אליל אמריקני

"להיוולד זה כמו להיחטף, ואז להימכר כעבד", אמר אנדי וורהולה, שהפך במחי טעות הגהה לאנדי וורהול, האמן הכי חשוב במחצית השנייה של המאה ה- 20 לדעת מבקרי אמנות, ובוודאי האמן הכי מפורסם בה. דיוקנו של וורהול נפרש על פני סרט דוקומנטרי בן ארבע שעות שחולק לשניים (החלק הבא ישודר בשבוע הבא). סיפורו של וורהול הוא הנרטיב של החלום האמריקני: בן מהגרים, ילד חולני ובודד, המגיע לניו יורק כשבאמתחתו 200 דולר ותיק ציורים, והופך בזכות כישרון, חריצות ואמונה ליוצר גדול, עשיר ומפורסם. כפרפראזה על דברי מאמן הפוטבול וינס לומברדי, בשביל וורהול הפרסום לא היה הדבר הכי חשוב, הוא היה הדבר היחיד. אחרים יסתפקו ב-15 דקות תהילה, וורהול קיבל את חבילת הזהב המלאה: פרסום נצחי.

"הוא באמת שינה את העולם", קבע מבקר אמנות, אחד מעשרות מרואייני הסרט. אמנים, חוקרים, סופרים ואוצרים תיארו בראיונות את התרשמותם מוורהול ומעבודותיו, מנסים להסביר תופעה שאין לה כנראה הסבר. הצצה לתוך הביוגרפיה של וורהול סיפקה רק תשובות חלקיות. השורשים של וורהול, שנולד וגדל בפיטסבורג ובילה שעות ארוכות בכנסייה ובתחרויות ציורים עם אחיו שניהלה אמו, שפכו מעט אור על האגדה. מהילד הביישן והנשי, שהעדיף ציור וקריאת מגזינים על פני משחקי ספורט, צמח נער בעל צמא אדיר לאמנות, שהוגדר על ידי אחרים ועל ידי עצמו כעד פסיבי המתבונן על הסביבה, מתעד אותה, משמש מראה המשקפת את החיים. שנים לפני שהחל לשכפל את אלביס, מרילין מונרו ובקבוקי קוקה קולה, וורהול כבר סימן את המטרה. האנונימיות היתה המוות בעבורו, ניו יורק סימלה את החיים, הוליווד היתה היעד.

"לא היה שום דבר נורמלי באנדי", סיפר מרואיין אחר. קטעי הארכיון, ובהם ראיונות של וורהול ותיעוד נדיר שלו בעבודתו, חיזקו את הנקודה הזו. מלך הפופ ארט, הגאון שהפך ציורי פחיות מרק ליצירות השוות מיליונים, מדבר ומתנהג בצורה בלתי ברורה. "פגום באופן מוזר ומוכשר באופן מוזר", הגדירו זאת מכריו. במאי הסרט, ריק ברנס, דילג בקצרה על הסברים פסיכולוגיסטיים והתרכז בחומר המרתק באמת: באמנות. רבים יודעים לצטט את וורהול ולזהות את יצירותיו. מעטים יודעים כמה קשה היתה דרכו למעלה. כמה דחיות, בוז ולעג ספג, כמה שברונות לב רשם, כמה שנים כיתת רגליו בין גלריות שלא רצו להציג את עבודותיו.

התדמית הרדודה שטיפח כאשר הפך לאליל אמריקני, כמעט בן-לילה פלוס שני עשורים של עבודה קשה, הסתירה לדעת המומחים אישיות עמוקה וכבדה. ואולי לא. הצרכן המושרש, שהעלה את המסחריות על הנס, שאהד את הפופוליסטי והתאווה להוליווד, לכוכבניות ולחיי הזוהר, נותר גם אחרי חלקו הראשון של הסרט חידה אניגמטית זוהרת, רחוקה מפתרון. כבר בנקודה זו מסכימים כולם שוורהול הפך סמל אמריקני לשבירת מוסכמות המביאה להצלחה. ציטוט אחר שלו מסכם את דעתו האמיתית על אמנים: "להצטיין בעסקים הוא סוג האמנות המקסים ביותר".