לראשונה: בדיקות מגנזיום בבתי התושבים; התוצאה: סיכון בריאותי חמור

ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם המערבי בהתפלת המים. בעוד שההתפלה סייעה, מחד, לפתור את משבר המים כחלק ממענה גאו - אסטרטגי לסוגיה החשובה, היא הטילה לפתחנו, מאידך, אתגר חדש. זאת משום שבמים אלה אין כלל מינרלים, בהם המגנזיום הכה חיוני לנו - החיוני לתפקוד תקין של הגוף, בעוד חוסר מגנזיום בגוף נקשר עם הפרעות בקצב הלב, המנבאות תמותה, כתוצאה מאוטם בשריר הלב.

המשמעות היא לא פחות מדרמטית ו"עלותה" - חיי מאות אנשים בשנה: חוות דעת של משרד הבריאות כבר ב- 2012 קבעה, כי אי הכנסת מגנזיום למי השתייה המותפלים תוביל לתוספת של כ 250 מקרי מוות מדי שנה כתוצאה מהתקפי לב. מאז אחוז ההתפלה למעלה מהוכפל (!) ומקורם של כ 75% מהמים המסופקים לבתים הינו ממי ים מותפלים. 

על רקע זה הוחלט במאי 2012 על קיום פיילוט להשבת מגנזיום למים המותפלים – אולם מקץ שש שנים לאחר מכן, חרף המלצות ועדות מיוחדות ומומחים טרם התקיים פיילוט, בין היתר בשל משרד האוצר ורשות המים סביב סוגיית התקצוב ובפועל המצב נותר כשהיה. בשורה התחתונה: חרף המשמעויות הבריאותיות האקוטיות, הרי שהמדינה (גוף מטעמה) לא ביצעה מעולם בדיקה של כמויות המגנזיום במי השתייה. 

כעת, נחשפים לראשונה ב"ישראל היום״ נתוני בדיקה שכזו שהתקיימה ב 23 ערים מרכזיות בישראל. הנתונים מאוששים את ההנחה, כי כמויות מינרל זה חסרות באופן מהותי בבתי התושבים בישראל ביחס לכמות המומלצת ע״י משרד הבריאות בנושא,  הדוגל בהחזרה של 30 מיליגרם מגנזיום לליטר למים, שהוא הריכוז הממוצע שהיה בהם טרם ההתפלה (עמדה שנקבעה בהסתמך על המידע הקיים בספרות הרפואית בנושא ומחקרים שהצביעו על קשר בין ריכוז נמוך של מגנזיום במי השתייה לתחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם, ד״ל). 

בפועל, הבדיקות העלו כי ב 20 מתוך 23 ערים הכמות שנמצאה הינה מזערית ונמוכה באופן מהותי מהמומלץ  ע"י משרד הבריאות (ראה טבלה) . מצב, שכאמור רק יוחמר בשנים הקרובות במקביל למקסום שיעורי ההתפלה. הלכה למעשה, הבדיקות מעלות כי רק ב 3 דגימות בלבד (פתח תקוה, אשקלון ותל אביב) נמצאה כמות מומלצת של המינרל החיוני. הבדיקות נעשו במעבדות "אמינולאב" לפני מספר שבועות, בנקודת דיגום רנדומאלית בכל עיר, שנבחרה ע״י דוגם מוסמך.

חשוב שנבין, כי העובדה שאנו שותים כמות כה גדולה של מים מותפלים מובילה לכך, שבהקשר הזה מתבצע בישראל סוג של 'ניסוי", שתוצאותיו בהקשר הבריאותי יתקבלו רק בעוד שנים רבות. אם חושבים על זה, הילדים שנולדו בשנים האחרונות בישראל ושותים בעיקר מהברז/ מסנני מים ששולטים בשוק ('בריטה', 'תמי 4') אינם מקבלים כמעט בכלל את מינרל המגנזיום דרך המים.

מקורות ממשלתיים מספרים, כי העבודה על הפיילוט מתוכננת להתחיל בשבועות הקרובים כאשר המטרה הינה לבחון את מידת הישימות של הטכנולוגיות השונות להוספת מגנזיום למים מותפלים ועלותן.

האם ניתן להעריך כיום את כמויות המגנזיום במקומות שונים? ברמת העיקרון, ככל שמתקרבים לאחד מחמשת מתקני ההתפלה הממוקמים לאורך חופי הים התיכון הרי שהסיכוי שיתקבלו מים מותפלים לחלוטין – ללא מגנזיום כלל -  גבוה יותר. מאידך, ככל שמתרחקים מהם- המים נמהלים במים טבעיים. אגב, טענה זו נכונה גם באשר לתחום החקלאות ולתוצריו (עם זאת, לחלק מהישובים יש מאגרי מים טבעיים בהם הם מוהלים את המים המותפלים  - דבר שעשוי להסביר את התוצאות שהתקבלו באשקלון ובתל אביב, ד"ל).

ניק קוליוחין, בעלי משרד מודיעין NKI שיזם את הבדיקות הנוכחיות, מדגיש כי "בעשור האחרון עסקו כל הגורמים הרלוונטיים בהעברת האחריות בינם לבין עצמם, וזאת במקום לספק לאזרחי ישראל את הבדיקות ההכרחיות של המינרל הכה חיוני הזה לבריאות.  מכאן חשיבות הבדיקות הנוכחיות – העלאת מודעות הציבור לסוגיה האקוטית".

ניק קוליוחין // צילום: בן גרינוולד

נכון להיום, הדרך היחידה לצרוך כמויות גבוהות של מגנזיום דרך המים היא להתגורר באזורים דוגמת רמת הגולן או הגליל (לשם טרם הגיעו המים המותפלים) או לקנות מים מינרלים הנשאבים מאותם מקורות מים טבעיים בהם מצוי המגנזיום הטבעי. 

מחקרים עולמיים בנושא מעלים כי ככלל, צריכת המגנזיום במדינות מערביות על ידי האוכלוסייה אינה מספיקה, בין היתר בשל שינוי בהרגלי התזונה והמעבר למזון מעובד. כבר ב- 2009 קבע דו"ח ארגון הבריאות העולמי (שעסק בהשלכות הבריאותיות של הגידול בשיעורי ההתפלה בעולם) שצריכת מגנזיום ממים יותר זמינה ביולוגית (נספגת היטב בגוף) מאשר מגנזיום המתקבל ממזונות ולכן חשוב יותר מבחינה קלינית. 

בנוסף, בסקרי תזונה ובריאות לאומיים של משרד הבריאות - שבודקים את הרגלי האכילה והשתייה של תושבי ישראל, נמצא כי צריכת המגנזיום בישראל נמצאת בגבול התחתון של הצריכה המומלצת בכל קבוצות הגיל, ועומדת על 300-200 מ"ג ליום, כאשר ההמלצה לאדם מבוגר היא כ- 420 מ"ג מגנזיום ליום וכ- 320 מ"ג מגנזיום ליום לאישה. נתוני משרד הבריאות מעלים, כי אכן ישנו חסר בצריכת מגנזיום בהשוואה להמלצות המקצועיות בעיקר בקרב מתבגרים (בגילאים 14-18) אך גם בקרב מבוגרים (מעל גיל 30) בישראל.

צריכת המגנזיום היומית משתנה ממדינה למדינה והסיבה לכך, בין היתר, היא ההבדלים במקורות המים לשתייה והרכב המים שבהם. על מנת לשמור על צריכה מספקת של מגנזיום ממליץ משרד הבריאות לצרוך מזון עשיר במינרל זה כגון פירות, ירקות עלים ירוקים, קטניות, אגוזים, זרעים, דגנים מלאים ומוצריהם (למשל לחם מקמח מלא) ובאופן כללי מזון לא מעובד. נכון להיום אין המלצה מטעם המשרד לצריכה של תוספי מגנזיום, למעט בקבוצות סיכון מסוימות ובהתאם להמלצה של רופא או דיאטנית. 

תגובות

ממשרד הבריאות נמסר: "ממצאי הבדיקה העיתונאית לתכולת המגנזיום במים אינם מפתיעים את משרד הבריאות. ישנם שני מקורות עיקריים למגנזיום - המזון הטבעי אשר במדינות מערביות ישנה ירידה בצריכתו בשל שינוי בהרגלי התזונה והמעבר למזון מעובד ומי השתייה – מי הברז מהווים מקור חשוב למגנזיום. בישראל מי השתייה היוו עד לאחרונה כ-20% ממקורות המגנזיום בגוף האדם". 

"מדינת ישראל הינה מהמובילות בעולם בתחום התפלת מים. מגמה זו גורמת להפחתה משמעותית בריכוז המגנזיום במי השתייה. חסר של מגנזיום במי השתייה ובמים המשמשים להשקיית גידולים חקלאיים לאורך זמן עלול לגרום לירידה בתכולת המגנזיום במזון ובגוף האדם. לאור זאת עמדת משרד הבריאות הינה היא כי יש לפעול להשבת המגנזיום למי השתייה המותפלים ובהתאם לכך מקודם פיילוט אשר נועד לבחון את יישומיות הנושא. ילדים זקוקים לכמויות קטנות יותר של מגנזיום מאשר מבוגרים, לכן מחסור במגנזיום נדיר יותר אצלם. יחד עם זאת, צריכת יתר של מזון מעובד יכולה לגרום לחסרים גם באוכלוסייה זו".

ביחס לפיילוט נמסר: "קשה להעריך מתי הפיילוט יסתיים עד אשר נראה את התכנית, אך סביר שהוא ייקח חודשים ארוכים . בכל מקרה ההחלטה האם להתחיל להשיב את המגנזיום למים באופן קבוע תלויה בתוצאות הפיילוט ולא ניתן לדעת זאת מראש".

ממשרד האוצר נמסר: "הוספת מגנזיום לכלל המים המותפלים כרוכה בעלויות גבוהות ביותר. כמו כן, מתוך כלל כמות המים המותפלת, רק אחוזים בודדים הם מים לשתייה. לאור זאת, הוקמה ועדת מכרזים לקידום פיילוט בנושא". 

מרשות המים נמסר: "משרד הבריאות הוא המוסמך לקבוע האם יש להוסיף מגנזיום לתזונת אזרחי ישראל. ההשגה של הרשות הייתה לגבי דרך ההוספה שאינה יעילה מבחינת עלות תועלת, שכן, רוב מוחלט של המים המותפלים אינם משמשים לשתייה (מים שאנו שותים מהווים פחות מ- 1% מצריכת המים הכוללת).

"המכרז למתן הייעוץ לפיילוט מקודם, נבחרה חברה שתפקידה לבחון את הסוגיה והעלויות, ועבודתה צפויה להתחיל בשבועות הקרובים. במקביל לקידום הפיילוט עמדתנו היא כי יתכן והוספת המגנזיום למים אינה הדרך האופטימלית להוספתו: כ-99% מהמים זורמים לביוב ולא לגופנו. מדובר בבזבוז של מיליוני שקלים בשנה; עלות המגנזיום לא אמורה להיכלל ולנפח את חשבון המים לצרכן. נכון לבחון מהי הדרך הנכונה והכלכלית למשק. האם ע"י הוספה למים או למזון ו/או תוספי מזון". 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו