העמסתם את הרכב, עליתם צפונה והגעתם לצימר. ומה עכשיו? איפה אפשר לטייל? ספר חדש חושף סודות גליליים במסלולים מוכרים יותר או פחות ובו כל המידע שצריך כדי לנצל היטב את הזמן בטיול צפונה.
ספר הטיולים של אמנון גופר "חמש דקות מהצימר", שיצא לאור החודש בהוצאת עם עובד, הוא השני בטרילוגיה שבה מנסה גופר, תושב כפר ורדים, סגן אלוף (מיל') ומורה דרך ותיק, לסקור את כל נקודות החמד בצפון. הספר פורש 80 טיולים קצרים ונטולי מאמץ, ממש קרוב לכביש, בקצה חורשה או במורד הוואדי.
לצד המקומות המיוחדים לטיול נאספו כאן בכפיפה אחת מחלבות ומאפיות, בתי בד ויצרני דבש. חובבי היין שבכם יכולים לבחור משפע יקבי הבוטיק המוצעים בספר, ואוהבי האוכל יקבלו המלצה למסעדה או לבית מארח. כמו כן אפשר למצוא בו שפע טיפים אישיים לאתרים ייחודיים ולכאלה שהכניסה אליהם ללא תשלום.
הבאנו כאן ארבעה טיולים מתוך הספר, כולם בהדרכתו של גופר. אהבנו את הדרך שבה הוא כותב, שהיא דומה מאוד לדרך שבה הוא מדבר ומדריך, באהבה רבה.
הגליל עשיר במים יותר מכל חבל ארץ אחר בארץ ישראל, אולם זרימת המים שבו אינה סדירה. יש מעיינות ששפיעתם תלויה בשיגיונות האדמה, אלה המעיינות המכזבים. הכינוי מעיין אכזב מרמז למעיין שמימיו נובעים לעת חורף ובקיץ כמות השפיעה בהם יורדת מאוד, או שהם יבשים, והבא לשתות מהם מתאכזב. יש מעיינות שמימיהם מכזבים, ויש מעיינות שמהתלים בך. תבוא לעת בוקר המים זורמים, ושעות לאחר מכן זרימתם עומדת. אלה הם "המעיינות המשוגעים" או "המעיינות הפועמים".
כזה הוא עין מג'נונה, הכינוי של עין יפעת בנחל בית העמק. מג'נון בערבית הוא משוגע. הדרוזים בכפרים השכנים קוראים לנחל בית העמק נחל מג'נונה בשל עיקוליו החדים וגם בזכות המעיין בשיפוליו, שמימיו באים והולכים כאילו שד כולאם ומשחררם על פי רצונו. כביש אספלט צר גולש בין כרמי זיתים וטרסות אבן עתיקות ולוקח אתכם מרחק הליכה קצר מהמעיין. צריך מזל כדי לראות את המעיין שופע, ולא מומלץ לשבת לפתחו ולהמתין עד שיתרצה וייתן ממימיו.
איך מגיעים: מכביש 70 פונים לכביש 8721 ליד הכפר שיח' דאנון. חולפים על פני הכניסה למצפה כליל וממשיכים לכיוון מצפה גיתה. בשיפולי הכפר ג'ת פונים ימינה מול מפעל השיש אל דרך אספלט בין הזיתים, היורדת אל אפיקו של הנחל. משאירים את הרכב ברחבת החניה, במפגש שבין הכביש לנחל. מכאן יוצאת דרך עפר מסומנת שחור עד למעיין. זהירות, כי הכביש צר ועיקוליו חדים.
חורשת עצי השיזף, מהיפות והגדולות בארץ, מסתירה מעין הרואה מעיין מים צלולים שמימיו השקו בעבר את בוסתניו ועדריו של הכפר הערבי יאקוק שבגליל התחתון מרחק פסיעה מצומת קדרים.
מבנה בטון משולב באבני בזלת שקירותיו קרסו מרוב שנים, או מידי זדים, נותן מחסה למעיין המאפשר לעוברי אורח לטבול במימיו ולזכות בקורטוב של מים צוננים ושלווה השמורה לאוהבי הארץ.
רוח נעימה נושבת בין עצי השיזף העתיקים והצפופים וכאילו בכוונה הותירו העצים מספיק מקום למרגלותיהם כדי לפרוס שמיכת מטיילים וליהנות מיופיו של האתר. פרי עץ הדומים (השיזף) מבשיל בסוף הקיץ וזה הזמן להתאמץ ולקטפו לפני שציפורים תעשינה בו שמות.
בשנים האחרונות, כחלק ממסע גיור של אתרים היסטוריים ומקווי מים, הכריזו חסידי ברסלב על המקום כ"מקווה חבקוק", וכך הפך המעיין יעד עלייה לרגל גם לתלמידי חכמים הבאים לטבול בו בחלפם בכביש הסמוך.
ניתן לרחוץ במעיין (היזהרו משברי בקבוקים), אפשר גם לשוטט באזור אל שרידי ההתיישבות שהיתה כאן בעבר ולראות את הגתות לייצור היין, בורות המים ומדרגות האבן שנותרו כעדות לחקלאות הקדומה באזור.
מצפון למעיין וסמוך לו זורמים מימי המוביל הארצי בתעלה הפתוחה, וממערב בצידו השני של הכביש נמצא ציון מקום קבורתו של הנביא חבקוק הידוע באמרתו "צדיק באמונתו יחיה", שכנראה קיבל את הגושפנקא למיקומו משמו של הכפר הערבי יאקוק שישב כאן בעבר, חובק ביסודותיו את חורבות היישוב המקראי חוקוק, שנתן את שמו לקיבוץ חוקוק הסמוך לנו ממזרח.
איך מגיעים: על כביש 65 שני קילומטרים דרומה לצומת קדרים, במקום שבו חוצה תעלת המוביל הארצי את הכביש. יש להחנות בזהירות את הרכב, לעבור בפשפש מזרחה ולרדת בדרך הלבנה עד חורשת השיזף כ-350 מטרים.
שנים רבות עברו מאז עזבו תושבי איקרית את כפרם הציורי ועברו להתגורר באופן ארעי (מבחינתם) בערי הצפון ובכפרי הגליל, מותירים מאחריהם כנסייה מיותמת על ראש הר והריסות בתיהם כמצבה לרגליה.
בית התפילה ובית הקברות הם השרידים היחידים שנותרו בשלמותם, ובמורד עשבי הבר מכסים אבני מפרכה של בית בד ישן, סותמים פתחי בארות שנתנו מים חיים, ובעוד ימים ספורים, כשיחלו טיפות הגשם להרוות את האדמה, יחדשו ימיהם האזוב המצוי (זעתר), הקורנית ושאר מיני תבלין ושיחים.
צעידה קלה במעלה הגבעה, ואפילו טיפוס אל גגה של הכנסייה (על אחריות המטפסים בלבד), ישאירו אתכם ללא נשימה - ולא בגלל המאמץ. המקום מדהים ביופי נופיו. הים נשקף ממערב, גבול הלבנון מצפון ורכסי הגליל המערבי מכוסי החורש חובקים מכל עבר. נחל שרך ורכס אדמית ממש נוגעים בנו והשקט המופרע מגעיית עדר הפרות של המושב הסמוך מהווה תפאורה נפלאה לטיול קליל בנופי הגליל המערבי.
הכנסייה סגורה, אך סביבתה הקרובה נקייה ומטופחת ומדי יום ראשון הראשון שבכל חודש מגיעים בני המקום מכפרי האזור לתפילה ושירתם מתגלגלת במורד ההר.
איקרית הטביעה חותמה על מתיישביה לחיים ולמוות. כאן, בכנסייה שבראש ההר, הנולדים נטבלים, המתחתנים נשבעים ואת המתים טומנים באדמת בית הקברות הסמוך המוקף חורש צפוף של עצי אלון ואלה.
איך מגיעים: נוסעים בכביש הצפון 899 ופונים מול הכניסה המערבית למושב שומרה אל שביל סלול המטפס אל הכנסייה.
הבית המכושף היה ביתה של עאפיה זכריה, שהיתה בת 100 כשהלכה לעולמה בשנת 2002. דירת השיכון שבה התגוררה ברחוב נתן אלבז 151 בשכונה המערבית בעיירה שלומי הפכה ליצירת אמנות אתנית מכשפת. במשך שנים צבעה כל פינה בביתה בצבעים עזים, את הקירות, הרהיטים, התקרה, ואפילו את צנרת הביוב. אין פינה שלא זכתה לביקור של המכחול. מחלקת התיירות במועצה המקומית שלומי הפכה את המקום לאתר הראוי לשימור ולביקור, ובזכות מנהל המחלקה שלום דדון הבית ניצל. מי שרוצה לבקר במקום צריך לתאם עימו מראש בטלפון: 052-2987922.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו