"כשהיינו צעירים, את זוכרת
אז פרחה האהבה,
והיום אחרי שנים אין אחרת,
זו אותה האהבה
השתנית אהובי, את אומרת
וגם את אהובתי.
על הכל הייתי שוב, שוב חוזרת
כמה טוב שאת איתי
כשאת איתי שמחה וצוחקת
אז אני צוחק איתך.
וכשאת פתאום בוכה וכואבת
אז אני הולך איתך
תחבק אותי עכשיו - את אומרת
אז גם את אהובתי.
על הכל הייתי שוב, שוב חוזרת
כמה טוב שאת איתי"
קחו את השיר הזה, אחד האינטימיים והיפים ביותר שכתב אריק איינשטיין (והפליא להלחין יוני רכטר) לפני כמעט 25 שנים לאהובתו אז (וגם היום), ונסו להחליף לרגע את האהובה הפרטית שבשיר באהבה כללית יותר - לארץ ישראל, לתל אביב, למוסיקה, לשירים, להפועל תל אביב.
השיר הזה מתמצת את סוד כוחו והישרדותו של גדול זמרי ישראל. אריק איינשטיין עושה את זה מתוך אהבה. עם הזמן הוא, כמובן, השתנה וגם מושאי אהבתו הנ"ל מן הסתם לא כשהיו, אבל, בכל זאת, זו אותה האהבה שמניעה אותו כל השנים האלה. ואיך אומרים החברים מהביטלס: "בסופו של דבר, האהבה שאתה מקבל שווה לאהבה שאתה נותן".
בשבת הקרובה ימלאו לאריק איינשטיין 70 שנה. כבר יותר מ-50 שנה שהוא שר ויוצר והופך את החיים שלנו במקום הזה לנעימים יותר, לקצת יותר הגיוניים. נותן פסקול חיוני וחיובי למושג הזה "להיות ישראלי".
בגלל האופטימיות
לכבוד יום הולדתו החלטתי להגיש ברדיו תל אביב מרתון בן 12 שעות של שיריו. זה יקרה בשבת החל מ-8 בבוקר. לקראת המרתון סידרתי את כל הקטעים שאיינשטיין הקליט לפי סדר: ההקלטות הראשונות בלהקת הנח"ל 1958; תקליטון הסולו הראשון ("עיר לבנה", 1960); שני הרכבי "שלישיית גשר הירקון"; אלבום הסולו הראשון ("שר בשבילך", 1966); ההקלטות עם "האיינשטיינים", "החלונות הגבוהים", "הברנשים של פיאמנטה" ו"הצ'רצ'ילים"; השירים לפסטיבל הזמר בשנות ה-60; שיתופי הפעולה עם דפנה אילת, שמוליק קראוס, שלום חנוך, מיקי גבריאלוב, רוב הקסלי, שם טוב לוי, יוני רכטר, אבנר קנר, יצחק קלפטר, ובשנים האחרונות גם עם ארקדי דוכין, מיכה שטרית, אביב גפן, ברי סחרוף, יהודה פוליקר, פיטר רוט, גיא בוקאטי ועוד.
בסך הכל אריק איינשטיין הוציא 40 אלבומי סולו והקליט (לפחות) 550 שירים. אני מאזין להם שוב (לא בבת אחת) ומבין מדוע אני אוהב אותו כל כך. זה הקול שלו שמחזיר אותך מיד הביתה, זה החוש המדהים שלו בבחירת השותפים ליצירה, ואלה כמובן השירים המצוינים שחלקם הגדול לא מתיישן, המילים והמנגינות והביצועים המושלמים.
אבל יותר מכל זו האנרגיה החיובית, האופטימיות המובנית בתוך השירים. גם בעצובים ובכואבים שבהם. איכשהו איינשטיין מצליח, כמעט בכל שיר, בכל תקופה, לתת לך הרגשה שיהיה בסדר. שגם אם קשה עכשיו, עוד מעט יהיה טוב. עוד יהיה. אם לא בשביל זה המציא אלוהים את המוסיקה, אז אני באמת לא מבין כלום.
בכלל לא מנותק
ועוד משהו. אריק איינשטיין עושה זאת בדרכו שלו. אמנותית והתנהלותית. ביצירה עצמה הוא לא מפסיק לחפש ולהתחדש, לא תמיד בהצלחה מלאה, אך תמיד מתוך מחויבות מוחלטת ליצירה ומתוך הכרה שמי שלא מנסה לא טועה, ומי שכן מעז ולא מפחד לקחת סיכונים - עשוי להמשיך ולהתפתח.
מה שבאמת מעניין את איינשטיין זה להמשיך הלאה, למצוא שותפים חדשים, לא להיתקע בעבר. התגובות המסתייגות לעיתים על עצם הניסיון הזה ("למה הוא לא עושה שוב תקליטים כמו 'שבלול'", "למה הוא לא חוזר לעבוד עם מיקי גבריאלוב") מעידות דווקא על שמרנות המבקרים יותר מאשר על איינשטיין עצמו.
וגם דרך התנהלות הקריירה שלו כאמן פעיל. הוא לא מוותר על עצמאותו גם כשהמחיר מבחינה כלכלית כבד ביותר. הוא החליט, ולא משנה כרגע מהן הסיבות האמיתיות, להתרכז ביצירה ובהקלטות בלבד. ב-1981, אחרי יותר מ-20 שנות במה, הוא החליט להפסיק להופיע ולהמשיך אך ורק בהקלטות (ובצילומי וידאו).
הוא, כידוע, גם ממעיט במתן ראיונות, לא לעיתונות ובמיוחד לא לתוכניות אירוח בטלוויזיה, סולד מרכילות ומגינוני סלבריטאיות, לא מוכן לקבל תארים ופרסים וכיבודים, גם אם המחיר על כך הוא כלכלי ותדמיתי (הרי לא מפסיקים להציק לו ולבקש ממנו ולדרוש ממנו ולהאשים אותו ולצפות ממנו).
כבר 20 שנה הוא מתעקש לא להשתתף במשחק התקשורתי, שהוא כביכול תנאי בסיסי לקיום קריירה בימינו. וזה לא שהוא מנותק. מידע אישי אני מספר לכם שאיינשטיין הוא אחד האנשים הכי מעודכנים בכל מה שקורה אצלנו באקטואליה ובתרבות ובמוסיקה, ויותר מכל בספורט. הוא פשוט בוחר לא להיות חלק מזה, אלא להתרכז אך ורק במה שהוא טוב בו באמת: יצירת שירים.
האמת היא שלעיתים חבל לי בשבילו (וגם בשבילי) שהוא לא משחרר קצת את הסגר שהטיל על עצמו. אבל קשה שלא להבין אותו - הוא אמיתי והוא נאמן לעצמו. מזל טוב!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו