כשאורית, בת 42, מדברת על הגירושים שלה, גופה מתכווץ. לפני שלוש שנים הבינה שפג תוקפה של הזוגיות שלה, בת 20 השנים, והיא החלה להחמיץ ולהרעיל את חייה ואת חיי בן זוגה. "יצאנו לדרך ברוח די טובה", היא מספרת, "הבאנו לעולם שלושה ילדים מקסימים ואחרי הרבה שנים יחד הבנו שהאהבה איננה. שהגיע הזמן לפתוח פרק חדש בחיים. שנינו הגענו למסקנה שאנחנו עדיין צעירים וזה הזמן להעביר דף לתקופה חדשה, שבה עדיין נשמור על הילדים שלנו ונדאג שיהיה להם הכי טוב, אבל גם נחשוב על עצמנו ועל רצוננו וזכותנו להיות חופשיים לחפש אהבה חדשה, רומנטיקה, קשר זוגי שמתאים לנו. עם השנים התפתחנו לכיוונים שונים, גיבשנו תפיסות עולם שונות והתמקמנו במקומות שונים בחיים. כבר לא היה דמיון לשני הצעירים המאוהבים שהיינו.
"אבל מרגע שהתהליך התחיל הוא הקצין עם כל צעד וצעד. הסתחררנו למערכה אלימה. כל סעיף בהסדרי הראייה של הילדים, כל שקל במזונות, כל פרט בנוגע לחלוקת הרכוש, הציתו מלחמות עולם. הייתי קוראת את המסמכים שעורך הדין של הגרוש שלי היה מגיש לבית המשפט ורותחת. הרגשתי שמתארים אותי כמפלצת, שמסלפים ומנפחים כל פרט בחיים שלי. זה היה מביא את עורך הדין שלי לנסח תשובות חריפות, שהיום, בדיעבד, ברור לי שרק הקצינו את המאבק. הפכנו לאויבים.
"היום, שלוש שנים מהרגע שהכל התחיל, כשאני כבר בתוך הפרק החדש שלו ייחלתי, אני מתבוננת על כל מה שעברנו והלב שלי כואב. הסחיטה הרגשית, ההישאבות המוחלטת לתוך החור השחור של המאבק הזה, הכספים ששפכנו על המלחמה בינינו שהסתכמו, יחד, כמעט ב־200 אלף שקלים והכי נורא – הנזק לילדים. שלא באשמתם ובלי שום יכולת לשלוט על המצב, הילדים, שהיו בני 9, 11 ו־14, נקלעו למרכז זירת המאבק בין אבא לאמא. אי אפשר לנתק אותם מכל מה שקרה והשנים האחרונות הפכו לאיומות עבורם. אני רואה את ההשפעות על כל מישור בחיים שלהם ועכשיו, מרוששת ומותשת מכל המאבק הזה, אני מנסה לעזור להם לחזור למסלול. אני מלאה בכעס וברגשות אשמה על מה שהעברנו אותם. הפרידה בינינו היתה במקומה, אבל לא העליתי בדעתי שככה תיראה הדרך".
תחנה ראשונה חדשה
לפני כחצי שנה החליטה הממשלה להתערב בהליכי גירושים, בניסיון למנוע את הסלמתם, כפי שקרה לאורית. בחודש יולי האחרון עבר החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, שמטרתו "לסייע לבני הזוג ולילדיהם ליישב סכסוך משפחתי ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום, ולצמצם את הצורך בקיום התדיינות משפטית, מתוך התחשבות במכלול ההיבטים הנוגעים לסכסוך ובטובתם של כל ילדה וילד", כך לשון החוק.
החוק החדש מחולל מהפך בהליכי הגירושים בישראל. עד להחלתו, ההליכים נפתחו בפנייה ובהגשת תביעות בבית המשפט לענייני משפחה או בבתי הדין השונים; הרבני, השרעי, הדרוזי או בית הדין של העדה הנוצרית. כעת, מוצבת בפני בני הזוג תחנה ראשונה חדשה, שהיא בגדר חובה. הפונה אל הערכאה השיפוטית נדרש או נדרשת למלא טופס בקשה ליישוב הסכסוך ובתוך 60 יום, לכל היותר, בני הזוג מופנים לארבע פגישות מהו"ת (מידע, היכרות ותיאום), על חשבון המדינה. טופס הבקשה מנוסח, במכוון, בקיצור נמרץ ובאופן יבש ואחיד, כדי למנוע גלישה לשפה מתלהמת ולהטחת האשמות ועלבונות, כשלב ראשון.
עו"ד ומגשרת מיכל שקד. "רוב המקרים לא כוללים אלימות והתעללות" // צילום: יהושע יוסף
פגישות המהו"ת נערכות ביחידות הסיוע הסמוכות לבתי המשפט ולבתי הדין, שכפופות למשרד הרווחה ומאוישות על ידי עובדות סוציאליות ומטפלות משפחתיות.
היחידות קיימות לפחות עשור והחוק מרחיב את יעדיהן, השפעתן וגודלן. מטרת יחידות הסיוע היא ראשית לספק לבני הזוג מידע על ההליכים המשפטיים "ועל ההשלכות של גירושים ושל כל עניין אחר בסכסוך משפחתי על הצדדים ועל ילדיהם, ובכלל זה השלכות משפטיות, רגשיות, חברתיות וכלכליות". נערכת היכרות עם הצדדים כדי להבין את צורכיהם ורצונותיהם ולנסות למקסם את קידום טובת ילדיהם.
בהמשך ניתן מידע על דרכים ליישוב הסכסוך "בהסכמה ובדרכי שלום", כגון גישור, "גירושים בשיתוף פעולה" וכן טיפול משפחתי או זוגי. כלומר, במקרים מסוימים, פגישות המהו"ת אמורות להסתיים בניסיון לשיקום התא המשפחתי ולא בהמשך להליך הפרידה.
במהלך הפגישות נקבעים, במידת הצורך, הסדרים זמניים, בהסכמה, בעניין מזונות או בסדרי הקשר וזמני השהייה עם הילדים, או מתן המלצות בעניינים הללו ואחרים. אם הצדדים מגיעים ביניהם להסדר במסגרת הליך המהו"ת, בית המשפט או בית הדין יכולים לתת לו תוקף של פסק דין ובזה התהליך יבוא אל סופו.
כך או אחרת, כל עוד לא הוחלט על סיום פגישות המהו"ת, בני הזוג לא יכולים לפנות לערכאות שיפוטיות. עם זאת, יש אפשרות לקבלת סעדים זמניים מבית המשפט בעניינים שהוכחו כדחופים, למשל, בנושא מזונות או הגשת בקשה לעיכוב יציאה מהארץ. כמו כן, אם התהליך אינו צולח מסיבה כלשהי, אפשר לקצרו ולגשת ישירות לבית המשפט.
"אף אחד לא מנצח"
אך בעוד שאין מי שמעז לחלוק על תכליתו של החוק לקדם יישוב סכסוכים במשפחה בדרכי שלום, כמעט על כל היבט מעבר לכך מתחולל מאבק בין גורמים הפעילים בתחום הגירושים בישראל. בין השאר, תלויה ועומדת עתירה לבג"ץ שהוגשה נגד החוק ביוני שעבר. כמו כן, יותר מחצי שנה לאחר שנכנס לתוקפו מתגלה שורה ארוכה של כשלים ביישומו של החוק, וכן בלבול ותקלות שמעקרות אותו מתוכנו. חלק מהכשלים נובעים מכך שלא הוקמה עדיין ועדת היגוי, שתתאם את הפעילות בין משרד המשפטים לבין משרד הרווחה, וכך אין גורם שיפקח על יישום החוק, יספק פתרונות למה שלא עובד ויחדד חריגים.
החוק, אשר נכון לעכשיו תוקפו לשלוש שנים, הוא למעשה מיזוג בין הצעת חוק ממשלתית, שלה היתה שותפה גם חברת הכנסת שולי מועלם, לבין הצעת חוק פרטית שהגישו חברי הכנסת יריב לוין ומרב מיכאלי. תהליך ניסוח החוקים, מיזוגם ואישורם נמשך כבר שלוש שנים לפחות, ובדרך נדחתה כניסתו לתוקף כדי לאפשר למערכת להיערך כראוי, מה שלא בדיוק קרה עד כה. יחידות הסיוע עדיין אינן ערוכות מבחינת כמות כוח האדם לקלוט את כל המשפחות, יש מחסור במתקנים פיזיים לקבלת הציבור ותקנות החוק עדיין לא הוטמעו כראוי. לכן יחידות הסיוע מתקשות לעמוד במסגרת הזמנים שהחוק דורש וכתוצאה מכך שופטים פוסקים שיש להתחיל בהליך המשפטי הרגיל. כך, לא רק שכרגע יש הליכים שאינם מגיעים ליחידות הסיוע, אלא שנגרם למשפחה עיכוב לחינם שבצידו לא מעט פגיעות.
בדיון שנערך בחודש שעבר בוועדת חוק, חוקה ומשפט בכנסת, הצביעה ח"כ מועלם על גורמים בכירים, שלטענתה רוצים בביטול החוק. "שופטים מנסים לבטל את החוק בכל מיני דרכים, כמו למשל להפעיל ציד מכשפות על העובדות המקצועיות ביחידות הסיוע", אמרה מועלם, "עורכי דין מגישים בקשות בשתי ערכאות כדי להראות לנו כמה מלא העסק, כמה זה לא מצליח. לא אחזור על האיומים שנאמרו בכנסת הקודמת, שידאגו שאני וחברת הכנסת מיכאלי לא ניבחר בפריימריז. זה כבר נאמר לפרוטוקול בכמה דיונים. לא נחזור על זה שיש פה אנשים שסימנו כמטרה להפיל את החוק. זה לא ילך". מועלם הוסיפה והטיחה ביקורת בעורכי הדין לענייני משפחה, שלטעמה מעניקים "עידוד נורא למלחמת עולם בתוך הבית".
ח"כ שולי מועלם. "השופטים מפעילים ציד מכשפות" // צילום: דודי ועקנין
"הרעיון הוא לתפוס את האנשים בתחילת הדרך ולעשות איתם תהליך שבמידת האפשר ותוך מאמץ גדול יפרק כמה שיותר מהעוינות, מהנקמנות ומהלוחמנות שבגירושים, ויבהיר להם ולהן שיש באלה רק פוטנציאל להפסד", מסבירה ח"כ מיכאלי, "אנשים חושבים שהם נכנסים לסיטואציה משפטית שבה הם ינצחו, אבל אף אחד לא באמת מנצח במאבק הזה. בני הזוג סובלים סבל נוראי ויש פה מחירים רגשיים וגם כלכליים אדירים. אבל הם לפחות באשליה של בחירה חופשית. לעומתם, הילדות והילדים נקלעים בעל כורחם למצב שההשפעה שלו עליהם היא קטסטרופלית והופכים בשר תותחים במלחמה הזאת. לכן המדינה החליטה שמוטלת עליה חובה לייצר כל הגנה אפשרית עליהם. עכשיו נותר לדאוג שהחוק ייושם כמו שצריך. גדל פה דור של ילדים שסובל מפוסט טראומה כתוצאה מגירושים. המערכת המשפטית מייצרת כל הזמן תמריצים להסלים את המאבק ומביאה למשפטי שלמה. היא לא מתאימה ליחסי אנוש".
לדבריה, "עומדת כאן שאלה אחת גדולה, האם נשלח את בני הזוג למסלול של שיקום החיים שלהם או שנשלח אותם למלחמת עולם. בניגוד לעורכי דין, העובדות הסוציאליות ביחידות הסיוע מוכשרות להליך הטיפולי והאבחוני שאנחנו רוצות ורוצים בו. עם זאת, בהתאם להצעת החוק של יריב לוין ושלי, אוישו יחידות הסיוע לא רק בעובדות סוציאליות אלא גם ביועצות משפטיות, כי בכל זאת מדובר גם בהליך משפטי. אני לא רוצה שבישיבות המהו"ת בני הזוג ירגישו שנמנע מהם מידע משפטי וכך הם עלולים להיפגע בהמשך הדרך".
"העיכוב גורם לנזק"
מנתוני משרד הרווחה עולה כי בחצי השנה החולפת נסגרו 14.5% מתוך כ־4,000 תיקי הגירושים במסגרת תהליך המהו"ת ובכ־%19 מהתיקים סיכמו בני הזוג לאחר הפגישות על יישוב ההליך בהסכמה, באמצעות מגשר או בהסכם בין עורכי דינם. מכאן, לטענת משרד הרווחה, בשליש מהמקרים פגישות המהו"ת הצליחו והצדדים נמנעו מניהול הליך בבית המשפט או בבית הדין.
עו"ד מיכל שקד, מומחית בדיני משפחה ומגשרת, מציינת כי עורכי הדין של הצדדים לא נותרים לחלוטין מחוץ להליך. "אם בישיבת המהו"ת הראשונה עולים היבטים דחופים להסדיר, כמו מזונות או הסדרי ראייה זמניים, אפשר וצריך לאפשר לבני הזוג להתייעץ בעורכי דין ומהפגישה השנייה ואילך אכן אפשר לצרף אותם, מתוך הבנה שהם יכולים לנצל את הפלטפורמה לטובת יישוב הסכסוך. באופן הזה, עורכי הדין לענייני משפחה מסיימים את הסכסוך על ידי ניהול משא ומתן ולא על ידי ליטיגציה, מה שמאפשר למשפחה לצאת הרבה יותר מהר להליך של החלמה ולדרך חדשה".
אלא שהאתגר הגדול היה ונשאר מקרי הגירושים בקונפליקט גבוה. לא נראה שלהם החוק הזה מסייע. הם לא יצליחו לשבת בפגישות כאלה ובלאו הכי יגיעו לבית המשפט. "במשך הרבה מאוד שנים טיפלתי במקרים כאלה, גם בתור יועצת משפטית בנעמ"ת ובמקלטים לנשים מוכות", משיבה שקד, "אני מסכימה שבני זוג שנמצאים בסכסוך חריף ואלים לא ייתרמו מהחוק הזה. הם זקוקים למישהו שיחליט בשבילם, או לעבור כברת דרך עד להגעה להסכמות. אם עובדת סוציאלית מתרשמת שאין סיכוי לגשר בין בני הזוג, היא תעביר את המקרה מייד לבית המשפט או לבית הדין. בתוך פגישה אחת. כמו כן, יחידות הסיוע יכולות לקבל את בני הזוג בנפרד לפגישות, אם הסכסוך מאוד חריף. אבל רוב המקרים לא קיצוניים, לא כוללים אלימות, הברחת נכסים או התעללות. לרוב האוכלוסייה הנורמטיבית צריך לתת אפשרויות אחרות".
מנגד, לא חסרים מתנגדים לחוק. בעתירה לבג"ץ, שעליה חתומים יותר ממאה עורכי דין וטוענים רבניים, מבקשים העותרים לבטל את החוק כליל, ולחלופין להכניס בו שינויים מקיפים ולצמצמו. "החוק גרם לקטסטרופה", טוענת עורכת הדין לאה קליין אליאב, אחת ממגישות הבג"ץ. לדבריה, "מירוץ הסמכויות בין בית המשפט לבית הדין רק החריף מכיוון שעכשיו לא צריך לנסח תביעה, אלא רק למלא טופס בשתי דקות. אנחנו טוענים שמצד אחד מונעים מהציבור גישה לערכאות משפטיות, מה שאינו חוקי, ומצד שני נותנים בידיהן של עובדות סוציאליות כוח משפטי, שהוא בכלל לא בתחום הסמכות והידע שלהן ויכול לגרום לנזקים.
"לוקים פה גם בהבנה של דיני משפחה. בני הזוג לרוב מגיעים להליך במצב שונה של בשלות. צריך לבנות את הדברים בהדרגה. הושבת שני הצדדים מייד זה מול זה נדונה לכישלון. לזוגות נדרש זמן לעכל את הדברים, להגיע לכמה דיונים, לשמוע את השופטים וגם לעבור טיפול. אני מאוד מעודדת טיפול וגם מפנה ליחידות הסיוע, שעושות עבודה יפה כל השנים בטיפול במשברים שנלווים להליך המשפטי. חשוב להבין שמי שבשל להגיע להסכם יגיע להסכם בלי שום חוק. מי שלא בשל, רק ניזוק מהעיכוב שיוצרים לו. החוק הביא גם למצבים אבסורדיים, שבהם בני זוג בהליכי גירושים שמתנהלים שנים ארוכות, לפתע נדרשים להגיע לפגישות מהו"ת".
עו"ד ומגשרת שירי אורון. "הגישור ומיסודו חשובים לקידום שיח חברתי פחות אלים" // צילום: דודי ועקנין
התנגדות נוספת נעשתה לפני חודש, באמצעות הגשת תיקון לחוק על ידי ח"כ אורן חזן. לפי התיקון, שנוסח על ידי עורכות הדין ליאת אייל ואלינור ברגר וד"ר ירון מאיר, יו"ר לשכת המגשרים בישראל, לא יחידות הסיוע יערכו את המפגש הראשון, אלא עורך דין, שהוא מגשר ורשום בפנקס המגשרים.
לטענת אייל, "הרעיון העומד בבסיס החוק נכון, היישום לוקה בחסר. הצעתנו לא רק שתפתור את מצוקת כוח האדם והמקום, היא גם נכונה יותר מבחינת סוג והיקף הידע שיש לעורכי דין ולמגשרים, שיוכלו להעריך במהירות וביעילות את עוצמת הסכסוך ולהפנות את הזוג להליך המתאים ביותר עבורם. במקביל, אנחנו מבקשים להסדיר בחקיקה את תחום הגישור. כמו כן, לצורך הטמעת החוק במתכונתו הנוכחית נדרש מנגנון ענק. לא סתם מתקשים ליישם אותו. פה אנחנו מציעים להשתמש בכוח אדם מיומן שקיים בשטח.
"לאחר פגישה אחת, שבה תוערך עוצמת הסכסוך, יופנו הצדדים או להליך גישור על ידי מגשר אחר או לצוות 'משפחה מתגרשת', שמתאים לסכסוכים בעוצמה גבוהה וכולל שני עורכי דין שהם מגשרים וכן גורם טיפולי. אלה יתקיימו למשך פגישה אחת עד ארבע פגישות, והכל במימון המדינה. אנחנו טוענים שבסך הכל, העלויות יהיו פחותות באופן הזה. אם כל אלה לא יצליחו, גם פה הצדדים יוכלו להגיש תביעות לבית המשפט".
"לתת מקום לרגשות"
החוק החדש מעצים שתי דרכים לפתרון סכסוכי גירושים באופנים רכים, מכילים וקשובים, וגם זריזים יותר ויקרים פחות. עו"ד שקד, המתמחה בשיטת "גירושים בשיתוף פעולה", מסבירה כי על פי השיטה, כל אחד מהצדדים מלווה על ידי עורכי דינו, "שעובדים כצוות למען הלקוחות שלהם וכדי לחלץ את המשפחה מהקונפליקט ומגויסים במוצהר לסיום הסכסוך בדרכי שלום".
לדבריה, "בדרך כלל מצורף למערך מטפל משפחתי, המתמחה בגירושים, שמלווה רגשית את המשפחה, משמיע את קול הילדים ובונה את התהליך בהתאם למצב הרגשי של כולם. לעיתים נכלל גם ייעוץ כלכלי, שהוא מאוד מרכזי בגירושים. כל הצוות ממוקד בהעברת המשפחה ממקום משברי וקשה למקום שיש בו הרבה מאוד תקווה. בני הזוג בדרך כלל מתחייבים בתחילת הדרך שלא להגיע לבית המשפט. אם לבסוף יחליטו לערוך משפט, עורכי הדין השותפים לגירושים בשיתוף פעולה לא יוכלו לייצג אותם וההליך יישאר חסוי".
הכלי השני הוא הגישור, שצובר תאוצה בסכסוכי גירושים בשנים האחרונות ותואם את רוח החוק. "אחת מנקודות העוצמה של החוק היא הנחלה הדרגתית של שפה אחרת בהליך הגירושים. שפה של דיאלוג והקשבה לצד השני, של הבנה שהסכמה יכולה להביא לתוצאות הרבה יותר טובות בטווח המיידי ובפרט לטווח הרחוק, מאשר התנגחות", מסבירה שירי אורון, עורכת דין לענייני משפחה, מגשרת ומרצה לגישור במשפחה.
לדבריה, "הגישור במשפחה ומיסודו חשובים לקידום שיח חברתי פחות אלים ויותר מכבד, והוא חוסך לצדדים כאב רב. הגישור נותן מקום לרגשות ולכן, מניסיוני, הוא טוב לשני בני הזוג, ובייחוד לנשים. השפה הגישורית היא שפה נשית יותר במהותה ופחות כוחנית.
"המגשר אמור לייצר מסגרת שתאפשר להעלות את כל העמדות, הרצונות והחששות. הוא ניטרלי, מעצם הגדרת תפקידו, וצריך לנהל את ההליך באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים. בהתאם, חשוב להיות רגישים לפערי הכוחות ולא לאפשר ניהול תהליך שאינו מאוזן ושוויוני. למשל, כשאני יושבת מול זוג, שבו האישה חלשה ולא עומדת על שלה, אני קודם כל צריכה להפוך את המסגרת לבטוחה עבורה, כדי שהיא תוכל להביא את עצמה לתוך התהליך. מטבע הדברים, בני הזוג מגיעים לפגישות הגישור מתוסכלים, עייפים, לעיתים מיואשים, פגועים, עוינים. הקשר רעוע, האמון שברירי והם נושאים הרבה כאב ופחד. יש חשיבות רבה לכך שיושבת מולם אישה ניטרלית שהאוריינטציה שלה היא מעל הכל לסייע לשניהם יחד, מתוך ראיית טובתם המשותפת וטובת ילדיהם. לקדם הבנות והסכמות הדדיות ולהחזיר להם את השליטה על ניהול המשבר, מה שמייצר חוויה חיובית, אופטימית ומעצימה.
"אני מוצאת שההגדרה הראשונית של יישוב הסכסוך בדרכי נועם ולא במלחמה מקלה מאוד על בני הזוג ורואים הצלחות גם במקרים של עוצמת סכסוך גבוהה. יש משמעות גדולה לכך שההחלטות מתקבלות יחד ובאמת שומעים את הקול של כל אחד ואחת, לעומת החלטות שמונחתות ומוכרעות על ידי שופט, מבלי שבהכרח ניתנה אפשרות להביע ולהשמיע את כל מה שרצית. אחד הדברים הכי חשובים בגישור הוא בניית דפוסי תקשורת עתידיים. אם יש ילדים לבני הזוג, הם לעולם יישארו בקשר, כזה או אחר. בבית המשפט הקרע ביניהם יעמיק. בגישור הם בונים את המשך הדרך שלהם כהורים גרושים".
איור: רות גווילי
"זה כאב, אבל הצלחנו"
לפני ארבע שנים פתחו א' בת ה־35 ובן זוגה לשעבר בהליך גירושים. "זאת הפכה להיות תקופה שחורה", היא נזכרת, "עורכי הדין הלהיטו את הסכסוך בינינו, ולי הציעו להגיש תלונה במשטרה כדי להוציא את הגרוש שלי מהבית וככה לקבל מזונות יותר מהר. הוא, מצידו, הגיש נגדי תלונה על איומים. תלונות מטופשות, שהגשנו בעידוד עורכי הדין. כל המשפחה נפגעה. שלושת הילדים שלנו, ההורים שלנו. כל אחד מאיתנו הוציא 30 אלף שקלים על ההליך, עד שיום אחד ישבנו ודיברנו ובתוך השקט שנוצר החלטנו לנסות להמשיך לחיות יחד. וכך היה, למשך שנתיים.
"בשנה האחרונה הבנו שזה לא הולך", היא מחייכת בעצב, "הפעם, למודי ניסיון, החלטנו לנסות גישור, ובתוך פחות מארבעה חודשים ובעלות של 5,000 שקלים, התגרשנו. התהליך לא היה פחות כואב, אבל הסתכלנו על הכל בצורה שונה, מתוך הבנה שרק בהסכמה נצליח להוציא את עצמנו בשלום מהגירושים האלה. בגישור לא איפשרו לנו לצעוק, להטיח בוץ ורפש, לדבר בגסות ושוב לדרדר את המשפחה שלנו לתקופה שחורה, כמו שחווינו. הכל היה מכוון לניסוח הסכמות. והצלחנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו