לפני ארבעה חודשים וחצי הגשים שלמה גרוניך חלום בן 45 שנה - להעלות קונצרט מיצירותיו בהיכל התרבות בתל אביב, בשיתוף התזמורת הפילהרמונית הישראלית. גרוניך ניגן מגיל צעיר מאוד מוסיקה קלאסית, הושפע ממנה, שזר אלמנטים ממנה במניפת יצירתו המגוונת, וקונצרט עם הפילהרמונית היווה עבורו פיסגת שאיפות.
לצד האתגר המקצועי־מוסיקלי מדובר גם באתגר פופולרי־מסחרי. קונצרט כזה מחייב חודשים של חזרות והשקעה כספית לא מבוטלת, ולבסוף צריך למלא את ההיכל כדי להצדיק אותו. אבל גרוניך המוכשר, פסנתרן וירטואוז ופרפורמר מענג, הצליח בגיל 68, אחרי 45 שנות קריירה מגוונת, למלא את האולם. לעזרתו הגיעו מתי כספי מהאלבום המשותף מ־1973, "מאחורי הצלילים", וחבריו ללהקת קצת אחרת (גם היא משנות השבעים): שם טוב לוי ושלמה יידוב.
התזמורת, בניצוחו של אילן מוכיח, ניגנה מבחר מהרפרטואר הבאמת נדיר - ויש שיאמרו האדיר - שלו. וכעת, לקראת החגים, כל החגיגה הזאת יוצאת באלבום הופעה חיה, הכולל 15 שירים, המבחר מהמבחר. חוויה תרבותית אמיתית.
לא מקנא בגרוניך שנאלץ לערוך החוצה קלאסיקות כמו "נדודי שינה" ו"סימפטיה", שזכו בקונצרט עצמו לביצועים מפעימים, ושירים נוספים. רק ממה שנשאר בחוץ אפשר היה להרכיב עוד דיסק. חבל שגרוניך לא בחר כאן בפורמט של אלבום כפול עבור קהל אוהביו. מנגד, לו היה מוציא אלבום כפול במחיר גבוה יותר, היה עלול לפספס קהל מזדמן שעשוי לרכוש אותו כמתנה לפסח. אכן, לא פשוט לערבב אמנות ומסחר ולצאת בסדר עם כולם.
ובכל זאת מדובר ב־72 דקות של הנאה גדולה. הקונצרט נפתח בנגינת התזמורת, שכמקובל נותנת טעימונת מיצירות כמו "שיר המסע לארץ ישראל" ו"שירים פשוטים" ומחברת ביניהן. ואז עולה המאסטרו, שפותח עם "אל נא תלך" מאלבום הבכורה הניסיוני שלו ב־1971, שמבוסס על הפרלוד מס' 1 של באך ועל המילים של המשורר ההודי רבינדרנת טאגור.
גרוניך מנגן ושר והתזמורת מלווה ברקע - איזו סגירת מעגל מדהימה לילד שחלם להופיע עם התזמורת הזו וכעת היא פותחת את הקונצרט לכבודו בשיר מתוך אלבום בכורה אוונגרדי שהוציא בגיל 22. וגרוניך שר לקהל: "את המנגינה הזאת כתבתי כשהייתי ילד, רגליי היו משתלשלות באוויר, אצבעותיי מקלקלות את באך, כל חיי בלופ הזה, תמיד מרגיש לי כמו הפעם הראשונה, עד יום מותי תלך איתי, תחזיר אותי הביתה", וברקע התזמורת מתגברת ואי אפשר שלא להתרגש, אפילו למחות דמעה קטנה. איזו פתיחה.
ב"שיר אהבה טרי" ("בואי ילדה") ו"בשעת ההתבהרות" קורה מה שכולם ציפו לו, והשירים היפים מאוד של גרוניך מקבלים מהתזמורת עושר צלילי שמחבר אותם למקורות ההשפעה הקלאסיים שלו. הוא באמת חוזר כאן הביתה, לילדות, לאביו אוטו (אהרון) גרוניך, שבגיל 5 הושיב אותו ליד הפסנתר וכמו מוצרט קטן לימד אותו לנגן. אבל גרוניך הוא גם אנטרטיינר שסוחב את הקהל לשיר איתו מילים בפזמון, כשכוחו וחוכמתו בכך שהשכיל לחבר את האמנות והיצירתיות שלו לאלמנטים קומוניקטיביים.
ואותו ילד מפעם, שנשאר מעט אינפנטילי באופיו, רוקד כלץ בפתיחה הקרקסית של "רוזה מרציפן" בקרקס של אריך קסטנר. המילים האוונגרדיות של שולמית לפיד, על אהבה בין אישה גדולה לגבר קטן, מובילות את גרוניך לביצוע פרוע ואלטרנטיבי כמו שרק הוא יודע, והקהל מגיב בתשואות. לפני 40 שנה היו מאשפזים אותו. היום הוא קלאסיקה.
לאלבום, כמו למופע, שני שיאים - כשגרוניך מארח את חבריו לדרך. זה קורה ב"שיר בין ערביים", בביצוע שלישיית קצת אחרת, עם שלמה יידוב כסולן, וב"הנסיך הקטן", בהובלת שם טוב לוי; וכשמתי כספי מתארח בשירים "ואותך" ו"ציור" מתוך "מאחורי הצלילים", התוצאה היא שילוב בין שני פנומנים, שרק משתבחים עם הגיל והשנים, לבין התזמורת.
בחלק האחרון מצטרפים אל גרוניך נגני הרכב הרוק שמלווה אותו בהופעות ה"רגילות" (עומרי אגמון בגיטרות, אייל מזיג בבס ודקל דביר בתופים), ויחד עם התזמורת מסייעים לו בעוצמות של "בוחר בחיים". "שירים פשוטים", להיט פופ קליל, "שומקום" הג'אזי המדליק ו"נואיבה" בעל הארומה הקלאסיקנית זכו לעיבודים תזמורתיים עשירים ומפנקים, שהזכירו את החיבור בין הביטלס לפילהרמונית של לונדון בגדולת "סרג'נט פפר".
לבסוף מבצע גרוניך לבדו עם הפסנתר את "שיר המסע לארץ ישראל", שמביא את הקהל, ואת המאזין לאלבום, לקרשצ'נדו רגשי. קשה להישאר אדיש, ומי שיאזין לאלבום הזה ימצא את עצמו למעט יותר משעה שם בקהל בהיכל התרבות, באירוע שהוא פנינה של תרבות ישראלית איכותית.
שלמה גרוניך, "שלמה גרוניך והפילהרמונית", הליקון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו