שלום, רופא

המוני מילים נשפכו על הרופא הכי בלתי נסבל והכי מוכשר בטלוויזיה, האיש שמאמין ש"כולם משקרים" ושלא חסך לאורך שמונה עונות שקרים מפציינטים, עובדים, חברים ובנות זוג. כל זאת נכון עד אמש. בפינאלה של "האוס" התגלה שד"ר גרגורי האוס הוא בכל זאת, ולמרות הכל, אנושי. תודו שהופתעתם.

אחרי עונה קצת מקושקשת, שבה האוס חזר מהכלא, שכר רופאים חדשים לעבוד איתם והבריח את אישתו הפיקטיבית, התברר מה שנרמז לאורך הדרך - האוס בכלל מאוהב בחבר הכי טוב שלו, ג'יימס ווילסון. בפרקים האחרונים של העונה ביקש ווילסון הגוסס מסרטן לבלות עם חברו הטוב, בעוד האוס התחמק ממנו. בפרק הסיום - שנקרא, כמה סימבולי, "כולם מתים" - התממשה האהבה הזאת אחרי משחק מקדים ארוך במיוחד. האוס, שנלכד בבניין בוער, הז-ה ברגעיו האחרונים מפגשים עם דמויות משמעותיות בחייו. רופאים שעבדו איתו ואהובה אחת לשעבר - אבל לא האהובה הנכונה, לעזאזל - ביטאו את נפשו המיוסרת של המיזנתרופ הפופולרי ביותר בעולם. בסוף, ב"האוס" כמו ב"האוס", גם היוצרים משקרים. הבניין נשרף והתמוטט וכולם הגיעו להלוויה של הרופא המהולל, אבל האוס לא מת. הוא זייף את מותו כדי לרכוב אל השקיעה עם ווילסון עד למוות. כמה אצילי, כמה חברי.

* * *

תחנה מרכזית

גרייס, yes דוקו, 21:15

"כל כך רציתי לחיות איתה כל החיים, את לא מבינה", אומרת גרייס לבמאית, מתייחסת לבת זוגה ג'ן שנסעה לפיליפינים והבטיחה לשוב, אך לא השמיעה קול במשך חודשים. גיבורת הסרט התיעודי שזיכה את יוצרתו, מיכל אהרונסון, במקום הראשון בתחרות הסטודנטים בדוקאביב 2012, היא גרייס - דמות בלתי שגרתית, אוונגרדית, מה שנהוג לכנות "טיפוס". גרייס הפיליפינית היא אם לשלושה בנים, מנהלת סלון יופי, גרושה ולסבית. היא מתגוררת במרכז הארץ, נוהגת בג'יפ ולומדת בנייה במטרה לבנות במו ידיה בית בעתיד. גרייס מגלמת בתוכה שורה של קונפליקטים שכל אחד מהם יכול להחזיק סרט שלם. היא פתוחה, כנה ולא חוששת מדבר. בקיצור: גרייס היא החלום של כל יוצר דוקומנטרי.

תת תרבות הפיליפינים בישראל נחשפת באמצעות סיפור האהבה של גרייס וג'ן. אהרונסון מלווה אותן בעבודה בסלון היופי בתחנה המרכזית, בביתה של גרייס ובמסיבות, כשהן שיכורות מאהבה ומבטיחות להביא ילדים לעולם ולבנות יחד בית. מבט קרוב על חייה של גרייס חושף אישה שאינה עונה על אף קריטריון ברשימת "העובדת מהפיליפינים". גרייס היא ההפך מהסטריאוטיפ. במידה רבה אפשר להאשים אותה בהתנהגות ישראלית טיפוסית: היא דורשת להיות מאושרת, ומוכנה לשלם על כך מחיר.

אהרונסון גירדה את השכבה העליונה של גרייס. גם בתום הסרט דמותה של גרייס עדיין נשארה בלתי מפוענחת, ושאלות רבות נותרו בלתי פתורות. סימני השאלה השאירו טעם של עוד.