החיים המתועשים של היום דוחקים אט־אט את בעלי המלאכה, ונדמה שהאמנים של הדורות הקודמים מפנים את הדרך למכונות, למפעלים, לאוטומציה. יפו, גם העתיקה וגם החדשה, היא אחד המקומות היחידים שבהם נוכל לפגוש בשטח קטן נגרים, רפדים, חייטים, ועוד אומנים זריזי ידיים, שכמו מתעלמים מן הקדמה וממשיכים לעבוד כמו פעם. עבורם הזמן כמו עצר מלכת.
את המסע אל העבר התחלנו במגרש החניה של נמל יפו. בשעת בוקר מוקדמת עדיין יש מקום במגרש, הנושק מדרום לנמל העתיק. לאחר שעוברים את ההאנגרים החלודים אפשר לראות את הדייגים שחזרו מהפלגת הבוקר. הרשתות כבר מקופלות, מוכנות לגיחה הבאה, וכמה דייגים עמלים לתקן את הרשת שנקרעה, ובחנות שמול המעגן מציגים למכירה את השלל של היום.
זה כבר לא מה שהיה פעם. הדגים מעטים וקטנים יותר, יש גם פחות דייגים שיוצאים אל הים, ויותר יאכטות מסירות דייגים. ממשיכים לאורך החוף, עוברים את בית המכס הישן, התחנה הראשונה של בנימין זאב הרצל בארץ ישראל בשנת 1898. מול הבניין מפליא אורי פלג לנגן בדיג'ירידו להנאת העוברים ושבים. בהמשך, סמוך למגדלור, אנו חולפים ליד מסגד הים, שנבנה מול סלע אנדרומדה, וצריחו מסמן לדייגים היכן לעבור עם הסירה בין הסלעים כדי להגיע לנמל בבטחה.
מגרם המדרגות שליד המסגד עולים אל כיכר קדומים, למרכז המבקרים שמתחת לכיכר. בליבו של השטח החפור התגלו שרידים של בית יהודי, שנחרב בזמן המרד הגדול ברומאים. על מסך לאורך כל הקיר המערבי של המרכז מוקרן מיצג, המחזיר לחיים דמויות מההיסטוריה של יפו וממחיש תקופות ואירועים חשובים שהתרחשו בה.
במיצג מככב יהודה אגרונימוס, איש יפו מהמאה הראשונה לספירה, אשר גר בבית העתיק שבלב מרכז המבקרים. אגרונימוס מארח את דמויותיה של יפו לאורך הדורות, המגיעות אל ביתו ומספרות לו לאוזנינו את סיפוריה של העיר מנקודת מבטם.
ואלה תולדות יפו
במוזיאון לתולדות יפו, בבית הסראיה שבמורד הרחוב, יש תצוגה של ממצאים ארכיאולוגיים שנמצאו בחפירות בעיר והועברו למשמורת. המבנה נבנה בראשית המאה ה־18 ובמקור כנראה שימש אכסניה (חאן). המכלול העות'מאני בנוי על שרידי מצודה צלבנית, עם אולמות עמודים ותקרת קמרונים גבוהה ומרשימה.
המוזיאון הוקם בשנות ה־70 ויש בו ממצאים החל משנת 6,000 לפני הספירה. שם אפשר למצוא את אבני המזוזות של שער העיר המצרית עם שמו של רעמסס השני חרוט עליהן, תעתיק מנסרת סנחריב מלך אשור משלהי המאה ה־18 לפנה"ס, צלמיות, מכלי אגירה, כלי בית ונוי, עששיות שמן וכלי עבודה. הכלים הם עדות
לפעילות של ייצור מקומי לאורך השנים, ולקשרי הסחר הענפים של יפו עם מדינות הים התיכון לאורך ההיסטוריה.
מחיר הכניסה: 30 שקלים למבוגר, 25 שקלים לילד, יש הנחה של 10 שקלים למחזיקי דיגיתל. אתר: www.jaffamuseum.co.il
משחזרים רהיטים במקצוענות
לפני שממשיכים במסע לחיפוש בעלי המלאכה של פעם, כדאי גם לעלות אל גן הפסגה ולצפות בנוף מסביב. פעמוני הכנסייה ממול מבשרים על תפילת הבוקר. גשר המזלות ממתין לנו, וממנו אנו ממשיכים לכיוון מזרח, אל רחוב הצורפים. כאן, במספר 32, נמצאת הנגרייה של שי תייר, דור שני של נגרים. שי ממשיך בדרכו של אביו, עובד בשחזורים, מכין לפי מידה, ולפעמים גם מעביר סדנאות לקבוצות קטנות, בתיאום מראש בטלפון: 050-6490588.
מגדל השעון בכיכר
בדרך אל שוק הפשפשים עוצרים במאפייה של אבולעפיה, אי אפשר לעמוד בריח המאפים היוצאים מהטאבון. מהמאפייה ממשיכים לרחוב עולי ציון. כאן עובדים בעלי מלאכה, זקנים וגם צעירים, כל אחד מול חנותו העמוסה, מנסים להחזיר לחיים שטיחים בעבודת יד שזקוקים לתיקונים זעירים. ישן מתערבב כאן עם חדש.
ברחוב חנינא ממול נפתחו בתי קפה ומסעדות קטנות, ובימי שישי המקום מלא בליינים. בחצר האחורית של חנות רהיטים משומשים יש ערימה של כיסאות וספות שהובאו מבתים שהתרוקנו. ליאון קונסטנזה, מסגר רתך בעברו, כבר פנסיונר, אבל הוא עוזר למשה, רפד מקצועי, להפיח חיים חדשים בכיסא ויקטוריאני שמצא את דרכו לערימת הגרוטאות. חבל לו על הכיסאות המעולים הללו, שלדבריו עשויים מעץ איכותי ולא כמו הריהוט של היום, שמכינים מעץ סיני ירוד, שצריכים למלא אותו בשפכטל ולצבוע כדי להסתיר את הפגמים.
ברהיטים של פעם השתמשו בעץ משובח, שמחזיק שנים. קצת לשפשף ולמרוח לכה, והוא נראה כמו חדש. כמו פעם, בארמון או בבית המסורתי שממנו הגיע לחצר הגרוטאות. כיסא משוחזר כזה יכול לעלות כמה מאות שקלים, ולדברי קונסטנזה, הוא יחזיק מעמד הרבה יותר זמן מהכיסאות של היום, והוא גם נראה הרבה יותר אלגנטי. מלכותי.
בחנויות של שוק הפשפשים לאורך רחוב עולי ציון לא צריך לחפש הרבה כדי למצוא כלים שנעלמו מחיינו. בעלי המלאכה כבר עברו מן העולם. נותרו כאן מאזניים ששימשו בעלי מכולת, אובניים לטחינת גרעיני חיטה, מטחנות בשר ידניות, מכתש ועלי לכתישה של תבלינים, כלי עבודה שאיש כבר לא ישתמש בהם. אולי יהפכו לקישוט.
לצד הישן, מלון חדש
הבריכה במלון הבוטיק // צילום: אסף פינצ'וק
מול כיכר השעון, במקום שבו היתה תחנת המשטרה העות'מאנית, ה"קישלה", ניצב היום מלון הבוטיק סטאי, הכולל 120 חדרים וסוויטות, חמאם טורקי מסורתי ובריכה "נשפכת" על גגו.
מודרניזציה בשיאה, אבל בלי לשכוח מה היה כאן קודם. בחפירות התגלו שרידי יישוב מהתקופה ההלניסטית, המאה השלישית לפני הספירה. מאוחר יותר, בתקופה הצלבנית, היה בשטח מתחם מגורים גדול. בימי שלטון העות'מאנים הוקם כאן מבנה משטרה ובית מעצר, ואחרי 1917 שימש המבנה את משטרת המנדט ולאחר קום המדינה את משטרת ישראל.
בזמן הקמת המלון, שנפתח רשמית רק באפריל האחרון, בוצעו עבודות שחזור ושימור כדי להשאיר כמה שיותר מהעבר המפואר של המתחם. חלק מן האלמנטים נותרו כפי שהיו, וחלקים אחרים שוחזרו בסיוע מומחים. חצרות הכלא הישן הן היום חצרותיו של המלון. שתי קומות ואגף חדש נבנו בסגנון של המבנה המקורי. גם כאן נראה כאילו הזמן עמד מלכת, אבל מדובר בפנינה יפהפייה שפונה לנופיה של יפו.
המחירים לא נמוכים, אך ככה זה במלונות בוטיק, ונעים החל מ־2,230 שקלים ללילה לזוג (לינה בלבד), והחל מ־2,470 שקלים לזוג ללינה וארוחת בוקר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו