"הוא לא התפרסם בזכות מעשיו, הוא התפרסם בזכות הקיום שלו", סיכם אחד ממקורביו של ג'ון קנדי ג'וניור את האיש שהיה לאגדה אמריקנית. סרט התעודה על הנסיך הניו־יורקי שנהרג בסוף המילניום הקודם הוא יצירה קולנועית נוסטלגית, מתקתקה ועשירה בדרמה. יותר מכל, "אני ג'יי אף קיי" מתרפקת על הזיכרונות הטובים שהותיר "ג'ון ג'ון", היורש יפה התואר לשושלת קנדי, ומספרת את סיפורו של הגבר שנועד להיות נשיא, אבל מצא את מותו בנסיבות טרגיות. חרף כל היצירות שנעשו על בני המשפחה, סידרת הדרמה שבמרכזה ג'ון הצעיר טרם הגיעה למסך. עכשיו זו שאלה של זמן. מישהו חייב להפוך את החומרים האלו לתסריט. הצעת ליהוק: אדריאן גרנייה לבית "הפמליה".
אין שחקן בהוליווד שלא חולם להיכנס לנעלי ג'ון קנדי ג'וניור, ואולי אין גבר אמריקני שלא חלם יום אחד להיות בנעליו המבריקות. "הילד של אמריקה", שנולד לאור הזרקורים ומצלמות ליוו כל רגע בחייו עמוסי התהילה והאסונות, היה אחד האנשים המוכרים בתבל. מפורסם - אולי "הכי מפורסם" - עוד לפני עידן הרשתות החברתיות. בלי אינסטוש ובלי ציוצים שמו הלך לפניו ופתח לו את כל הדלתות בעולם. "הוא היה הדבר הכי קרוב לנסיך", ניתחו מומחים את אישיותו, "גדולה הוטלה על כתפיו".
לצד החשודים הרגילים בסרטי תעודה - עיתונאים, היסטוריונים וכיוצ"ב - הגיעו חבריו של ג'ון ג'ון להעלות זיכרונות מחייו, וסלבריטאים מדרגת רוברט דה נירו, כריסיטאן אמנפור, סידני קרופורד ומייק טייסון תרמו את האנקדוטות שלהם. בזכותם, היה אפשר לגלות שהנסיך שנא שקראו לו ג'ון ג'ון, לא טרח לנעול את אופניו בניו יורק כי לא חשש מגניבות (מובן שאופניו נגנבו פעמים רבות), אהב מאוד את אמו, ונהנה ממערכות יחסים ארוכות. שכבה אחר שכבה נחשף בן הקנדי השלישי בדרגת תהילתו - לפניו ניצבו אביו הנשיא הכריזמטי ואמו כוהנת האופנה - וכל קילוף חשף מורכבות. הבצל ששמו ג'ון קנדי ג'וניור התגלה בסרט כגבר שנולד לכוכבות ונהנה ממנה רוב חייו. מסרטי הארכיון הציץ הילד המתוק, שהפך לאייקון לפני שמלאו לו 3 - עת הצדיע מעל ארונו של אביו המת, בתמונה שקיבעה את מעמדו לנצח.
הילד צמח והפך לנער חובב ספורט, לצעיר יפה תואר ולגבר אצילי, שבחר להפנות עורף לפוליטיקה. התקשורת, שגמעה כל צעד שלו בשקיקה, קיבלה אותו בסוף כאחד מבניה, כמו"ל, בעל מגזין עצמאי בשם "ג'ורג'". "לא היה מי שלא חזר אליו, הוא השיג את מי שרצה לשער, הוא יכול היה לראיין את מי שרצה", נזכרו הקולגות בערגה בימים הטובים. העובדה שקנדי ג'וניור צולם כל חייו הביאה לסרט שפע של חומרים. ראיונות שהעניק, מסיבות עיתונאים בהשתתפותו, וצילומים ביתיים מימיו כדייר בבית הלבן - האחרונים מאפשרים להציץ לחייו ועונים על הכמיהה האנושית לדעת "איך זה שם בפנים". הסיום הטרגי של חייו, בתאונת טיסה, מקבל נפח קטן בסרט. היוצרים, כמו המקורבים, העדיפו לשים את הפוקוס הרחק מחלומות התעופה והטיס של הגיבור, שהסתיימו בהלוויה משולשת של קנדי, אשתו ואחות אשתו. "אני חושב שהעולם הפסיד", אמר חבר משפחה בסיום, "לא נמצא תחליף וגם לא יימצא". אמריקה אוהבת לאהוב את הכוכבים שאינם בסביבה. געגועים למנהיג שיכול היה קנדי להיות הם תענוג גדול: לעולם לא נדע אם היה מצליח, לעולם לא יזכרו אותו כמי שנכשל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו