בית המשפט העליון

צביקה הדר

מירי: "לב ענק. הוא באמת מצחיק אותי. אם היה אפשר לצלם את מה שהוא עושה עם הקהל, זה היה מדהים. יש לו חוש טיימינג מדהים. מכלום הוא מוציא פאנץ' ופואנטה. אני מחכה שהוא יחזור לבמה ולסטנד-אפ".

גידי: "הוא איש גדול, מדהים, טוב לב, ומנהל את כל העסק הזה ביד רמה. גיליתי שהוא משוגע על נהיגה, יש לו אופנוע בסגנון הארלי דיווידסון בגודל של הבית הזה ויש לו רישיון על משאית. בעונות קודמות הוא נהג על המשאית של 'כוכב נולד'; בין 'חמשת הדברים שלא ידעתי על צביקה הדר' - זה אחד מהם".

צדי: "בשבילי צביקה הוא מר טלוויזיה. מקצוען שאין הרבה כמוהו, בייחוד כשאתה מנחה בתנאים לא תנאים ושינויים של הרגע האחרון ושליטה ואלתור. אני מתבונן בו כל השנים מהצד, אני רוצה לראות אותו פעם אחת מאבד את הראש, וזה לא קורה".

מירי: "צדי הוא דיווה וצביקה הוא ההפך. סתם, סתם".

משה: "כל שידור יש לו את הברק בעיניים. זה משהו באישיות שלו".

גידי: "אני מכיר אנשים שעשו את הבייבי שלהם ובאמצע הפקה התעצבנו. והוא, יש לו אנרגיה של סוס. מהרגע שהוא מגיע הוא לא סוגר את הווליום שלו, מעשר בבוקר עד שתיים בלילה. אנחנו כל היום עובדים ובלי הכרה, אני לא יודע מה אני רואה, והוא: 'הי, חבר'ה, מה העניינים-'"

ערוץ 2

גידי: "הערוץ המכתיב".

משה: "הכל תלוי בתוכן, מה מתאים לך לראות ומה לא. לי באופן אישי לא יוצא לראות הרבה טלוויזיה".

גידי: "צריך להסביר משהו. משה, בניגוד אלינו, עובד כל הזמן, ובכל ערב יש לו שתי הופעות, והוא גם מפליג באוניות. אני יותר מתחבר לסרטים ולמדע בדיוני, בייחוד ב-HD. גם את 'האח הגדול' ראיתי".

מירי: "אנחנו מכורים לטראש".

צדי: "אני רואה הכל חוץ מ'היפה והחנון'".

מירי: "ב'היפה והחנון' יש משהו מרגש".

גידי: "אני רואה 'היפה והחנון', אבל פחות אוהב שעשועונים שנופלים בהם לבור כי זה מלחיץ אותי. שעשועונים משעמים אותי. אהבתי את 'מי רוצה להיות מיליונר-' כל הטלוויזיה המסחרית, זאת העבודה שלה - לעשות לנו הפי האוור".

מירי: "זה לא מדויק, יש דברים שהם גם וגם. למשל, סדרות כמו 'חטופים' ו'מרחק נגיעה', שהן גם מצוינות וגם עשו רייטינג מטורף. לא תמיד צריך לכוון למכנה המשותף הנמוך. יש רגעים שבהם הכל מתחבר, שמדברים למכנה המשותף הנמוך ביותר, ואני ביניהם".

"ארץ נהדרת"

גידי: "הבעיה שלי עם 'ארץ נהדרת' היא שיש מעט מדי. בנוגע לאיכות הסאטירה, אני לא בטוח שדמויות כמו לובה זאת סאטירה חריפה".

מירי: "זה לא נכון. בפרק האחרון היא גרמה לי לבכות, ואם היא גרמה לי לבכות אז זה סאטירה, כי אם אתה רק צוחק זה בידור".

גידי: "נכון, אבל בסופו של דבר אני מחכה לצחוקים. אני רוצה חיקויים טובים. כשאלי פיניש חיקה את ראש עיריית בת ים שלומי לחיאני ב'רוקדים עם כוכבים', אני נפלתי. זה יקר המציאות. אין לנו כאן תוכנית כמו 'סאטרדיי נייט לייב', שרצה כל שבוע, כבר 30 שנה".

מירי: "החיקויים שלנו שעשו בתוכנית היו טובים, חוץ מהחיקוי של משה, שטל פרידמן עשה. הוא המציא איזו דמות לא ברורה. שני כהן עשתה אותי בצורה מדויקת".

צדי: "אותי עשה אלי פיניש, היה לי קצת קשה אבל השלמתי עם זה".

גידי: "אני אהבתי את החיקוי של שני כהן לקרין מגריזו. צרחתי בזה. גם רועי בר-נתן הוא כמו אחי הקטן".

צדי: "'ארץ נהדרת' זה קיבוץ של כישרונות שאין בשום מקום".

מירי: "לפעמים אני מנסה לחשוב מי הכי טוב, ואני לא מצליחה לשים את האצבע".

פדיחות

גידי: "יש לי פדיחה אחת איומה, שלא תשמע עליה. פדיחה של חוסר טעם מלפני הרבה שנים. ככל שאתה מתבגר, אתה אומר לעצמך שעשית טעות או שתיים, ולא מתעכבים על זה. פדיחות קטנות יש לכולנו. אני שומע על פדיחות שבטעות שולחים סמס למישהו שמדברים עליו בנוסח 'איזה זונה הוא' או משהו כזה. לי זה לא קרה, כי אני תמיד מסתכל לפני שאני שולח. רגע, בדיוק רועי בר-נתן שלח לי סמס".

צדי: "אני לא מאמין, זה ממש מוזר. אתה מזמין את זה. מה הוא כתב-"

גידי: "שאני מצחיק ב'כוכב נולד'. לרועי יש זיכרון עד הפרטים הכי קטנים".

משה: "בגמר של 'רוקדים עם כוכבים' נקרעו לי המכנסיים בזמן שהמצלמה האחורית בדיוק צילמה. זה היה לא נעים".

צדי: "אני קיבלתי שיחת טלפון בשידור חי ב'כוכב נולד' ולא הצלחתי לעצור את זה. בסוף מי זה היה? נהג המונית שהביא אותי ובא לאסוף אותי. זה היה נורא".

מירי: "לי אין רגע שהוא לא פדיחה, כל הזמן יש לי טעויות. בעונה הזאת הגיעה אלי בחורה שאמרה שהיא שיחקה איתי, ולא זכרתי אותה".

גידי: "זה נכון, מישהי ניגשה אליה. שיחקה איתה באיזה 400 הצגות, והיא לא זכרה אותה".

קיסריה

גידי: "תשאל את משה".

משה: "זה הישג, ועוד אבן דרך בקריירה ותחנה חשובה. כולם עוטפים אותך. עדיף לשבת רחוק, כי רואים ושומעים טוב יותר".

מירי: "חום אימים שם".

צדי: "אם לא מירי, לא הייתי רוצה להגיע לשם. לאמן זה מדהים, אבל אני מעדיף אולם".

מירי: "יש במקום הזה משהו אינטימי, למרות שזה מקום גדול".

צדי: "זה הפך להיות הישג. אם אתה לא מופיע שם, אתה לא נחשב. פעם זה לא היה ככה. אני לא מבין למה זאת התחנה הכי חשובה בקריירה-".

גידי: "קיסריה התחיל כמשהו טכני בגלל הגודל שלו, 3,600 מקומות. היה את היכל התרבות בתל אביב, שהיה האולם הגדול ביותר עם 2,800 מקומות, ואז קיסריה היה גדול אבל פתוח, שאפשר לעשות בו משהו עם הבמה והתאורה. זה הפך להיות מקום מכובד".

מירי: "כשהייתי ילדה, היחידים שהיו מופיעים שם היו יהודה פוליקר, שלמה ארצי וריטה. אף אחד לא דרך שם. ואתה אומר לעצמך, 'אני רוצה להיות חלק מהמקום הזה'. חלומות נרקמו שם".

גידי: "זה לא אומר שמי לא שם, לא קיים".

מירי: "בשוני הרבה יותר כיף להופיע, למרות שהוא קטן בחצי".

משה: "עדיף שבע הופעות בשוני מאשר אחת בקיסריה".

מירי: "משה, הופעת שם-"

משה: "לא".

מירי: "תעשה שלוש הופעות רצופות. אתה תיהנה, זה מדהים".

גידי: "משה, לא הופעת בקיסריה-"

משה: "הופעתי 20 פעם".

מירי: "תעשה שוני, ואתה ממלא את זה ברגע. יש שם הופעות שקיעה, שזה מדהים".

גידי: "סליחה, אני המצאתי את זה. אני עושה את זה עכשיו וזה מקסים. התחלנו לעשות את זה בשנה שעברה".

צדי: "בחו"ל זה מה שנהוג".

גידי: "אני הייתי בפאריס עם 120 אלף איש. אתה מתחיל בשש, וזה נגמר מוקדם".

מירי: "חשבתי שריטה המציאה את זה, אבל עכשיו אני מגלה שלא. היא העתיקה ממך".

צחוק

משה: "גידי הוא הבנאדם שהכי מצחיק אותי לאחרונה. אני לא יכול להגדיר אותו. כל הזמן הוא מייצר הומור מחדש".

צדי: "הייתי בהופעה של מירי, והיא הצחיקה אותי כמו שהיא לא הצחיקה אותי הרבה זמן. שכבתי על הרצפה, צחקתי כמו אידיוט".

מירי: "החיים וסיטואציות הם דברים שמצחיקים אותי. בראייה לאחור, גם דברים קשים שהיו לי, אני צוחקת מהם. נפילות וכאלה דברים לא מצחיקים אותי. 'סיינפלד' ודברים קטנים של החיים - כן".

פסטיגל

מירי: "זה אינטנסיבי, אבל זאת ארץ החלומות".

משה: "היו לי הצעות כבר לפני שלוש שנים, ובגלל שאני לא מופיע בשבת, אני נאלץ לוותר".

מירי: "גם אני לא מופיעה בשבת, ורק אחרי שחתמתי על החוזה גיליתי שמאוחר מדי".

גידי: "השנה לא אהיה, אבל עשיתי בעבר 15 פעמים. שרתי והנחיתי. זה הפך להיות משהו ענק שמתחיל לפני חנוכה ונגמר חודש אחרי".

צדי: "עשינו עם ענת גוב. אני עשיתי המון המון, ואין לי מה להגיד על זה עוד".

מירי: "כל דבר שאתה רוצה אתה מקבל. אני רוצה אש, אני רוצה לייזר. כל דבר שביקשתי קיבלתי".

גידי: "אז אולי בשנה הבאה".

נינט

מירי: "היא הכוכבת הנולדת האולטימטיבית. עוד לא היה מישהו כמוה מאז ועד היום. היו הרבה עם איכויות שונות, אבל כאלה עם גם וגם לא היו. אני מחפשת את הנינט".

גידי: "היום כשאני שופט ואני רואה את הילדים החמודים האלה ואיזה לחץ מופעל עליהם, ובאמת יש זמרים מצוינים - רק עכשיו אני מבין את הגדולה של נינט. היא הגיעה לניצנים ופשוט הפציצה".

צדי: "אתה רואה את הילדים האלה שרים לייב, ואנחנו כמו דרעק מעירים להם על כל זיוף קטן. כשאתה חושב על נינט אתה רואה שהיא באמת כוכב נולד. היא באה בלי כלום, והכל קרה לה בענק. מעבר לזמרת ענקית, היא גם שחקנית. יש לה את הבייגלה הזה על הראש. אני מעריץ את הדרך שהיא עושה ואני לא אוהב את אלה שמחליטים איך היא צריכה להיות. היא אהבה רוק גם ב'כוכב נולד', והיא הראשונה בארץ שעשתה קאבר ל'יהודים' והפכה את זה ללהיט".

מירי: "יש לה גיפט כזה שהיא יכולה לעשות מה שהיא רוצה. יש לה נוכחות של איצטדיונים, ואם היא, הדבר הגדול הזה, בוחרת להיות באינדי, היא תמיד יכולה לחזור לדבר השני".

גידי: "אני חושב שאנחנו מקובעים מאוד. זה נורא יפה שבנאדם לא נכנס לתלם הזה שמצפים ממנו".

משה: "היא עושה מה שהיא רוצה ולא מחשבנת. היא בונה את הדרך שלה כמו שהיא רוצה".

פלייליסט

גידי: "רע מאוד. בעצם לא רע מאוד".

מירי: "לי זה עשה ממש טוב, אני לא יודעת מה איתך".

גידי: "גם לי זה עשה ממש טוב".

צדי: "כולם פה זמרים שממש פונקו".

משה: "אני לא מתלונן. מי שרוצה שינגן, ומי שלא רוצה, שלא ינגן".

גידי: "אני אומר את זה בלי להכיר את כל התחנות ברדיו, אבל אני חושב שפלייליסט קצת ביטל את העורך המוסיקלי. פעם היה בן אדם שלוקח תקליט ושם מה שבא לו. היה רדיו פתוח, והיו גם דברים שנוגנו על פי טעם אישי. בבוקר היו משמיעים דברים חדשים. העסק הזה קצת פחת היום. הרבה דברים חדשים שיוצאים לא מושמעים".

מירי: "אני רואה ערימת דיסקים אצל המורה שלי לפיתוח קול, ואני אומרת, 'יו, יש פה כל כך הרבה דיסקים שאנשים לא מכירים'. זו מדינה קטנה עם המון כישרונות".

צדי: "מה תחנה יכולה לעשות שהיא מקבלת הרבה דיסקים-"

גידי: "פעם, כשהיה את הוויקנד השקט בגלגלצ, זה היה נחמד. אבל כשזה הפך להיות כל הרדיו, זה בעייתי. האוזן שלי לא יכולה לשמוע שוב ושוב את הבלדות האמריקניות האלה שמעייפות לי את המוח. אין בכלל רוקנרול, וזה מצער. הייתי באוסטריה עם אשתי, והיתה שם תחנה עם שירים מהסיקסטיז בכל השפות, וזה נהדר. אני רוצה לפתוח תחנת רדיו, אבל זה מכרז באיזה מיליון דולר".

מירי: "גלגלצ שמים הרבה שוליים וגם מזרחית, אז כולם אומרים 'רגע', ומתלוננים שהם לא לוקחים מיינסטרים, ואז טוענים שאין מספיק מזרחי, ואי אפשר לצאת מזה. כולם רוצים להיות אצל השדרנים הכי מצליחים. אני רואה 'להיט בראש', ואין שם זמר מזרחי אחד. זוהר ארגוב לא היה שם, אז אתה מתגעגע לתקופה הזאת-"

גידי: "אני לא מתגעגע לתקופה הזאת".

מירי: "במוסיקה אין דבר כזה פייר. אי אפשר להיות פייר".

צדי: "אני עבדתי בטלוויזיה. היינו יושבים בישיבות מערכת, והמוסיקה המזרחית בכלל לא היתה מעניינת. לא היינו מכניסים אותם לליין-אפ".

גידי: "הזמרים המזרחים של אז היו שתי אישיויות אחרת לגמרי. המוסיקה שלהם נמכרה בקסטות בבסטות, ומצד שני, ההצלחה המעשית שלהם היתה היסטרית. היום זה כבר הפך לכוכבים גדולים מאוד".

מירי: "הבעיה בארץ היא שאתה לא יכול להתפרנס משוליים".

גידי: "להתפרנס אי אפשר בכלל".

מירי: "למה? אני מתפרנסת יפה".

גידי: "אבל את לא שוליים".

מירי: "אם הייתי בוחרת להיות ניסיונית זה לא היה עובד. בגלל זה תמיד יהיו מתוסכלים. משה, אל תכעס, אבל אני חושבת שבעידן שזמרי המזרחית היו בשוליים, המוסיקה המזרחית היתה טובה יותר, כי הם נאבקו. משה בכלל לא זמר מזרחי. הוא זמר פופ טהור שיודע לסלסל".

משה: "מי שיביא מוסיקה טובה, ישמיעו אותו. אם המוצר טוב אתה מצליח, ואם אתה ממציא את עצמך ומפתיע את הקהל שלך, אז הרבה פעמים זה עובד".

שמועות

גידי: "פעם התקשרו אלי מגלי צה"ל בבהלה אחרי שהייתי בבית חולים בגלל איזה חיידק. התקשר אלי מישהו ואמר לי, 'אני חייב לברר - אתה הולך למות-" אמרתי לו, 'ממש לא. אני בבית, חותך צ'יפס'".

מירי: "קרה לי כל הזמן שהיו שמועות על הריון. אם היו לי גזים אמרו שאני בהריון. הייתי צריכה להכחיש".

צדי: "תמיד היו שמועות".

מירי: "השמועות הן כלום לעומת מה שקורה באמת".

גידי: "השמועה הכי מקסימה היתה שרינגו יהודי".

משה: "עלי יש שמועה שאני הולך להציע נישואים לירדן בקיסריה. אני לא בן אדם כזה. החיים הפרטיים שלי הם בשבילי".

מירי: "תעשה לי טובה, אל תעשה את זה".

גידי: "זה צריך להיות אינטימי, לא על במה. אני לא מבין את הציניקנים שנוסעים לקפריסין".

מירי: "אני חיתנתי כמה זוגות על הבמה, וזה נורא מרגש. אתה עושה הצעת נישואים ואתה יודע שאתה חלק מהחיים שלהם. גיליתי שאין לי שיר שמח לשיר להם אז שרתי להם את 'מקודשת', וזה הרים את כל ההופעה".

ילדים

גידי: "ילדים זה שמחה, ובמקרה שלי זה גם נכדים. כשבתי הבכורה נולדה הלכתי למות. לא ידעתי מה לעשות עם זה, פחדתי נורא. הייתי שם אותה עלי ושותה בירה, אבל אמרתי: זה העולם וזה החיים. ואז יש תקופה שהם גדלים ועוזבים, ופתאום יש להם עולם משלהם".

מירי: "אני בדרך לעוד, אבל לא ברגע זה ממש. כל הזמן אומרים לי, 'למה חיכית עד עכשיו-' בשבוע שעבר חזרתי מההופעה בקיסריה עם נפילה כזאת, ופתאום אני מגיעה הביתה ורואה את תמר ונזכרת שאני צריכה להכין לה עוגה ליום הולדת. במקצוע הזה, אם אין משהו יותר חשוב וגדול ממך, אתה יכול ללכת לאיבוד בקלות. ילד לא נותן לך ללכת לאיבוד".

משה: "זה סוג של חלום, ואני מרגיש בשל".

צדי: "הוא עדיין ילד".

משה: "היה לי חשוב לעשות כמה דברים שרציתי, ובעוד שנה-שנתיים, ילד יהיה סבבה".

"דה וויס"

גידי: "לא צפיתי בקביעות. אהבתי מאוד את ההתנגחויות האלה של השופטים ואת הכיסאות הקופצים".

מירי: "ההתחלה היתה מדהימה, אבל הם עשו הרבה טעויות של התחלה. אני אוהבת את האנשים. לא הכרתי את שרית חדד ככה, והיא היתה מקסימה".

גידי: "גיליתי שם צד אצל שרית חדד שלא הכרתי בכלל, ואביב גפן עם הממזריות שלו".

מירי: "בגלל שזה שעשועון, אז אחר כך הוא חטא לאמת והיו נבחרות, ולא מי שהכי טוב נשאר. אנשים שאני אוהבת עפו ולא היתה לי סיבה לצפות. זה כמו משחק קליפים".

גידי: "כשאתה לוקח את הילדים ואתה נותן להם להתנגח, זה פחות מעניין".

משה: "היה לי קשה לראות שמישהו משכנע זמר או זמרת לבוא אליו, ובסופו של דבר הוא מדיח אותו".

גידי: "אני לא מנטור".

מירי: "אני דווקא כן".

"הישרדות VIP"

גידי: "טלוויזיה בכללי היא משעממת, ו'הישרדות' זה הזוי במובן הטוב. זה כמו ב'האח הגדול', כשמנחם בן השפיל את התופרת".

מירי: "הוא היה קורא לה התופרת הגמדה".

גידי: "כשאתה רואה את האנשים האלה שאתה מכיר, ואת אנה ארונוב בבגד ים, וכולן יפות כאלה, אז יש במה לצפות. היום שלי מתחיל בזה שאני חושב במה יש לי לצפות. יומיים 'כוכב נולד' ויום אחד 'הישרדות VIP'. אלה תוכניות הדגל. התוכנית הזאת חשפה מאוד את המשתתפים על האי".

מירי: "גידי, מה שתיארת פה זה פורנו רך, וזה נעים לך. פגשתי את ענת הראל והיא אמרה שאוכלים חצי כוס אורז ביום. זה בעל זבוב, זה אכזרי, ואני בכל זאת רואה את זה. צדי ואני רואים גם את 'הקרדשיאנס'".

צדי: "נכון, אני צופה בערוץ !E".

אליקו

מירי: "מי זה-"

גידי: "זה השדרן ההוא שיש לו סכסוך עם דידי הררי".

משה: "במה שהוא עושה, עושה את זה טוב מאוד. כולם מכירים אותי, ותעבור נושא".

גידי: "כרמלה שומעת אליקו".

מירי: "מי זאת כרמלה-"

גידי: "העוזרת שלנו".

מירי: "אמרת את הדבר הכי נורא עכשיו".

גידי: "היא כמו בת בית אצלנו. הדבר היחיד שמפריע לי בתחנה הזאת זה שכל הזמן יש פרסומות על קרוז באילת של ארבעה ימים".

דיווה

צדי: "אני לא יודע מה זה דיווה היום. אתה רומז שאני יושב ליד דיווה-"

משה: "אחרי ההופעה בקיסריה, מירי היא דיווה".

מירי: "אני גדולה מהחיים? אני תוקעת גרפסים".

גידי: "דיווה זו מישהי שמלבד הכישרון שלה מקבלת כמובן מאליו את העובדה שהעולם משתחווה לה. מישהי כמו אליזבת טיילור. בארץ אין דיווה אמיתית. אנחנו רצים מזאפה לזאפה, איזו דיווה-"

מירי: "כשאין את הסכומים והמיליונים האלה, את יורדת למכולת כמו כולם. אסתר עופרים היתה דיווה".

צדי: "אבל היא לא חיה בארץ".

מירי: "מה לגבי שושנה דאמרי-"

צדי: "לא, וגם את מכירה את אורח החיים שלה בשנים האחרונות".

מירי: "ריטה, בתקופה הכי טובה שלה-"

צדי: "גם היא לא. את רואה דיווה לוקחת את הבנות לבית הספר ויורדת למכולת-"

מרגול

גידי: "בדיוק חשבתי לעצמי איך זה שאנחנו מדברים שעה וחצי ועדיין לא הגענו למרגול".

מירי: "זמרת ענקית, חריפה, מצחיקה, ועשתה טעות".

צדי: "היא חברה ואני מתגעגע אליה. אי אפשר להגיד שהיא לא חסרה".

משה: "אני מכיר אותה לפני 'כוכב נולד'. היא תמיד פירגנה לי והתייחסה אלי בכבוד. היא אמהית ובשלנית".

מירי: "יש בה הרבה ניגודים. מצד אחד היא כוחנית ומצד שני היא מעניינת. היא אישה מעניינת מאוד. היא לא פלקט".

דיכאון

צדי: "כל הזמן".

גידי: "יש בזה משהו".

משה: "כשאני לא מרגיש טוב אני בדיכאון, ואני לא יכול להתעודד עד שאני לא מרגיש שינוי".

גידי: "אני יכול להיות מבואס, אבל לא בדיכאון".

צדי: כשאני לא עובד אני יורד מהפסים. אני צריך לקום בבוקר ולעשות משהו עם עצמי".

מירי: "דיכאון זו מילה קשה וכבדה, אבל המצב הקיומי שאני מתעוררת בו הוא לא שמח, כי אנחנו הולכים כל הזמן לקראת הסוף. ספירה לאחור בלתי פוסקת".

גידי: "או, אני רואה שעלית על זה".

מירי: "במהלך היום אני מתעודדת ויש רסיסים של אושר".

קמפיינים

מירי: "התקשרתי לגידי השבוע והוא עשה לי את הקול של 144 כמו בפרסומת".

צדי: "כל השנים זה היה בכל העולם, ורק בארץ יש תחושה של התמסחרות. פעם גם להופיע בחתונות לא היה בסדר".

גידי: "גם ג'ורג' קלוני עושה פרסומת לקפה. היום גם אנשים רציניים ומכובדים עושים קמפיין".

מירי: "אני מרגישה בת מזל שאני יכולה לעשות את כל זה".

גידי: "רק משיקולים כלכליים. אתה לא עושה קמפיין משום סיבה אחרת".

צדי: "זו שאלה שתמיד עולה. כל דבר עושים בשביל כסף".

גידי: "קודם כל בודקים אם אפשר לעשות ואם אני רוצה לעשות. אתה בודק אם אתה רוצה לעבוד עם הכותבים, ושזה יהיה מופק ועשוי טוב. לאט לאט זה מתגבש למשהו. מובן שהצד הכלכלי הוא חלק מהסיפור".

משה: "אם אתה מקבל הצעה אתה יכול לבחור אם זה חינני ומתאים לך, ואם בחרו בך, כנראה אתה הבנאדם הכי מתאים להם".

צדי: "אני הייתי מת לקמפיין".

מירי: "אני הייתי רוצה קמפיין לאוכל. זה יהיה הכי אמין".

פריצה בחו"ל

גידי: "לא פרצתי ולא אפרוץ. הייתי עם כוורת והופענו בחו"ל, אבל באופן אישי מעולם לא זומנתי להופיע בשום מדינה חוץ מבלגיה. אירגנו שם הופעה מול קהילה יהודית, ואיך שעלינו לבמה הם הלכו. שרנו שלושה שירים וירדנו".

מירי: "מתחננים שתבוא, ובסוף אתה מגלה שהקהל לא יודע מי אתה".

גידי: "פעם הוזמנתי להופעה של התעשייה האווירית מול חובבי טילים. המנחה אמר שיש פינת קפה בצד והזמין אותי לבמה. 2,000 איש קמו והלכו לפינת קפה. נשארתי להופיע מול שלושה כבאים ושני חובשים".

משה: "פריצה בחו"ל זה לא בגדר חלום".

גידי: "הקהל האמריקני לא צריך אותנו. עידן רייכל עושה משהו מקסים, אבל זו מוסיקת עולם. ממש מעניין את האמריקנים שאני אשיר להם 'יעלה ויבוא'".

מירי: "עידן רייכל משלם על זה מחיר כבד שהוא כמעט לא בארץ".

חברות תקליטים

גידי: "אני חתום ב-NMC, וזה מאפשר לי לעשות דיסק. שמעתי שאייל גולן מכר 80 אלף דיסקים".

מירי: "צריך למצוא פורמט חדש. חברות התקליטים צריכות להמציא את עצמן מחדש".

גידי: "היום קשה לעשות תקליט כי כל אחד יכול להיכנס לאינטרנט ולהוריד את השירים. זאת בעיה אמיתית שקיימת בכל העולם".

מירי: "אם לא הייתי חתומה בחברת תקליטים, הייתי היום בנאדם הרבה יותר עשיר. בגלל שלא רציתי להתעסק בזה, זה עלה לי בהמון כסף".

גידי: "אני לא רוצה להרוויח כסף מהתקליט".

מירי: "אני מכרתי 80 אלף עותקים. החוזה שאני חתמתי עליו זה לא החוזה שאתה חתמת עליו. היה לי חלום ילדות מטופש שיאמינו בי, ושילמתי עליו מחיר. הסיפור הזה של חברות תקליטים הוא מסורבל, ואם הייתי טיפה יותר אמיצה, זה היה משתלם לי מאוד".

סיימון קאוול

גידי: "זה ההוא מ'אמריקן איידול'. אני לא מכיר אותו אישית, אבל נראה לי שהוא יודע מה הוא עושה".

מירי: "סקסי. ממש סקסי".

צדי: "הוא חריף מאוד ובלי עכבות בכלל. צריך לומר שהוא חי באמריקה. פה, גם אם אתה רוצה להיות בלי עכבות, זה לא אפשרי".

מירי: "זה אפשרי, אבל תלוי איך אתה אומר את הדברים. כשאתה זמר אתה לא יכול להעליב זמר אחר. אבל כשאתה מפיק אתה יכול להגיד".

צדי: "מה שלא תגיד, אתה תפגע".

מירי: "כשהוא לא שם, השופטים נחמדים. כשהלב שלך עצמך נמצא שם, אתה לא יכול להגיד כאלה דברים. צדי למשל תוקע את הסכין ומסובב".

צדי: "איך היא אמרה את זה בקלות. אני לא אומר דברים רעים".

משה: "צדי לוחש 'אין לו כלום', אני יושב לידו ושומע כל מילה. גם אחרי שהוא מבקר, אנשים רוצים לחבק אותו".

erans@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו