זהר שטראוס, בן 45, שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה, במאי ומורה למשחק. נשוי לאפרת ואב לשניים, מתגורר ברמת גן. השתתף בסדרות "אמא'לה", "אבידות ומציאות", "המקום", "אולי הפעם", "אחת אפס אפס" ו"שטיסל". שיחק, בין השאר, בסרטים "לבנון", "בופור", "מדוזות", "קירות" ו"עיניים פקוחות". משחק כעת ב"אנגינה פקטוריס" בצוותא תל אביב [הצגה קרובה ב־8.7) וב"בימינו לא יוצאים לדו־קרב" בתיאטרון באר שבע (הצגה קרובה ב־27.6)
מתי בפעם האחרונה ניקית את הבית?
"האמת היא שאני מנקה מלא. אתמול בלילה חזרתי מהצגה, פתחתי את הצינור והשקיתי את כל הצמחים, וניקיתי. ככה אני נוחת לקרקע. האחריות שלי בבית היא פרויקטים מיוחדים, אני תופס פינה שלא נוגעים בה ומשתלט עליה, ואני אחראי גם על המרפסות, על המדרגות ועל האוטו".
מתי בפעם האחרונה פתרת משוואה מתמטית?
"לפני כחודש. היינו בעונת מבחני המיצ"ב אז למדתי עם הילדים, ועכשיו אני שולט בחומר של כיתה ה' וכיתה ח'. אני בן לאבא שהוא ד"ר לפיזיקה ולאמא מורה למתמטיקה (בפנסיה), אז משוואות לא זרות לי. בזמנו הייתי יותר מתמטי מעיוני. בגלל ההורים גם לא היו לי הרבה ברירות. אבל בואי נגיד שיותר קל לי עם דברים שיש להם תשובה ברורה".
מתי בפעם האחרונה חזרת לבית ילדותך?
"לפני חודש. נולדתי בחיפה אבל גדלתי בבאר שבע ובעומר, והנגב הוא נוף ילדותי. כשאני עובר את קריית גת משהו בי נרגע, הצפצופים וההמולה בראש נחלשים מאוד ואני מקבל בהירות. יש משהו בהמולה של תל אביב שהוא גם מפרה אבל גם מאוד לוחץ וצפוף".
מתי בפעם האחרונה פגשת מישהו שאתה מעריץ?
"בשנה האחרונה. אני בגדול לא מעריץ כל כך, אני אוהב להסתכל לכולם בגובה העיניים, גם לקטן וגם לגדול, אבל יש לי זיכרון ילדות שלי בתחתונים על השטיח, כשאני בן 5 או 6 ורואה 'זהו זה'. אני מעריץ את חבורת 'זהו זה' ויצא לי להתחכך בכולם חוץ מגידי גוב. עכשיו אני עובד עם דבל'ה גליקמן בהצגה הסאטירית 'אנגינה פקטוריס', ברגע מסוים שם אנחנו אפילו יורקים אחד על השני, אני ודבל'ה גליקמן. לפעמים אני צובט את עצמי ואומר 'איזה כיף לעבוד עם הגאון הזה'".
מתי בפעם האחרונה קראת ספר?
"קראתי עכשיו את 'לצאת מהקווים' של קן רובינסון. הוא מסביר איך מערכות החינוך מסרסות את החשיבה היצירתית, וטוען שכל ילד נולד יצירתי, אבל יש כאלו שמפריעים לו בדרך".
מתי בפעם האחרונה טיילת במקום חדש?
"בינואר האחרון. הצטלמתי בסיציליה עם חואקין פיניקס ורוני מארה לסרט האמריקני 'מרי מגדלנה', שיגיע למסך בשנה הבאה. פיניקס מגלם את ישו ואני מגלם את סיינט ג'ון, חבר הילדות שלו. צילמנו בסיציליה ובדרום איטליה, בעיירה ייחודית בשם מטרה. זאת עיירה שהרבה פעמים מצלמים בה את ירושלים העתיקה לסרטים, וזאת עיר תיירותית ששימרו אותה. אין שם שלטים, ומרחוק היא באמת נראית כמו ירושלים העתיקה. הצילומים שם היו סוג של חוויה שמזכירה את 'האח הגדול' בגלל השהות עם אבות טיפוס של דמויות מכל העולם, בני כל הדתות - מוסלמים, יהודים ונוצרים - בכל הצבעים ובני כל הגילאים. המפגש של דמויות שונות בתנאי פנימייה עם משימות, עם לחצים, עם אמביציות וכל מיני אנרגיות בתחום המקצועי והאישי היה גם טוב מושלם וגם רע מושלם. מין מפגש קצוות לכל הכיוונים".
מתי בפעם האחרונה התפללת?
"בצילומים בסיציליה. עמדנו ישו והשליחים על צלע הר שמשקיף אל ים שמזכיר קצת את הכנרת, וצילמנו סצנה שבה אנחנו עושים קריאת שמע. התפללנו כולנו - שחקנים יהודים, נוצרים, מוסלמים, שחורים ולבנים. בחיים האמיתיים אני לא מתפלל. אני מאמין בעצמי. אני חושב שיש עין ביונית שמסתכלת עליך, ואני כן דופק חשבון לקיום, אבל סבתא שלי - ניצולת שואה ילידת פולין - חינכה אותי לדאוג לעצמי".
מתי בפעם האחרונה השתוללת?
"אתמול, לפני שעליתי על הבמה. שיטת המשחק שלי היא לפזר את הנפש שלי מאחורי הקלעים ואז לנסות לאסוף אותה בסצנה, ליישב את הסערה הפנימית. כמעט תמיד אני עושה קולות מוזרים לפני העלייה לבמה, קולות של טווס למשל, ואז אני אוסף את עצמי במאית שנייה כדי להיכנס לדמות".
מתי בפעם האחרונה למדת שפה חדשה?
"לפני שנה. למדתי פולנית עבור הסרט הפולני 'גרעין של אמת' של בוריס לנקוש, שבו גילמתי רב אורתודוקסי, מרצה למקרא. מתברר שיש קהילה גדולה בישראל של נשים פולניות צעירות שנישאו לישראלים, והיו לי שלוש מורות פרטיות כאלה, כי הייתי צריך עזרה אינטנסיבית".
מתי בפעם האחרונה שלחת פרחים?
"בחג האהבה האחרון. אני אוהב פרחים ומגדל המון פרחים, ואני גם קונה לאשתי זרים בחגים ולפעמים ביום שישי בחנות הפרחים ליד הבית. אני ואפרת הכרנו בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. היא היתה בכיתה שלי ושיחקנו יחד ב'מראה מעל הגשר' של טנסי וויליאמס, גילמנו מאבטח מועדון אלים וזונה. התחתנו ב־2002 אחרי סיום הלימודים. מאז אפרת החליטה לעזוב את המקצוע המשוגע הזה, והיום היא גננת מוכרת ואהובה בגבעתיים".
מתי בפעם האחרונה הסתכלת במראה?
"אתמול. שחקנים מסתכלים במראה כל הזמן. בחדר ההלבשה יש לנו קיר שלם של מראות. אין אפשרות לברוח מהן. אצלנו בבית אין מראה גדולה במקלחת, יש רק מראה קטנה לאיפור. את הבית הזה אני עיצבתי ובניתי בשלבים. זה לקח לי כמה שנים טובות, וכשאתה בונה בית מתישהו אתה נעצר כי אי אפשר להספיק הכל. בחדר האמבטיה נעצרתי, לא התקנתי שם מראה גדולה".
מתי בפעם האחרונה שינית את המראה שלך?
"כל הזמן. הזקן הזה שעלי כרגע הוא לא שלי, הוא של הדמות אדון ברג מההצגה 'בימינו לא יוצאים לדו־קרב'. זה זקן אמיתי, אבל הוא לא מתקרב לזקן המפואר שהיה לי כשהצטלמתי לסרט באיטליה. בכל מקרה אני לא יכול להסיר אותו כי אנחנו הולכים עכשיו לרוץ עם ההצגה הזו והזקן שלי הוא חלק ממנה, לכן אני איתו. אם תורידי לי את הזקן אני נראה בן 30. יש לי מראה שהוא גם חיסרון וגם יתרון. אני יכול להיראות גבר מאצ'ו או בחור תמים. הליהוק שלי הוא לא חד וחלק. אני יכול לעשות ריינג' של דברים, מצד אחד זה טוב ומצד שני יש שחקנים בעלי מראה מובהק, ואז קל לקטלג אותם באופן ברור יותר, 'ילד', 'גבר' וכן הלאה".
מתי בפעם האחרונה השתתפת בריאליטי?
"בשנת 2010 השתתפתי ב'רוקדים עם כוכבים', חוויה אקסטרימית קיצונית ביותר. לרקוד במסיבות טבע ובמועדונים בחושך בפינה זה אני, אבל בתבניות ריקוד היה לי קשה מאוד. אני בעיקרון מתעניין בריאליטי, אבל אני לא בטוח שזה נכון לקריירה שלי. דווקא הייתי יכול לבלוט ב'האח הגדול', לשבת בבית עם עוד אנשים ולעשות מלחמה פסיכולוגית, זה יכול לעבוד לי. אני כשחקן אוהב את החוויה של לשחק בגן שעשועים. תוכניות ריאליטי הן גן שעשועים רציני, ולכן זה מקום שמעניין אותי".
מתי בפעם האחרונה היית בים?
"בשבועות. בכל שנה אנחנו מבלים שבוע במאהל בים עם חברי הילדות שלי מעומר. אנחנו בונים מאהל בלי כמעט כלום, מביאים גנרטור, גזייה, ופותחים צל של מאתיים מטר, משהו ענק. בכל פעם אנחנו בונים את המאהל במקום אחר, זו כבר מסורת, והשנה חגגנו את הפעם העשירית של המאהל הזה במעיין צבי, ליד מכמורת".
מתי בפעם האחרונה עשית סטאז' במשפטים?
"אף פעם. הסיפור הוא שניסיתי להתקבל ללימודי ארכיטקטורה בבצלאל ולא התקבלתי, ואז החלטתי לטוס ללונדון. חשבתי שזה יהיה נכון ללמוד בחו"ל, והתקבלתי ללימודים באוניברסיטת לסטר. התחלתי ללמוד ב־1995, למדתי שלוש שנים לתואר ראשון במשפטים, היה כיף. למדו איתי המון זרים מכל העולם, ואחרי סיום הלימודים לקחתי שנה חופש לפני הסטאז' והלכתי ללמוד משחק אצל יורם לוינשטיין. מאז עברו כמעט 20 שנה ועדיין לא השלמתי אותו".
מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?
"אולי לפני שנה? אני לא עושה ספורט, אבל אני זז הרבה בחיים. הלכתי לפני כשנה לבדיקות מאמץ, לבדוק שהכל בסדר אצלי. רציתי שיגידו לי שאני חי גרוע ויעירו לי שאני אמות עוד מעט, אבל הפסיקו לי את הבדיקה אחרי רבע שעה כי הדופק שלי היה מצוין. קיבלתי 98 במבחן מאמץ, הכושר שלי מעולה פלוס פלוס. אכזבה".
מתי בפעם האחרונה היית באירוע ספורט?
"לפני כחודשיים. הייתי בתחרות ריצה של הבת שלי, היא רצה למרחקים ארוכים. היא מייצגת את בית הספר שלה בריצות ל־3-2 ק"מ. בריצות האלה זה שיודע הכי טוב לסבול מנצח".
מתי בפעם האחרונה בישלת ארוחה מדהימה?
"בשישי שעבר. אני מכין חריימה לוקוס חריף טוב. אני נשוי לתימנייה, והמטרה שלי בבישול היא לגרום לצד התימני לבכות מרוב שהתבשיל חריף".
מתי בפעם האחרונה בדקת את יתרת העו״ש שלך?
"אני לא כל כך יודע, אולי לפני חודש. אני יודע רק שאני בפלוס נחמד וזה הכל".
מתי בפעם האחרונה חשבת לפתח קריירה בחו"ל?
"אני עובד עם יוצרים זרים כל הזמן, אבל אני לא רואה את עצמי חי בשפה אחרת. כשחקן, הכוח שלי והיתרון שלי הם ביכולת לפצח מילים של שפה זרה, ואת הניואנסים של המקום. כשאתה עובר לשפה אחרת אתה מאבד כלים ואני מודע לזה. זה אחד הקשיים שלי. קשה לי להיות חופשי בשפה אחרת".
מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?
"בפורים, הלכתי למסיבת תחפושות אצל חברים. אני התחפשתי לג'וקר, ואשתי התחפשה לנסיכה הודית".
מתי בפעם האחרונה פגשת חבר מהעבר?
"בשבוע שעבר פגשתי חבר מהצבא. היינו מדריכים ביחידה שמכשירה צוותי רפואה - הכשרנו חובשים ורופאים לעבודת צוות. ואז, לפני שבוע, אחרי הופעה, פגשתי אותו שוב, אחרי שלא התראינו 20 שנה. קוראים לו אסף בכרך, הוא מתגורר בפאריס, והגיע לביקור בארץ. הוא הפך לדוקטור לבלשנות, הוא חוקר שפות ריקוד, והוא גם שף ורקדן. היה כיף לפגוש אותו ולגלות שיש לנו הרבה מאוד מחשבות משותפות על יצירתיות ועל החיים".
מתי בפעם האחרונה נישקת גבר?
"לדעתי מאז רן דנקר לא נישקתי גבר, וחלפו מאז שמונה שנים. הוא עוד היה סטרייט כשאנחנו סיימנו להתנשק בסרט 'עיניים פקוחות' (שיצא לאקרנים ב־2009). אחרי הנשיקה נתנו כיפים כמו שני שחקני פוטבול שהחזירו לעצמם את הגבריות אחרי טאץ' דאון. הסרט הצטלם במשך 30 יום רצוף, ושמרנו שם אחד על השני כמו שני אחים. זה היה סרט מטלטל והיתה לנו חוויה טובה של בונדינג".
מתי בפעם הראשונה עלית על הבמה?
"הייתי רבי בטקס מתן תורה בכיתה ב'. בטקס הזה מקבלים את ספר התורה בפעם הראשונה, ואני עטיתי על פניי צמר פשתן, ששימש לי זקן, וחילקתי לכל אחד מהילדים ספר תנ"ך. זכיתי לקבל תפקיד ראשי כבר בכיתה ב', אבל לא חשבתי אז שאהיה שחקן. בילדות חלמתי להיות רופא. עד לנקודה שבה התחלתי ללמוד משחק הכל היה סתם בשביל הכיף, לא ראיתי את עצמי עם עתיד מקצועי בתחום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו