הם הותירו אחריהם חיים שלמים, ילדים, נכדים וחברים, והגיעו לכאן אחרי גיל 70 כדי להגשים את חלום הציונות הפרטי שלהם.
יהודית (74) ולוריא (75) קלמן עלו לפני שנתיים מדרום אפריקה, סו פרידמן (92) עלתה לפני שנה וחצי מארה"ב ופרנק (82) והילדה (79) סיגל עלו לפני שנתיים וחצי מדרום אפריקה. לכולם זו הפעם הראשונה שהם חוגגים את חגי תשרי בקרב חבריהם בדיור המוגן "פאלאס" ברעננה.
פרידמן, שנולדה בגרמניה למשפחה שהיגרה לארה"ב, היא אם לחמש בנות ששתיים מהן מתגוררות בישראל ורב־סבתא ללא פחות מ־39 נינים. "בעלי, שהיה ארכיאולוג ועבד גם בשירות המוסד, נפטר בנובמבר 2011 כשהיה בן 90. כמה שנים לאחר מכן הגשמתי חלום ילדות ועליתי לישראל", היא מספרת, "כמובן שהציונות היא המניע העיקרי שלי, איזה מניע יכול להיות לילדה שכבר בגיל 10, לפני קום המדינה, התרימה הכי הרבה כסף להקמת בארות מים בארץ ישראל?"
שני בני הזוג סיגל נולדו בדרום אפריקה והם הורים לארבעה ילדים, שהקטן שבהם מתגורר בישראל. "בעקבות המתח כלפי הקהילה היהודית, שלאחרונה מורגש אף יותר, החלטנו לעלות לישראל", הם אומרים, "האבטחה שם כבדה גם באירועי הקהילה היהודית וגם בבתי הכנסת ובמוסדות היהודיים. לא יכולנו ללכת ברחובות ובערבים מסוכן להסתובב. פה זה אחרת".
לוריא ויהודית קלמן עלו גם הם מדרום אפריקה, שם השאירו שניים משלושת ילדיהם והתקרבו לבתם השלישית, שעלתה לפניהם. "באנו לישראל מתוך ציונות נלהבת", הם מדגישים. יהודית, היא היחידה בחבורה שנולדה בישראל. בצעירותה פגשה בקלמן הצעיר שהיה בביקור בארץ ולאחר רומן חוצה יבשות שנמשך שש שנים החליטה לבקרו בדרום אפריקה - ונשארה.
"גרנו בקיבוץ בכפר גלעדי וחברה ששירתה איתי בצבא הגיעה עם חבר שלה, שהביא את בן דוד שלו, לוריא", היא נזכרת בחיוך נוסטלגי, "בגלל פיצוץ בחדר הצילום של הקיבוץ כל חברי הקיבוץ ישבו בלילה על הדשא, אז יצא שדיברנו כל הלילה".
ורגע לפני שאנחנו נפרדים לשלום, זכות המילה האחרונה לסו, הוותיקה שבחבורה. "כשהגעתי לארץ התאהבתי במקום", היא מספרת בהתרגשות, "בגיל 92, סוף סוף אני מרגישה את החגים ואת השבתות ושואלים אותי מה שלומי. כולם פה חברים, לא? אז אפשר לאחל לכולם שלום".