אני עוד אחזור

לא בגלל חיסולים פוליטיים או סחטנות שאליה נחשף, לא בגלל תוכניות פוליטיות נסתרות או סכסוך חשאי עם ראש הממשלה. משה כחלון פורש רק כי רצה פסק זמן. כל שאר השמועות והספקולציות נועדו לסכסך בינו לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו. כך הוא טוען בעקשנות בשיחה עם "ישראל היום", כמה ימים אחרי הודעת פרישתו הדרמטית.

והוא בהחלט מצפה שיאמינו לו. בתחילת דרכו בפוליטיקה, כשהיה יו"ר ועדת הכלכלה, התחייב להוריד את מספר עמלות הבנקים מ-500 ל-70 בלבד. איש לא האמין. היום יש רק 74 עמלות חוקיות שאותן הבנקים יכולים לגבות.

כשהתמנה לשר התקשורת הבטיח להוריד את מחירי הסלולר. גם הפעם לא האמינו. אבל כחלון קיים.

"עכשיו אני אומר באופן נחרץ: הסיבה היחידה שאני עוזב היא כי אני רוצה פסק זמן. אבל אני אחזור. אני לא עוזב את הליכוד ואמשיך להיות חלק מהמפלגה כיו"ר המרכז ובכל פורום שראש הממשלה ירצה אותי. אחרי שאמרתי את זה, מצידי שיגידו ויכתבו מה שרוצים".

אחד ההסברים למהלך של כחלון, כפי שנשמע בקרב בכירי הליכוד בשבוע האחרון, הוא כי כחלון הבין שלא יוכל להתקדם יותר במצב הנוכחי. שגם בקדנציה הבאה לא יקבל אחד מהתפקידים הבכירים, למשל שר האוצר, שעליו הוא חולם כבר זמן רב.

על פי אותו הסבר, כחלון רוצה שיתגעגעו אליו. הוא ראה את הגעגוע לנתניהו אחרי שפרש. אפילו לאהוד ברק היתה כמיהה כשעשה קאמבק. הוא רואה איך בקדימה מתגעגעים לאהוד אולמרט ולציפי לבני. מצבו הפוליטי הנוכחי הוא בדיוק המצב שהוא רוצה שיזכרו: מועמד מוביל בליכוד, שר חברתי שהצליח להילחם בחברות הסלולר, איש ארץ ישראל אמיתי שגם בזמנים הקשים נותר נאמן לערכי המחנה הלאומי. כך הוא עוזב, וכך, הוא מקווה, יוכל לחזור.

השאלה מתי. כחלון דיבר על פסק זמן של שנתיים עד ארבע שנים. בעוד ארבע שנים ייתכן שבליכוד יתנהל קרב ירושה אחרי עידן נתניהו. כרגע אין מועמד מובהק להחליפו. לחלל הזה הוא ינסה להיכנס. ממש כמו נתניהו עצמו שהגיח מבחוץ בשעתו.

אבל יכול להיות שחלון ההזדמנויות (או "כחלון ההזדמנויות" על פי ארץ נהדרת) של כחלון יגיע עוד קודם. בעוד שנתיים אמור לסיים שמעון פרס את הקדנציה שלו כנשיא. לכאורה, לכחלון יש את כל הנתונים לרשת את מקומו ולהיות מועמד הליכוד לתפקיד. סיעת הליכוד תצטרך להחליט במקרה כזה מי יהיה מועמדה לתפקיד. ריבלין, המכין את עצמו למעמד כבר שנים ארוכות, או כחלון.

פעם אחר פעם כחלון מכחיש לחלוטין כי פרישתו באה על רקע סכסוך בינו לנתניהו, שעליו רמזו השבוע כמה מבכירי הליכוד. "יש לי אמון מלא בליכוד ובדרך הליכוד, והמזל הכי גדול שלנו הוא שההגה נמצא בידיים של נתניהו", הוא אומר. לדבריו, "זו תקופה מאוד מאתגרת מדינית וביטחונית, והניסיון שלו, קור הרוח שלו והמנהיגות שלו הם הדבר הנצרך ביותר".

"אני לא מתמודד"

ביום ראשון, אחרי ישיבת הממשלה, ביקש נתניהו להיפגש עם כחלון. כיו"ר מרכז הליכוד ויו"ר ועדת החוקה של התנועה, יושב כחלון על צומת מרכזי ביותר מבחינת נתניהו. ההחלטה להקדים את הבחירות היא סופית, אמר ראש הממשלה, צריך לכנס את המרכז וללכת לפריימריז בהקדם.

"אם זה כך וההחלטה סופית", השיב כחלון, "אתה זוכר מה שדיברנו כבר כמה פעמים, אני לא מתמודד בפריימריז".

נתניהו לא הופתע אבל הביע רצון עז שכחלון ישקול שוב. "חבל", אמר.

מתי החלו הרהורי הפרישה-

"לפני הרבה מאוד זמן. 12 שנה אני עובד באינטנסיביות במערכת הציבורית, כשר, כחבר כנסת, כעוזר שר. אלו היו שנים מרתקות ומלאות עשייה וסיפוק. אולם מי שעוקב אחריי יודע שאמרתי כמה וכמה פעמים שלא נולדתי שר ולא אמות שר, שאחרי תקופה אני מתכוון לפרוש. אמנם לא פרשתי, רק לקחתי פסק זמן, אבל הפרישה היא רק מהממשלה ומהכנסת ולא מפעילות פוליטית בליכוד".

איך אתה מגדיר את יחסיך עם ראש הממשלה נכון לעכשיו-

"כנים וחמים. שיתפתי אותו כבר לפני כמה חודשים ברצון לפרוש. תמיד דיברנו על סוף הקדנציה, ומאחר שזה היה נראה רחוק מאוד לא עסקנו בזה רבות. אבל ברגע שהוא עידכן אותי שהולכים לבחירות, הודעתי לו סופית שאני עוזב".

אילו היה אומר לך באותו מעמד שהוא ממנה אותך בקדנציה הבאה לשר האוצר, היית נשאר-

"לא. מעולם לא ביקשתי תפקיד ולא דובר על כך בינינו. גם אילו היה מבטיח לי את תפקיד שר האוצר, הייתי עוזב. אני יודע מה אנשים אומרים, אבל זו האמת".

על פי פרסומים שונים, כחלון מתכוון לעבוד עם איש העסקים קובי מימון. במסגרת עיסוקיו הציבוריים כאיש הליכוד הוא מתכוון לעסוק בענייני שינוי שיטת המימשל. בין השאר מתכוון כחלון להפוך את המשטר בישראל למשטר נשיאותי. אם יצליח, יהיה שמעון פרס נשיא המדינה האחרון במתכונת הנוכחית. הנשיא הבא יהיה כבר המנהיג. אם זה לא יהיה נתניהו, סביר להניח שנראה את כחלון מתמודד על המשבצת. הוא לא אומר זאת במפורש, אבל נותן להבין שהוא מכוון גבוה. אולי אפילו הכי גבוה שאפשר.

ביום רביעי אישרה ועידת המפלגה את תקנון הפריימריז שיתקיימו ב-25 בנובמבר. הפעם זה סופי: לא יהיו שריונים. הרשימה הארצית תורחב במקום אחד, כך ש-21 ח"כים יוכלו להיכנס. הלחץ בקרב חברי הכנסת שלפחות ארבעה מהם, אם לא יותר, לא יהיו בכנסת הבאה - מרקיע שחקים.

הדילים והחיסולים כבר פה. הדיל החזק ביותר הוא של חיים כץ וישראל כץ. במקרים מסוימים חברו שני הכצים גם לפייגלינים ולשאר אנשי המחנה האידיאולוגי בליכוד. הם מקווים להיות ממליכי המלכים האמיתיים בבחירות הפנימיות הקרובות.

בבחירות הקודמות עשה נתניהו כל שביכולתו כדי להדיר את פייגלין מרשימת הליכוד לכנסת. בפעם הקודמת נכנס למקום ה-20 ברשימה, אבל נפלט אחרי פנייה לערכאות משפטיות. הפעם, לפחות כך נראה כרגע, דרכו של פייגלין סלולה לרשימה, אם יצליח להתברג לרשימה הארצית הצפופה.

