בדומה למכבי ת"א, גם ברצלונה, שתתארח הערב ביד אליהו, עברה מהפכה בקיץ. ההבדל המהותי: אצל הצהובים היא עבדה בעוד בקטאלוניה היא נכשלה לחלוטין. השבוע ביצעה בארסה את מה שלא עשתה כבר עשור ופיטרה מאמן באמצע העונה - סיטו אלונסו אמר שלום ובמקומו מונה אלפרד יולבה.
יש עוד לא פחות מתשעה משחקים לסיום העונה הסדירה ביורוליג וסיכוייה של ברצלונה להעפיל לפלייאוף נמוכים מאוד. אחרי 21 מחזורים במפעל השיגה הקבוצה שבעה ניצחונות, קרי 33 אחוזי הצלחה בלבד - מאזן עלוב למדי, בטח לאור סגל השחקנים וההשקעה בקיץ.
גם בליגה הספרדית התמונה לא מלבבת - בארסה מדורגת במקום השלישי, חמישה ניצחונות פחות מלריאל מדריד שבפסגה, וביום ראשון האחרון הובסה ב־24 הפרש על ידי באסקוניה. אותה הופעה מחפירה - שהגיעה כמה ימים אחרי ההפסד הביתי למילאנו - היתה הקש ששבר את גב הגמל מבחינת ההנהלה, שכאמור ביצעה מהלך דרמטי ונפרדה מאלונסו.
העיתונאי ג'וליאן פיליפו לא תולה את כל האשמה במאמן היוצא. "הוא עשה המון טעויות", הוא הדגיש, אבל הוסיף: "לקבוצה אין תוכנית אסטרטגית. בכל עונה מחליפים שחקנים, מאמן וסגנון. דיברו, למשל, על קידום שחקנים צעירים וזה לא ממש קורה".
שמונה שנים וחצי אימן צ'אבי פסקוואל את ברצלונה, שלפתע מינתה מאמן שלישי בעונה וחצי. יורגוס ברצוקאס השלים את העונה שעברה, למרות שנכשל כישלון חרוץ, במקומו הגיע אלונסו וכעת יולבה יעמוד על הקווים. ויכול להיות שזה לא הסוף: יולבה קודם מקבוצת הבת של המועדון כמאמן זמני - כך שקיים סיכוי שגם הוא יוחלף; דבר אחד בטוח: בברצלונה מתגעגעים לפסקוואל, שאיתו הדברים נראו אחרת לגמרי לאורך שנים.
בקיץ האחרון, אגב, היו חילופים לא רק בסגל השחקנים. שחקן העבר נאצ'ו רודריגס מונה לג'נרל מנג'ר, משם הוזז בדיפלומטיות רודריגו דה לה פואנטה. בינתיים הבוס החדש לא מספק את הסחורה. רחוק מזה.
סיטו אלונסו. התבוסה לבסקוניה הובילה לפיטוריו // צילום: אי.פי.איי
עדר ללא רועה
זה לא שאין פוטנציאל לברצלונה. ניצחונות אדירים בבית על פנאתינייקוס (27 הפרש) ואולימפיאקוס (22 הפרש) הם דוגמה מצוינת, כמו גם הניצחונות על חימקי וצסק"א מוסקבה. הבעיה היא שלצד אלה גם יש לא מעט הפסדים מביכים, כמו זה מול באמברג אחרי שכבר הוליכה ב־26 הפרש. נוסף על כך, האולם הביתי רחוק מלהיות מבצר - חמישה הפסדים נחלה שם בארסה.
בסגל של בארסה אמנם יש כישרון, אבל הוא גם חסר דברים אקוטיים מאוד. אין לקבוצה הזו שחקן אחד שימשוך אותה למעלה - "גיים צ'יינג'ר", כפי שקוראים לזה בעולם הכדורסל. חואן קרלוס נבארו בגילו המתקדם כבר לא יכול לעשות את זה.
מנהיג בעמדת הרכז וסקורר אמיתי הם גם דברים שחסרים בהרכב הזה: תומאס הוארטל אמנם מספק 11 נקודות ו־6.2 אסיסטים בממוצע למשחק מעמדת הרכז, אבל חסרה לו מנהיגות; פטרי קופונן, שיועד להיות קלע מוביל, תורם שש נקודות בלבד בממוצע. זו הסיבה שברצלונה צירפה לאחרונה את הגארד הצרפתי אדווין ג'קסון.
אם הוארטל עוד מספק מספרים, פיל פרסי נכשל בגדול. הוא הצטרף בקיץ במטרה להוסיף לקבוצה את אלמנט הלחץ בהגנה והמהירות, אבל לחלוטין לא השתלב. למעשה, כרגע פאו ריבאס מועדף עליו כרכז הנוסף.
מעל כל זה נמצא אדם האנגה - כנראה האכזבה הגדולה ביותר עד כה. ברצלונה ניהלה עבורו מלחמה עם באסקוניה בקיץ וציפתה ממנו להיות השחקן המוביל בסגל, אבל בינתיים הוא לא מספק את הסחורה (8.4 נקודות בממוצע ביורוליג) ורחוק מלהזכיר את היכולת מבאסקוניה.
גם בעמדות הפנים אין בשורה. קווין סראפין, שחזר מהאן.בי.אי, ואנטה טומיץ', שהפך לשחקן מחליף, היו אמורים להפוך את ברצלונה לכוח מתחת לסלים, אבל הם לא באים מספיק לידי ביטוי.
העיתונאי חוזה הוגט מהעיתון "אל מונדו דפורטיבו" בטוח כי הצרות של בארסה הן מעבר לכדורסל. "זו קבוצה חלשה מנטלית", הוא טוען ומוסיף: "יש להם פוטנציאל והם יכולים לנצח כל קבוצה כשהם נכנסים לקצב ופותחים פער משמעותי. מצד שני, יש להם בעיה קשה כשהמשחקים צמודים. כשהם נכנסים לקשיים הם לא יודעים איך לפתור אותם. לכל זה מצטרף עכשיו פחד וחוסר ביטחון, כי הם יודעים שהקהל מאוד כועס על מה שהוא רואה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו