"אנחנו הצבא המוסרי בעולם, וחמאס מנצל זאת"

החודשיים האחרונים היו מהמתוחים שידעה הגזרה ליד רצועת עזה. האיומים מהצד הפלשתיני החלו עוד לפני ליל הסדר, הפרות הסדר האלימות אמנם החלו על אש קטנה אבל היה ברור שחמאס יעלה הילוך לקראת העברת השגרירות האמריקנית לירושלים. במקביל לניסיונות - שצלחו לבסוף - להביא אל הגדר רבבות מפגינים שיאתגרו את צה"ל, סוכלה מנהרת טרור התקפית של חמאס שחדרה לשטח ישראל במרחב ג'באליה, וביום שבת האחרון נוטרלה מנהרה נוספת במרחב מעבר ארז. סא״ל סיוון בלוך, מפקד גדוד 12 של חטיבת גולני, סוגר עם חבריו שבת שמינית ברציפות בגזרה, ויודע שמדובר בתקופה לא שגרתית.

התלווינו השבוע אל סא"ל בלוך לסיור בחטיבה הצפונית בעזה, אחרי היום הקשה שבו נהרגו יותר מ־60 פלשתינים (לפחות 50 מהם מחבלים). אמנם חמאס קיבל החלטה להוריד מעט את גובה הלהבות, אבל בשטח אף אחד לא מוריד כוננות. "את ההכנות המבצעיות להפרות הסדר המאורגנות התחלנו הרבה לפני ליל הסדר", הוא מספר, "מדובר בתקופה אינטנסיבית שבה המתח המבצעי של הלוחמים מאוד גבוה. 

"אנשים חושבים שהפרות הסדר מתקיימות רק בימי שישי, אבל מאז ליל הסדר הלוחמים יושבים פה מהבוקר עד הערב כל יום. יש פה לוחמים מדהימים. חמאס גם מארגן המון אירועי פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) - פה מגיע מישהו עם קלצ'ניקוב, שם מחבל מנסה להניח מטען, אך למרות הכל הם לא מצליחים לחצות את הגדר".

בלוך מצביע על נקודה סמוכה לגדר, שם אותרה ונוטרלה מנהרת הטרור האחרונה, שהתגלתה מטרים ספורים משטח ישראל. "ברור לאן הם תכננו להגיע עם המנהרה, ממש מאחורינו אנחנו רואים את מטע האבוקדו של קיבוץ ארז", הוא אומר. בעודנו מדברים, אנשי חמאס מתצפתים מעמדותיהם. בלוך: "עמדות כאלו פזורות לאורך כל הדרך. חמאס לא שוקט על שמריו, אלא עובד ומתצפת עכשיו ושואל את עצמו מה אנחנו עושים פה". בין עמדות חמאס נשקפות חלקות שדה שאותם מעבדים החקלאים העזתים, ולישראל יש את כל הסיבות לאפשר להם לעשות זאת, גם בתנאים הרגישים. "אנחנו רוצים שהחקלאים יעבדו ללא הפרעה אבל זה גם אתגר מאוד גדול עבורנו - לזהות אם השמונה האלה באמת חקלאים ועובדים את אדמתם לטובת הפרנסה או שמדובר בהסוואה לאנשים שבאים לבצע אירועי פח"ע", מסביר בלוך, ומצביע על מבנה בשדה: "ביום האדמה בדיוק משם יצאו שלושה אנשים שהגיעו עד לכאן, נכנסו, עברו את הגדר, חתכו אותה וניסו לגנוב אמצעים שלנו".

מעבר ללחימה הקשה והמורכבת והסכנה שבה נמצאים הלוחמים, הם נאלצים להתמודד עם מראות קשים של ילדים ונשים המנוצלים על ידי חמאס. "קשה לי שחמאס משתמש באנשים שלו", אומר בלוך, "זה נורא לראות ילד בן 9 מגיע לגדר עם אמא שלו, ויחד הם מנסים לזרוק עלי אבנים". בלוך שולף את הטלפון הנייד ומראה לי תמונות שצילם מהגדר של נשים וילדים שנשלחים לקו הקדמי: "זה לא נראה לי סביר לשלוח ילדות בנות 14 או 15. בן כמה הילד הזה, בן 10? הם יודעים שאנחנו ישראלים, הצבא הכי מוסרי בעולם, והם מנצלים את זה. ראינו ביום האדמה את הילדה שהם שלחו מעבר לגדר, וצה"ל החזיר אותה. חמאס חלש ופחדן ומשתמש באזרחים כי הוא לא מצליח מולנו באמצעים אחרים". בלוך מוסיף כי השיחות עם החיילים שמתמודדים עם מראות לא קלים חשובות ביותר: "עשיתי שיחה בכל פלוגה, זה כבר סוג של הרגל, אבל אני חושב שצריך בכל פעם לחדש ולרענן כדי שנוכל להמשיך במשימה". 

 

אלפים מחכים על הגבעות

המציאות שאותה חיים החיילים נראית בכל מקום ומזכירה שדה קרב לכל דבר: גבעת האדמה המלאכותית שהוצבה ליד הגדר כדי לשמש את הצלפים, ה"נמרים" והטנקים שפרוסים בעמדות לאורך כל היממה, שקי פק"ל ועמדות הסוואה, אדמה חרוכה מאש ועשן. "פה למעלה יעמוד צלף כדי לשלוט בגובה באופן הכי מדויק, כדי שהכדור לא יפגע בטעות במשהו ויסיט אותו הצידה. זו משימה קשה ומאתגרת כאשר המוני מתפרעים עם סכינים וגרזנים מנסים לחתוך את הגדר", מסביר בלוך. 

בשיא האירועים, ביום שני האחרון, הגיעו 40 אלף מפגינים ל־13 מוקדים לאורך הגדר. "מתקרבים לגדר מאות אנשים, הכל שחור וחשוך ולא רואים כלום, לא רואים את הגדר, חוטפים בקת"בים (בקבוקי תבערה), מטענים מתפוצצים, אבנים עפות על החיילים. אנשים חותכים את הגדר, באים עם גרזנים, קאטרים ודיסקים, ואתה שומע יריות של חמאס בעומק ורואה אותם דוחפים קדימה, ואתה צריך לעצור את זה. החיילים מבינים שאם הם יתפרצו פנימה יקרה אסון", אומר בלוך, כשהוא מצביע על העיר שדרות ועל קיבוץ ניר עם הסמוכים. 

 

סא"ל סיוון בלוך. "החיכוך הוא יומיומי" // צילום: דודו גרינשפן

 

ביקורות רבות נשמעו על מדיניות הירי של צה"ל, בעיקר נוכח מספר ההרוגים הגבוה, אבל בלוך מסביר שירי הוא הברירה האחרונה - גם מול התנאים הקשים שתיאר: "עומדים פה חיילים באיפוק מטורף, שמבינים את התמונה הגדולה ועושים הכל בשביל לא לפגוע. הם לוקחים סיכונים מחושבים, וכשאין ברירה מדייקים בפגיעה. אנחנו מנסים לפגוע במי שאנחנו מבינים שהם המסיתים העיקריים, אבל גם זה נעשה רק אחרי שכרזתי להם, אחרי שיריתי באוויר והזהרתי. 

"אלו לא אנשים שבאו לעשות שלום. כשהמון רץ אליך עם סכינים וגרזנים - אין ברירה ואתה מבין שאם זה לא נעצר פה, הם יצליחו לחצות את הגדר ולהגיע ליישוב ישראלי. הם יודעים שזה קו אחרון, עשרים או שלושים אנשים שיפרצו יביאו איתם עוד. אתה רואה את האלפים על הגבעות שרק מחכים לזה". 

למרות שהפרות סדר לא זרות לבלוך, שתפס קו יחד עם הגדוד חצי שנה, הוא מסביר שפה מדובר בסיטואציה מורכבת יותר: "זה משחק שאתה לא מנהל בכל גזרה. מצד אחד צריך לשמור על מתח מבצעי מאוד גבוה, ומצד שני לדעת מתי לתת לחיילים להתרענן, להחליף מדים ולהתקלח. אתה כל הזמן מנתח את האויב, כל הזמן צריך לעשות הערכות מצב עם עצמך. אני מכין את עצמי לכל התרחישים ובעיקר לפח"ע, ואנחנו גם מוכנים להפרות הסדר במקביל. החיכוך הוא יומיומי ומאתגר - גם חשיבתית". 

 

כדי שהעם יוכל לחגוג

בהתאם לרוח צה"ל, בלוך נמצא בשטח עם החיילים וחווה מקרוב הכל. "הפיקוד הבכיר נמצא קדימה", הוא אומר, "אם היית מצלמת אותי ביום שני הייתי שחור מהפיח של הצמיגים. עם ישראל צריך להיות גאה בלוחמים שלנו. יש לוחמים ערכיים מכל היחידות, ולפעמים מתסכל שקשה להעביר את המציאות החוצה, לציבור בבית. אני מאמין בצדקת הדרך, סומך על הלוחמים שלי ומאוד גאה בהם".

איום חדש בגזרה, שתפס לאחרונה את הכותרות, הוא עפיפוני האש שמשגרים הפלשתינים וגורמים לשריפות בצד הישראלי. "זה קצת מצחיק ועצוב יחד", אומר בלוך, "חמאס הגדול, שמדבר על מנהרות והצהיר שיעבור את הגדר עם מאות אלפי אנשים, מצליח בסופו של דבר להרים עפיפון. נכון, זה שורף לנו את השדות ופוגע בחקלאות, אבל זה לא מה שישבור אותנו. אנחנו מטפלים בזה. כמות העפיפונים שהיו באוויר מול אלה שנחתו בשטח ישראל מעידה על היעילות של הטיפול של צה"ל בנושא זה".

הסיור שאליו יצאנו נערך ביום רביעי בשעות הצהריים, וכמה שעות מאוחר יותר פגעו קליעים שנורו ממקלע כבד משטח רצועת עזה בכמה בתים בשדרות וברכבה של תושבת מועצה אזורית שדות נגב. "כל הזמן יש אירועי פח"ע", אומר המג"ד בלוך, "התהליך שבו חמאס רוצה להיכנס לשטח ישראל ולפגוע לא נגמר. לעומת זאת, יש שקט יחסי בחודש האחרון מבחינת ירי פצמ"רים, כנראה משום שחמאס לא רצו להרוס את התדמית של 'ההפגנה האזרחית' ליד הגדר". לשאלתי אם הוא מעריך שהירי יתחדש, משיב בלוך: "זה לא יפתיע אותי בכלל, אבל חמאס יצטער על היום הזה".

הידיעה שהם מגינים על היישובים הישראליים נותנת ללוחמים ולמפקדים מוטיבציה, אבל כמובן שזה לא בא בסתירה לגעגועים הביתה. על השאלה "כמה זמן כבר לא היית בבית?" עונה בחיוך אחד ממפקדי הפלוגה שאנחנו פוגשים בשטח: "כבר הפסקנו לספור". בלוך מספר ש"זה החלק הכי קשה - שאנחנו לא רואים את הילדים ולא את האישה. זה בעיקר לא קל למשפחות. כמעט כל מפקדי הפלוגות שלי נשואים, בעיניי הם גיבורים. מה שבאמת מעודד את החיילים זאת התמיכה העצומה הם מקבלים מעם ישראל, עבור החיילים זה מאוד משמעותי. 

"בסוף היום שבו עברה השגרירות האמריקנית לירושלים, ישבתי עם כל מפקדי הפלוגות ועם המטה שלי לסיכום ואמרתי להם: 'אני מאוד גאה בכם על המשימה ועל הערכיות. תראו איזה כבוד גדול - אנשים עם עניבות שותים שמפניה ולשמחתי מעבירים את היום בצורה הכי יפה ומכובדת, ובערב אלפים חוגגים בכיכר רבין את הזכייה באירוויזיון, והכל בזכות מי שיושב פה'. זאת תמצית השליחות שלנו. 

"חשוב להסביר שוב ושוב שדבר קטן כביכול שאתה עושה פה, וכל צלף או לוחם או מ"פ שסוגר פה שבת שמינית - כל אלו מאפשרים לאזרחים לחגוג בחופשיות. בשביל זה אני פה". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו