. הקנסות על הפרת החוק היו גבוהים, לא פחות מ־350 דולר לכל עבירה. ג'וליאני לא היה לבד. ב־2013 עבר בבריטניה חוק נגד גרפיטי בשם "Anti Social Behaviour Act 2003". בעיר אלבקרקי בארה"ב קיים "קו חם" מיוחד של העירייה לדיווח על ציירי גרפיטי, ואילו בישראל, על פי סעיף 196 לחוק העונשין, "הכותב, מצייר, משרטט או חורט על מקרקעין של זולתו שלא כדין, או מדביק עליהם שלא כדין כל כתב או שלט, דינו מאסר שנה אחת".
גם חברי הפינגאז סבלו מנחת זרועו של החוק, וזכו להכיר מקרוב כמה חדרי מעצר ברחבי העולם. "הסתבכנו בהרבה מקומות שציירנו בהם ברחוב ונעצרנו הרבה פעמים בארץ ובחו"ל. זה היה חלק קבוע מהטיולים שלנו", הם מספרים, "היום אנחנו כמובן עדיין אוהבים מאוד גרפיטי, אבל יש דברים אחרים שעונים לנו על הצורך לקחת סיכונים. יותר מאתגר אותנו להעז, לנסות דברים חדשים ולהיות נאמנים לדברים שאנחנו מאמינים בהם".
איך אתם תופסים את תפקידה של אמנות הרחוב בארץ? בעולם? היא מצליחה להשפיע על השיח?
"אמנות, באופן כללי, צריכה לשקף תמונה של מקום, תקופה והלך רוח ולפעמים לגרום לאנשים לראות דברים בצורה חדשה. התקופה שאנחנו חיים בה היא מאוד מבלבלת, זה מרגיש שאף אחד לא ממש מבין לאן העולם הולך, ואולי בגלל זה רואים עכשיו הרבה אמנות לא קוהרנטית. היופי באמנות רחוב היא שיש בה משהו נגיש מאוד - היא מגיעה לאנשים בלי תיווך ויש בה משהו פחות מאיים מאמנות בגלריות ובמוזיאונים, שיכולים לפעמים להרתיע אנשים שמרגישים שזה לא מיועד להם.
"עיר שאין בה גרפיטי ואמנות רחוב מרגישה מפוקפקת... צעירים וגרפיטי על הקירות זה סימן של חיים. מצד שני, בלונדון למשל, רוב הגרפיטי ואמנות הרחוב איבדו את רוב הקסם שלהם דווקא בגלל שזה כל כך גדול שם".
צילום: ברוקן פינגאז
איך אתם מגדירים את הסגנון שלכם? מי האמנים שאתם מעריכים או השפיעו עליכם?
"אין לנו הגדרה ממש טובה... יש אנשים שקורים לזה פופ־פסיכדלי, אבל אנחנו משתדלים לא להיתקע על סגנון אחד אלא להמשיך לחקור ולהתפתח. ההשפעות מגיעות מכל מקום, הרבה אמנות פולקלור, אריזות ישנות של מוצרים, ציירים כמו מאטיס וטולוז לוטרק, לצד מאיירים כמו טושיו סאקי ורוברט קראמב, וכמובן גם אמנים מהארץ כמו דוד טרטקובר ודב אור־נר".
"אי אפשר לשבת על הגדר"
במהלך שנות פעילותם ניפצו הברוקן פינגאז את גבולות חיפה, וכאמור עבודות שלהם מוצגות בכל רחבי העולם, מאמסטרדם דרך קרקוב ועד סין וברזיל. בשנה האחרונה יצרו שלושה קליפים באנימציה עבור לא פחות מלהקת U2, אחד מהם לשיר "American Soul" שהפך ללהיט. "זה די סוריאליסטי", נכתב אחרי עליית הקליפ בעמוד הפייסבוק של הפינגאז, "לפני שבוע קיבלנו טלפון מחברת יוניברסל, שאמרה ש־U2 רוצים ליצור קליפ אנימציה לשיר החדש שלהם עם פתיח של הראפר קנדריק למאר, והם היו צריכים אותו מוכן בתוך שבוע. לא היינו בטוחים אם זה אפשרי בכלל, אבל כמובן שאמרנו כן.
"בשל העובדה שכולנו מצויים במקומות שונים כרגע, צילמנו את הקליפ בין חיפה, לונדון ורג'סטאן - הכל בתוך ארבעה ימים אינטנסיביים כשהכל נעשה על ידינו". לצד הרבה תגובות חיוביות על העבודה עם הלהקה האירית המפורסמת, קיבלו הפינגאז גם הרבה ביקורת, בעיקר מתומכי הנשיא האמריקני דונלד טראמפ, לאחר שאחד הקליפים שיצרו עורר שערורייה שהגיעה עד לרשת פוקס ניוז.
"מה שבעיקר עצבן אנשים היתה סצנה אחת בקליפ, שבה רואים את טראמפ מסתכל מהחלון מהבית הלבן, כשבחוץ יש מצעד של הקו קלוקס קלאן", הם מספרים, "הסצנה הזו היתה משהו שדיברנו עליו עם בונו כשחשבנו על הרעיון לקליפ. זה שיר שהוא כתב לבת שלו, שמדבר על זה שלפעמים אתה האויב הכי גדול של עצמך, והוא הרגיש שזה גם מה שקורה באמריקה עכשיו.
"אנחנו התחברנו לזה כי היינו בטור באמריקה בזמן המהומות בשארלוטסוויל, ואנשים שפגשנו שם אמרו לנו שזה היום הכי קשה בחיים שלהם, גם בגלל שטראמפ סירב לבקר את הפשיסטים והעדיף להגיד שיש קיצונים משני הצדדים ובעצם נתן להם לגיטימציה. זה משהו שאנחנו מרגישים שקורה גם בארץ הרבה, כשמעדיפים לשרטט תמונה כאילו יש קיצונים משני הצדדים, במקום להגיד את האמת, לדעתנו, שהאלימות מגיעה כמעט רק מהצד של הימין הקיצוני".
חשוב לכם להיות פוליטיים באמנות שלכם?
"רוב האמנות שאנחנו עושים היא לאו דווקא פוליטית. אנחנו אוהבים לצייר, והתשוקה שלנו באה ממקום של להמשיך ליצור ולדחוף את האמנות כל הזמן קדימה. בשנים האחרונות אנחנו רואים מה קורה בארץ, איך היא הופכת למקום שסותמים בו פיות, ומרגישים שאי אפשר יותר לשבת על הגדר וחשוב שאמנים יביעו דעה. בשנה שעברה עשינו עבודה בשם '50 שנות כיבושי' - מעין חוברת מדבקות סופר צבעונית ושמחה, אבל עם דימויים קשים מהמציאות שנולדנו לתוכה. זאת בעצם תרבות הפופ שהיתה לנו בתור ילדים בישראל בניינטיז".
צילום: ברוקן פינגאז
כחלק מעבודתם, הפוליטית או לא, ציירו הפינגאז ציור קיר גדול במרכז מסחרי בשכונת תלפיות בירושלים, במסגרת פסטיבל האמנות הבינלאומי "Walls" ("קירות"). הפסטיבל מתקיים בתמיכת עיריית ירושלים וחברת עדן לפיתוח כלכלי של העיר, והאמנים יוצרים במסגרתו בעיקר בלילות, כך שתושבי השכונה עשויים לקום בבוקר ולגלות יצירת ענק - כמו זו שיצרו הפינגאז - ממש מתחת לאפם.
"זה פסטיבל שמזמין אמנים מכל העולם לצייר על קירות באזורים מתפתחים, כמו שכונת תלפיות בירושלים והעיר התחתית בחיפה", הם מספרים, "זו הזדמנות לתת במה לאמנים מקומיים בתחילת הדרך, ומצד שני לחשוף את הקהל בארץ למה שקורה עכשיו בעולם, עם אמנים בינלאומיים שעושים דברים מעניינים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו