קשה להתייחס לתוכניות נוער ולא לצאת טרחן זקן. נדמה לי שהילדים הללו, שהתרוצצו בתוך חדר הבריחה בטלוויזיה שלי, הם מה שנקרא דור ה-.Z מחוברים תמידית לאינטרנט אך מנותקים מכל דבר אחר. התכנית היא כמובן תשקיף מציאות לא רע לטרנד הבילוי הבורגני הפופולרי ביותר כרגע בישראל. לעמך יש קריוקי, לבורגנות יש חדרי בריחה. לעיתים רחוקות זה גם וגם.
פעם, כשאני הייתי ילד, היה אפשר למצוא בטלוויזיה הישראלית תכנית ושמה "קח סיכון", שבה החלק העיקרי עבור הילדים שהשתתפו בה היה שאלון טריוויה, שאם בני הנוער לא הצליחו לענות עליו נכונה, הם נשלחו למשימות. לנוכח שמרנות ההורים והפחד שהשם מעודד פעילות מסוכנת, שונה שם התוכנית ל"קח סיכוי". עם השנים שעשועוני הילדים ויתרו על כל העניין הזה של ידע כללי ושאלות באופן כללי, כי למה להקשות יתר על המידה. המשתתפים של ימינו פתוחים לעולם הרבה יותר ובטוח מתוחכמים יותר מהדור הקודם, ולראיה - העובדה שחדרי הבריחה, המאתגרים עבור אדם כמוני, הם קלי קלות עבור הצעירים הזריזים.
מה בכל זאת מעציב? העובדה שהם מושפעים רבות מהתרבות האמריקנית ומשרבבים מילים באמריקנית כמעט בכל תכנית. העברית גוססת אל מול עינינו, אבל מה אנחנו יכולים לעשות יותר ממה שאנחנו עושים?
"אסקייפ", yes Kidz, yes VOD
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו