קשר של שתיקה אופף את הסיפור הזה. אנשים אינם ששים לדבר עליו. חומרים רגישים אינם מועברים למשטרה. בקשות לקבלת מסמכים, שאמורים להיות חשופים לעין הציבור, נדחות. התשובות הרשמיות: הכל תקין, הכל בסדר, אתם מטפסים על קירות חלקים. רק אישה אחת אמיצה טילפנה אלינו ביוזמתה כבר לפני חודש, גוללה את הסיפור וביקשה: תעשו משהו. תחשפו מה שקורה אצלנו בחברה. "זהו חומר נפץ", אמרה, "זהו סיפור המחייב חקירה רצינית. זהו ניסיון בוטה להטיית מכרז בחברה בת של עיריית חיפה, יפה נוף, בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. יש כאן שיחות בהולות באמצע הלילה, הסתרת מסמכים מוועדת מכרזים, מתן הוראות בלתי חוקיות - ומה שהכי גרוע: שומרי סף ששכחו מה תפקידם. אין להם בעיה לומר שיום הוא לילה ולילה הוא יום". האישה נשמעה נסערת. היא שלטה בחלק גדול מהסיפור, תיארה מה קרה באותו מכרז, ביקשה להרחיב עוד ועוד. דיברה מהבטן, כלשונה, זה בער בעצמותיה. היה ברור לנו שהיא מוטרדת מהחיפוי על החשוד בהטיית המכרז, ג'אקי ואקים, המכהן כיו"ר החברה ובנוסף כגזבר העירייה הכל יכול. היה ברור לנו שהיא אינה מבינה איך בעלי תפקידים ציבוריים בחיפה שותקים, מפחדים, מנסים לטאטא את הפרשה אל מתחת לשטיח. היה ברור שהיא אינה קושרת באותו השלב בין האירוע הדרמטי הזה לבין המאבק שמנהל יו"ר מפעל הפיס, האלוף בדימוס עוזי דיין, נגד ואקים בזירת מפעל ההגרלות. היא לא היתה ערה לכך שסיפור אחד מקרין על הסיפור האחר. ואכן, בחצי השנה האחרונה נאבק דיין בעקשנות נגד הניסיון למנות את ואקים למנכ"ל מפעל ההימורים הממלכתי. הוא הצביע על חוסר אמינות של המועמד, החשיד אותו בחתימה על תצהיר מטעה, הציג הוכחות לכאורה שהמתמודד נגוע בבעיות של מינהל תקין. הציג והסביר ודפק על השולחנות ונהדף זמנית. מה שהיה אמור להיות ברור לכל אזרח מהשורה, לא היה ברור משום מה לחלק מחברי דירקטוריון בית ההגרלות הלאומי. הם הגנו על החבר ואקים כאילו נגרם לו עוול; שכבו למענו על הגדר; התעלמו ממסמך מביך שהוצג להם. דיין צעק "ואקים לא ראוי לתפקיד", והם אטמו אוזניים. דיין התחנן שיעזרו לו למצוא מועמד מתאים יותר, והם סירבו. והנה פתאום מגיע החבר ואקים ובמו ידיו מספק לדיין ראיה ניצחת לכאורה נגד עצמו: דו"ח בדיקה חמור, חתום בידי היועצים המשפטיים של חברת יפה נוף, עוה"ד יהודה שועלי ויאיר אבני, המחשיד אותו בניסיון להטות מכרז בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. דו"ח קשה המדבר לכאורה בעד עצמו. הדו"ח הזה מלמד, בין היתר, כי ואקים היה כאן ושם ובכל מקום; הוא היה היוזם, המנווט, המבשל - מקבל ההחלטות החשובות. הוא משך בחוטי המכרז הגלויים והסמויים עד שנחשף, נחשד והסתבך. הכל התחיל בסין קצה החוט בסיפור הוא החלטת עיריית חיפה לפני שנה וחצי לפרסם מכרז ענק, באמצעות החברה הבת יפה נוף, לצורך שדרוג והחלפת הריהוט ברחובות העיר. על פי אותו מכרז, נדרשו הזוכים לתכנן, לייצר, לספק ולהתקין תחנות אוטובוס, ספסלי ישיבה, אשפתונים ושלטי פרסום בגדלים שונים. לרענן את מראה הרחובות. לקראת היציאה למכרז יזם היו"ר ואקים נסיעה לימודית לסין בנימוק שעליו לבחון את האפשרות של ייבוא ריהוט רחוב משם. לנסיעה הוא צירף את מנכ"ל יפה נוף דאז, המהנדס דורון מגיד, ואת מהנדס הפרויקט, אנדי קליין. לאחר שחזרו השלושה לארץ גיבש הצוות המקצועי בחברה מכרז בשתי חלופות: הראשונה - קבלן ישראלי ייצר את הריהוט בארץ ויבצע בעצמו את ההתקנה. השנייה - קבלן ישראלי יזמין את ייצור ריהוט הרחוב בחו"ל, ייבא אותו לארץ ויתקין אותו בעצמו. הכנת המכרז נמשכה חודשים ארוכים ובמהלכם התעורר החשד כי היו"ר מבקש להטות אותו לטובת אחד מידידיו. "כיועציה המשפטיים של החברה, אנחנו מוצאים לנכון להביא לידיעתכם חשד להתאמת ולהטיית מכרז לריהוט רחוב", כתבו עוה"ד יאיר אבני ויהודה שועלי לחברי הדירקטוריון. "החשד, צר לנו לומר, מופנה ליו"ר הדירקטוריון ויו"ר ועדת המכרזים, מר ג'אקי ואקים... "היו"ר פעל במכרז בחוסר סמכות ובניגוד להוראות החוק ולנוהלי החברה. הנסיבות שיתוארו כאן מעוררות את החשד כי פעולותיו נועדו להתאים, או בלשון העם 'לתפור' מכרז למידותיו המדויקות של קבלן מסוים. לאחר מכן לנסות להטות את המכרז". דברים קשים וברורים הנסמכים על אירועים המצוינים בדו"ח, על עדות אישית של הכותבים, על בקשות שונות ומשונות לא להעלות דברים על הכתב. הליבה של הדו"ח: ואקים התאמץ מאוד, באמצעות החלטות שקיבל, לקדם את סיכויי הקבלן המסוים, המקורב אליו, לזכות בעבודה. מדובר בקבלן חסר ניסיון בתחום שלא עמד בתנאי הסף של המכרז. בין היתר נתן ואקים הנחיה שהתחרות תהיה "על המחיר בלבד" - זאת בניגוד לעמדת הצוות המקצועי שביקש להקים ועדה לבחינת איכות המוצרים; שהמכרז יפורסם ללא מיון מוקדם של המתמודדים; שלא יימסר למתמודדים "נספח היצרנים הסינים, שזכו לביקור המשלחת" - נייר חשוב שבדרך מסתורית הגיע בכל זאת לקבלן המועדף. מחברי הדו"ח מוסיפים כי היו"ר הכתיב לוח זמנים צפוף "לא למותר לציין כי ככל הידוע אין לקבלן הזה ניסיון בייבוא של ריהוט רחוב. על כן הוראת היו"ר להשמיט את התנאי המקורי להוכחת ייבוא, הלמה היטב את צרכיו... הצעת אותו קבלן לקתה באי עמידה בתנאי הסף". "הגיעה הנחיה מדהימה" רשימת ההוראות של ג'אקי ואקים ארוכה ומביכה. בדו"ח שלהם מתארים עוה"ד אבני ושועלי את השתלשלות הפרשה צעד אחר צעד, אירוע אחר אירוע, חשד אחר חשד. הם ראו, הם הזהירו, הם התעמתו עם ואקים, בכתב ובעל פה - אבל היו"ר הכל יכול לא התרגש. "נעיר", הם כותבים, "כי החל משלב זה הולכת ומתגבהת חומה בין הייעוץ המשפטי לבין היו"ר. היועץ (שועלי) מתנגד כמעט לכל אחד מתכתיבי היו"ר, אשר לא נמצא להם נימוק ענייני, אך ללא הועיל". בסוף ינואר השנה פורסם המכרז המדובר, וכעבור חודש נפתחה תיבת ההצעות בנוכחות נציגי המתמודדים. או אז נפלה הפתעה: ההצעה של המתמודד המקורב לא היתה הזולה. ואקים ידידו לא הצליח לארגן לו את הפרויקט. "לאחר שקלול כל הנתונים הכספיים", נאמר בדו"ח, "נמצא כי הצעתה של חברה אחרת, פלג ניא, היתה הזולה ביותר. היא עמדה בתנאי הסף ונבדקה בידי הצוות המקצועי והיועץ המשפטי". אלא שגם אחרי שנפל דבר במכרז לא קיבלה הזוכה המאושרת את העבודה. ועדת המכרזים בראשות ג'אקי ואקים ניסתה לדחוק אותה החוצה. "לאחר שהוברר כי פלג נראית כמועמדת לזכייה במכרז", מגלים פרקליטי החברה, "הגיעה הנחיית היו"ר שאין לתארה כפחות ממדהימה: הוא מודיע טלפונית כי אין להביא את המלצת הצוות בדבר זכיית פלג במכרז לוועדת המכרזים. יש לקיים הליך חדש. "הליך זה משמעותו הגשה מחדש של הצעות מחיר לאחר שהמציעים כבר יודעים מהן הצעות המחיר המקוריות שהוגשו. מדובר בהליך חריג ונדיר המהווה סטייה מהכלל הבסיסי של דיני מכרזים: המציעים מתחרים זה בזה בתנאי שוויון וסודיות וזוכה ההצעה הזולה ביותר". בנסיבות המדאיגות האלה הבהיר עו"ד שועלי ליו"ר כי הנחייתו אינה ראויה וכי "לא התקיימו התנאים לקיום הליך תחרותי נוסף". ואקים שמע והתעלם. הוא התעלם גם כאשר היפנה אותו היועץ המשפטי לניסיון קודם של החברה העירונית, במכרז אחר, לעוות את התוצאות. העובדה שהחברה ספגה אז ביקורת חריפה מהשופט המחוזי, אלכסנדר קיסרי, ומבית המשפט העליון; העובדה שעל פי אותה פסיקה אין כמעט נסיבות המצדיקות שגוף ציבורי יפתח מכרז מחדש - לא שינו את דעתו. ואקים עז הפנים בחר לצפצף. שיחה בארבע עיניים היו"ר התחפר אפוא בעמדתו, החליט לקיים את ההליך התחרותי, חיפש נימוק למהלך התמוה. חיפש וחיפש, בין היתר באמצעות עיון בטבלת הצעות המחירים של המתמודדים, ובסוף מצא את התירוץ העלוב הבא: "היה שוני גדול בהצעות רכיבי המכרז של ארבעת המתמודדים... עולה חשש שחלק מהמציעים לא הבינו את הנדרש מהם..." ואקים היה מרוצה מהפתרון שמצא, אבל אז הבהיר לו היועץ המשפטי שיש בעיה נוספת: החברה של הקבלן המסוים אינה עומדת בתנאי הסף. יש לפסול אותה. עו"ד שועלי העלה את חוות דעתו על הכתב ואת המסמך המודפס מסר לוואקים. הוא ביקש שיעמיד אותה לרשות חברי ועדת המכרזים. האחרון נחרד מהדברים. הוא טילפן אליו ודרש ממנו להשמיט את תיאור הפגמים בהצעת החברה המועדפת ואת חוות דעתו בעניין ההליך התחרותי הנוסף. נימוקו: "זה עלול לפגוע בחברה אם וכאשר יגיע הנושא לדיון משפטי". שועלי סירב, אבל היו"ר עמד על שלו ואסר את העברת המסמך לחברי הוועדה. "אם אתה כל כך מתעקש", אמר לו, "תוכל לשטוח את עמדתך בעל פה". שועלי נהג כך בישיבת הוועדה בהנחה שדבריו אכן יופיעו בפרוטוקול. אבל ביום שבו העבירה אליו רכזת הוועדה את הפרוטוקול, לתיקונים ולאישור, גילה כי דבריו הושמטו. משפט כללי אחד נשאר: "היועץ המשפטי צופה צרות במכרז הזה". הפרקליט המנוסה צירף את הערותיו, כלומר הוסיף לטיוטה המצונזרת את חוות דעתו, והוציא בכך את ואקים מהכלים. זה הזמין אותו אליו לפגישה בארבע עיניים, דרש ממנו למחוק את דבריו ונדחה בצורה נחרצת. או אז הטיח לעבר אורחו: "אני יו"ר ועדת המכרזים, ורק אני אקבע מה ייכלל בפרוטוקול ומה לא". ואכן, דברי היועץ המשפטי הושמטו ממנו שוב ובמקומם מופיע משפט סתמי בודד: "היועץ המשפטי העיר את הערותיו". החלטת הוועדה: היא הכשירה את הצעת החברה של הקבלן המסוים שלא עמד בתנאי הסף ואת היציאה למכרז חדש. ג'אקי שלנו החליט שזה בסדר גמור ואנחנו הולכים אחריו. סטירה מצלצלת לוואקים 15 שנה מעניק משרדם של עוה"ד שועלי, אבני ואחרים שירותי ייעוץ לחברת יפה נוף. במשך כל השנים האלה שמרו נציגי המשרד על יחסים טובים עם היו"ר ועם חברי מועצת המנהלים. כל כך טובים עד שלפני שמונה חודשים החליטה החברה להאריך שוב את החוזה עם המשרד בשנתיים נוספות. ולמרות זאת, עוה"ד אבני ושועלי לא היו מוכנים לחצות קווים אדומים. הכל, רק לא למרוח חשדות לפלילים. התוצאה לא איחרה לבוא: סמוך לפגישה בארבע עיניים עם ואקים, כשעו"ד שועלי סירב לחזור בו מחוות הדעת, שלח היו"ר הודעה באי-מייל למנכ"ל החברה ולצוות המקצועי ובה כתב כי מכאן ואילך תלווה את המכרז עו"ד שרה ברזילי, סגנית היועץ המשפטי בעירייה. איתות ראשון שראשם של היועצים הקבועים בסכנה; שהם עלולים לשלם מחיר על סירובם להיות בובות. מייד לאחר מכן הוזמנו המתמודדים במכרז למשרד חברת יפה נוף והתבשרו על ההליך התחרותי החדש. החברה הזוכה, בצדק, סירבה להשתתף בו. היא פנתה לבית המשפט ולבקשתה הוציא השופט קיסרי צו מניעה זמני. בהמשך דן בעתירה השופט אברהם אליקים ופסל את המכרז מעשה ידיו של ואקים. הוא הבין היטב את גודל השערורייה. "בחלוף שלושה חודשים הודיעה לפתע חברת יפה נוף לכל המציעים כי החליטה על הליך תחרותי נוסף", כותב אליקים בין היתר בעקיצה לחברה, לפני שהוא דוחה את הטענות של יפה נוף ופוסל את המכרז. "רשות ציבורית חייבת לקבל החלטה אמיתית מנומקת... הנימוק כי חלק מהמציעים לא הבין את הנדרש אינו נימוק אמיתי, אלא נימוק 'סל' ששמרה יפה נוף במגירתה ליום בו תחשוף את כוונתה האמיתית... ועוד רמיזה עבה: "ועדת מכרזים שאינה הגונה יכולה להחליט מראש לצאת בהליך תחרותי נוסף, להסוות את כוונותיה בניסוחים עמומים ולהשיג בדרך זו הצעה זולה, אך לא בדרכי יושר..." מה היה צריך יותר מהדברים האלה כדי לתפוס את יו"ר החברה בשתי אוזניו ולסלקו הביתה? מה היה צריך לקרות כאשר הדירקטוריון קיבל לידיו ב-8 ביולי את הדו"ח המפליל, העובדתי, שהושלם עוד לפני מתן פסק הדין של השופט אליקים? מה היה צריך לקרות אחרי שגם ראש עיריית חיפה, יונה יהב, קיבל לידיו את חוות דעת היועצים המשפטיים- בעירייה מתוקנת, רגישה לטוהר מידות, היה היו"ר מושעה או מתפטר מרצונו. בעיריית חיפה, הזכורה לנו מאינסוף פרשיות עבר, עולם כמנהגו נהג: ואקים כינס את הדירקטוריון לישיבה דחופה, כאילו לא בו מדובר, בלי להזמין לדיון את היועצים המשפטיים; שחס וחלילה הם לא יסבירו לשומרי הסף, מעבר לדו"ח הכתוב, מה בדיוק קרה. מה החליטה להקת ואקים? להעביר את הנושא למבקר הפנים של החברה - לא חלילה למשטרה. לא למי שבידיו הכלים, הסמכות והיכולת לחקור חשדות למעשים פליליים. ריח של מכונת כביסה לוואקים אצה הדרך להשגת נייר מטהר וכבר למחרת טילפן יו"ר ועדת הביקורת של החברה, שי בלומנטל, אל עו"ד אבני ודיווח לו שהנושא הועבר למבקר הפנימי. כאילו שהמבקר הפנימי הוא מעליו בנושאים משפטיים של טוהר מידות. כאילו שהוא "שופט" העל ואין סיבה לחשוש שיהפוך למכונת הכביסה של ואקים. המבקר הזה אכן נפגש עם עו"ד שועלי ואחרים, קיבל מסמכים, הכין טיוטת דו"ח וביקש מבלומנטל להעביר אותה לתגובת המבוקרים. הליך בסיסי שבלעדיו אין ערך לדו"ח שלו. אלא שבלומנטל לא טרח להעביר אותה לחושפי הפרשה. כשנשאל מדוע - השיב: אין מדובר בדו"ח ביקורת אלא בבדיקה של המבקר כדי לתת לדירקטוריון מידע על הנושא... חשבנו שאין צורך בתגובת מי מהאנשים המוזכרים בדו"ח... ועדת הביקורת קיימה דיון בנושא, קיבלה החלטה, וכן הדירקטוריון". להאמין? להאמין. הדירקטוריון מקבל לידיו טיוטת דו"ח ללא תגובת מבוקרים, שאין לה כאמור שום ערך, ומחליט שהכל בסדר. שהוא סומך על הטיוטה שלטענת החברה קבעה כי "כל ההחלטות במכרז התקבלו משיקולים טהורים. שלא נמצא כל סימוכין לטענות כי ההחלטות התקבלו במטרה להיטיב עם מציע זה או אחר". כלומר, חושפי הפרשה העלילו, המציאו, כיזבו, שיקרו, זייפו מסמכים והקורבן המסכן לא הגיש נגדם תביעה. כלום, כלום, כלום. קראנו ופרצנו בצחוק. לכן ביקשנו מוואקים לקבל את הדו"ח החתום, אם הוא חתום, כדי לברר מה נחקר, איך נחקר, והאם לא מדובר במריחה בשיטת הם טוענים ככה והוא טוען ככה, תוך בריחה מהמוקשים שבהם אמורה לטפל המשטרה. התשובה: לא תקבלו. למה לא נקבל? ככה. לא נמסרה לנו הסיבה. מה כן התגלה לפני שבועיים? שהגיעה שעת הנקמה של ואקים. לפתע הוא גילה שחסר לו בחברה יועץ משפטי פנימי, שבלעדיו הסתדרו 15 שנה, והעביר החלטה לשכור יועץ כזה. הוא גם מיהר לפרסם מכרז לתפקיד. תגובת משרד שועלי-אבני לא איחרה לבוא: עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה שתתברר בפני השופט רון שפירא. מידע מרתק ומבהיל על כל מה שקרה.
להגשת ההצעות למכרז - כדי שהמתמודדים האחרים לא יספיקו להיערך להתקשרות עם יצרנים בחו"ל - ומחדדים: "הזדקרה מייד העובדה כי מבין רבבות מפעלי מתכת בעולם, היצרן הזר שעליו מתבססת הצעת הקבלן המסוים הוא לא אחר מאשר היצרן הסיני...