"נער או נערה שיעלו לכיתה ז' בשנת 2030 ימצאו את עצמם מול אפשרויות בחירה מרובות בין בתי ספר שמציעים אפשרויות למידה שונות", כך מבטיחה דסי בארי, העומדת בראש האגף לחינוך על־יסודי, שהוקם לפני שנה במשרד החינוך. זה אמנם נשמע כמו הודעה פשוטה מדי, והמועד נראה רחוק מדי, אבל הטכנולוגיה כבר כאן, והשאלה היא מתי יוציא משרד החינוך לפועל את תוכנית "התיכונים הווירטואליים", שיחליפו את הכיתה המסורתית כפי שאנחנו מכירים אותה.
בארי מסבירה: "הלימודים יתקיימו במרחבים שונים. התלמידים ילמדו במקום חדשני ומאתגר, וישתתפו במגוון התנסויות שרלוונטיות יותר לחיים. זה יקרה, לאו דווקא עם מחברת ועט או אפילו עם מורה קבוע".
את רומזת שתבטלו את המורים?
"המורים יקבלו תפקידים חדשים כמובילי קהילות למידה. הם ילמדו דרך הרשת או במרחב פתוח כמו מוזיאון, שדה או חברת היי־טק. תפקיד המורה ימשיך להשתנות, כך שהוא בעצם יהיה מנטור. אנו הולכים גם למקום שבו התלמידים ילמדו את עצמם בחלק מהמקצועות".
כאמור, במשרד החינוך הבינו שמשהו חייב להשתנות, שיש לאתגר את המודל המיושן של 40 תלמידים מול מורה. "אם בעבר תלמיד תמיד ישב בכיתה ולמד עם מורה, היום אנחנו מפעילים 'תיכון וירטואלי', שבאמצעותו נעשים כל לימודי המתמטיקה, הפיזיקה, האנגלית והאזרחות דרך הרשת", אומרת בארי. "התיכון מחולק לכיתות וירטואליות של 15-20 תלמידים. פיזית, הם יושבים בבתי הספר מול המחשבים, אבל מולם מורה וירטואלי, שהם רואים אותו והוא אותם. הוא יכול לראות פתרון של ילד בחיפה, ודקה אחר כך לעבוד עם ילד משדרות על תרגיל אחר".
בארי מוסיפה שאין הבדל מבחינה חברתית בין התיכון הרגיל לזה הווירטואלי, ומבהירה: "השלב הבא הוא להגדיל את כמות המקצועות בתיכון הווירטואלי. השיעורים ייעשו באמצעות מחשב, גם כשהמורה בכיתה, אבל נשמור על איזון בין קשר אישי־פיזי לבין מיומנויות מתוקשבות".
המערכת תתאים עצמה לכל תלמיד. דסי בארי
הלימוד הווירטואלי אינו המצאה חדשה. ד"ר רועי צזנה, עתידן וחוקר במרכז בלווטניק לחקר הסייבר באוניברסיטת ת"א, מזכיר כי "כבר לפני 50 שנה כתב הסופר היהודי־אמריקני, אייזק אסימוב, שבעתיד הרובוט יהיה המורה וילדים לא יצטרכו בכלל ללכת לבית הספר. בסיפורו, הרעיון להיות בבית ספר עם עוד ילדים הוא מוזר מצד אחד, אך גם מקסים מנגד. כמובן שסיפור זה של אסימוב נכתב כסוג של בדיחה.
"יש דברים שאנחנו מבינים שאי אפשר להעביר לגמרי לידיים של המחשב, למשל חינוך בגיל קטן", אומר ד"ר צזנה. "גם כשתהיה לנו בינה מלאכותית מתקדמת, עדיין נצטרך בתי ספר, לפחות יסודיים. לא נעים לומר שתפקידו של המורה, היום, הוא גם להיות בייביסיטר, ללמד להצביע או איך להתאפק. זו הסיבה, וזה מובן למבוגרים בינינו, שאתה לא יכול להשאיר ילדים לבד וללכת לעבודה".
ומה לגבי תלמידי העל־יסודיים?
"כאן כבר יש לתלמידים יותר מוטיבציה ללמוד, כי הם למדו את כללי הבסיס, אבל גם במקרה זה אנחנו לא רואים תחזיות של ממש, שבהן ילדים יישבו בבית וילמדו כפעילות לימודית מרכזית. בישראל אנחנו מדברים על מורים שממנפים את היכולות שלהם דרך האינטרנט, כך שכל ילד יכול לקבל את המורה ואת שיטת הלימוד המתאימים לו ביותר. אבל, אחרי כל זה, תהיה פעילות סדירה בתחומי בית הספר".
צזנה, מחבר הספר "השולטים בעתיד", טוען כי המערכת בישראל מספיק אמיצה כדי לעשות שינוי: "היא מסוגלת לעבור תהליך, אבל הבעיה היא שיש בישראל ארבע מערכות חינוך נפרדות - הממלכתית, הממלכתית־דתית, החרדית והערבית. כל אחת מלמדת בדרך שונה עם דגש על עקרונות שונים. זו מגבלה וזה פרדוקס, כי ישראל היא אחת המדינות הטכנולוגיות המתקדמות בעולם ומשקיעה אחוז ניכר מהתוצר המקומי הגולמי בחינוך - יותר מהממוצע במדינות ה־OECD. אם היתה מערכת חינוך אחת, היה אפשר להשלים את המהפכה יותר בקלות".
פרופ' יורם הרפז, מרצה לחינוך במכללה האקדמית בית ברל, מגיב בכעס על שאלה הנוגעת לאימוץ הטכנולוגיה על ידי משרד החינוך: "כל אחד מרשה לעצמו להציג לו שאלות ברוח מתנשאת כזו, כאילו המשרד מאוכלס בפקידים מהמאה ה־19, שאינם קוראים ספרים או אינם מסיירים בעולם ומשתתפים בכנסים. במשרד החינוך יודעים היטב שיש טכנולוגיה מתקדמת בעולם, אך אינם יודעים - כשם שאיש אינו יודע - כיצד היא יכולה לעשות 'חינוך אחר'.
"משרד החינוך ישמח מאוד להחליף מורים במחשבים. 90 אחוזים מתקציב החינוך - כ־50 מיליארד שקלים בשנה - הולכים על משכורות המורים. תאר לך איזה שפע תקציבי יהיה במשרד אם המורים יוחלפו ברובוטים. כבר בשנות ה־60 פינטזו מערכות החינוך על 'מכונות למידה'. האוויר החינוכי מלא באוטופיות דיגיטליות, אך לפי שעה כולן מאכזבות. בעוד כמעט בכל תחום אחר המחשבים הם 'גיים צ'יינגר', בחינוך השפעתם שולית".
אז לא לצפות לרובוטים במקום מורים?
"לא בקרוב. המורים יהיו האחרונים, אם בכלל, שיוחלפו בידי רובוטים. דווקא התפקיד שלהם, נטול היוקרה, מתגלה כמקצוע שאין לו תחליף טכנולוגי. רופאים, עיתונאים ואפילו מלחינים יוחלפו לפניהם בידי רובוטים. המורים יהיו כאן עוד כמה עשורים לפחות, אולי דורות, כי ההוראה בנויה על אינטראקציה אנושית, שרובוטים, בעתיד הנראה לעין, לא יוכלו למלא".
עולם ומלואו
אם המורים עדיין לא רובוטים, על אחת כמה וכמה גם התלמידים אינם כאלה, ולמשרד החינוך ברור שכל תלמיד "מתוכנת" אנושית בצורה שונה. זאת הסיבה שקיים צורך לגמישות רבה במערכת השעות או בכיוון אחר לגמרי - תארו לכם שב־1 בספטמבר, ילדכם שם את הילקוט על הגב ועולה על הסעה לנתב"ג, כי הוא בכלל טס ללמוד בצד השני של האוקיינוס.
נשמע לכם רעיון שלא מהעולם הזה? ייתכן, אבל זה המקום לחשוף כי במשרד החינוך מנהלים בימים אלה משא ומתן לפתיחת בית ספר בינלאומי בישראל, שאמור לפתוח את שעריו בעוד כשלוש שנים, והוא לא הראשון מסוגו בארץ.
בני 16 יעשו תואר ראשון באוניברסיטה. משתתפים באולימפיאדת המתמטיקה באוניברסיטת אריאל // צילום: יהושע יוסף
"בכפר הירוק", אומרת בארי, "תלמידים ישראלים לומדים עם תלמידים שמגיעים מכל העולם: מאירופה, מפקיסטן וגם מהרשות הפלשתינית. במקביל אנחנו שולחים תלמידים ישראלים לבתי ספר בינלאומיים בחו"ל. בבתי ספר כאלה, תוכנית הלימודים היא גלובלית ותעודת הבגרות היא בינלאומית. התלמידים מגיעים מארצות שונות, אחרי שהם רגילים לחוויית לימודים שונה מאוד - ולכן בוגר בית ספר בינלאומי מקבל ראייה חדשה על הכפר הגלובלי".
תוכנית אחרת, חדשה יחסית בארץ, נקראת התחל"ה (התמחות, חונכות, למידה), והמודל שלה פותח בהשראת תוכנית שמקורה בארה"ב (Big Picture Learning). ג'וינט ישראל והמכון לחינוך דמוקרטי שותפים לתוכנית זו, והרעיון המרכזי שלה אומר כי הלמידה חייבת להיות מקושרת לחיים ולכן מתקיימת בין היתר במקומות העבודה עצמם. בשנת הלימודים הנוכחית (תשע"ז) פועלים שלושה בתי ספר בתוכנית, ובשנה הבאה יתווספו לה עוד עשרה.
במסגרת של לימודי התחל"ה, מוצמד חונך אישי לכל תלמיד, והוא מלווה אותו לאורך תקופת לימודיו ודואג לו לכל הנדרש. פעמיים בשבוע התלמיד נמצא במקומות התמחות בקהילה ומלווה על ידי מנטור במקום העבודה. ביתר ימות השבוע התלמידים לומדים בבית הספר. בארי מבקשת להסביר ש"זה מעבר לעוד בית ספר לחינוך מקצועי. תלמיד יכול לבחור כל תחום שמעניין אותו. לא כל הכיתה עוסקת באותו מקצוע. בתוך כל כיתה יושבים 20 תלמידים וכל אחד מקושר לחיים האמיתיים שהוא מרגיש שייך אליהם - האחד יכול להתמחות במרפאה וטרינרית, השני כקונדיטור והשלישי בבית המשפט. ואם יש מי שרוצה להיות צלם, יוצמד לו חונך מתאים. רק חלק מהלמידה ומהמטלות יקרו בכיתה עצמה".
תוכנית נוספת, שמצמצמת את השעות בכיתה ל־15 עד 20 שעות, היא בתי ספר חקלאיים. את הבוקר מתחילים בה התלמידים בשדה, ורק לאחר מכן נכנסים לשלוש שעות לימוד פרונטליות בכיתה. חלק מהמקצועות כאמור נלמדות על ידי התנסות מעשית בשדה, כשבכל מקרה מדובר במסלול לימודי שבסופו בגרות מלאה.
"אני חושב שהשינוי הרדיקלי, הפרדיגמטי, יבוא מדפוסי הארגון של מערכות החינוך ובתי הספר ולא מן האמצעים הטכנולוגיים", אומר פרופ' הרפז.
עוד הוא אומר: "ייתכן שבקרוב נראה יותר ויותר בתי ספר ששוברים את מבנה הכיתה. כל תלמיד יתקדם בקצב שלו, יגיע לנקודה מסוימת, ייבחן ויקבל אור ירוק להמשיך. תלמידים מוכשרים ירוצו קדימה - למשל, תלמידים בני 10 ילמדו מתמטיקה עם בני 16, ובני 16 יעשו תואר ראשון באוניברסיטה. בתי ספר גם יציעו לתלמידים הרבה מסלולי לימוד והתלמידים יבחרו ב־4-3, לא יותר. כמות המקצועות הנכפית כיום על התלמידים אינה סבירה".
לפרופ' הרפז רעיון נוסף: "על הלמידה בבית הספר יחולו חוקי השוק. הלמידה תוכר כעבודה והתלמידים יקבלו משכורת. כך או כך הלחץ על בתי הספר להשתנות באופן מבני ילך ויגבר. בעיות המשמעת מחריפות וחוסר היעילות של הלמידה ברור לעין כל. כולם מכירים כיום בחסרונות של בית הספר, אך עדיין לא נמצא לו תחליף מספק. הוא יימצא בקרוב - אין ברירה אחרת.
"האמצעים הדיגיטליים יסייעו בכך, אך לא הם יעשו את ההבדל. אני חושב על פריצת דרך טכנולוגית קרובה בדמות התוכנות המותאמות, כשהרעיון בהן הוא שהן לומדות את הלומד תוך כדי כך שהוא משתמש בהן: את הרמה שלו, את הקושי שלו, את הצורך שלו בדוגמאות מוחשיות. הן גם יזהו מתי הוא זקוק למנוחה ויגידו לו, 'עזוב עכשיו את המחשב ל־7 דקות, תתרענן ותחזור אלינו'. התוכנות יזהו איפה החולשות שלו ובאיזה חלק של התשובה או הפרק לא עשה משהו כמו שצריך".
לא רק לעשירים
מערכת החינוך בישראל עושה את השינויים לאט ובזהירות. קשה מאוד להרעיד מערכת כל כך גדולה בבת אחת. מדובר בעשרות אלפי עובדי הוראה, במערכי שיעור, דפוסי לימוד של פעם - והכל משתנה בהדרגה איטית. גם בחינות הבגרות עברו בשנים האחרונות מתיחות פנים: רפורמת למידה משמעותית הביאה לכך שהן נעשות מעתה אך ורק בכיתות י"א וי"ב.
התלמידים נבחנים בכתב, בכל מקצוע, על 70 אחוזים מהחומר בלבד, ואילו 30 האחוזים הנותרים ניתנים במסגרת הערכה בית־ספרית. עד כמה תופסים בבתי הספר את היד החופשית? ובכן, זה משתנה. בבית הספר "צביה אלישיב" בלוד, למשל, קיבלו התלמידים ציון על אפיית מצות, על פי כללי ההלכה.
יש סיכוי שבחינות הבגרות יתבטלו לחלוטין?
דסי בארי: "כבר עכשיו אנחנו מאפשרים לבתי הספר להחליף במקצוע שלם את בחינת הבגרות כולה בתהליך היבחנות פנימי. למשל בהיסטוריה, כל שכבה או כיתה לוקחת נושא מתוכנית הלימודים ומרימה פרויקט או מיזם שמתבסס על החומר. הכוונה ללמוד מתוך מקום שהוא חוקר עצמי וקבוצתי, כשבסוף אין בחינת בגרות אלא תערוכה של הפרויקטים.
"תלמידים יכולים להרים מופע סיום שמבוסס על החומר בהיסטוריה. תלמידים מבית ספר בראשל"צ הביאו שופטת בדימוס ובנו משפט ציבורי לחומר שהם למדו בתנ"ך, וכך ביטאו את הידע שלהם - כל זה במקום לגשת לבחינת בגרות".
ובמבט לשנת 2030?
"אני מאמינה שבחינות הבגרות ישתנו. שום דבר לא ייראה כמו עכשיו. אנחנו הופכים אותן ליותר קשורות למיומנות. בכלל, כל דרכי ההערכה (מבחנים וציונים; נ"ד) משתנים וישתנו. זה לא אומר שלא יהיו בחינות, אבל זו לא תהיה האופציה היחידה להעריך תלמיד".
אתם לא מתאמצים קצת יותר מדי כדי לחדש?
"חינוך הוא לא חברת היי־טק. הוא לא מתפרנס מחדשנות לשמה. הוא מתחדש על מנת לייצר סביבה שתגדל בוגר מיומן לעולם המודרני. אף אחד לא עושה פה אקזיט. אנחנו לא עוסקים כאן רק בהכלה, אנחנו רוצים שהעולם המוסרי והמערכי של התלמידים יהיה בשל להתמודד עם שאלות גדולות שהעולם המודרני מציב לפניהם".
מה עם פערי מעמד, כלכליים למשל - האם אנחנו לא יוצרים, עם החידושים האלה, בתי ספר לעשירים בלבד?
"זה לא משחק תפקיד. המדינה קיבלה אחריות, הנגישה את הכלים הכי מודרניים בעולם לאחרון התלמידים. ככה ננצח את הפערים הכלכליים - אנחנו לוקחים כלים יקרים ומנגישים אותם לפריפריה ומנסים לשבור את הקשר בין איפה נולדת ואיפה גדלת, כי אני מביאה את 'תל אביב' אליך בלחיצת כפתור".
העתידן ד"ר צזנה אומר בהקשר לדברים אלה, שהיכן שמערכת פורמלית נכשלת, נכנסות האלטרנטיבות: "אנחנו רואים את הניצנים לשיטות החינוך החדשות השונות האלה במקומות שונים בישראל. אנחנו רואים שגם אם מערכת החינוך הפורמלית לא מצליחה תמיד להטמיע אותן בתוכה או להניע את התהליכים, הרי יש עמותות ויוזמות שמאפשרות לדברים האלה לקרות.
יש חשיבות לחשיבה ביקורתית. ד"ר רועי צזנה // צילום: דן עופר
"אני מדבר על פרויקטים שבהם תלמידים שולחים כלים לאטמוספרה העליונה או עושים הנדסה גנטית בחיידקים. אנחנו רואים שעמותות ויוזמות פרטיות, שמנסות להביא לילדים את האפשרויות האלה, מצליחות מאוד בישראל. הילדים שמקבלים את החינוך ברמה הזאת הופכים למדענים ולמהנדסים צעירים".
ביטחון עצמי כחיסרון
הקמתה של היחידה לבתי ספר חדשניים במשרד החינוך ממשיכה בימים אלה, כשמטרתה היא לבחון מסגרות חדשניות ללמידה, כאלה שהתלמידים לא הכירו עד כה. לא מדובר בתוכניות שהן בגדר מדע בדיוני, ולמעשה, כמעט בכל אחת מהן כבר קיים "פיילוט". מטרת משרד החינוך היא למידה מותאמת למאה ה־21 המתקדמת. ילדי דור האלפא, שנולדו עם אייפד ביד ובלי שהכירו עולם נטול טלפונים חכמים או רשתות חברתיות, ייכנסו בשנת 2030 אל בתי הספר העל־יסודיים ויהוו אתגר של ממש למערכת.
"מה שאנחנו מבינים היום", אומרת בארי, "זה שתלמידים שונים הם אנשים שונים, עם אופי שונה וכישורי למידה שונים ומגוונים - ולכן כל תלמיד צריך משהו אחר", היא מנסה לסכם. "לא תהיה עוד רק צורת לימוד אחת. בית ספר לא יהיה דומה לבית ספר, וכן - יהיו כאלה שיישארו עם 'לוח וגיר', כי זה מה שמתאים להם. אם פעם ביקשנו מכל התלמידים להתאים עצמם למערכת - היום, ובעתיד אף יותר, המגמה היא לבקש מהמערכת להתאים את עצמה לכל תלמיד".
אילו שינויים פדגוגיים נוספים צפויים לנו?
"התחלנו לאפשר למידה אינטרדיסציפלנרית - כלומר, מפגש ביו שני מקצועות או תחומי תוכן, וגם למידה על פי נושאים. יש תלמידים שלומדים יחד ספרות והיסטוריה או ספרות ולשון. מצד שני, אפשר לקחת נושא כמו אתיקה ולהסתכל עליו בהקשר של היסטוריה או בהקשר של התנ"ך או למשל בספרות".
כשד"ר צזנה נשאל אילו כישורים תלמידים יצטרכו בעתיד, הוא אומר: "הם יצטרכו לדעת לעבוד עם מחשבים, שהם החברים הכי טובים שלנו, אבל גם האויבים הכי נוראיים שלנו - אם לא נדע איך להשתמש בהם כמו שצריך. הכי חשוב להקנות לילדים סקרנות ומוטיבציה.
"בעולם של היום יש שפע של גירויים, וקשה מאוד להתמודד עם יכולת המשיכה של משחקי מחשב. אם לא נלמד את ילדינו להתרכז שעה שלמה במה שהם עושים, הם יאבדו ריכוז ולא יידעו במה להתמקד. הדבר השני שצריך ללמד את הילדים הוא יכולת חשיבה ביקורתית. בניגוד לספרי לימוד שאנחנו למדנו בהם - שם פשוט הופיע טקסט - בעולם יש שפע של מידע, ובו הרבה מאוד מידע שהוא לא מדויק ואפילו מעוות. אתה צריך לדרוש הוכחות ותימוכין למה שמספרים לך - לכל אחד יש אג'נדה, וילד שנכנס לעולם היום חייב להבין שהוודאות והביטחון העצמי הם לא יתרון בעולם החדש אלא חיסרון".
פרופ' הרפז, האם התלמידים ישתנו?
"יש הפרזה גדולה בטענה שילדי המסכים עוברים שינויים מנטליים כבירים. אין לזה כרגע עדויות מדעיות או אמפיריות משכנעות. יש טענה שמשך תשומת הלב של הילדים הולך ומתקצר, ושהפרעת הקשב שהיתה עד כה הפרעה גנטית הופכת להפרעה תרבותית.
"הילדים אינם מסוגלים לשמור על ריכוז מעבר לכמה דקות במהלך היום, הם מתים לזפזפ את המורה, אבל היא תקועה להם מול העיניים. אני חושב שהילדים מתקשים לשמור על תשומת לב לאורך זמן, לא משום שהם הפכו לנרקומנים של דימויים זזים אלא בגלל שהשיעורים נורא משעממים והילדים הפכו לחוצפנים יותר - זו גם הסיבה שיש יותר הפרעות משמעת בכיתה.
"השינויים שחלו בילדים לא נובעים מהאמצעים הדיגיטליים אלא מתהליכים סוציולוגיים, כי המשפחות היום הפכו למשפחות מתירניות - ולכן יבוא שינוי. בתי הספר חייבים להיות אטרקטיביים יותר, משמעותיים יותר לתלמידים, אחרת התלמידים יערקו מהם לאחת האלטרנטיבות או שישבשו לגמרי את פעולתם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו