לא כל האמצעים כשרים

עסקי הכשרות בארץ הם ביזנס לכל דבר, וההזדמנויות הכלכליות הן, כך מתברר, פתח למעשים לא כשרים. פן מכוער זה נחשף השבוע בבית המשפט, לאחר שהמשטרה ופרקליטות מחוז תל אביב השכילו להביא פרשה עגומה זו לפתחו בדצמבר 2015. התוצאה: הכרעת דין ערכית, שדנה במשמעות של "הפרת אמונים" המיוחסת לעובד ציבור רם דרג - בית משפט השלום בתל אביב הרשיע תחת סעיף זה את העומד במרכז העלילה, הרב אברהם יוסף (68), רבה של העיר חולון. יוסף נמצא אשם באפליה לרעה של גופי כשרות פרטיים, בכך שהעדיף את המתחרה בהם, "בד"ץ בית יוסף" שבבעלות משפחתו.

הרב יוסף הוא בנו של הרב עובדיה יוסף ז"ל, מי שהקים את גוף הכשרות הפרטי־משפחתי. בשלהי 1997 נרשם העסק כחברה על ידי הנאשם, הרב אברהם יוסף, שהחזיק 99 אחוזים, ואף שימש מנהל של העסק. שנתיים אחר כך, כשמונה לרב העיר חולון, העביר את הבעלות על העסק המשפחתי לאחיו, הרב משה יוסף, העומד עד היום בראש בד"ץ בית יוסף.

גופי פיקוח הכשרות הפרטיים גובים עבור תעודת כשרות סכום של 1,200-300 שקלים לחודש, בזמן שמחיר תעודת כשרות של הרבנות מגיע היום ל־1,300 שקלים בשנה. בד"ץ בית יוסף אינו מסתפק רק בהנפקת תעודת כשרות, אלא קיים קשר עסקי עם "נטו", יבואן ומשווק בשר אשר חלקו נשחט בחו"ל, בפיקוח ובהשגחה של צוות מהעסק המשפחתי - בישראל משווק בשר זה תחת המותג "עטרה בית יוסף".

מהראיות שעלו במשפטו של הרב אברהם יוסף, "נטו" משלם לבד"ץ בית יוסף עבור כל יחידת משקל נמכרת, ובעלי עסקים המעוניינים בתעודות הכשרות של בד"ץ בית יוסף - מחויבים לרכוש בשר של עטרה בית יוסף בלבד. עוד מלמדות הראיות כי הרווח הצבור של הבד"ץ המשפחתי לשנת 2011 עמד על 8 מיליון שקלים, וחולק כדיבידנד לרב משה יוסף, בעל המניות. 

מעבר לכך, מתברר כי טריטוריות הכשרות של הנאשם לא הוגבלו לתחומי העיר חולון והגיעו גם לאור יהודה: הנאשם כיהן כמה שנים כממלא מקום ראש עיר זו, והיה אחראי בה לנושא הכשרות.

בכתב האישום טענה התובעת, עו"ד שירי רום, כי הרב אברהם יוסף פעל בניגוד עניינים בתחום הכשרות, ומתוך אינטרס אישי־משפחתי־כלכלי מובהק, בכך שניצל את מעמדו הרם וניתב את בעלי העסקים לממכר בשר לשכור את שירותי בד"ץ בית יוסף - תוך כדי שהוא מפלה לרעה גופי השגחה פרטיים אחרים. לדבריה, הנאשם הסכים להעניק תעודת כשרות מהדרין רק לשלושה גופי בד"ץ, ובהם נכלל בד"ץ בית יוסף. 

שני גופי ההשגחה הנוספים שבהם בחר הנאשם, "בד"ץ העדה החרדית" ו"כשרות הרב לנדאו", מזוהים עם העדה האשכנזית, ומחירי הבשר תחת פיקוחם גבוהים משמעותית מבד"ץ בית יוסף. התזה של התובעת היתה פשוטה: הואיל ובד"ץ בית יוסף פונה לציבור הספרדי - שהוא הרוב המכריע בערים חולון ואור יהודה - הנאשם לא הותיר בידי ציבור זה בחירה ממשית אלא להתקשר עם העסק המשפחתי, בד"ץ בית יוסף, בלבד.

 

פגיעה באמון

ראיה מרכזית המלמדת על התנהגותו הפסולה של הרב אברהם יוסף באה לידי ביטוי במכתב ששיגר במארס 2008 ל"בעלי העסקים למהדרין" בחולון: "בעירנו חולון יהיו הגופים דלהלן בלבד מוסמכים להיכנס לעסקים: בד"ץ העדה החרדית, בד"ץ בית יוסף וכשרות הרב לנדאו בני ברק. עסק שיש לו תעודה מגוף אחר, תינתן לו ארכה לסדר עסקו עם גופי הכשרות המאושרים לחצי שנה". 

הראיה המרכזית הנוגעת לעיר אור יהודה מתייחסת למכתב תשובה של ראש המועצה הדתית בעיר, דני שמואל, לחברה העוסקת בממכר בשר. המכתב שוגר על ידי ראש המועצה לאחר שהתייעץ בטלפון עם הנאשם, ורוחו דומה במידה רבה למכתב ששיגר הרב אברהם יוסף במסגרת תפקידו כרב העיר חולון.

במשפט העידו קבוצה גדולה של בעלי עסקים, שחזרו וטענו כי מכתב ההנחיה של הנאשם לא היה בגדר המלצה בלבד, כי אם ככזה המשקף את המדיניות שקידם. השופט צחי עוזיאל קבע כי המדיניות של הנאשם היתה "דווקנית על כל המשתמע מכך. מעדויות כל בעלי העסקים ניתן ללמוד כי רובם עבדו עם בד"ץ אחר ונאלצו להפסיק ההתקשרות והתקשרו עם בד"ץ בית יוסף".

לדעת השופט אין מדובר בניגוד עניינים פורמלי, כי אם "בניגוד עניינים מהותי, המקשה מטעם טיבו על האדם המצוי בו לכהן כרב עיר האחראי לתחום הכשרות, שכן, כפי שנמצאנו למדים, במסגרת תפקיד זה נדרש רב העיר להנהיג מדיניות המשפיעה על פעילותם של גופי הכשרות הפרטיים". 

בחלל האולם ריחף כל העת פסק הדין החשוב של בית המשפט העליון בעניינו של שמעון שבס, מנכ"ל לשכת ראש הממשלה בתקופת יצחק רבין ז"ל, שהורשע בהפרת אמונים. לפי אמות המידה שנקבעו בעניין שבס, נדרש "גוון מיוחד לניגוד עניינים, פן מחמיר נוסף". 

השופט הבהיר כי גם בהתנהלותו של הרב אברהם יוסף היה פן מחמיר, כאשר התברר כי "מדיניות זו הביאה לפסילתם בפועל של גופי בד"ץ הפונים לציבור הספרדי, אשר היו אמורים להתחרות בבד"ץ בית יוסף. הרי כי מדובר במעשים אשר לפי טיבם וטבעם פוגעים בציבור, ובכלל זה באמון שלו בסדרי מינהל תקינים ובטוהר מידות ובמעשים אשר אינם עולים בקנה אחד עם ערכים חשובים של שוויון, חופש עיסוק וחופש בחירה".

אחת מטענות סניגורו של הרב אברהם יוסף, עו"ד נבות תל־צור, היתה שהקשר בינו לבין בד"ץ בית יוסף היה ידוע לכל. השופט השיב לטענה זו כי אין בה כדי לסייע לנאשם, והיא אף בבחינת חרב פיפיות. בעניין זה מצטט השופט את דבריו של הנאשם עצמו: "הוא (בעל העסק; צ"ה) רצה דווקא את בשר 'עטרה' מתוך כוונה להחניף לי. אני יכול לומר שעצם נוכחותי בעיר מפנה את הזרקורים לפסקי ההלכה של אבי לרבות ענייני כשרות... ואנשים לא מעטים מנסים למצוא חן בעיניי". 

בעקבות הדברים האלה חתם השופט עוזיאל את קו הגנתו של הנאשם במשפט הבא, שנהיר לא רק למשפטנים: "דברים אלה מדברים בעד עצמם".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו