בשיא ההצלחה שלה שיוועה תעשיית הפופ הים־תיכוני לזמרת צעירה שתהפוך לכוכבת החדשה של הז'אנר, לממשיכה של שרית חדד. בסך צעדו שמות כמו ג'ולייטה, שני יצהרי, אתי ביטון, שרית אביטן ומורן מזור - מנצחת "אייל גולן קורא לך". אבל עברו עוד שנתיים עד שהגיעה עדן בן זקן שנשאבה לוואקום. היא היתה טרייה, רעננה וזמרת לא רעה, שהפכה, במחי אלבום אחד, לשם הנשי החם בענף ותוך שני אלבומים לכוכבת המובילה שלו.
בן זקן היא מוצר פופ תעשייתי, שנולד בתוכנית ריאליטי ("אקס פקטור") ומנוהל בקפידה על ידי חברת הפקות פרטית ("שרית הפקות"), מהזן שהחליף את חברות התקליטים הגדולות. ההצלחה של זמרת כמוה תלויה בכמה גורמים: הראשון הוא בניית המותג והסיפור שלו, במקרה שלה הבחורה מהפריפריה הרחוקה (קריית שמונה) שבאה לכבוש את העיר הגדולה; השני הוא בחירת החומרים המוסיקליים; והשלישי הוא שיווק ויחסי ציבור מוצלחים.
בהתאם לרצונות הקהל, שאותו נועד הפופ לשרת, הרפרטואר של בן זקן מורכב משני סוגי שירים - בלדות אהבה־געגוע־דיכאון, שנועדו לפרוט על רגשות המעריצות המתבגרות, ושירים קצביים בסגנון החפלה שעושים שמח.
בן זקן מוכשרת ומתמסרת יפה לאנשי המקצוע, שעד כה עשו עבודה טובה והצליחו להביא אותה פעמיים לתואר "זמרת השנה" (במצעד של ערוץ 24) ולמעמד של כוכבת עולה עם שורת להיטים מנצחת: הבלדות "מנגינה", "תאמין לי" ו"אין לי אותך"; והקצביים "מלכת השושנים", "תזיזו" והדואט עם פאר טסי "כל העיר שלנו".
מוסיקלית היא מציגה שילוב מוצלח בין מזרחית, פופ, דאנס, בלדות ואפילו בלוז ונגיעות של רוק ורגאיי. היא לא זמרת־על ולא סטארית מלידה, אבל צמחה יפה לתוך הדמות. אם שרית חדד היא מלכת הז'אנר, דיקלה תפסה את משבצת האיכות והרגש, ונסרין הולכת על עומק ונחשבת ליותר הארדקור, בן זקן בת ה־22 היא נסיכת הפופ של הצעירים והצעירות, שלוקחת את הקופה ועוקפת מתחרות מחוץ לז'אנר כמו רוני דלומי ויובל דיין.
עם כל אלה הגיעה בן זקן למופע ההשקה לאלבומה השני, "תאמין לי", שנערך במוצאי שבת בהאנגר 11 בנמל תל אביב. המופע כמובן עבד גם הוא לפי כל החוקים: במה עמוסה ב־11 נגנים ושני זמרי ליווי, ניהול מוסיקלי של אלי קשת, מהמעבדים וממפיקי המוסיקה הבולטים בז'אנר, קהל נלהב שנדחק לבמה, שר את כל המילים ורקד, סיקור תקשורתי רחב והשמות הבולטים בתעשייה סביב שולחנות.
בן זקן עצמה נראתה מיליון שקל. רזה מתמיד, בשמלה שחורה אופנתית וחושפנית, שתוחלף בהמשך באאוטפיט שחור צמוד, ועל ראשה רעמת בלונד פלטינה בוהקת, שהתאימה לחיוך צחור השיניים.
"חצי קריית שמונה פה", היא אומרת לקהל, אחרי שפתחה את המופע עם הסינגל החדש "אין לי אותך". לוקח לה זמן, אבל בעזרת הלהיט "מנגינה" היא מתחילה לצאת מההתרגשות. בשיר השלישי, "כל מה", היא כבר משתחררת ומתחילה לבלות. בשיר הרביעי, גימיק - אחותה הקטנטנה עולה ומדקלמת את שורת הפתיחה של "ג'נטלמן", שמתחבר יפה ל"אלבינה", קאבר שמתחיל לממש את הפוטנציאל של הרכב הנגנים.
הרצף נמשך עם "כמה רזית", שמזכיר את חדד של לפני 15 שנה, ועם "תזיזו", הלהיט המאוד מגניב, שנהנה מאחד מלחני הפופ הטובים של השנים האחרונות, ומסתיים ב"צוללת" הסטנדרטי. על "הייתי חוזרת" היא מכריזה כשיר בלוז. כלי הנשיפה בולטים, אבל למרות שיש 11 נגנים על הבמה, המחשב של אלי קשת נשמע דומיננטי. אחרי חצי שעה בן זקן יורדת, ועולה הזמר יוסי שטרית ("אקס פקטור"), ששר לא רע עם צבע קול ממשבצת שכבר תפוסה על ידי פאר טסי.
בן זקן חוזרת עם הבלדה "כשאתפרק". אין לה בעיה לעלות גבוה ולנגן שם על מיתרי הלב, אבל בקטעים שבהם היא צריכה לשיר נמוך ולהביע רגש, יש לה עוד דרך לעשות. ב"שורף לי בעיניים" היא מסלסלת יפה ומשלבת דיכאון טורקי עם עיבוד עכשווי.
בשלב הזה היא מקבלת על הבמה אלבום "פלטינה", וההתרגשות ניכרת בה כשהיא מבצעת את הלהיט "מלכת השושנים" והיא קצת מתבלבלת, דווקא בנאמבר שאמור להיות שיא הערב.
בן זקן חוגגת עם שיר החפלות "שיכורים מאהבה" ומחברת את "בחור מזהב" בעל הרמיזה המינית (״מותק אתה בא לי טוב כל הלילה״)
לקלישאות החפלה "שמחה גדולה הלילה" ו"ידיים למעלה". היא מפציצה אר אנד בי ב"אף אחד" ביכולת וירטואוזית, בוהקת כבלונד הפלטינה שעל ראשה בשיר הנושא "תאמין לי" ומבצעת הקפת ניצחון בלטינו־דאנס־מזרחי עם "כל העיר שלנו".
בשלב הבא בקריירה שלה היא תצטרך למצוא את ה"כשהלב בוכה" וה"הייתי בגן עדן" שלה, שיעבירו אותה למשבצת הבאה של זמרת כל־ישראלית. כי אם יש גן עדן, עדן בן זקן עוד תמצא אותו.
עדן בן זקן. האנגר 11, תל אביב, 19.11
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו