אם יש משחק שממחיש את העולם השונה שבו מתקיימות קבוצות אירופיות, גם כאלו עם משאבים דומים, זה המשחק הערב (21:45, ספורט 5 פלוס) באמירויות בין ארסנל לפ.ס.ז'. האלופה הצרפתית משחקת בליגה שבה אי זכייה שלה באליפות תהיה הפתעה מדהימה ואי־העפלה לליגת האלופות היא בגדר מדע בדיוני. ארסנל, לעומת זאת, משחקת בליגה שבה שני המקומות הראשונים מאוישים על ידי קבוצות שכלל לא משחקות באירופה.
התיקו באולד טראפורד בשבת, עם שער שוויון מאוחר למרות דומיננטיות מוחלטת של מנצ'סטר יונייטד, דווקא נטע תקווה אצל הלונדונים, כמי שחזרו להיות קבוצה שגם מגרדת תוצאות. זה מצטרף לניצחון על ברנלי בדקה ה־93, לניצחון קשה בעשרה שחקנים על סוונסי ולקאמבק מפיגור 2:0 בבולגריה. כל זה מאוקטובר. אפשר להוסיף את אלו לשוויון מאוחר בפאריס בסיבוב שעבר מול יריבתה הערב, שבזכותו 0:0 יספיק לתותחנים כדי לשמור על המקום הראשון בבית.
אבל נחישות זה דבר אחד ואיכות היא דבר אחר. ארסנל רשמה ביום ראשון ניסיון הבקעה אחד למסגרת, שדי הציל אותה. להתרשמותי, ההצבה של אלכסיס סאנצ'ס במרכז המחישה למה בברצלונה העדיפו להשתמש בו באגף. אוליבייה ז'ירו בשפיץ ההתקפה מושך את ההגנה ויוצר מרווחי פעולה למסוט אוזיל. וחופש פעולה לאוזיל הוא הדבר היחיד שהופך את ארסנל, לפעמים, לקבוצה מיוחדת.
הבעת אי אמון
הפיטורים של יורגן קלינסמן מנבחרת ארה"ב אמנם הפתיעו רבים, בשל התדמית של מדינת ספורט יסודית שלא תעשה צעד כזה במהלך קמפיין, אבל הדבר המפתיע בעצם אמור היה להיות המינוי. בעיקר כי קשה למצוא לו איזושהי הצדקה בקורות החיים.
את גרמניה ואת באיירן מינכן קיבל המאמן בעיקר בזכות שמו. בנבחרת הצליח חלקית ובבאיירן קרס. בשני המקרים לא נדרש לתהליך עמוק, שזה בדיוק מה שהכדורגל האמריקני צריך.
ובסיטואציה הזו קלינסמן בחר בפתרון מאוד שנוי במחלוקת: הוא נתן אמון בשחקנים שהקשר שלהם עם ארה"ב מתבטא בדרכון אמריקני בגלל חוקי האזרחות הדי מקלים של המדינה, אבל כאלו שהקשר שלהם עם הכדורגל האמריקני קלוש עד בלתי קיים. בסגל האחרון שזימן ונחל הפסד 4:0 מביך בקוסטה ריקה, היו לא פחות משמונה שחקנים כאלו מתוך 23.
בשבוע שעבר עסקנו פה בנושא הזה בהקשר של נבחרות אפריקניות. אבל כאן בדיוק טמון ההבדל. לנבחרות מאפריקה הענייה אין שום תקוות מלבד הצלחה במגרש. לשם כך אפשר לגייס ילידי צרפת בעלי קשר קלוש למדינה. לכדורגל האמריקני יש תקוות, מציאותיות או לא, להפוך למדינה שבה הכדורגל על סדר היום בין ענפי הספורט הגדולים, שהוא ראוי למשאבים הגדולים של הטלוויזיה. זה לא יקרה בחיפוש כדורגלנים שנולדו לחיילים אמריקנים בגרמניה.
כשאנשים כמו יורשו המיועד ברוס ארנה (שאימן את הנבחרת בשלושה מונדיאלים) והכדורגלנית מהגדולות בהיסטוריה איימי וומבאך ביקרו אותו על כך - זה לא בא ממקום קסנופובי, אלא ממקום של אמון בכדורגל האמריקני. קלינסמן פשוט לא האמין בכדורגלן המקומי.
