בחזרה לזמן השחור

צריך להודות על האמת: נכון לעכשיו הרעים מנצחים. הם על הסוס. הם מוחקים את הישגי מיכה לינדנשטראוס, מני מזוז ומשה לדור בחמש השנים האחרונות. הם דוהרים להרס הסופי של מעוזי שלטון החוק. האנשים האחרונים שהפריעו להם - מתכופפים. יש הרגשה שהפרקליטות מניפה דגל לבן.

אין כאן טעות: אחרי חמש שנים של מלחמות מוצלחות בשחיתות השלטונית על רבדיה השונים; אחרי שנשמנו אוויר פסגות של עקירת עשבים שוטים בצמרת השירות הציבורי; אחרי חשיפת מעטפות הכסף של שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, והשלכת העבריין הסדרתי הזה לכלא; אחרי הרשעת נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, במעשי אונס - אנחנו במקום אחר.

אנחנו שם אחרי הרשעת שר המשפטים לשעבר חיים רמון במעשה מגונה וחשיפת שקריו בבית המשפט; אחרי הרשעת השר לשעבר שלמה בניזרי במעשי מירמה וקבלת שוחד; אחרי הרשעת חה"כ עומרי שרון ועופר חוגי במעשי מירמה חמורים; אחרי הרשעת בכירי רשות המסים בעבירות חמורות ביותר.

דווקא עכשיו, במדינה מטורפת כמו ישראל, שהשחיתות היא בדנ"א של רבים מבכירי השירות הציבורי שלה, ההרשעות התמוהות האלה מחלישות את מערכת האכיפה. אנחנו חוזרים לימי החושך. עולם הפוך.

אנחנו חוזרים לימים שבהם התעורר החשש שהמדינה תהפוך לרפובליקת בננות. אנחנו חוזרים לימי ניצחונות תרבות הפשע; אובדן השפיות, אובדן הבושה והורדת רף הנורמות בידי שופטים שמהם היינו מצפים דווקא שירימו אותו.

אנחנו חוזרים לימים הכי שחורים של מדינת אור לגויים, שבהם אמנם אסור היה לרצוח, לאנוס, להבריח סמים ולשדוד בנקים באקדחים, אבל מותר היה לנבחרי ציבור לקבל טובות הנאה; להגיש דו"חות כוזבים למבקר המדינה; לחתום על תצהירי שקר לבתי המשפט; לאיים על מתלוננים ולנסות לסחוט אותם; ובעיקר, להוציא במירמה כספים מהקופה הציבורית.

אנחנו חוזרים לימים שבהם היה מותר לראשי המדינה להעליל עלילות שווא על עדים, להלך אימים על אנשי התביעה, לרדוף את שומרי הסף והרגולטורים האמיתיים, להטות מכרזים לטובת מי שמארח אותם על היאכטה שלו. הגבולות היו פרוצים.

אנחנו בדרך אל הג'ונגל הזה וכנופיית בני החושך, בראשות חיים רמון והשר לשעבר דניאל פרידמן, רשאית בצדק לזקוף את ראשה: נכון לעכשיו היא מנצחת. נכון לעכשיו היא מכה בבני האור. היא מכופפת את הנורמות ומשנה שוב את הכללים לטובתה ולרעת הציבור הרחב. היא עושה זאת בעזרת כמה שופטים וכמה אנשי מערכת האכיפה. האחרונים עורקים לאט-לאט אל שורות המנצחים בתקווה לקבל בקרוב קידום.

נזקי הזיכוי התמוה

איך המפולת הזאת באה לידי ביטוי בשטח? בצורה פשוטה: הפרקליטות בורחת ומתחמקת מהגשת תיקים מסוימים. התיקים החשובים באמת מעלים אבק במגירותיה והיא אינה ממהרת להכריע בהם. רוחו של היועץ המשפטי הנרפה, יהודה וינשטיין, המסתמן כראש התביעה הכללית החלש ביותר שידענו, מנשבת כבר בשורותיה. מנשבת והורסת את מה שנשאר משמורת הטבע החשובה.

הרוח הרעה מידבקת ומנשבת גם במשטרה שהבינה את כללי המשחק החדשים: אין לחוקריה סיבה למהר. כשמגיעים אליה מתלוננים, לא חלילה טרדנים, הם נתקלים בחמיצות פנים. רומזים להם בזהירות שחבל על זמנם.

אני ועמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת ראינו בשנה האחרונה את האנשים האלה, מהדרום, מהצפון ומהמרכז, שנציגי השררה רומסים אותם בגסות, וניסינו לעזור להם בדרכים שונות. נקרע הלב ממצבם, מאובדן התקווה, מהתנהלות הפרקליטות מולם. גם מיחידות החקירה הארציות, עטורות ההישגים, שהרוח הוצאה באחרונה ממפרשיהן.

בכיר במשטרה אומר שזה לא התחיל אתמול, אבל הזיכוי התמוה של אולמרט בידי השופטים מוסיה ארד, יעקב צבן ומשה סובל האיץ את התהליך.

"תראה מה שעשו למשה לדור ותבין הכל. פרקליט המדינה שבור גם אם אינו מודה בכך. רוח הלחימה שלו נעלמה. תיקי ראשי רשויות שסרחו אינם מטרידים אותו. אפילו תיק ליברמן המורכב, שניתן היה להגיש בו מזמן כתב אישום בעבירות של הטרדת עד, שיבוש חקירה, מירמה והלבנת הון, כבר לא ממש מדיר שינה מעיניו. הוא לא שם".

- אין לנו פרקליט מדינה-

"יש, אבל עייף, צולע מאוד, פחות לוחמני. למעט בסיפור הגשת הערעור על שני הזיכויים השערורייתיים בתיק אולמרט, אני מסופק אם נראה אותו שוב בקו החזית".

"פחד נפל על הפרקליטות"

הבכיר הזה, וכמוהו אחרים שאיתם שוחחתי, לא הגזים בדבריו. ספירת מלאי מקרית של תיקים רגישים והכרעות של שופטים, מלמדות על כיוון הרוח. המפולת בעיצומה.

• ראש עיריית פ"ת, יצחק אוחיון, חשוד בקבלת שוחד עם בכירים אחרים בעירייה: החקירה הושלמה לפני כשנה והתיק מונח בפרקליטות מחוז המרכז כבר תשעה חודשים. בתיק הזה יש ראיות חזקות; יש מסמכים והקלטות מדהימות, יש חומרים מפלילים מרתקים ששיכנעו את בית המשפט, בצעד חריג, להאריך את מעצרו בארבעה ימים.

מתי יוגש כתב אישום? חכו בסבלנות. התיק לא הגיע עדיין להכרעת פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. יש זמן. בינתיים, אוחיון ממשיך לכהן כראש העירייה.

• ראש עיריית בת ים, שלומי לחיאני, חשוד בעבירות שוחד ומירמה: גם כאן נאספו ראיות רבות המובילות לדעת מי שמכיר אותן לכתב אישום חמור. למה זה עדיין לא קרה? כי בין שניים מהפרקליטים שבחנו את התיק פרץ סכסוך אישי. חודשים ארוכים חלפו עד להפרדת כוחות ולהצבת פרקליטה מובילה אחרת בתיק הרגיש. מתי יוגש כתב אישום? באקלים הזה של הפסקת המלחמה בפשע הלבן, קשה להתנבא.

• גם ראש עיריית רמת גן, צבי בר, חשוד בקבלת שוחד ובמעשי מירמה: בקרוב יחגוג התיק הזה, הנחשב חמור עוד יותר מהאחרים, שנתיים להעברתו לטיפול המחלקה הכלכלית המנמנמת בפרקליטות המדינה. ראיות מפחידות יש בו בלי סוף. חלק מהכסף הכבד נמצא מעבר לים. כתב אישום? כרגיל, צריך להמתין בסבלנות. הסחבת נמשכת.

• תיק השר ליברמן: יש בו ראיות מוצקות לכאורה להטרדת עד, לשיבוש חקירה, להלבנת הון ולמעשי מירמה. הסיפור, נחזור כאן בפעם המיליון, מדהים. אף שחלקים מסוימים בתיק נחשבים מורכבים, אפשר היה להגיש בו כתב אישום חמור מעכשיו לעכשיו - ובהמשך, אם יהיה צורך, לבקש מבית המשפט לגרוע ממנו או להוסיף. זה מקובל בכתבי אישום רבים. מה קורה בפועל? דנים ודנים ודנים, ועדיין אין החלטה בעניין התמהיל.

מה גורם בין היתר להתלבטויות ולהיסוסים בעניין כתב האישום בפרשיות ליברמן? קטע מסוים בפסק הדין של אולמרט, שאינו חלוט כידוע ושגם עליו יוגש לפי כל הסימנים ערעור.

גורם יודע סוד אמר לי: "פחד נפל על הפרקליטות אחרי זיכוי אולמרט משני אישומים, וזאת אף שבשימועים בתיק לא הצליחו סנגורי שר החוץ לשכנע את וינשטיין שנפלה טעות בטיוטת כתב האישום. שום שפן לא נשלף מולו בפגישות האלה.

"יותר מזאת: וינשטיין היה זה שחשב בראשית הדרך שצריך להגיש כאן כתב אישום גם בעבירות שוחד. הוא חזר בו בלחץ הפרקליטות אף שהעובדות לא השתנו. עכשיו מתנהלים כולם על פי מקדם זהירות בלתי נתפס שפירושו התרת הרצועה לנבחרי ציבור. מי שלא יודה מרצונו הטוב והחופשי, לא יועמד לדין בעבירות היותר חמורות. הוא חסין. מקבלי ההחלטות, תסלחו לי על הביטוי, עושים במכנסיים".

השופט בתיק מלכה

אפשר להמשיך להטיל אבנים על הפרקליטות ולבוא אליה בטרוניות. מגיע לה. אבל מי שגרם וגורם כאמור לרפיון הידיים שלה ושל המשטרה, הן כמה החלטות מביכות של בתי משפט, מאלה שנשיא בית המשפט העליון המנוח, יואל זוסמן, כינה בשעתו "מעודדות את השחיתות".

זוסמן נדרש לנושא כשדן בערעור על קולת עונש של עבריין מסוים, והביקורת שלו יכולה להיות אקטואלית גם היום. בהחלטות של בתי המשפט שניתנו באחרונה יש כאלה המחזירות אותנו לימי החושך.

הראשונה ניתנה בבימ"ש השלום בירושלים במשפט המינויים הפוליטיים של השר לשעבר צחי הנגבי. עד היום אנשי משטרה, פרקליטות, וחוקרי משרד מבקר המדינה, כמו רבים וטובים אחרים, תופסים את ראשם כשהם נזכרים בזיכוי הזה. שהרי רוב העובדות הוכחו, סיפורי השר לחלוקת ג'ובים נחשפו, מסכת השקרים של הנגבי זעקה לשמיים - אבל השופטים החליטו להרשיעו "רק" בעדות שקר. הם זיכו אותו מעבירות מירמה והפרת האמונים.

למה? ככה. כאילו שהפרקליטות שינתה את הכללים ושכחה להודיע לו. כאילו שמבקר המדינה לא פירסם כמה דו"חות קשים קודם לכן על מחלת הסרטן הזאת ולא התריע מפניה. כאילו שזו היתה הנורמה והנגבי לא צריך להיות הראשון שמשלם את המחיר על השחיתות הסדרתית הזאת.

השערורייה קיבלה משנה תוקף כאשר הערעור על הזיכוי, שהוכן בפרקליטות מחוז ירושלים, לא הוגש מחמת שביתת פרקליטי המדינה. הוועד אסר להגיש ערעור אפילו בתיק עקרוני כזה וגרם לכך שהנגבי מנסה לשוב עכשיו לחיים הפוליטיים.

עדות השקר שבה הורשע? לא נורא מבחינתו וכנראה שגם לא מבחינת בנימין נתניהו. ראש הממשלה מוכן לעצום עיניים בזמן השחור ולחבק אותו.

על תרומת שני הזיכויים התמוהים במשפט אולמרט לשחיתות השלטונית לעצירת ניקוי האורוות, כתבנו רבות. אין צורך להוסיף מילים, אבל המסקנה ברורה: כבודם טעו והטעות שלהם פתחה דלת גדולה לשחיתות השלטונית. ארגנטינה ופרו, כתבנו בעמודים האלה לא פעם, זה כאן ועוד לא נדרשנו להחלטת שופט השלום בראשון לציון, רפי ארניה, בפרשת מוטי מלכה, ראש עיריית קריית מלאכי.

כבודו החליט שמלכה, החשוד במעשי אונס, בהטרדות מיניות ובקבלת שוחד - יוכל לשוב לעבודתו ולחזור ללשכתו בעירייה וגרם לבהלה של המתלוננות וחלק מהעדים. לא מעצר בית, לא מניעת שובו לזירת הפשע לכאורה, לא הרחקתו מעדים אפשריים במשפט - בצדק הפכה ההחלטה לשיחת היום במדינה.

למרבה המזל, הגישה המשטרה ערעור על ההחלטה וזו בוטלה בחלקה כבר למחרת בבית המשפט המחוזי. למלכה אסור להימצא בעירייה. השכל הישר גבר הפעם על החושך.

"לא הכל פלילי", זוכרים-

עם איזה דגל יצאו אנשי דניאל פרידמן למלחמה בשרידי מערכת האכיפה? מה היה הסלוגן שלהם, זוכרים? "לא הכל פלילי". רוצים לומר, יש כלים אחרים לעקירת הקלקולים ומעשי שחיתות מהשירות הציבורי. אפשר לנקות את החצר בלי לפתוח בהליכים פליליים.

בעיקרון, הם צודקים. בפועל, "לא הכל פלילי" נשאר בגדר אמירה שאין מאחוריה דבר. לא ענישה חלופית, לא הוקעה ציבורית, לא יצירת הרתעה, כפי שמלמד הקטע הבא שהגיע למיכל שבת.

הסיפור הזה הוא חלק מנפלאות עיריית צפת בשנים האחרונות וגיבורו הוא בכיר במערכת החינוך, זאב סבן, שלא דיווח לעירייה כי מעת לעת, בשעות העבודה שלו, הוא נמצא בכלל בביה"ד לעבודה בנצרת. הוא מכהן שם כשופט מטעם הציבור.

איך תירץ את היעדרותו בימים שבהם ישב בדין באותו מוסד שיפוטי? הוא יצא לפגישות עבודה בענייני אגף החינוך... בנוסף, כבודו הוציא מהעירייה במירמה כמה אלפי שקלים במצטבר "כתשלומים בגין נסיעתו לצורך מילוי תפקידו".

התרמית היתה נמשכת עוד שנים אלמלא חשד עובד אחר באותו אגף, אברהם הרשקוביץ, כי סבן מוליך שולל את העירייה ודיווח על כך למנכ"ל ולראש אגף משאבי שדה. דיווח והמתין לשווא לנקיטת צעדים נגד מושך הכספים במירמה. כשזה לא קרה פנה הרשקוביץ למבקר המדינה, למשרד הפנים ולגורמים אחרים ובסוף, כשנואש, גם למשטרה. רק אז החלה בדיקה פנימית.

סבן הודה במעשיו וכדברי הבודק "לא ידע ליתן הסבר למעשיו". על פי אותו בודק, ביקש סבן לנכות לו 28 ימי חופשה, שבהם שהה לטענתו בבית הדין, והציע להחזיר לעירייה 4,414 שקלים "כהחזר כספי על מעשיו".

מה היה לנו כאן? דיווחים כוזבים, הוצאת כספים במירמה, הפרת אמונים. האם ההחלטה שלא להעמידו לדין פלילי הניבה לפחות את פיטוריו? טעות: הוא שם. הוא עוסק הלאה בחינוך. ראש העירייה, אילן שוחט, הסתפק בעונש של נזיפה.

מה קרה לחושף הפרשה, הרשקוביץ, שעד לאותו מקרה נחשב עובד מצטיין? אותו כן שלחו הביתה. הוא פוטר אחרי 35 שנות עבודה במסגרת "תוכנית הבראה". לפרידה ממנו, טוענת העירייה, אין קשר לתלונה שהגיש. "היא נעשתה משיקולים מקצועיים וחסכה לעירייה כסף רב".

החתול שמר על השמנת

היחס הסלחני של אילן שוחט למעשים האלה לא פסח גם על ראש אגף כוח אדם בעירייה, יהושע אלגלי. אלגלי אמור היה לדפוק ראשון על השולחנות ולדרוש את פיטורי סבן ולא עשה זאת מסיבה פשוטה: הוא בעצמו נגוע במעשי שחיתות והמדינה דורשת לפטרו.

על פי הכרעת הדין במשפטו המשמעתי בנציבות, קיבל אלגלי בין השנים 2003 ל-2011 "תוספת כפיים" שלא היה זכאי לקבל. "בנוסף, בחודש יוני 2010 הורה הנאשם לחשבת השכר בעירייה לבצע שינוי בתלושי המשכורת של שניהם, כך שישולם להם שכר עבור שעות כוננות, הגם שלא היו זכאים לכך".

מה היתה עמדת העירייה בשלב גזירת העונש? שצריך להסתפק בתוצאות ההליך המשמעתי הפנימי - נזיפה. במקום לדרוש את פיטוריו, ביקשה העירייה להקל עימו ואף שלחה כעדי אופי את המבקר הפנימי גבי ואנונו (להאמין, להאמין) ואת המנכ"ל אורי אילן. פרקליטה טען ברצינות: "פיטורי העובד הזה דווקא יסכלו את תכלית הדין המשמעתי, המבקש לשמור על תדמית הרשות המקומית".

לא הוספתי מילה. כך בפירוש. כלומר, לדעת העירייה השארת אדם כזה בתפקידו הציבורי תרים את קרנה, בעוד הדחתו תפגע בשמה הטוב. היגיון מעניין לתשומת לב מי שצועקים "לא הכל פלילי".

עוד עונש בדיחתי

מה היה העונש שגזרו שופטי ביה"ד המשמעתי בחיפה, עו"ד אורי כהן, עו"ד שירי אלוני ועו"ד דוד קובסניאני, על ראש אכ"א המורשע-

הם לא פיטרו אותו מהשירות הציבורי, אבל גם לא החזירו אותו לעיריית צפת.

הם הגו ענישה שלא הכרנו: העברת המורשע לרשות ציבורית אחרת ל-7 שנים. זאת נוסף על פסילתו למילוי תפקיד של מנהל כ"א במשך 3 שנים.

תגובת הנציבות, הראויה למילה טובה: היא דורשת לפטרו. היא כבר הגישה ערעור על ההחלטה המוזרה לבית המשפט המחוזי בחיפה.

motig@israelhayom.co.il | uzid@israelhayom.co.il | michals@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו