החדר האינטימי שלי

"אחד המאפיינים הבולטים באלבום הבכורה של ג'ודי ענתבי הוא הכנות המדהימה, הפתיחות, האומץ להוציא החוצה את התחושות, הפחדים, האהבות והאכזבות... 'בוסטון' הוא אחד השירים המרגשים והכנים שנכנסו לאלבום. הוא מספר זיכרון של ג'ודי, שבו היא חוזרת לילדות, לתחושה של זרות במקום אחר, בארץ אחרת, אותה תחושה שמתחברת לתחושת הזרות בתוך הגוף שלה, בינה לבין עצמה. השיר קורא לילדה שבה לחזור אחורה ולגלות מי היא מתחת לכל שכבות ההגנה שהיא צברה עם השנים" (מתוך הקומוניקט).

בדרך כלל אני מתייחס בחשדנות-מה לדרך שבה יחצנים מציגים את האמן שלהם, ובטח לא משתמש בדבריהם לכתבות שלי, אבל במקרה שלפנינו המצוטט כאן למעלה, הקומוניקט המצורף לשיר "בוסטון" מתוך אלבום הבכורה של ג'ודי ענתבי, אני מרגיש שפשוט כל מילה נכונה ומייצגת היטב את מה שאני מרגיש לגבי השיר הספציפי הזה והאלבום באופן כללי.

כך, כאילו משום מקום ("כאילו", כי כבר נתקלתי בשירים בודדים שלה לפני חמש שנים), מגיעה בחורה צעירה, שכותבת ומלחינה ושרה מתוך הקרביים, ממעמקי הנשמה, שירים מאוד אישיים וחושפניים, ללא גבולות ומעצורים. ההאזנה לשירים באלבום "חדרים" היא מעין דפדוף ביומן פרטי, באוסף מכתבי געגוע לאהובה שהיתה ואיננה ובתיעוד שיחות נפש אינטימיות עם עצמה.

הרצח בבר-נוער

האלבום "חדרים" משמש מין טיפול נפשי אישי, ענתבי מתעסקת בו בפחדים ספציפיים (התחושות של נערה לסבית בעקבות הרצח בבר-נוער) ובנושאים כלליים יותר, התלבטות ביחסים עם בנים ובנות, ובעיקר כואבת פרידה ואהבה נכזבת. בקול מעט ילדותי ובשירים מאוד ישירים ולא מתחכמים, היא מעוררת רצון לחבק אותה אך בפירוש אינה מצפה מאיתנו, המאזינים, לסייע בכאב שלה.

עצם הוצאת האלבום הוא הפתרון ללחץ שבנפשה ועכשיו היא יכולה להמשיך בחייה. אני יודע את זה ממקור ראשון כי לגמרי במקרה פגשתי את ג'ודי, שלא הכרתי קודם לכן, ימים אחדים לאחר ששמעתי את האלבום, והשאלה המודאגת הראשונה שלי היתה "האם יש לך אהבה עכשיו-". היא אמרה שכן.

ג'ודי, בוגרת "רימון" המשמשת כיום מורה לנגינה ולמוסיקה, עבדה על "חדרים" יותר מארבע שנים. בבניית השירים היא הסתייעה בדן תורן, שדחף אותה, לדבריה, לא לוותר על אמירה אישית חושפנית. אני מניח שגם העובדה שג'ודי פועלת בעולם שבו "היציאה מהארון" היא הרבה יותר פשוטה ומובנת מאליה סייעה לה להרגיש חופשייה יותר לבטא את עצמה.

אחרי שנה וחצי של עבודה עם תורן, ותוך כדי הופעות ראשונות עם השירים, פנתה ענתבי ליהוא ירון, אחד המוסיקאים המפתיעים והיותר מעניינים של ימינו, שהופקד על ההפקה המוסיקלית ועל העיבודים עם רונן רוט ועם ענתבי עצמה. בהקלטות, שנמשכו שבוע בלבד, השתתפו בין היתר ירון בקונטרבס ובבס, צח דרורי בפסנתר ועוד קשת רחבה של נגנים. התוצאה היא אלבום רב גוונים, מלודי ומאוד יפה. משירים "קטנים" אקוסטיים וביתיים ועד קטעי רוק חזקים, מאווירת חלום נעים ועד סיוט מטריד... והכל בגבולות התחושה האינטימית של כניסה לחדר הפרטי שלה. יופי.