עשרים ושישה מכתבים ושש גלויות לא מוכרים שכתב הסופר האוסטרי־יהודי שטפן צווייג, אחד מגדולי הסופרים האירופאים של המחצית הראשונה של המאה ה־20, נמסרו לאחרונה לספרייה הלאומית בירושלים.
המכתבים והגלויות מגוללים תכתובת בין צווייג לבין קורא ומעריץ צעיר שלו, הנס רוזנקרנץ בן ה־16 מהעיר קניגסברג (כיום קלינינגרד), שהיתה בעשורים הראשונים של המאה ה־20 בירת פרוסיה, אז חלק מגרמניה. חליפת המכתבים החלה בשנת 1921, במכתב שבו שאל רוזנקרנץ את צווייג כיצד הוא חושב שעליו לתכנן את חייו כדי להפוך לסופר, ומסתיימת בשנת 1933, בסמוך לעליית הנאצים לשלטון.
את המכתבים מסרה לספרייה הלאומית חנה יעקובסון, תושבת בת ים בת 92, שהיתה בתו החורגת של רוזנקרנץ, אשר היה נשוי לאמה.
לדברי ד"ר סטפן ליט מהספרייה הלאומית, צווייג זיהה ככל הנראה ברוזנקרנץ כישרון כתיבה ובמשך שנים רבות תמך בו מקצועית ואף כספית. צווייג אף נפגש עם רוזנקרנץ, וכשהצעיר הקים הוצאת ספרים היפנה צווייג אליו את ידידיו הסופרים.
צווייג מתייחס בתכתובת לנושאים יהודיים רבים, ובאחת מהאיגרות כותב: "על היהודי להתגאות ביהדותו ולהתפאר בה... גם האנטישמיות, גם השנאה, גם השיסוע העצמי הם מרכיבים עתיקי יומין של גורלנו ההיסטורי - הבעייתי תמיד... אל לנו אפוא לחפש דרך החוצה; עלינו להיות אמיצים כדי להישאר בתוך גורלנו. אם היהדות היא טרגדיה, הבה נחייה אותה".במכתב אחר התייחס צווייג לרעיון שהעלה רוזנקרנץ לגבי אפשרות לעלות לארץ ישראל. צווייג, שמעולם לא ביקר בארץ ישראל, התבטא כי אינו תומך ברעיון הציוני.
רוזנקרנץ עלה לבסוף לארץ ישראל ב־1933.
צווייג, שכתב בימי חייו יותר מ־30 רומנים, נובלות וקטעי פרוזה, ובהם "העולם של אתמול" ו"משחק המלכים", הצליח להימלט מאירופה עם תחילת מלחמת העולם השנייה. בפברואר 1942 התאבד בברזיל עם אשתו.
המכתבים יוצגו לקהל באירוע מיוחד, שייערך בספרייה הלאומית ביום רביעי הבא, 23 בנובמבר.