עוד לפני תחילת דצמבר 2016 החלו בתעשיית הקולנוע האמריקנית לעסוק בסיכומים, כאשר רבים טוענים כי למרות ההכנסות הסדירות, זאת היתה שנה רעה עם בציר סרטים בעייתי. האצבע המאשימה מופנית לעבר פס הייצור ההוליוודי, המפיק סרטים נוסחתיים וצפויים. הקהל מצביע ברגליו ותר אחרי אפשריות אחרות.
רק לפני שנה תעשיית הבידור העולמית התרכזה ביציאתו הצפויה של "הכוח מתעורר", הסרט השביעי בסידרת "מלחמת הכוכבים", הנחשב למותג המצליח ביותר בתולדות הקולנוע. הטירוף, ההתלהבות והציפיות היו בשמיים. כל אלה נעלמו ואינם קיימים עת יציאתו לאקרנים בימים אלה של הסרט "רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים", על אף שיוכו למותג. למרות שחלק מקהל המעריצים מתייחס לסרט בחשדנות, הוא צפוי להפוך ללהיט.
אך גם אם ייכשל, על פס הייצור של אולפני דיסני ניצבים שלושה סרטים נוספים מעולם "מלחמת הכוכבים" שנמצאים בשלבי הפקה שונים, בעוד אחרים נמצאים בשלבי תכנון מוקדמים במסגרת תוכנית רב־שנתית, הכוללת גם שיווק מוצרים חדשים ופתיחת פארק שעשועים.
בעיני רבים זאת הבעיה. ז'אנר המדע הבדיוני שהיה בעבר ניסיוני וחדשני הפך לנוסחה המשלבת אפקטים מיוחדים, עלילת טובים ורעים בסיסית ומעט מדי יצירתיות ומקוריות. זאת אולי הסיבה לאופן שבו מבקרי הקולנוע וצופים רבים התלהבו מהסרט "המפגש" ("Arrival") שיצא לאקרנים לאחרונה. "מדובר בסרט מדע בדיוני נדיר עם שכל ולב", כתבה מבקרת אחת. "זה בדיוק מה שאנחנו צריכים בזמנים שבירים אלה - משל חכם על פתיחות מחשבתית ואחדות", ציין מבקר הקולנוע של ה"הוליווד ריפורטר". ב"וול־סטריט ג'ורנל" ציינו כי "מה שיוצא דופן בסרט הוא ליבתו המהורהרת ומשחקה המצוין של איימי אדמס".
"המפגש" עוסק במפגש ראשון של בני אדם עם חייזרים המגיעים לכדור הארץ ובניסיון לתקשר עימם על רקע מתיחות עולמית, אך גם משלב קו עלילה המתמקד בדמות המרכזית המגולמת על ידי השחקנית איימי אדמס. בלי להסגיר את תוכנו, סרט זה מנצל את הציפיות של קהל הצופים כדי להפתיע אותו בסופו של דבר.
יש הבדל
בעקבות הצלחתו, "המפגש" עורר מחדש את הדיון על ההבדל שבין מד"ב (sci fi) לבין מדע בדיוני (Science fiction). כבר בשנות ה־70 של המאה הקודמת חלק מהמבקרים טענו כי מד"ב הוא חיקוי זול ומוצר נחות לעומת מדע בדיוני. במילים אחרות, "סוגה עילית" לעומת יצירות מסחריות וממוחזרות.
מצד אחד - "מדע בדיוני" שעוסק בעתידנות, פילוסופיה, טבע האדם ומוסר, ומצד שני - סרט מד"ב שהוא בעצם קרנבל של תחפושות ושל אפקטים מיוחדים. במאמר שפורסם בנושא על ידי הסופר והתסריטאי הארלן אליסון ב־1997, הוא תיאר את ז'אנר המד"ב כ"השקפה פשטנית, תפיסת עולם של ספרות זולה שהודגמה בסרט 'היום השלישי', המעוות את סקרנותנו לגבי האפשרות של חייזרים ביקום שלנו והופך אותה לקריקטורה אפוקליפטית".
אחד ההבדלים הבולטים בין מד"ב לאח הרציני שלו הוא העובדה שיצירות מדע בדיוני מבוססות, במקרים רבים אך לא בהכרח, על יצירות ספרותיות. במקרה של הסרט "המפגש" מדובר בנובלה "סיפורי חייך" של הסופר טד צ'יאנג.
בשנים האחרונות הופקו כמה סרטי מדע בדיוני שנתפסו כיצירות רציניות ומקוריות. בשנה שעברה עורר הסרט "אקס מכינה" התלהבות רבה ונחשב לאחד הסרטים הטובים של 2015, אך הוא לא הוצג בהקרנה מסחרית בישראל. לעומת אופיו הצנוע של "אקס מכינה", הסרט "בין כוכבים" (2014) של הבמאי כריסטופר נולאן ניסה להתמודד עם סוגיית עתיד האנושות מחוץ לכדור הארץ, תוך התבססות על תיאוריות מדעיות אותנטיות. נולאן, בזכות הצלחותיו המסחריות, הצליח להרים פרויקט זה אף שלא ניסה להקל על הצופים.
גם "בלייד ראנר" שהופק ב־1982, בכיכובו של האריסון פורד, שייך לסוגה העילית של סרטי מדע בדיוני. הסרט לא זכה להצלחה מסחרית אך הפך לסרט פולחן, הן בגלל המראה המיוחד והחדשני שלו והן בזכות התבססותו על הסיפור "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?" של הסופר פיליפ ק' דיק. יש לציין כי "המפגש" הכניס קרוב ל־80 מיליון דולר מאז יציאתו בארה"ב לפני כחודש, זאת לעומת "רוג אחת", שעל פי הערכות, יכניס בצפון אמריקה, בסופ"ש הנוכחי, לפחות 150 מיליון דולר. זאת הסיבה שאין הרבה סרטי מדע בדיוני "רציניים" בהשוואה למד"ב המסחרי של "מלחמת הכוכבים", סרטי גיבורי־על מבוססי קומיקס וכדומה.
לחשוב מחוץ לקופסה
מאז שהבמאים ג'ורג' לוקאס וסטיבן שפילברג שינו את הוליווד לפני כ־40 שנים עם רצף של שוברי קופות היסטוריים, המד"ב הפך בהדרגה למנוע של תעשיית הקולנוע האמריקנית והעולמית. "מלחמת הכוכבים", "מפגשים מהסוג השלישי",
"אי.טי", "הנוסע השמיני", "פלאש גורדון", "סופרמן", "הבריחה מניו יורק", "מקס הזועם", "שליחות קטלנית", "חולית", "חזרה לעתיד" ו"מסע בין כוכבים" הם רק חלק קטן מהסרטים שסחפו את דמיונם של מיליוני צופים בשנות ה־80 של המאה הקודמת.
עם הזמן המד"ב הפך לז'אנר נוסחתי בעל תבניות קבועות, ובמקרים רבים גם צפויות, ובשנים האחרונות הקהל מתחיל להציג סימני מיאוס. הדעיכה הנוכחית אינה הפתעה ויש שצפו אותה מראש. לוקאס ושפילברג עצמם, האבות המייסדים של עידן שוברי הקופות, טענו לפני שלוש שנים כי תעשיית הקולנוע ניצבת לפני "קריסה" בגלל כישלון אפשרי של סרטים, שעלות הפקת כל אחד מהם מוערכת בכ־250 מיליון דולר.
לוקאס טען שתעשיית הקולנוע תפיק פחות סרטים, ואלה שיופקו יוצגו בבתי הקולנוע במשך תקופה ארוכה יותר, בדומה להפקות בברודוויי. תחזית הקריסה התממשה בחלקה במהלך הקיץ האחרון, כאשר סרטים רבים כשלו, אך הוליווד עדיין חיה ובועטת, לטוב ולרע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו