האתגר הגדול של הציונות הוא הפיכת המופשט למעשי. במשך דורות ארוכים, בגולה, קיומנו היה ממוקד בתפילה לשיבת ציון - אך בלא אפשרות לממשה. העליות הציוניות ותחייתנו הלאומית שינו הכל: ב־140 השנים האחרונות, וביתר שאת ב־70 שנות המדינה, אנו מחזירים עטרה ליושנה - בהפרחת המולדת, בהחייאת הלשון העברית, בקיבוץ הגלויות, בחישול כוח המגן, בחיי חירות ועצמאות, באימוץ סדרי מדינה ממלכתיים, ביצרנות ובחדשנות.
מדינת ישראל היא סיפור הצלחה עולמי. כשסבי, הרב נתן מיליקובסקי־נתניהו ז"ל, הגיע ארצה עם משפחתו ב־1920, הוא עלה למצודת צפת. מבט בוחן על הרי כנען לימד אותו ש"הכל מכוסה אבנים, סלעים וטרשים, ומחכה לגאולת בני ישראל". בו בזמן - הוא מעיד - פיעמו בו התקווה והאמונה ש"חיים חדשים יפכו במדינה, ערים חדשות וכפרים ייבנו מחדש".
לוּ רק היה סבי זוכה לראות את מה שהצלחנו לחולל בזיעת חלוצים, בעמל בונים ובדם מגנים. עמדנו בשרשרת מבחנים בלתי פוסקת, והפכנו את ישראל למעצמה רבת הישגים בתחומים שונים.
מאז תחילת כהונתי הראשונה כראש הממשלה, ב־1996, אני פועל על פי התפיסה לפיה השבת העוצמה לעמנו היא המפתח לכל. עמים חלשים נידונים להכחדה, ואילו עמים חזקים שורדים ומשגשגים. עם החזקים עושים שלום, ולהם חולקים כבוד.
המסד הוא טיפוח עוצמתנו הביטחונית. מהות הריבונות היא השליטה בגורלנו, שמאפשרת לנו להגן על עצמנו מול כל איום. תפיסת "קיר הברזל" של ז'בוטינסקי, עליה התחנכתי, עודנה בתוקף כבשעת לידתה. הגדר שהקמנו בגבול מצרים - וכמוה אנו מקימים גדרות נוספות בגבולותינו - בולמת את קנאי האיסלאם ואת המסתננים. אנו מתעצמים במודיעין, בסייבר, בנשק, ביכולות הגנתיות והתקפיות שתכליתן הרתעה, הדיפת התוקפן והכרעתו. לא ניתן לאיראן להתחמש בנשק גרעיני. יֵדע כל אויב שזומם להשמידנו, שהוא שם עצמו בסכנה דומה.
עוצמתנו הכלכלית מאפשרת לממן את צורכי הביטחון וצרכים חיוניים אחרים. חוללנו שינוי מרחיק לכת בכלכלת ישראל. ממשק ריכוזי שנשלט מלמעלה עברנו למשק פתוח, תחרותי וצומח. אנו מפחיתים מסים, יוזמים רפורמות, מקצצים בביורוקרטיה ומורידים חסמים. הממשלה משקיעה בתשתיות ובמנועי צמיחה כמו סייבר, גז טבעי ובריאות דיגיטלית, ובמקביל מעודדת יזמות פרטית. פיתוח הטכנולוגיה הוא יעד עיקרי, שבזכותו ישראל נחשבת לאומת חדשנות מובהקת.
חרתנו על דגלנו את ביטול הפריפריה, ולשם כך אנו מחברים שתי וערב את ישראל בנתיבי תחבורה חדישים - כבישים מהירים, מסילות רכבת, מחלפים, גשרים ומנהרות. כשהנגב והגליל הופכים נגישים יותר, הדרך לצמצום פערים ולשוויון הזדמנויות קצרה יותר. בד בבד אנו נוקטים צעדים לשילוב הציבור החרדי והציבור הלא־יהודי בשוק העבודה.
אנו משלבים את עוצמתנו הצבאית־מודיעינית עם עוצמתנו הכלכלית־טכנולוגית, ובכך מייצרים עוצמה מדינית חסרת תקדים בתולדותינו. ישראל מקיימת קשרים פוריים עם חלק הארי של מדינות העולם.
גולת הכותרת של הישגינו הדיפלומטיים בעת האחרונה היא ההכרה הרשמית של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בירושלים כבירת ישראל, והחלטתו להעביר אליה את שגרירות ארצו. ראוי לציין גם את התהדקות הקשרים בינינו לבין גורמים מתונים בעולם הערבי. אני מאמין שכאן טמונים זרעי השלום.
העוצמה הביטחונית, הכלכלית והמדינית שלנו קשורה בטבורה לעוצמתנו הרוחנית. מורשתנו המפוארת מתחילה בתנ"ך, נמשכת ביצירת הדורות ומתעשרת באמצעות המגוון הרב־תרבותי במדינתנו. ישראל היהודית־דמוקרטית, שמכבדת את הזכויות של כל אזרחיה, לא קמה כחיקוי של מה שכבר קיים בעולם; היא מתאפיינת במזיגה מקורית ותוססת של ישן וחדש, שאליה נלווית השאיפה לשמש כמגדלור מוסרי למשפחת האומות.
עץ החיים הלאומי מעמיק שורשים בקרקע המולדת, ושולח ענפים פורחים כלפי מעלה. התברכנו במארג אנושי נפלא ששואב מן המסורת וחובק את העתיד - בסקרנות, ביצירתיות, ביוזמה.
אזרחי ישראל מדרגים עצמם פעם אחר פעם במקום גבוה מאוד במדד האושר העולמי. הם גאים להשתייך למדינה שהיא אי של יציבות וקידמה במרחב שרובו נשלט בידי עריצויות. הם חשים שותפים למפעל אדירים, שמציב את עמנו באחת מתקופות הזוהר שלו.
דוד בן־גוריון כינה את תש"ח "שנת פסגה בהיסטוריה היהודית". מתש"ח עד תשע"ח הוכחנו לעצמנו שאנו יכולים לנסוק לגבהים ולהציב את דגלנו על פסגות נוספות. נמשיך לחתור לאופקים חדשים ולהצעיד את מדינת ישראל למחוזות ההצלחה. כמאמר השיר - זוהי רק ההתחלה!
• • •
בנימין נתניהו (68) כיהן כראש ממשלה בשנים 1996־1999, ומכהן בתפקיד ברציפות משנת 2009. נולד בתל אביב וגדל בירושלים ובארה"ב, אליה נסע עם משפחתו בשל עבודתו של אביו, ההיסטוריון פרופ' בן ציון נתניהו. בצה"ל שירת בסיירת מטכ"ל והשתחרר בדרגת סרן. ב־1982 מונה לציר מדיני בשגרירות ישראל בוושינגטון, וב־1984 - לשגריר ישראל לאו"ם. כעבור ארבע שנים נבחר לכנסת מטעם הליכוד ומונה לסגן שר החוץ. ב־1993 נבחר ליו"ר הליכוד, ובבחירות 1996 נבחר לראשות הממשלה. ב־1999 הפסיד בבחירות לאהוד ברק, אך שב לממשלה בסוף 2002, כשמונה לשר החוץ בממשלתו של אריאל שרון. לאחר בחירות 2003 התמנה לשר האוצר וכיהן בתפקיד עד 2005, כשהתפטר בשל תוכנית ההתנתקות. ב־2009 נבחר לכהונה שנייה כראש הממשלה, וכעת זו כהונתו הרביעית.
פרויקט "70 שנים, 70 פנים" יפורסם במלואו בימים הקרובים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו