על קו הזינוק

מטוס הנץ (F-16), מספר זנב 228, ניצב מתחת לסככה גדולה בצבע חול מדברי, בלב שורה של מטוסים מסוגו. כל המטוסים נראים כתאומים זהים, ורק חדי-עין יבחינו בהבדלים הזעירים שביניהם. לכאורה, גם לנץ 228 אין מאפיינים מיוחדים, אבל כשמתקרבים אליו אפשר לזהות על הדופן השמאלית, מתחת לתא הטייס, סימון לא שגרתי: משולש ירוק ובתוכו צללית שחורה של מבנה בעל כיפה ומגדל. במקום הזה, שעל הדופן, נהוג בחיל האוויר לסמן את ההיסטוריה המבצעית של המטוס: הפלות בקרבות אוויר, תקיפות ומעברי גבול, שאת מרביתם, כמובן, אי אפשר להזכיר.

אבל המשולש הזה שונה. הוא מציין דווקא תקיפה מפורסמת ביותר: תקיפת הכור הגרעיני העיראקי "אוסיראק" בבגדד, ביוני 1981. הנץ הצנוע הזה, כך מעיד המשולש שעל צידו, היה אחד משמונת המטוסים שביצעו לפני יותר מ-31 שנים את אחד המבצעים המפוארים ביותר בתולדות המדינה. ולמרות ייחודו ההיסטורי, הוא ממשיך לטוס גם היום במשימות אימונים שגרתיות, כמו כל מטוס אחר בחיל.

בסיס חיל האוויר נבטים, שבו שוכן הנץ 228, הוא בית לשתי טייסות של מטוסי הנץ (A/B?-), שהם הדגמים הוותיקים ביותר של המטוס המשמשים את חיל האוויר. באחת הטייסות שבבסיס נספה אסף רמון ז"ל, שאביו, אילן רמון ז"ל, השתתף בתקיפת הכור העיראקי והיה אחר כך לאסטרונאוט הישראלי הראשון, שכזכור נהרג באסון התרסקות המעבורת קולומביה בפברואר 2003.

אפשר למצוא בבסיס גם מטוסים היסטוריים נוספים, למשל המטוס הקשיש ביותר בחיל, בואינג 707, "ראם" מספר 140 שיוצר ב-1959, "המטוס של סאדאת", שנרכש בחו"ל והצטרף לאחר כבוד לטייסת הבואינגים, מטוסי הרקולס שהשתתפו במבצעי העלאת יהודי אתיופיה ארצה ועוד.

אבל בסיס נבטים אינו מתכונן להישאר בסיס "היסטורי" לאורך זמן. בתחילת 2014 אמור לנחות בבסיס מטוס השמשון הראשון - מטוס תובלה כבד מדגם C-130J, שהוא הרקולס מתקדם ומודרני, ובהשוואה להרקולס המשרת היום בחיל, לדברי סגן מפקד הבסיס, אל"מ י', "השמשון טוב יותר בממוצע ב-30 אחוזים בכל פרמטר - טווח, יכולת נשיאה, המראה במסלולים קצרים, חיסכון בדלק ועוד. השמשון מתאים מאוד לצרכים של חיל האוויר ויש לו יכולת תדלוק באוויר כסטנדרט". בגל הראשון, שיתפרס על פני כארבע שנים, יקלוט חיל האוויר עשרה שמשונים, ובהמשך, בטווח הארוך יותר, יוחלף כל סדר כוחות מטוסי ההרקולס של חיל האוויר במטוסי שמשון.

הדובדבן שבקצפת יגיע שנתיים אחרי השמשון: בשנת 2016 יחל חיל האוויר לקלוט את המטוס החמקן והמתקדם F-35 - מטוס דור חמישי - בעל הסיווג המתקדם ביותר למטוסי קרב הקיים היום. ככל הידוע, במערב יש רק מטוס אחד מדור חמישי שמצוי כבר בשירות, הראפטור (F-22).

שני מטוסים נוספים נמצאים בפיתוח מתקדם: F-35 וסוחוי T-50. מטוסי דור 5 נוספים מפותחים בהודו, בסין וביפן, אך טרם הגיעו לבשלות. מטוס דור 5 הוא בעל דרגת חמקנות גבוהה, מערכת מחשוב בעלת יכולת תקשורת מפותחת מאוד בכל זירות הלחימה (ביבשה, בים ובאוויר), חימוש מתקדם מאוד ועוד.

ישראל הזמינה עד כה 19 מטוסי F-35 בעלות של כ-10 מיליארד דולר. מועד האספקה נדחה בעבר מ-2014 ל-2016, ותחזיות פסימיות מדברות על דחייה של שנתיים נוספות. אולם בבסיס נבטים לא מביאים בחשבון את הדחייה: כבר לקראת סוף השנה הבאה תחל בניית הדירים, שאמורים לקלוט את המטוסים החדישים. "F-35 יביא לכאן יכולות שאין כמותן במזרח התיכון, וישמר את היתרון המבצעי שלנו מול כל חילות האוויר שבאזורנו", אומר תא"ל רונן שמחי, מפקד הבסיס, "נוסף על היותו מטוס עמיד ביותר בשדה הקרב, כוחו הגדול יהיה במערכות הישראליות שיותקנו בו, ויעניקו לו יתרון איכותי ניכר".

היכולת להכריע

היום, כשסוגיית התגובה הישראלית לתוכנית הגרעין האיראנית עומדת על הפרק, מטוס ה-F-16 שתקף בבגדד הוא תזכורת חיה ליכולות מבצעיות שנמצאו בידי ישראל כבר בשנות ה-80, וגם לדילמות שניצבו לפניה אז - ולאלה הניצבות לפניה היום. אלוף (מיל') דוד עברי, שהיה מפקד חיל האוויר בעת תקיפת הכור העיראקי, סיפר בטור שכתב בירחון הצבאי "ישראל דיפנס" (אוקטובר 2011), כיצד פירשה ישראל התבטאות אמריקנית כמתן אור ירוק לתקיפה.

ב-20 בינואר 1981 נכנס הנשיא רייגן לבית הלבן, כתב עברי, ואלכסנדר הייג, שהיה מזכיר המדינה הראשון במימשל רייגן "ובעל עבר ביטחוני מפואר, ניסה לשכנע את המימשל הצרפתי להפסיק את פרויקט אוסיראק" - ללא הצלחה. הייג, המתוסכל מהכישלון הדיפלומטי, "עידכן בתום לב" את ראש הממשלה הישראלי דאז, מנחם בגין, "ששיחותיו בצרפת לא נשאו פרי. מר בגין מצידו הקיש מכך שניתן לו אור ירוק מארה"ב. כלומר, לכאורה ארה"ב מיצתה את כל האמצעים הדיפלומטיים ואפשר לעבור לשלב הצבאי".

עברי מודה שהוא לא בטוח שלכך בדיוק התכוונו רייגן והייג, אבל היום הוא אומר כי המצב שונה בתכלית וכי המימשל האמריקני עושה הכל כדי שלא לתת לגיטימציה למבצע צבאי ישראלי; הבעיה של ישראל היא שהיא אמורה להגיע לקו האדום שלה לפני שארה"ב מגיעה לקו שלה - וזו "דילמה מנהיגותית לא פשוטה", כהגדרתו.

חזרה לבסיס נבטים. תא"ל שמחי (46) מצהיר באופן שלא משתמע לשתי פנים, כי בידי חיל האוויר וצה"ל "יש מענה לכל סוג של אתגר: קרוב או רחוק, עמוק באדמה או מעל פני היבשה". שמחי הגיע לכאן מהפיקוד על רמת דוד, וברזומה שלו 22 שנות טיסה במטוסי F-16.

"לשום מדינה באזור אין יכולת להכריע אותנו", הוא אומר בביטחון. "אם תפרוץ מלחמה, היא תהיה קשה ואנחנו נספוג אבידות, גם בעורף, אבל לא נוכרע. אנחנו, לעומת זאת, כן יכולים להכריע. האויבים שלנו מצטיידים באלפי טילים ורקטות, משום שהם יודעים שאינם יכולים להתמודד עם חיל האוויר; המענה שלנו הוא כוח תקיפה מיומן ואיכותי, שיכול לתקוף כל מטרה בכל מדינה שיורה על ישראל". במקביל, אומר שמחי, יש לנו אמצעי הגנה על העורף, שהוכיחו את עצמם, כגון כיפת ברזל והחץ, ובקרוב - שרביט קסמים. "היכולות שלנו לא נחשפו במלואן; אני משרת כבר 28 שנים בחיל, וזו הנקודה החזקה ביותר שבה נמצאנו".

בעניין הוויכוח הציבורי בנושא הגרעין האיראני, אומר תא"ל שמחי כי זהו דיון לגיטימי במדינה דמוקרטית, גם אם, כאיש צבא בכיר, היה שמח אילו היה פחות על שולחן הדיונים.

להפריח את הנגב

בסיס נבטים הוא בסיס מורכב מאוד וקשה לניהול. זהו הבסיס היחיד בחיל האוויר שיש בו גם מטוסי קרב (F-16) וגם מטוסי תובלה, גם כבדים (הרקולס, בואינג 707), גם לצורכי מודיעין ובקרה
(גאלפסטרים 5) וגם לצורכי סיור ימי (ווסווינד); וכן יחידת הנחתה קדמית, יחידת העמסה ועוד.

ולכן, כאשר המפקד הוא ממערך הקרב - סגנו יהיה ממערך התובלה. אל"מ י', סגן מפקד הבסיס, אחראי להפעלת מערך התובלה הכבדה וגם לקליטת המטוסים החדשים. "עד שנת 2017 נהיה משודרגים מקצה לקצה", הוא אומר בשמחה גלויה. המסלולים בנבטים מקבילים, ומחולקים בין טייסות הקרב לטייסות התובלה. המסלול של מטוסי התובלה הוא מסלול שאין כמותו בישראל: 4 ק"מ אורכו, והוא נחשב למסלול משובח במיוחד. מה הפלא שהתעופה האזרחית לוטשת אליו עיניים, ומבקשת להופכו למסלול חלופי לנתב"ג?

"אני מבין אותם", מחייך אל"מ י', "אבל יצאנו (טייסות התובלה) מנתב"ג כדי להתרחק מהמטוסים האזרחיים - זה יהיה אבסורד אם הם יגיעו בעקבותינו לכאן. נבטים הוא שדה תעופה צבאי-קרבי, עמוס בטיסות, ובקרוב ישכון כאן המטוס מספר אחת של חיל האוויר, ה-F-35. אם מטוסים אזרחיים ינחתו כאן דרך קבע - זה בהכרח יגביל את הפעילות המבצעית שלנו. זה אינו מצב רצוי", הוא מסכם.

גם היום נבטים הוא הבסיס הגדול ביותר בחיל האוויר מבחינת שטחו ומספר היחידות השוכנות בו, אך ב-2016 הוא יגדל אף יותר: לבסיס אמור לעבור גם בית הספר הטכני של חיל האוויר, ולהכפיל את מספר המשרתים בו. בתכנון - הקמתה של תחנה תרמו-סולארית גדולה להפקת חשמל. "אנחנו נהיה ממש עיר קטנה", אומר אל"מ י' בהתלהבות. "זו הפרחת הנגב במלוא מובן המילה, אנחנו מחזירים למדינת ישראל את הנגב המזרחי".

אל"מ י' נוגע כאן בבעיה רגישה, שמעסיקה את בסיס נבטים מיום הקמתו: היחסים עם הבדואים. בשנות ה-80, כשהבסיס הוקם כחלק מהסכמי קמפ דיוויד, נדרש מו"מ זהיר וארוך עם שבטי הבדואים שחיו באזור, כדי שיתפנו מרצון ויאפשרו את ההקמה. המו"מ הסתיים בהסכמה, לבדואים יש זכויות שנשמרות בקפדנות.

למשל, מזכיר אל"מ י', ההיתר לבקר בבתי הקברות שלהם, הנמצאים בשטח הבסיס; יש שלושה כאלה. הקירבה הגיאוגרפית בין הבדואים לבסיס גדולה, ואל המסלולים משקיף מגבוה צריח המסגד של ערוער. לכן מושקעים מאמצים גדולים בשמירה על יחסים תקינים ועל שכנות טובה.

לא רק מטיסים

אחת השאלות המיידיות שמעורר בסיס נבטים הוא איך אפשר לחיות עם הניתוק ממרכז הארץ. בכל זאת, מדובר באמת באמצע שום מקום. על השאלה "מה יש לעשות כאן אחרי שעות הפעילות המבצעית-" ענה אחד הקצינים ביושר: "אינטרנט ושקם...", אבל מפקד הבסיס רואה בזה דווקא יתרון.

"עברתי מהילוך חמישי לראשון", מחייך תא"ל שמחי, "בסביבה פעילה כגון מרכז הארץ, אתה מתנהל בקצב חיים מטורף. פה אתה אמנם לא יכול לקפוץ לאכול פיצה, זה דורש תכנון, אבל פתאום אתה מגלה שיש לך זמן. יש זמן למשפחה, יש זמן לעיסוקים מעניינים - איכות החיים פה טובה". לחובבי הספורט דווקא דאגו בנבטים למתקנים ראויים: חדר כושר איכותי, אופני ספינינג, מסלול רכיבה על אופניים, בריכה ועוד.

אחד הטייסים הגדיר היטב את בסיס נבטים: "חיים פה כמו בקיבוץ. הכל פתוח ואני יכול לקחת חלב מהמקרר של השכן שלי בשיכון המשפחות בלי לשאול אותו". ואילו סגן מ', נווטת הרקולסים, שהגיעה לכאן לפני חודשיים כמצטיינת מגמת התובלה של קורס הטיס האחרון, לא רואה במרחק מתל אביב בעיה. ממילא אין לה זמן: "עובדים עד מאוחר, ואו שאני נמצאת בטייסת - או שאני ישנה". סגן מ' קצת מצטנעת, וחבריה לטייסת דוחקים בה לספר על פעילותה ההתנדבותית עם נוער בסיכון.

מ' מנדבת בקמצנות רבה פרטים בודדים על כך שהיא מתנדבת בגרעין אמנויות בקריית אליעזר, ובסופי שבוע במכמורת. וזהו. יותר מזה לא נוציא ממנה.

תא"ל שמחי מספר על פרויקטים המבוצעים על ידי אנשי הבסיס בשיתוף פעולה עם קרן (אילן) רמון ו"טייסת 10", שהיא מסגרת התנדבותית המופעלת על ידי טייסים ועוסקת בפרויקטים חינוכיים וחברתיים בקרב בני נוער בסיכון. "יש לנו פרויקט מנהיגות לילדי כיתות ו' שאנחנו מבצעים במשך שנה שלמה, והתוצאות מדהימות", הוא מספר בגאווה. "אנחנו ממש רואים בעיניים את השינוי המתחולל בקרב הנערים והנערות".

רס"ן ג', סגן מפקד טייסת הרקולסים, רואה במיקום הבסיס תועלת מבצעית וכלכלית. "ממילא אזורי האימונים שלנו הם כאן, בדרום. אנחנו ממריאים - ומייד אנחנו יכולים להתחיל באימון, בעוד ממיקומנו הקודם, במרכז הארץ, היינו צריכים לבצע מה שקרוי 'טיסה מינהלתית' ארוכה, רק כדי להגיע לכאן. זהו חיסכון גדול בדלק, בשחיקה ובבלאי המטוס". עם זאת, הוא מודה כי "קל יותר לקרוא למילואימניק לבסיס במרכז הארץ מאשר לכאן. אבל טייסים נמשכים, בדרך הטבע, לקידמה טכנולוגית. ברגע שיגיעו לכאן מטוסי השמשון, כולם ירצו לבוא לטוס אצלנו".

השמשון הוא "מטוס מרשים", אומר רס"ן ג'. "זהו מטוס משוכלל ומתקדם, מצויד ב'גלאס קוקפיט' (תא טייס מודרני שהמחוונים שלו מוצגים על מסכים, והכל בו ממוחשב), והמנועים שלו עברו שדרוג רציני המאפשר להם לפעול במלוא הכוח גם בגובה רב. יש בו חיסכון באיש צוות אחד - אין מכונן מוטס, והוא מותאם גם למבצעים מיוחדים ולא רק להובלת אנשים וציוד".

במסגרת הרחבת הבסיס עומדים מטוסי ההרקולס לקבל "מגרש משחקים" משלהם: אזור שבו יוכלו להתאמן במתארי טיסה שונה ובפעילויות מבצעיות. לצורך כך נסלל מסלול עפר באורך 1,700 מטרים, הוגדרו שטחי הצנחה והוקמו מתקנים שונים, שיאפשרו למטוסי התובלה הכבדים להשתלב באימון מבצעי כבר מרגע המראתם ממסלולי הבסיס.

איך שגלגל מסתובב

באוקטובר 1983 נחת סקייהוק מוטס על ידי מפקד חיל האוויר דאז, אלוף (מיל') דוד עברי, בנבטים - ונחיתתו סימנה את חנוכתו הרשמית של הבסיס, שהיה היחיד מבין הבסיסים שמומנו על ידי האמריקנים בעקבות פינוי בסיסי חיל האוויר בסיני, עציון ואיתם, ושנבנה על ידי קבלנים ישראלים (שני האחרים - רמון ועובדה, נבנו על ידי האמריקנים).

בשנת 1996 הבסיס היה על סף סגירה מטעמי חיסכון - והוא ניצל ממש ברגע האחרון בשל נחישותו של מפקדו דאז, עמוס ידלין, שלא לסגור אותו. בשנת 2003 הועברו לנבטים טייסות הנץ. באוגוסט 2008 הועבר אליו למעשה כל בסיס התובלה של חיל האוויר, שנסמך עד אז על שדה התעופה בן-גוריון.

היום, כאמור, הוא על סף הפיכה לבסיס האסטרטגי החשוב והגדול ביותר בחיל. איך שגלגל מסתובב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו