כמה מורים מפוטרים בממוצע בשנה בישראל, מתוך 140 אלף מועסקים? התשובה המפתיעה היא 20-5. אלא שהתשובה הזו היא לא באמת מפתיעה כאשר נזכרים שמדובר באחד הסקטורים הכי מאורגנים בארץ, עד כדי כך שלמעשה יש רק שני אנשים שמורשים לפטר מורה בישראל: שר החינוך ומנכ"ל משרד החינוך. את הקשר בין הנתון הזה ובין התלונות על רמת החינוך הנמוכה בישראל נדמה שכבר אין ממש צורך להסביר.
בדיוק כדי לשנות את המצב הזה, הקימו ריקי ממן ואלון תובל בשנת 2015 את ארגון "תחרות", שמטרתו לייצר איזון וגמישות בשוק העבודה בישראל. בימים אלו מגיש הארגון עתירה לבג"ץ נגד ההסתדרות על כך שהיא כופה על כל העובדים לשלם דמי ייצוג - גם על אלה שלא מעוניינים בו. בראיון עימם הם מסבירים על ההשלכות המאקרו־הרסניות של ההתאגדות הזו.
האם אתם מתנגדים לקיומה של ההסתדרות?
ריקי: "אנחנו פועלים לאיזון כוחם של ארגוני העובדים במשק ולהגדלת התחרות בתעסוקה, כפי שעולה משמנו".
אלון: "לחוסר האיזון יש כמה ביטויים משמעותיים. הביטוי שרוב הציבור כנראה מכיר הוא היכולת לסכל ולעצור רפורמות ומדיניות של דרג נבחר, שזו גם פגיעה בדמוקרטיה. השפעה שלילית נוספת היא הכנסה של תרבות של בינוניות למגזר הציבורי. כל פעולה של המגזר הציבורי דורשת להיטיב עם מישהו מהוועד בדרך. כל הפעילות של המערכת הזו הופכת להיות הרבה יותר איטית ונוקשה. בתהליך הלמידה שלנו הבנו את המשמעויות הרוחביות. זאת אומרת שכל מה שקורה במגזר הציבורי קורה גם במגזר הפרטי רק בהבדל אחד: במגזר הפרטי נשמר היחס בין השכר לתפוקה של העובדים ובשירות הציבורי אין קשר ביניהם".
איך זה קורה? אם כל עובדי החברה מאוגדים, אין להם זכויות שוות?
ריקי: "איגוד העובדים צריך להבין מה הוא עושה. הוא מארגן את העובדים שלו ודואג להם. הוא הופך להיות קבוצת אינטרס, מעין קרטל. הוא שולט באספקת המוצר, במקרה הזה עבודה. הוא מתנהג כמו קרטל, כדי להעלות את המחיר. אבל הוא דואג לאנשים שבתוך הקבוצה, על חשבון אנשים שמחוץ לקבוצה. לכן תראה תופעות כמו דור א' ודור ב'. מטרת הוועד היא לדאוג לאנשים שמצביעים לו, לאנשים שלו. אז הוא נלחם על הטבות לחבריו. מי שבא מעתה והלאה, שיקבל חוזה מסוג ב'. זה מה שקורה בכל מקום. אצל המורים למשל. הרבה שנים דאגו רק למורים הוותיקים כי זה החבר'ה שלהם, החבר'ה של הוועד. למי הם לא דואגים? לחבר'ה צעירים שחושבים להיכנס להוראה. הם לא הלקוחות שלהם.
בניין ההסתדרות בתל אביב. "יש יותר מודעות לנזקים שגורמים איגודי העובדים" // צילום: גדעון מרקוביץ'
"בשלב הראשון כולם תחת אותו הסכם קיבוצי, כפופים לאותו הסכם. אבל לאחר כמה שנים אם רוצים לעשות איזשהו שינוי במערכת - להוסיף עובדים, להוריד עובדים, לשנות את הייעוד שלהם - כל חברה צריכה לשנות את המבנה שלה בשלב כלשהו. ככלל הוועד לא אוהב שינויים, למעט העלאות שכר כמובן, אבל גם אז הם יפעלו לנתב את עיקר הכסף לחברי הוועד הוותיקים".
כלומר התהליך של הריבוד קורה כתנאי לכניסה של העובדים חדשים.
ריקי: "או שהם אומרים - כל העובדים שעכשיו תחת ההסכם נשארים עם ההטבות האלה, כל העובדים שאתם שוכרים מעתה והלאה הם תחת הסכם אחר ומקבלים הטבות אחרות. במובן הזה הם עוד לא חברים שלהם - הם לא משלמים דמי חבר, הם אנשים מחוץ למעגל".
אלון: "מי שבדרך כלל סובלים מזה אלו העובדים היותר חלשים. למשל בחברות הסלולר, אחד הדברים הראשונים שעשו זה להוציא למיקור חוץ כל מיני שירותים שלא חייבים להיות בידי החברה, משום שעובד של חברת סלולר הוא עובד יקר תחת הסכם קיבוצי. אז מה עושים? הולכים לחברה חיצונית ושוכרים את שירותיה. טלמרקטינג למשל זה משהו שהיום מאוד פופולרי להוציא אותו למיקור חוץ. זה לאו דווקא היה לפני כן. זו התוצאה של הסכם קיבוצי, משום שכל דבר שאתה רוצה לעשות הופך להיות הרבה יותר קשה, הרבה יותר מסורבל, הרבה יותר יקר. כך נוצר הריבוד הזה".
ריקי: "זה משהו שהרבה אנשים לא מודעים אליו, שההסתדרות יצרה את עובדי הקבלן. היא יצאה בקמפיין מאוד גדול לפני כמה שנים נגד עובדי הקבלן, אבל היא אחראית ישירה לתופעה הזו. כשיש הסכמי שכר שהם מאוד מאוד נוקשים ואתה לא יכול לייצר גמישות, הדרך היחידה שלך לפעול היא לצאת החוצה מההסכם ולפתח משהו חדש לגמרי שבו העובדים מקבלים שכר הרבה יותר נמוך והרבה פחות הטבות - הכל קרה תחת חסות ההסתדרות".
איך ארגוני העובדים משפיעים על שווקים עם תחרותיות נמוכה?
אלון: "אמנם אמרנו שבמגזר הפרטי בסופו של דבר יש גבול לכוח המיקוח של הוועד, כי בסופו של דבר אם החברה תקרוס גם העובדים יסבלו מזה. אבל יש מצבי ביניים שבהם האפקט דומה למגזר הציבורי וזה קורה בשווקים שאינם תחרותיים. כלומר שווקים שבהם אין יותר מדי תחרות, משום שחסמי הכניסה משמעותיים, בעיקר בגלל רגולציה. שם העלות הנוספת מתגלגלת לצרכן, כמו במקרה של הבנקים בישראל.
"לפי מחקר של בנק ישראל עלויות התפעול של הבנקים המסחריים בישראל הרבה יותר גבוהות מאשר במקומות אחרים, כאשר הדגש הוא על עלויות השכר. השכר של עובדי הבנקים בישראל גבוה בעשרות אחוזים בהשוואה למקביליהם בעולם. בשאר הפרמטרים התחרותיות של הבנקים דווקא דומה למה שנהוג במדינות אחרות, אבל העלויות האלה של השכר הן אלו שבסוף מתגלגלות לכיס של הצרכנים.
הרפורמות נחסמות על ידי הוועדים
זו גם דוגמה טובה למקום שבו נוצר ריבוד בקרב העובדים. כשיש אנשים שהם חברי ועד, ממוצע השכר שלהם גבוה לעומת עובדים חדשים או עובדים זמניים שמחכים לקבל קביעות, ששם השכר הוא הרבה יותר נמוך. בהקשר זה אפשר להזכיר גם את ענף הביטוח, שבשנים האחרונות התחילה שם התאגדות ואנחנו עדיין לא יודעים מה תהיה ההשפעה, אבל היא כנראה תהיה דומה. אלו המקומות שבהם ההשפעה על הציבור היא גרועה במידה דומה להשפעה במגזר הציבורי".
"עובדים מיותרים, אבטלה סמויה, חוסר יעילות". נמל אשדוד // צילום: קוקו
באילו עוד תחומים ההסתדרות משפיעה על יוקר המחיה?
ריקי: "הכי קל להתחיל מהתמורה לכספי המסים. הארנק שלנו דל יותר במובן הזה שאנחנו מממנים המון עובדי מגזר ציבורי, לפעמים במשכורות גבוהות, ובאופן כללי גבוהות יותר מהממוצע במשק. תופעות כמו נתב בנמל אשדוד, שמרוויח 89 אלף שקלים, או מנופאי שמרוויח 64 אלף שקלים, סכומים באמת מופרכים. העניין הוא לא כמות הכישרון וההכשרה שצריך כדי להיות נתב או מנופאי, אלא שגובה השכר שלהם נובע ישירות מיכולת הסחטנות. אתה לא יכול להרשות לעצמך שנמל אשדוד ייסגר. זו בעיה מאוד גדולה. במקומות האלה שיש להם יד על השאלטר - חברת החשמל, רשות שדות התעופה, הנמלים - במקומות כאלה השכר הרבה יותר גבוה וזה פשוט נובע מזה שיש להם יכולת מיקוח יותר גבוהה ולא בגלל שמה שהם עושים שווה יותר. אז כל הדברים האלה יוצאים ישירות מכספי משלמי המסים. כלומר, הם מרוקנים את הארנק שלנו ישירות. אפשר להגיד באופן ברור שזה ללא הצדקה. יש בכל המקומות האלה עובדים מיותרים, אבטלה סמויה, חוסר יעילות.
"לפני כמה שנים חקרתי את 'תוכנית ויסקונסין' לצמצום אבטלה - תוכנית שנתנה הכשרות בתעסוקה לאנשים שמקבלים הבטחת הכנסה, מובטלים כרוניים. הקימו מערך שלם שיעשה את ההכשרות האלה ויעזור להם להיכנס חזרה לשוק התעסוקה. באיזשהו שלב שאלתי: רגע, יש גוף ממשלתי שאמור לעשות את הדבר הזה, לא? קוראים לו לשכת התעסוקה, וזה בדיוק התפקיד שלה, לא? אמרו לי, טוב בלשכת התעסוקה אי אפשר להזיז אבן. היו צריכים להקים מערך חדש מאפס כדי לעשות משהו שיש רשות ממשלתית שאמורה לעשות אותו. אלו המון כספים שהולכים באמת סתם, בלי שום סיבה".
לשכת התעסוקה בשרון. שוק העבודה שבו עובדים רגילים לעבוד באותו מקום הולך ומצטמצם
אלון: "מעבר לניפוח של המגזר הציבורי צריך להבין שיש פה מחיר כללי שהמשק משלם; שמי שבסופו של דבר סובל ממנו זה הצרכן. איך הדבר הזה עובד? אם מסתכלים למשל על מדד של 'קלות עשיית העסקים', שעורך הבנק העולמי, ומסתכלים על נקודות התורפה של ישראל, רואים שבכל סעיף היתה יוזמה לרפורמה והרפורמה הזו נכשלה בגלל ועד עובדים, או בגלל רמה מאוד נמוכה של שירות, שבסופו של דבר לא מאפשרת לעסקים לקום בקצב של עסקים במדינות אחרות. ולכן בסופו של דבר התחרותיות של עסקים, שאמורה להוריד את העלות לצרכנים, נמצאת ברמה ירודה. כך למשל, ישראל ממוקמת באחד המקומות האחרונים בקצב החיבור של עסק חדש לחשמל. אנחנו מכירים את חברת החשמל כסמל ההסתדרות, או כמעוז של הוועדים. אנחנו נמצאים כעת בדיונים לרפורמה כשצריך לזכור שרפורמה כזו כבר עברה בחוק לפני יותר מ־20 שנה ועד היום היא לא בוצעה.
"כך גם כשמדובר על רישום של רכוש. גם בתחום זה כבר שנים מנסים להכניס מערכת מחשוב חדשה למחלקת רישום טאבו והמהלך נחסם בשל סכסוך עבודה ממושך. בסופו של דבר בשביל לעשות שינוי מינורי היו צריכים להעניק לכלל העובדים 'מענק' של 30 אלף שקלים. כך גם ברשות המסים. כל שינוי כזה הוא בגדר מלחמה בוועדים, וכשנבחרי ציבור יודעים מראש שזו מלחמה הם לא פעם מעדיפים לוותר מראש. לכן לא פלא שבתחומים אלה המיקום של ישראל בעולם הוא בתחתית הדירוג.
"אפשר לדבר גם על מערכת המשפט הלא יעילה, שגם שם יש חלק משמעותי לסכסוך עבודה בבתי המשפט. אורך החיים של תיק בישראל גבוה בהרבה בהשוואה למדינות מפותחות בעולם. ראינו בשנים האחרונות סכסוך עבודה של עוזרים משפטיים, של משמר בתי המשפט, סכסוך של קלדניות שלא רוצות שישנו את אופי העבודה. לכן הן התנגדו להכנסת מערכות שיאפשרו להקליט את הדיונים כדי לתמלל אותם מאוחר יותר. בעצם כל ניסיון להתייעל נתקל בכל כך הרבה קשיים ועלויות שבעצם מקבלי ההחלטות אומרים - זה לא שווה את זה. הרבה פעמים גם אם רוצים לבצע תוכנית התייעלות אז ההנהלה נכנסת למשא ומתן עם הוועד, כמו במקרה של הנמלים, והפיצוי לא מגיע לעובדים שהולכים הביתה, אלא ניתן לעובדים שנשארים. גם ברפורמה בחברת החשמל, אם היא תיחתם, יהיה סיפור דומה".
ובאמת, מה עם העובדים שהולכים הביתה?
ריקי: "לפעמים הם מקבלים פיצויים מוגדלים. כל מקרה לגופו. בישראל יש תחושה שפיטורים הם סוף העולם. ועדי עובדים יוצרים פאניקה סביב העניין ומכתיבים נורמה שלפיה פיטורים הם אקט לא נורמלי. אני אומרת, זה לא דבר קל פיטורים, אבל זה לא סוף העולם. רבים מהמפוטרים מוצאים עבודה אחרת. אם היה לנו משק חופשי יותר, או רגולציה מקלה, אז היית יכול לפתוח עסק, להגדיל את הכלכלה, להוסיף ערך למשק, להגדיל את הצמיחה, להגדיל את הפריון, זה לאו דווקא דבר רע".
נניח שפוטרתי מחברת החשמל ואני רוצה לפתוח עסק, בתוך כמה זמן החברים שלי מחברת החשמל יחברו לי את העסק לחשמל?
ריקי: "הרבה זמן. זה אחד הדברים שאנחנו יותר גרועים בהם. חיבור לחשמל, אכיפת חוזים, רישום עסקים, נוחות תשלום מסים - כל הדברים האלה הם חסמים גדולים לעסקים קטנים, ובכל המקומות האלה יש ועד שחוסם כל אפשרות לרפורמה. אי אפשר להכניס מערכת מחשוב לרשות המסים שתקל על תשלום מסים כי הוועד חוסם את זה. מנסים כבר המון זמן. גם ככה ממשלה זה דבר שעובד מאוד לאט, ומגיב לשינויים בקצב איטי, אז גם כשכבר מנסים להתקדם הוועדים מקשים את ביצוע המהלך ומייקרים אותו מאוד. בכל פעם שעוברים בניין, גם אם הוא במרחק של רבע שעה נסיעה מהקודם - הוועדים מנצלים את ההזדמנות להתנות את הסכמתם בתוספת".
הרעה החולה: שביתות הזדהות
ומה קורה במדינות אחרות?
ריקי: "בארץ יש המון תופעות ייחודיות שאין בשום מקום אחר. מדברים הרבה על המדינות הסקנדינביות, אבל שם יש דברים שמי שמכיר את המערכת הישראלית מתקשה להאמין. יש להם מצד אחד מערכת רווחה מאוד מקיפה, מסים גבוהים והמון שירותים לאזרח. אולם המערכת העסקית והממשלתית מאוד חופשיות, כולל בתחום התעסוקה. יש להם ארגוני עובדים מאוד גדולים אבל הם מאוד גמישים, אין אצלם וטו על פיטורים, הם מבינים שפיטורים זה חלק טבעי מעולם התעסוקה. בניגוד להסתדרות, שרק דורשת דברים מהמדינה והמעסיק, ארגוני העובדים שם נותנים בעצמם שירותים לעובדים שלהם. בדנמרק למשל יש הסדר שהממשלה משלמת חלק מדמי האבטלה וארגון העובדים נותן את השאר, וכך יש לו אינטרס לדאוג שהעובד לא יהיה מובטל. הם מעניקים שירותי הכשרה מקצועית לעובדים וסיוע בהשמה, הם באמת עוזרים לעובד אבל הם לא מכריחים את החברה להחזיק עובד שהיא לא צריכה יותר.
אלון תובל וריקי ממן. "ההסתדרות היא גורם שמעכב את כל השינויים שצריכים לקרות במשק"
"אצלנו יש המון הגנות יוצאות דופן על ארגוני העובדים וספציפית על ההסתדרות. שביתות הזדהות למשל הן לא דבר שמותר בכל מקום בעולם ובישראל זו נורמה. שביתות פוליטיות או מעין פוליטיות הן בשגרה בישראל".
למרות בג"ץ בזק?
ריקי: "למרות הבג"ץ ובחסות בית הדין לעבודה, כלומר הוא אישר אותן".
אלון: "הדוגמה הכי קיצונית היתה בשביתת המורים ב־2007. היתה שביתה של 48 ימים. בית הדין לעבודה בעצם קבע שמדובר בשביתה מעין פוליטית, אבל התיר את השביתה במשך זמן ארוך מאוד, כשבעצם האיסור הזה של בג"ץ רוקן מתוכן. מה שעוד מעניין הוא שבישראל בית הדין לעבודה מכריז על עצמו ככזה שבא לאזן את המערכת ולדאוג לעובדים. במילים אחרות הוא לא רואה את עצמו מחויב לפסוק קודם כל על פי חוק, או לפי עקרונות של משפט העבודה.
"עוד עניין מיוחד לישראל הוא שלעובדים יש זכות לשביתה אפקטיבית. ככה בפירוש כתוב. ומה המשמעות של שביתה אפקטיבית? זה אומר שלמעסיק, למשל, אסור להתגונן מפני השביתה. איך מעסיק יכול להתגונן מפני שביתה? הוא יכול להעסיק עובדים חלופיים באופן זמני, הוא יכול להחליט, אוקיי, אתם לא רוצים לעבוד אצלי, אתם עכשיו החלטתם שאתם רוצים לצאת עם החוזה, אני רשאי להעסיק עכשיו מישהו אחר באופן קבוע. אלא שהחלופות האלה אסורות בישראל - אמצעים שעומדים למעסיקים במדינות הסקנדינביות והאנגלוסקסיות".
ריקי: "בדנמרק שביתה משמעותה פיטורים באופן מיידי. ביטול חוזה. ואם אחרי השביתה מגיעים להסכם אז מעסיקים מחדש את כל העובדים".
מה היה הסיפור ב"נט־סורס"?
ריקי: "'נט־סורס' זה סיפור באמת מדהים, מדובר ביזם שזיהה בעיה מקומית של תעסוקת נשים חרדיות בבית שמש והקים חברה - נטו כדי לסייע להן. החברה העסיקה עובדות חרדיות, שיש אינטרס אדיר למשק שהן ייכנסו לשוק התעסוקה. ההסתדרות ניסתה לאגד אותן, זה הפך להיות מאוד מאוד מלוכלך.
"היזם הזה אמר, אם זה ככה - אם מלכלכים עלי באופן אישי, אני לא רוצה את החברה, סוגר את הדלתות והולך הביתה".
אלון: "החברה היתה על גבול הרווחיות, כבר היו במשא ומתן למכירה או לאספקת שירותים לחברות סלולר, ובסופו של דבר כשהבינו שלאחר כניסת ההסתדרות לא בטוח שיהיה אפשר לספק את אותו השירות באותו מחיר, המשא ומתן בוטל".
ריקי: גם הסיפור ב'נגב קרמיקה' היה יכול להיגמר הרבה יותר טוב לו הוועד היה משתף פעולה עם ההנהלה.
"אלו שלוש דוגמאות נקודתיות ויש עוד רבות כמותן - של יזמות עסקית שנכשלת בגלל ההסתדרות שיכולה להביא תעסוקה, הכנסה, מסים, שירותים ומוצרים ועוד כל מה שאנחנו רוצים בעצם בכלכלה משגשגת".
אלון: "נקודה חשובה נוספת היא הקשר שבין ההסתדרות להתאחדות התעשיינים. ההתאחדות, התאחדות התעשיינים, מייצגת בעיקר תעשיינים של מפעלים גדולים ולהסתדרות יש מונופול על ייצוג עובדים.
"על פי מרקס ובית הדין לעבודה הם אמורים להיות אחד נגד השני, אבל בפועל בשנים האחרונות הם עובדים בשיתוף פעולה מדהים.
"בסופו של דבר צריך לזכור שמדובר בשני גופים שמתיימרים לייצג את כלל הקבוצות במשק, ובעצם מייצגים קבוצות מאוד קטנות, מאוד מצומצמות של עובדים שמאוגדים בהסתדרות ושל עובדי מפעלים. ואז מה התוצאה? מקדמים מדיניות של פרוטקציוניזם. במקום שהמערכת תתפקד כמערכת של בלמים ואיזונים, כל הצדדים מתאגדים ומנטרלים את יכולת האיזון".
השיטה פוגעת במורים הטובים
מתוך מערכת של 140 אלף מורים, כמה מורים מפוטרים בשנה בישראל?
אלון: "בשנים האחרונות מדובר על טווח של בין חמישה ל־20 בשנה".
ריקי: המספר הזה כולל מקרים פליליים. הסוד הכי גלוי לכל מי שמתעסק במדיניות חינוך הוא שאיכות ההוראה בישראל היא מאוד נמוכה.
"המורים לא ברמה גבוהה ובמדיניות חינוך יש כלל אחד: איכות החינוך כאיכות המורה. אם אין לך מורים טובים, אין לך חינוך טוב, נקודה. זה באמת המפתח מספר אחת. לשום שינוי אחר אין השפעה כמו להעלאת איכות ההוראה".
אתם מדברים כמובן על איכות המורה הממוצע, יש גם מורים נפלאים. אני מכיר כמה.
אלון: "בהחלט".
ריקי: "אבל זה חלק מהבעיה. כשיש לך מורים טובים, אתה רוצה שהם יקבלו שכר יותר גבוה, אתה רוצה שהם יכשירו מורים אחרים, אתה רוצה שהם יקבלו הטבות ובונוסים. אתה רוצה לטפח אותם. כשיש לך מורים גרועים, אתה רוצה להיפטר מהם ולהכניס מורים אחרים, יותר טובים. אלו שני צדדים של אותה המשוואה. אתה חייב איזושהי גמישות בתעסוקה. בנושא הזה יש אפס גמישות בכל מערכת החינוך: כדי לפטר מורה צריך חתימה של שר החינוך או מנכ"ל משרד החינוך. הם שני האנשים היחידים שמוסמכים לפטר מורה. בגלל זה כמעט אין פיטורים; מצד אחד מושכים את השכר כלפי מעלה, נותנים שכר גבוה למורים הוותיקים, ובתחתית הוא מאוד מאוד נמוך. אני בעצמי פרח הוראה שנטש. יש לדעתי נשירה של משהו כמו 80% בחמש השנים הראשונות, או משהו כזה".
מה קורה הלאה? איפה האיומים ואיפה ההזדמנויות מבחינת המשק? מבחינת ארגון "תחרות"?
אלון: "קודם כל מבחינת האיומים, ישראל חריגה במערב מהבחינה הזאת. צפיפות ההתאגדות, כלומר שיעור המתאגדים בקרב כלל העובדים, עולה בישראל בניגוד לכל המערב, שבו המגמה היא של ירידה. זה משהו חריג שאמור להיות נורת אזהרה. מעבר לכך, כשהעובדים מתאגדים הם עושים זאת בדרך כלל בהסתדרות, שדוגלת ביחסי עבודה אלימים והיא מונופול".
ריקי: "אנחנו חיים במאה ה־21, הכלכלה מאוד דינאמית וגלובלית. כלכלה שלא יכולה לעמוד בקצב של השינויים האלה היא כלכלה שלא תצליח, שתקרוס בסופו של דבר. ההסתדרות, בגלל הכוח האדיר שהיא מרכזת, היא גורם שמעכב את כל השינויים שצריכים לקרות. גם במגזר הציבורי וגם בעסקי. זה מעצור להתקדמות, להתפתחות, לגמישות, ולדברים האלה יש השלכות אמיתיות".
ומה עם ההזדמנויות? אנחנו רוצים לסיים בנימה אופטימית...
אלון: "אני לא עד כדי כך פסימי. בסוף יש פה שתי מגמות חשובות: קודם כל במאה ה־21 שוק העבודה, שמשתנה תדיר, יוצר מאפייני תעסוקה אחרים לחלוטין. זאת אומרת, שוק העבודה שבו עובדים היו רגילים לעבוד באותו מקום עבודה במשך שנים ארוכות הולך ומצטמצם. לעומת זאת הולך וצומח שוק עבודה שבו אנשים עובדים בכמה עבודות במקביל, לא בגלל שאין להם ברירה, אלא מבחירתם. כשגם במגזר הפרטי הפרילנסרים יהיו החלק המשמעותי בשוק, כנראה תהיה נסיגה די משמעותית בכוח של ארגוני העובדים. כשתהיה נסיגה כזאת, כנראה גם יהיה אפשר לשנות את החקיקה בצורה שתאפשר פיתוח של תחרות גם בתחום ההתאגדות ותאפשר רפורמות במגזר הציבורי. בסופו של דבר, העולם הזה הולך לכיוון של יצירת ערך ולא של לבוא ולשמור על עובדים בתוך איזושהי קופסת שימורים, בתוך בניין ממשלתי".
ריקי: "כן. אני חושבת שכיום יש יותר מודעות, אולי זו ההזדמנות הכי גדולה שלנו. יש יותר מודעות לנזקים שנגרמים על ידי התארגנויות עובדים. אתה אומר לאנשים 'נמל אשדוד' והם חושבים 'שחיתות'. עדיין הרבה אנשים חושבים שבסך הכל ההסתדרות עושה גם טוב. צריך להיפטר מהרע".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו