נשק רב לחזית הוברח באוניית משא סמויה
ב־1 באפריל 1948 הגיעה לחופי ארץ ישראל אונייה קטנה בנפח כ־850 טונות, ועליה מטען של אלפי רובים שהסווה מתחת למטען של תפוחי אדמה מרקיבים. כיום מסכימים ההיסטוריונים שאירוע זה הביא לנקודת מפנה חשובה ביותר לטובת היישוב העברי במערכה הצבאית על המדינה שבדרך.
"נורה" היתה האונייה הראשונה שהביאה ארצה אספקת נשק בדרך של משלוח ימי, בזמן שהכוחות העבריים הלוחמים סבלו ממצוקה קשה של אמצעי לחימה, שבאה לידי ביטוי בסדרה של כישלונות צבאיים במהלך מארס 1948. כישלונות אלה העמידו בספק את יכולתו של היישוב להמשיך ולהתמודד במלחמה על עצמאותו. לא לחינם אמר דוד בן־גוריון בהתייחסו לאונייה "נורה": "הנשק הזה הציל את מדינת ישראל, בלי הנשק הזה - לא היינו נשארים בחיים".
כבר מתחילת קרבות מלחמת העצמאות, ב־30 בנובמבר 1947, היה ברור למנהיגי היישוב שללא רכישה ואספקה מהירה של כלי נשק ותחמושת - לא יהיה אפשר להתמודד לאורך זמן מול התקפות הפורעים הערבים. בתחילת דצמבר 1947 יצאה מהארץ משלחת של אנשי רכש מטעם ההגנה, בראשותו של אהוד אבריאל, שסרקה ובדקה כל אפשרות שנקרתה בדרכה באירופה לרכישת נשק ולהעברתו המהירה ארצה.
בתחילת מארס 1948 אותר ונרכש בצ'כוסלובקיה מטען ענקי במושגי אותם ימים של 4,500 רובי "מאוזר" ("רובה צ'כי"), ביחד עם יותר מ־5 מיליון כדורים וכ־200 מקלעים.
כמה אתגרים עמדו בפני חברי משלחת הרכש במשימת העברת הנשק והתחמושת לארץ ישראל: הצורך ברכישת אונייה מתאימה, הטענתה - תוך שמירה על סודיות מלאה מול סוכני המודיעין הבריטי שרחרחו בכל פינה - ופריצת המצור הימי הבריטי על חופי הארץ.
לצורך כך גייסו אנשי ההגנה את איש העסקים אפרים אילין, שלימים הקים בישראל מפעל להרכבת מכוניות. באותה עת התגורר אילין במילאנו שבאיטליה ועשה חיל בעסקי מסחר בינלאומי בתחום הטקסטיל. הוא רכש בוונציה אונייה לצרכיו המסחריים, כביכול, ארגן לה צוות איטלקי ופנה למשפחה יהודית שהתגוררה בצפון איטליה ועסקה במסחר בפירות וירקות, בבקשה שתספק לו מטען גדול של תפוחי אדמה ארוזים בשקים, תוך הקפדה, כך דרש, שלא יהיו טריים דווקא.
האונייה, שנשאה דגל פנמי, הפליגה מוונציה לנמל שיבניק שביוגוסלביה, שם הטעינה את ארגזי הנשק והתחמושת שכוסו בלוחות עץ - ועליהם הוטענו מאות שקי תפוחי האדמה, שהחלו להעלות סימני ריקבון.
לאחר כמה ימי הפלגה התקרבה "נורה" לחופי תל אביב, ובהגיעה למרחק של קילומטרים ספורים מהחוף נצמדה אליה ספינת משמר בריטית, וממנה העפילו לסיפון כמה חיילים בריטים שביקשו לבדוק אם אין על האונייה מעפילים בלתי חוקיים.
רב החובל הציג בפני הבודקים את מסמכי האונייה, שציינו שהיא נושאת "מטען חקלאי של תפוחי אדמה". הללו החלו להפיץ סביב ריח צחנה איום של ריקבון, שהאיץ בחיילים הבריטים לוותר על ביקורת מעמיקה במחסני האונייה. למרבה המזל, הם ירדו עד מהרה בחזרה לספינתם - בדיוק על פי תוכניתו המקורית של אילין.
מטען ארגזי המקלעים והרובים הצ'כיים הורד מהאונייה והועבר עד מהרה לחוף. בקרבת מקום המתינו עשרות תלמידי תיכון וחיילים עבריים, שגויסו בחשאי למשימת ניקוי כלי הנשק משכבת הגריז העבה שכיסתה אותם. 48 שעות לאחר מכן כבר היו כלי הנשק בידי הלוחמים בחזיתות.
היתה זו הפעם הראשונה מאז תחילת המלחמה שבידו של כל חייל עברי היה רובה, עובדה שסייעה לכוחות להכריע בניצחון את הקרבות שאירעו מתחילת אפריל 1948 ואילך.
ואכן, שני אירועי לוחמה שהתרחשו בצמידות החל מ־4 ו־5 באפריל 1948 סימנו את תחילת המפנה המיוחל במערכה הצבאית: ב־4 באפריל החלה מתקפה מאורגנת על קיבוץ משמר העמק מצד כוח ערבי שמנה אלפי לוחמים מ"צבא ההצלה", בפיקודו של פאוזי קאוקג'י. הללו פעלו בסיוע של שתי סוללות תותחים, מרגמות ושריוניות, במגמה לפרוץ לכנופיות הערביות את הדרך לכיבוש העיר חיפה.
מגיני הקיבוץ הסתייעו, בקרב שנמשך כשבוע, בכ־100 לוחמים מחטיבת גולני בפיקודו של מאיר עמית, יחד עם לוחמי פלמ"ח וחטיבות אלכסנדרוני וכרמלי.
בימי הקרב הראשונים ספגו כוחות המגינים אבידות רבות, בשל הפגזה כבדה של תותחים ומרגמות על שטח הקיבוץ. בעקבות זאת החל יצחק שדה, שהיה מפקד הכוחות באזור, לארגן מתקפת נגד, שיצאה לדרכה ב־8 באפריל 1948. במהלך הימים שלאחר מכן כבש הכוח העברי משלטים וכפרים ערביים בקרבת הקיבוץ, תקף חזיתית את כוחותיו של קאוקג'י וגרם לנפגעים רבים מקרב לוחמי "צבא ההצלה" - שקרס, מצידו, ונסוג.
הידיעה על מפלתו של קאוקג'י פשטה במהירות בעמק יזרעאל, וב־13 בחודש החלה מנוסה המונית של ערבים מכל כפרי הסביבה. במקביל, ב־5 באפריל החל מבצע נחשון, שנמשך כעשרה ימים. המבצע נועד לפרוץ את הדרך לירושלים הנצורה על ידי כיבוש השטחים שבדרך ופתיחת ציר מאובטח שיאפשר העברת שיירות אספקה לעיר ללא הפרעה. דוד בן־גוריון, שהחזיק באותה עת בתיק הביטחון במסגרת הוועד הלאומי, הקצה למבצע 1,500 לוחמים, שעמדו בכל המשימות והשיגו את כל היעדים שהוצבו בפניהם.
בתום קרב משמר העמק ומבצע נחשון התברר לראשונה שלוחמי היישוב היהודי מסוגלים לעמוד בשינוי האסטרטגיה הצבאית כפי שהוכתבה להם על ידי ההנהגה המדינית והצבאית, שעמדה, מצידה, על שינוי טקטיקת הלחימה מהתגוננות לנטילת יוזמה ומהמתנה וספיגה - לתקיפה, כיבוש וניצחון.
בשבועות האחרונים לשהותו של המנדט הבריטי בארץ ישראל גילה היישוב יתרון ברור על הערבים בכל הקרבות שהתרחשו, וגרם להתמוטטות כושר הלחימה של הצד הערבי המקומי, לעומת הכוח העברי שהלך והתעצם.
"מעון לחייל" בווילה של מגדל החזירים
ברחוב היהלום ברמת גן (כיום רחוב קריניצי) שכנה מאמצע שנות השלושים וילה גדולה ומפוארת, שהוקמה על ידי איש עסקים שהגיע ארצה מגרמניה ופתח על גדות הירקון עסק משגשג לגידול חזירים.
מייד עם תחילת מלחמת העצמאות עזבו בעל הווילה ובני משפחתו את הארץ ועברו לגור באוסטרליה. מקץ כמה חודשים שבהם היה המתחם נעול השתלטו עליו אנשי "ועדת הביטחון" של הוועד הלאומי וקבעו שהווילה הנאה, ששכנה במרכזה של גינה גדולה, תשמש מעתה "מעון לחייל המגויס" - ראשון מסוגו - ש"יהווה סמל והתחלה לבתי חייל נוספים שכאלה שיוקמו ברחבי הארץ".
ב־2 באפריל 1948, השבוע לפני 70 שנה, נחנך המעון, שעורר התלהבות רבה בקרב כל מי שביקר בו: בחזיתו עמדו באופן קבוע שני חיילים שהתירו את הכניסה לחיילים ולחיילות לובשי מדים בלבד. בחדרים הגדולים פוזרו פינות הסבה נוחות, שפע של כתבי עת ועיתונים, משחקי חברה, ספרייה גדולה, רדיו ופסנתר. אחד החדרים הוסב למזנון, שבו יכלו החיילים המבקרים ליהנות ממזון וממשקאות, בתמורה לתלוש בשווי 60 מיל שהוענק לכל לובש מדים שהגיע למקום.
בנוסף, ארגוני הנשים, דוגמת ויצו, בני ברית ו"אימהות עובדות", טיפלו בהתנדבות ובחפץ לב בכל צורכי הבית והמבקרים בו. כך או כך, השמועה על הקמתו של "בית החייל" החדש עשתה לה במהירות כנפיים, ועשרות חיילים וחיילות מרמת גן, מגוש דן ואף מפתח תקווה הגיעו למקום כבר בימי פעילותו הראשונים.
שחיתות בכרטיסי המזון: מצרכים "חולקו" לנפטרים
"במסגרת מטלותיה הרבות של עיריית תל אביב בתקופת חירום זאת, היא גם פועלת להפצת מצרכים בסיסיים הנמצאים במחסור, בדרך של חלוקת 'כרטיסי מזון' מיוחדים המציינים, לצד שם המשפחה, גם את מספר הנפשות הזכאיות להקצאת מוצרי המזון".
כך מדווח העיתון "דבר" לקוראיו ב־3 באפריל 1948 ומוסיף: "פקידי העירייה לא טרחו לעדכן את רישומיהם זה שנים רבות. כך יוצא שבתי אב רבים ממשיכים לקבל הקצאות של סוכר ומוצרי מזון מוגבלים אחרים בעבור בני משפחה שכבר מזמן אינם בין החיים.
"דווקא כעת, בימים קשים אלה שבהם המוסדות מתקשים בהשגת מוצרים בסיסיים, נחוצה ביקורת קפדנית על פעולותיה של העירייה, שתאפשר לשחרר הקצאות מזון למשפחות הנזקקות להן באמת, במקום המתים 'הזכאים' על פי העירייה, שמתקשים ליהנות, מסיבות מובנות, מהתוהו ובוהו שפקידי העירייה יוצרים". ("דבר")
עיריית חיפה רכשה את שטח הנמל הימי
לאחר משא ומתן ממושך בין הממשלה לעיריית חיפה, נחתם השבוע לפני 70 שנה הסכם לרכישת שטחי הנמל הימי "בתמורה ל־750 אלף לירות" - כך מדווח עיתון "הבקר" ב־6 באפריל 1948.
על פי הדיווח, "רכשה עיריית חיפה את כל מגרשי הנמל הבנויים והריקים, סך של כ־80 מגרשים, בעבורם תשלם לממשלה סכום של פי 19 מסך דמי השכירות השנתית שהממשלה מקבלת בעבור שטחים אלה".
הסכום לתשלום בעבור רכישת השטח, כך מדווח, יוענק לעירייה כהלוואה מטעם הממשלה לתקופה של 30 שנה. ("הבקר")
שתיינים - היזהרו!
העיתון "ידיעות מעריב" מתרה השבוע לפני 70 שנה בקוראיו ש"ייזהרו ויישמרו לעצמם" מפני סכנה אפשרית להרעלה, לאחר ש"גנבים פרצו אמש למחסן שבחנות המשקאות החריפים של אהרון פידלר ברחוב הרצל 16".
מהדיווח הבהול מתברר ש"חבית וודקה בת 20 ליטר שנגנבה בין השאר מהמחסן מכילה אלכוהול מהול בריכוז גבוה של רעל". ("ידיעות מעריב")
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו