אם החזון האפל, האלים וה"רציני" של כריסטופר נולאן היה שיא האופנה בעולם גיבורי העל לפני עשר שנים, "ת'ור: ראגנארוק" מיטיב לסמל את המגמה הנוכחית ששולטת בז'אנר.
כמו שני הסרטים הנוספים שאולפני מארוול הוציאו השנה - "שומרי הגלקסיה 2" ו"ספיידרמן: השיבה הביתה" - גם החלק השלישי בסדרת הסרטים שמוקדשת לעלילותיו הפומפוזיות והסמי־שייקספיריות של האל הנורדי בהיר השיער (כריס המסוורת') הוא קומדיה לכל דבר. הפאנצ'ליינים עפים לכל הכיוונים, העניינים אינם נלקחים ברצינות רבה מדי, ונראה שהדבר החשוב ביותר עבור הבמאי הניו־זילנדי טאיקה וואיטיטי היה לייצר שעתיים של כיף קליל ומגוחך; מהסוג שיוציא את הקהל מהאולם עם חיוך מאוזן לאוזן. אפשר לומר שהוא הצליח במשימה.
בהרפתקה הנוכחית ת'ור מאבד את פטיש הפלא שלו (ואת אביו, אודין), מושלך דרך חור תולעת אל כוכב הלכת סאקאר ונלחם בזירת הגלדיאטורים מול חברו־יריבו הענק הירוק (מארק רפאלו) על רקע "Immigrant Song" של לד זפלין. בינתיים, אלת המוות הלה (קייט בלאנשט, בהופעה קאמפית־פאנקיסטית) משתלטת על אסגארד, כוכבו של ת'ור, ומבקשת להמשיך לכבוש את היקום כולו. תוך כדי, ת'ור גם מתאחד עם אחיו השובב לוקי (טום הידלסטון), פוגש את דוקטור סטריינג' (בנדיקט קמברבאץ') בניו יורק, חובר ללוחמת חסרת חת (ואלכוהוליסטית) בשם ולקיריה (טסה תומפסון), וגם ג'ף גולדבלום בעסק.
בקיצור, אין ממש רגע דל בסרט הצבעוני הנ"ל, והעניינים מקפצים מנקודה לנקודה במהירות מסחררת ומבלי להחמיץ הזדמנות לנסות להצחיק אתכם בעזרת איזו שטות חיננית. העובדה שהמסוורת' ניצל את השנים האחרונות כדי לשדרג את כישוריו הקומיים (ע"ע "חופשה בהפרעה", "מכסחות השדים") בהחלט ניכרת, והוא אינו מתקשה לשאת את הסרט על כתפיו החסונות. יותר מכך, נראה שהוא נהנה מכל רגע, וגם חבריו המיומנים יודעים בדיוק מה מצופה מהם.
עם זאת, אחרי 17 סרטים בתוך קצת פחות מעשור, אפשר לומר שהנוסחה הקולנועית של מארוול מיצתה את עצמה. נראה שהיוצרים מודעים לכך, והניסיונות היצירתיים שלהם להפתיע ולשדרג את העסק בהחלט מסייעים להדביר את תחושת הדז'ה וו.
אבל למרות הכיף שמתלווה לציוות של ת'ור והענק הירוק, קשה להתחמק מהעובדה ש"ראגנארוק" הוא בסופו של דבר סרט שכיח. אף אחת מסצנות האקשן והאפקטים הרבות אינה מצליחה לבלוט ולהדהים. ובכל פעם שיש הפוגה באקשן או בדיאלוגים המשעשעים, והתסריט מפנה לעצמו כמה רגעים כדי לקדם את ה"עלילה" הג'יברישית, חוסר החשיבות האינהרנטי של המיזם נחשף במערומיו.
בקיצור, על אף כל הרעש והצלצולים והאיומים על שלום היקום, כלום לא מוטל כאן על הכף. כאשר אלת המוות אומרת שהיא "ציפתה ליותר", התקשיתי שלא להסכים איתה. אין ויכוח על כך ש"ראגנארוק" טוב עשרות מונים מ"העולם האפל", הסרט הקודם בסדרת ת'ור. ובכל זאת, בדיוק כמו שקרה ב"שומרי הגלקסיה 2", גם הפעם חוויית הצפייה הכיפית מתובלת בריקנות מסוימת. מצד אחד, זהו סרט מאוד מצחיק ומטופש. מצד שני, זה כל מה שהוא בעצם.
ציון: 7