לאחרונה חלה התקרבות בין פייגלין לכמה מבכירי הליכוד כגון סילבן שלום, ישראל כץ ואחרים. ההתקרבות לשלום היא המעניינת ביותר. שלום היה שר החוץ בזמן ההתנתקות. בעבר לא היה אפשר להעלות על הדעת שפייגלין יתמוך בו.

נכון ששלום עשה מאמצים אדירים בשנים האחרונות לתקן את העניין ופעל רבות למען ארץ ישראל ויהודה ושומרון - אבל יותר משהדבר מעיד על שלום הוא מעיד על פייגלין. הקירבה שלו לבכירי הליכוד מעידה על רצונו להתקרב אל המרכז. לאותת שהוא כבר לא המהפכן של פעם. שפוליטיקה יכולה לגבור לפעמים גם על אידיאולוגיה.

מנהל הקמפיין של הליכוד יהיה גיל סמסונוב. גם שעיה סגל יהיה בעל מעמד בכיר בקמפיין. השר גלעד ארדן השתתף בכל דיוני הקמפיין שהיו עד כה ונהנה מתמיכה גורפת של נתניהו. מלבדו ומלבד סילבן שלום וישראל כץ, מתמודד ודאי על מקום בצמרת הוא השר גדעון סער, שהגיע למקום הראשון בפעם הקודמת.

אנסטסיה מיכאלי מפתיעה

בישראל ביתנו אין, כידוע, פריימריז. יש ועדה מסדרת. הוועדה אמנם מיישרת קו עם יו"ר המפלגה ליברמן, אבל כולם צריכים לעבור אותה. ישיבות הוועדה מתנהלות כמו ראיון עבודה. למרבה ההפתעה, גם ח"כים מכהנים ושרים בכירים. יאיר שמיר, בנו של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר ז"ל, שלו הובטח על ידי ליברמן המקום השני, יעבור גם הוא ראיון בוועדה. כל מי שרוצה יכול להתקבל לראיון באמצעות אתר המפלגה. בבחירות הקודמות הגיעו 183 מועמדים.

גם השר סטס מיסז'ניקוב יעמוד בקרוב מול הוועדה. על פי המסתמן, מעמדו לא ייפגע למרות הפרסומים על התנהלותו האישית בנסיעותיו לחו"ל.

אחת השאלות המסקרנות היא לגבי המשך דרכה של אנסטסיה מיכאלי. אחרי תקרית שפיכת המים על ראלב מג'אדלה היה ברור שהיא בחוץ, אבל סקרים שהגיעו לאחרונה לידיו של ליברמן, שאותם ניתח עבורו כרגיל ארתור פינקלשטיין, גילו כי מיכאלי זוכה לאהדה עצומה בקרב הציבור הרוסי והימני. סילוקה מהרשימה עלול להביא דווקא נזק למפלגה. ההכרעה תיפול בקרוב.

גם ציפי לבני ערכה לאחרונה סקרי עומק כדי לבחון את מעמדה הציבורי. לבני תלויה בינתיים באולמרט. אחרי שהוא יודיע לאן פניו, היא תודיע לאן פניה. מקורביה אומרים שמצבה בציבור טוב מאוד ובמקרה שתעמוד בראשות מפלגה יש סיכוי טוב להפוך את תמונת המצב בגוש השמאל.

באמצעות הסוקר קלמן גייר בדקה לבני גם כיצד הציבור תופס כמה מהשמות בסיעת קדימה שאותם היא שוקלת לצרף לרשימתה, אם תקים מפלגה. אחד השמות הבולטים היה דווקא של מי שלעולם לא תצטרף אליה, יוליה שמאלוב-ברקוביץ', שהתגלתה בקרב ציבור העולים כמועמדת האהודה ביותר. יותר ממרינה סולודקין, יותר מנינו אבסדזה.

אלא שכעת שמאלוב-ברקוביץ', וכן אבי דואן, יעקב אדרי, אריה ביבי ועתניאל שנלר - עוברים לליכוד. לא ברור אם יתמודדו. כאמור, הרשימה שם כבר מלאה עד אפס מקום.

גם ברק לא ישוריין בליכוד. בשלב הזה הוא גם אינו מעוניין. סקרים שהגיעו אליו מנבאים שיעבור את אחוז החסימה, אף שהדבר נזיל. ברק ונתניהו אמנם החליטו להתפייס, אבל המתיחות קיימת גם קיימת.

די היה להאזין לנאומו של נתניהו בכנסת השבוע. התשבחות שהרעיף על עמיר פרץ לא נפלו על אוזניים ערלות. הן כוונו גם לפרץ, יריבה של יחימוביץ', שעשויה ביום מן הימים להוביל מהלך לישיבה בממשלתו - אבל הן גם כוונו לברק. מחמאות לשר הביטחון לשעבר והשמטת שמו של שר הביטחון הנוכחי - אין מסר בוטה מזה. ברק יודע זאת היטב. בסביבתו רתחו. הסיבוב הבא עוד לפנינו.

איפה הכסף

בינתיים הקלפים במערכת הפוליטית נטרפים בזה אחר זה. במחנה השמאל עדיין מחכים לאולמרט, או ללבני, או לשניהם. גם לדרעי הם מחכים. מה שהיה השבוע בש"ס ראוי להגדרה "פוטש". הדחה של יו"ר מכהן.

זהו מאבק על שליטה וכסף. דרעי רצה לחזור להנהגה. לא היה לו אפילו כדור אחד בקנה. לרגע הוא לא חשב להקים מפלגה עצמאית, אבל בסביבתו של הרב עובדיה פחדו מהיום שאחרי, כאשר הרב עובדיה יעלה השמימה. הוא כבר בן 92, ייבדל לחיים ארוכים. בלעדיו, ש"ס עשויה להימחק. האם אז דרעי הוא היחיד שיכול להחזיק אותה קיימת-

את בני ביתו של הרב עובדיה עניין רק דבר אחד. שבד"ץ בית יוסף יישאר בשליטתם. שלא ייפתח מערך כשרות אחר. הבד"ץ הזה מגלגל מיליונים רבים בשנה. מדרעי הם שמעו כנראה שאין להם מה לדאוג. בתפקיד התליין כיכב אריאל אטיאס. מספר 2, שכנראה הניח שדרעי הוא הצד החזק. כל ניסיונות הפשרה שלו הסתכמו בניצחון ברור לדרעי.

שמח במפד"ל

הסיפור הבא מטריד ביותר. הוא מתרחש במפלגה שמנהלת כבר חודשים קרב עתיר יצרים על ההנהגה, אולם עד כה נשמרה המסגרת. עכשיו היא נפרצה. מקרים כאלה התרחשו במפלגות שונות. מילא. התרחשו שם דברים חמורים בהרבה. אבל במפד"ל-

על ראשות המפלגה מתמודדים שלושה: זבולון אורלב, נפתלי בנט ודניאל הרשקוביץ.

לפני כחודשיים צילצל הטלפון של שוקי זוהר, יועצו הנאמן של אורלב. האדם בצד השני הזדהה כאיש נדל"ן בארה"ב, בשם נ.ג (השם המלא שמור במערכת), המתגורר באלעד. במהלך השיחה אמר נ.ג שהוא מתעניין מאוד בפועלו של אורלב ומעוניין לתרום לו. הוא ביקש פגישה כמה שיותר מהר. לא היה מוכן להמתין אפילו יום-יומיים ודרש שהפגישה תהיה עוד היום.

זוהר מצא כמה דקות פנויות ביומן של אורלב וקבע איתו בלשכתו בכנסת. נ.ג הגיע וביקש עם כניסתו לגשת לשירותים. כשחזר, הניח את התיק שהיה באמתחתו על השולחן בלשכה והחל להמטיר על זוהר שאלות, בעיקר על ניהול הכספים של המטה. בין השאר שאל אם אפשר לשלם דמי התפקדות עבור מי שאין לו כסף. חשוב לציין: זו פעולה לא חוקית.

הדבר עורר את חשדו של זוהר.

איך הגעת לזבולון? שאל.

האיש השיב: "דרך שמואל עמרוסי, יו"ר המפד"ל באלעד".

אחרי דקות ארוכות נכנס אורלב למשרד. גם אותו שאל נ.ג שאלות, בעיקר על הנושאים הכספיים ועל עבודת מטה הבחירות.

הדבר עורר גם את חשדו של אורלב. איך קורה שמי שבא לעזור מציג כל כך הרבה שאלות על נושאים שלא קשורים אליו, תהה.

"איך הגעת אלי-" שאל אותו.

גם באוזניו נקב נ.ג בשמו של עמרוסי.

"מאיפה אתה במקור", היקשה אורלב.

"ממושב אחיעזר", השיב.

"מכיר את מוטי מגער"? שאל אורלב.

"כן", השיב נ.ג, "הוא חבר של אבא שלי".

אחרי הפגישה אורלב טילפן לעמרוסי.

מכיר אחד בשם נ.ג? שאל אותו.

"כן", השיב, "כבר כמה שבועות שהוא מגיע אלי לשיעורים. לפני כמה ימים שאל אותי איך מגיעים אליך".

אורלב ניתק את השיחה וטילפן למוטי מגער, פעיל מפד"ל מאחיעזר. גם אותו שאל אורלב אם הוא מכיר את נ.גן. "לא מכיר", אמר מגער, "אין אצלנו אחד בשם הזה, אבל יש אחד עם שם דומה. אתה בטח מתכוון אליו". אורלב סיפר לו שהרגע היה אצלו במשרד והציג את עצמו כאיש נדל"ן.

"איזה נדל"ן", אמר לו מגער, "אני מקווה שלא נפלת. הוא חוקר פרטי".

אורלב היה המום. הוא כתב את השם בגוגל. התוצאה הראשונה היתה משרד חקירות בבעלות נ.ג. חיפוש נוסף העלה את שמו ברשימת העסקים המורשים תחת הסיווג משרדי חקירות.

אורלב טילפן לנ.ג. היה זה בערך שעה אחרי שזה עזב את משרדו. "למה אמרת לי שאתה בנדל"ן, הרי אתה חוקר פרטי"-

לטענת אורלב האיש מהצד השני של הקו התחיל להתבלבל. "אני אכן חוקר", אמר, "אבל אני אומר שאני בנדל"ן רק משום שכשאני מזכיר את מקצועי האמיתי אנשים נרתעים".

אורלב לא האמין. "אתה באת להקליט אותי. ניסית להפיל אותי, עשית מעשה חמור ביותר", אמר לו.

"בשום פנים ואופן", המשיך נ.ג להכחיש.

במהלך השיחה נקב נ.ג בשמו של מכר נוסף, פרופ' דודי שוורץ, דיקן הפקולטה למשפטים במכללת קריית אונו. אורלב טילפן אליו. "אני מכיר אותו", אמר שוורץ, "אני אדבר איתו, אבדוק מה העניין".

אורלב דיווח לקצין הכנסת על התקרית. למחרת הגיע אי-מייל משוורץ. הופיע בו שרשור של מכתב שכתב נ.ג. "אורלב ועוזרו לא נחקרו על ידיי, ואני לא מבין על מה המהומה. בסך הכל רציתי לחזק את מעמד הקהילה הדתית-לאומית בעירנו אלעד".

בהמשך כותב נ.ג כי "כשאני מספר לאנשים שאני מהתחום (החקירות; מ"ט) אנשים מייד נרתעים ומתייחסים אלי כאל מצורע".

אורלב עדיין חשד, בעיקר משום שבמהלך השיחה לא עלה כלל עניין הקהילה באלעד, אבל מעט נרגע. אלא שאז הגיעו עדויות לכך שמישהו לא מרפה. ניסיונות המעקב נמשכו.

שבועיים לאחר מכן, בסוף יולי, התקשר אדם זר לאושרית סטבון, בכירה מאוד במטה אורלב, והציג את עצמו כמי שמכין דוקטורט על הציונות הדתית ומעוניין לשאול אותה כמה שאלות. השאלות, למרבה הפלא, היו זהות לחלוטין לאלו ששאל נ.ג את אורלב ואת זוהר שבועיים קודם לכן. בעיקר על התנועות הכספיות של המטה.

"היה לי ברור שזה מוזר כבר בהתחלה", אומרת סטבון. "מי עושה דוקטורט על הציונות הדתית, אבל שואל כל הזמן על מטה הבחירות של אורלב ועל הכספים שלו-"

* * *

לפני כחודש זה קרה שוב. אורלב קיבל טלפון מאדם שאותו בקושי הכיר, כולו רועד ומפוחד, וביקש ממנו להיפגש בהקדם. הפגישה נערכה באחת מערי המרכז, בשעות הלילה.

האדם ביקש מאורלב להשאיר את הטלפון ברכב מחשש להאזנות. "מנסים להפיל אותך", אמר לו, "עוקבים אחריך. ניסו להפיל גם אותי בפח. הקליטו אותי. למזלי, לא הצליחו". "מי זה-" שאל אורלב. האיש השיב: "קוראים לו נ.ג".

בשלב הזה החל אורלב לערוך תחקיר בעצמו. הוא ריכז את כל המידע שהיה ברשותו, כולל מספר הטלפון הסלולרי של נ.ג, מספר תעודת הזהות שלו שאותו העביר לו כדי לקבל אישור כניסה לכנסת, ועוד. מהר מאוד התברר כי אותו נ.ג. שינה את שם משפחתו שבועות ספורים לפני שהחל לפעול.

ב-24 בספטמבר כתב אורלב מכתב נוסף לקצין הכנסת. הפעם כלל במכתב את כל הידוע לו. "בהמשך לפנייתי אליך בנידון ביום 12 ביולי", נפתח המכתב, "אני מבקש לערוך בדיקה יסודית ומקצועית האם בוצעה או מתבצעת האזנת סתר בלשכתי, בביתי ובמשרדי וכן ברכבי ובמכשיר הסלולרי הנייד. מתברר כי חוקר פרטי, נ.ג, המשיך וממשיך לחקור על אודותיי. נ.ג התחזה בפני פעילים, כל פעם בחזות אחרת, ואף הקליט אותם בחשאי. מקצת ההקלטות נמסרו לערוץ 2 ול'ידיעות אחרונות'. ההקלטות נמסרו על ידי נציגי מטה נפתלי בנט".

בהמשך המכתב לקצין הכנסת, יוסי גריף, כותב אורלב כי "השבוע הובא לידיעתי, בעדות ישירה של מקור מוסמך שאיני יכול לחשוף אותו, כי החוקר פועל בשליחותו של נפתלי בנט המתמודד על ראשות המפלגה".

• מהמטה של נפתלי בנט נמסר בתגובה כי: "ראשית, מעולם לא שלחנו חוקר פרטי אל זבולון אורלב, לא את השם שציינתם או כל שם אחר. מדובר בעוד ניסיון של אחד המועמדים לנהל מערכת בחירות של השמצות.

"שנית, הגיע לידינו מידע על מיפקדי ארגזים, פשקווילים מזויפים בבתי הכנסת והודאות בקבלת שוחד עבור תמיכה במועמדים בכירים בבית היהודי.

"לאחר בדיקה שערכנו בעזרת חברת חקירה אזרחית הממצאים אומתו, הועברו לרשויות המוסמכות ובעזרתם הצלחנו לפסול אלפי טפסים בלתי חוקיים באשקלון, בלוד ובמקומות נוספים - ולנקות את מיפקד הבית היהודי.

"חשוב להדגיש: היכן שיש שחיתות - חייבים לבער אותה, בלי להירתע. כך עשינו, וכך יש לעשות בעתיד. זהו כבוד גדול להיות במועדון של אישי ציבור שהוכפשו על ידי אורלב. גזרנו על עצמנו לא להגיב להכפשות, אפילו כשהן מופיעות בפשקווילים מזויפים. בעוד שבועיים וחצי נוכל להפוך דף ולהתחיל תקופה חדשה ונקייה עבור הציונות הדתית".

• לא קיבלנו תשובה לשאלה על הפניות ממטה בנט עם החומרים לערוץ 2 ול"ידיעות אחרונות".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו