"התחלתי לחיות"

אם אין אני לי, מי לי. "זה המוטו של חיי, וככה אני חיה אותם. לא מבחירה, אגב. מילדות הייתי בודדה, במובן החווייתי של המילה: לבד במהות שלי, בלי תמיכה, בלי גב להישען או לבכות עליו. ככה הייתי, ילדה לבד, אמא לבד, והתרגלתי ללבד הזה. אני יכולה להעביר ימים שלמים לבד ולא להשתעמם לרגע. טוב לי עם הלבד, כיף לי. חלק מהסוליסטיות הזו מתבטאתגם בעובדה שלא ממש אכפת לי מה חושבים עלי אותם אנשים שאיני מכירה. יש כאלה הרי שנורא חשוב להם שיאהבו אותם והם מקפידים לרצות את האחר. מבחינתי, אם אתה אוהב אותי או סולד ממני, זה לא ממש משנה לי. אין לזה משמעות רגשית בעיניי. זו תוצאה מובהקת של הלבד הזה, שהוא סיפור חיי".

ביצועיסטית. "רק תנו לי אתגר, מטלה, משהו להשיג ואני עושה את זה כאן ועכשיו בלי לדחות למחר בבוקר. אם עולה לי רעיון לאורח מעניין בתוכנית שלי, אני אסגור את האייטם הזה כאן ועכשיו. יכול להיות שזה נובע מהאימפולסיביות שלי, אבל אני יודעת לתעל אותה למטרות חיוביות. לא סתם הייתי מפיקת חתונות שכולם אהבו לעבוד איתה. יודעים שהכל יתקתק כמו שעון בזמן ובמקום שנקבע מראש".

גיל. "השנה חגגתי 40, ומבחינתי אני בחגיגה אחת גדולה. זה הזמן שלי. הבנים שלי גדולים, בני 22 ו-19, ובכל זאת יש לעובדה שילדתי אותם מוקדם יתרון. אני מרגישה מצוין ומקווה שנראית בהתאם, והכי חשוב מגשימה את עצמי ועובדת במשהו שאני מחוברת אליו ונהנית ממנו. התחתנתי בת 18, תשעה חודשים אחר כך כבר הייתי אמא, ואז שנים של חיפוש ותהיות ומאבק על הפרנסה. סוף סוף אני יכולה לנשום ולהגיד בביטחון מלא: התחלתי לחיות".

דיעבד. "אם אני צריכה לסכם עד כה את הדרך הלא פשוטה שעשיתי, אני יכולה להגיד בדיעבד שלמרות הקשיים, חוויתי חיים מאושרים. לא הפסקתי לחייך. יכול להיות שזה בילד-אין אצלי באישיות להיות אדם מאושר, אבל ללא ספק זה משהו שאני יכולה לזקוף לעצמי. גם את כל חוויית 'האח הגדול', עם היציאה הטראומטית בגלל פליטת הפה של יורם זק, אני יכולה לסכם שנה וחצי אחרי ולהגיד: 'בדיעבד, היתה לי חוויה טובה'. הייתי חוזרת עליה שוב. לכמה אנשים כבר ניתנת ההזדמנות לעבור חוויה כזו-"

הרפתקאות. "אני אישה של הרפתקאות. זקוקה להן שיסעירו את חיי, מודה. רק לאחרונה הבנתי שהחלטתי להיכנס לבית האח הגדול כי הכל היה טוב, זרם על מי מנוחות, ואני רציתי סערה. היה לי בן זוג מדהים ואוהב, הכל היה בסדר, תודה לאל, עם ילדיי ועם העבודה שלי, אז חיפשתי הרפתקה, טלטלה רגשית, כי ככה התרגלתי לחיות מגיל אפס. להיות מטולטלת רגשית וללמוד לחוות את העניין באופן חיובי ומעצים".

ואליום. "יריב נתי, בן זוגי בעשר השנים האחרונות, הוא גלולת הוואליום שלי. מאזן את האימפולסיביות שבי ומתנהל בשאנטי באנטי. בתקופה הקשה של אחרי 'האח הגדול' הוא השכיל להבין, כי הוא חכם ורגיש, שכדאי להניח ולתת לי את הזמן שלי. פשוט החליט להפוך לשקוף עד שהדברים יחזרו למסלולם, ואסור לשכוח שגם הוא היה צריך להתמודד עם כל סערת יורם זק. רק גבר מלא ביטחון עצמי ובטוח כל כך בקשר בינינו יכול היה לצלוח את התקופה הטראומטית הזו. אני מעריצה את המעוף והחזון שלו, את היצירתיות שלו ואת העובדה שמתוך צורכי השטח הוא הבין שמי אם לא הוא יפתח סוכנות ליוצאי ריאליטי, וידאג להם. אני בכוונה קוראת להם יוצאי ולא פליטי, אני הרי אחת מהם. הוא דואג למנף את 15 דקות התהילה למשהו ארוך טווח למי שיש בו פוטנציאל, והוא מעניק אוזן קשבת ומכילה".

זוהר. "הרבה נשים בטוחות שאני משקיעה הון תועפות במראה שלי ומבקשות טיפים 'להיות זוהרת כמוך'. לא נעים לי להודות, אבל אני צובעת בעצמי את השיער עם שפופרת שעולה שקלים בודדים, ועד 'האח הגדול' יריב היה מספר אותי במספריים מהקלמר של הבן הקטן שלי. למי יש זמן לבזבז במספרות? היום אני מרשה לעצמי להשתמש בקרמים יקרים ומורחת אותם בקמצנות, מעט שעושה את העבודה יופי. השנים שבהן נאבקתי על פרנסת הילדים שלי לימדו אותי שלא באמת צריך הרבה כדי להיראות נפלא. גנים טובים? גם. כדאי שיהיו. אני מאוד דומה לאבא שלי במראה והוא פולני יפה תואר שכזה. להאריך שיער? אין מצב. אני נראית אחרת לגמרי עם שיער ארוך, מרגישה שהשיער מקטין אותי, את האישיות שליגלם. "אני לא מסוגלת להעביר הלאה משהו שיצא תחת ידיי והוא עדיין בצורתו הגולמית והלא ראויה. חייבת לעבד אותו, לעבור עליו אלף פעם, לדייק ולהיות מרוצה מהתוצאה. זה נובע מפרפקציוניזם ומתוך כבוד, וזה לא משנה אם זאת העורכת שלי או שזה חבר שביקש שאכתוב עבורו דבר מה. בתוכנית הבוקר שאני מנחה אני מקבלת את התסריט יום לפני, אבל חשוב לי לעבור על החומר, ללמוד אותו ולהציע רעיונות, כך שאהיה הכי מחוברת למה שאני שואלת וקוראת מהפרומפטר. אני בהחלט עובדת קשה ולא מחפפת. לשמחתי, קודקודי התוכנית משתפים איתי פעולה ומבינים שזו אני".

טוטאלית. "אני מוקפת מכרים רבים אבל חברות טובות יש לי שלוש, מתקופת פוסט הגירושים שלי. החברות שלי איתן טוטאלית, ואם צריך לשכב על הגדר עבורן, אני אעשה זאת. הן בפירוש הכותל שלי ואני סומכת עליהן, משתפת אותן בכל, לא שומרת דברים לעצמי. הן יודעות שאני שם בשבילן אם הן צריכות אותי. בכלל, אני טוטאלית עם אנשים שאני אוהבת".

ייעוד. "היה לי מפעל שיש, הייתי יחצנית, מפיקת אירועים - וכל השנים האלה אנשים שאני פוגשת אומרים לי: 'מה את עושה פה? את חייבת להיות בטלוויזיה'. והנה, החיים הובילו אותי להגשים את הייעוד האמיתי שלי. היום אני נרגשת להגיד: 'אני דנה רון, ואני מנחת טלוויזיה'. יש לי תוכנית בוקר כיפית ומהנה ב'קשת' שנקראת 'יום חדש בקיץ' (ימים ראשון עד שלישי ב-9 בבוקר), והיא מגיעה אחרי שעתיים של אקטואליה לא תמיד פשוטה, בארצנו כמו בארצנו. חשוב לי שאנשים ייהנו מהתוכנית ויחייכו בזכותה, ואני מרגישה שאני במקום שאני צריכה להיות בו. כל בוקר אני מארחת סלבריטאים שלאו דווקא באים לקדם משהו ומפתחת נושאים שקשורים באקטואליה רכה, והכל בשידור חי עם כל האדרנלין שכרוך בו. התוכנית הזו היא הנאה צרופה והרייטינג המדהים שלה, יחסית לרצועות הבוקר המקבילות, מוכיח את זה".

כסף. "מעולם, גם בתקופות הקשות של חיי, כסף לא עשה לי את זה. לא מעניין אותי, וזה אפרופו השמועות הזדוניות על מאות אלפי שקלים שקיבלתי כדי שלא אתבע את קשת. מעניינת אותי הערכה, מעניינת אותי הגשמה עצמית, ולא להחליף כל שנה את הריהוט בסלון. אני ישנה על אותה המיטה כבר 20 שנה וזה לא באמת מזיז לי. תנו לי עונה טובה של התוכנית שלי ואני בעננים".

לנדמרק. "לפני עשר שנים פירגנתי לעצמי שלושה ימים תמימים בפורום של לנדמרק. מה שהתחיל כחוויה משותפת עם חברה הפך למפנה גדול בחיי. כולנו בטוחים שאנחנו מאוד ייחודיים בבעיות שלנו, בכאבים שלנו ובקשיים, ושם נופל האסימון שכולם דומים. הבנתי שאין טעם לתת לדברים שקרו לי בגיל 5 לנהל את חיי גם כמה עשורים אחרי, ולראשונה התמודדתי עם חלקים פרובלמטיים מעברי שתמיד היו מוקצים. אפילו למחשבה. לא רציתי להתמודד איתם, הייתי עסוקה בהישרדות והפצעים נותרו בשלהם. לא מדממים, אמנם, אבל גם לא מגלידים. מה שהצלחתי לעשות באופן הכי משמעותי אחרי הסדנה היה לשחרר ולסלוח".

מבטים ננעצים. "מרגע היציאה שלי לרחוב אני מתמודדת עם מבטים שננעצים בי. אני עוברת ברחוב או בקניון ושומעת את הרחש שמזנב. אחרי תקופה הרחש נרגע, כמובן, אבל היום, עם התוכנית, שוב יש התעצמות של תגובות מהרחוב. אבל הפעם צועקים לי: 'דנה, אנחנו מתים על התוכנית שלך'. זה אושר גדול וסיפוק עצום לשמוע את זה ולהבין שאני מקבלת הערכה מהרחוב ולא כי נתתי פייט לפרידה הכט. לשמחתי, 'האח הגדול' כבר לא מגדיר אותי. שלוש עונות של 'תהיו בריאים' ותוכנית הבוקר שלי הן הקבלות המקצועיות שעומדות היום לזכותי".

נכספת. "ככה אני רוצה שיקראו לספר שאני מסיימת עכשיו לכתוב. התחלתי לכתוב כבר לפני שלוש שנים, הרבה לפני 'האח הגדול'. גם אז נזקקתי למשהו שיסעיר ויטלטל אותי, והתיישבתי לכתוב. הספר מתחיל בסיטואציה שישבה לי שנים בראש: מעלית, קומה שביעית,
מסדרון צר, נקישה על הדלת ואני פוסעת רועדת אל תוך החדר ששינה את חיי. מי חיכה לי באותו החדר? בשביל זה צריך לקרוא את הספר. עוד עשרה עמודים לערוך סופית ואני מסיימת".

סחבקייה. "טומי ומתן, שני הבנים שלי, יודעים שיש להם אמא שתעשה הכל למענם ולא משנה אם מדובר בדבר פעוט או במשהו משמעותי ודרמטי. אני מאוד מעורבת בחייהם, אבל חשוב לי גם לתת מרחב. אני אמא שמחבקת ואוהבת ועם זאת אין אצלי סחבקייה ואני לא חברה שלהם. אני לא אמא סחבקית, אני אמא כמו של פעם, מספיק מבט אחד כועס ומייד הילד מתיישר. ככה אני מאמינה - יש היררכיה, אני ילדתי אותם ולא להפך, יש כבוד ויש הערכה ויש ביטחון מצידם שאני אהיה שם בשבילם כל אימת שיצטרכו".

עגולה. "תסריט חיי הוביל אותי להיות סוסת פרא פצועה. הסוסה הזו היתה בילדותה פראית, עם התפרצויות זעם ודרמות ו'מי יכול עלי-' בגיל בוגר יותר ההתפרצויות הפכו לקריזות שכאלה ואני מרגישה שעם השנים יותר ויותר התעגלתי. שייפתי את הקוצים והפכתי למתונה יותר. את הקריזות תירגמתי להתקפי אימפולסיביות והיום אני במקום אחר. למדתי לשחרר. אם מקרה יורם זק היה קורה לי בגיל 30 בטוח הייתי מגיבה אחרת. אולי זה הגיל, ובטוח שליריב יש בעניין הזה המון קרדיט".

פושטת רגל. "בגיל 26 הייתי גרושה עם שני ילדים, ומפעל השיש שהיה בבעלותי פשט את הרגל, על לא עוול בכפי. ככה הסתובבתי, עם חובות של יותר ממיליון שקלים, אזרחית סוג ב' שלא יכולה לצאת מהארץ, לא יכולה לפתוח חשבון בנק ובלי משפחה תומכת. הסיפור הזה הרס אותי לעשר השנים שבאו אחר כך, וזה מסביר את החרדות שלי בענייני פרנסה. אני לא טיפוס פסימי בדרך כלל, אבל בכל מה שקשור לפרנסת הבית אני בחרדות, אולי כי רוב חיי הבוגרים הייתי במצוקה כלכלית".

צלקות. "היציאה הדרמטית שלי מ'האח הגדול', שלוותה בלינץ' תקשורתי בגלל סיפור יורם זק, צילקה אותי בהתחלה. אנשים דיברו על דמי שתיקה שקיבלתי, על 'תהיו בריאים', שכאילו קיבלתי כדי לרצות אותי. אותי אפשר להשתיק? אותי אפשר להנחות מה להגיד? אין מצב. וגם לא ייתכן שאקבל להנחות תוכנית ועוד עונה ועוד עונה, רק כדי לפצות אותי. בקשת סימנו אותי כבר בבית האח הגדול כמועמדת עם פוטנציאל לעשות טלוויזיה, וכל מה שקרה אחר כך רק עיכב את העניין, לא להפך. אם לא הייתי טובה, לא הייתי מקבלת את רצועת הבוקר הנחשקת כל כך. היום אני כבר מקבלת הצעות מזכייניות אחרות, וזה מרגיש לי כמו האישה הנשואה שעדיין מחמיאים לה ברחוב. יורם זק הוא אחד מהאנשים שאני אוהבת. רק בגלל זה הצלחתי לשרוד את כל התקופה שניסו להרעיל אותי נגדו ולגרום לי לכעוס על מה שהיה. שנה וחצי אחרי כל הפרשה, הצלקות הגלידו. כל פרק ה'אח הגדול' מאחוריי".

קשר דם. "לקשר דם אין שום משמעות בעיניי. הוא זניח ומה שחשוב הוא מי גידל אותך באמת, מי היה שם בשבילך. אני מבקרת חברות שמודות שקשה להן עם הילדים של בני זוגם מנישואים קודמים, כי הילד החורג הזה הוא הרי אני. בגיל שנה הוריי נפרדו וגידל אותי אבא חורג. גם יריב, שהכיר אותי עם שני בנים קטנים, הוא אביהם לכל עניין ודבר - כך הוא מתייחס אליהם וכך הוא מתנהל. מרגש אותי כשהוא מעיד שיש לו שני בנים".

רמדיה. "האחיינית שלנו, נטע המקסימה, בת אחיו של יריב, היתה 'תינוקת רמדיה'. כולי צמרמורת כשאני נזכרת ביום שראיתי אותה אצל ההורים של נתי, ופתאום היא התחילה לפזול ובתוך יומיים קריסת מערכות. איזה זעזוע עברנו כולנו. חודשים של אי ודאות ואחר כך המלחמה נגד רמדיה. היום נטע כבר בת תשע וחצי, ילדה מהממת עם קשיים אובייקטיביים ועם הורים מסורים בצורה מעוררת הערצה".

שניקי. "כל הסיפור התחיל מזה שמתן היה תינוק שמנמן וחמוד, שנראה כמו עוגיות שנק, העגולות והטעימות האלה. קראתי לו שניקי, ואז יריב התחיל לקרוא לי ככה גם כן, והיום הוא קורא לי שניקי ואני קוראת לו שניק. מין שמות חיבה כאלה שאנחנו מרעיפים זה על זה. אם הוא קורא לי דנה, אני מבינה שמשהו חמור קרה או שהוא ממש כועס עלי".

צפו בראיון עם דנה:

תיאבון. "מהרגע שבישרו לי שקיבלתי את תוכנית הבוקר, די נסתם לי התיאבון. לא אוכלת. בהתחלה היתה ההתרגשות מהבשורה, עכשיו התרגשות מהעשייה המדהימה הזו ומהדינמיקה של השידור החי. הגעתי ל-48 ק"ג, שזה משקל החתונה שלי בגיל 18. וזה לגמרי המתכון הבטוח שלי לדיאטה מוצלחת. כל מה שיש לי להגיד על ענייני דיאטה הוא: 'אנשים, תגשימו את עצמכם'".

איפור: נגה תמיר לסולו; עיצוב שיער: דן מיכאלי; ע' צלם: אלי טסמה; הפקה: שרון שובל.
צולם במלון עדן האוס פרמייר, תל אביב

hagitr@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו