סופה של אגדה

מייק וואלאס היה המראיין שלא ידע רחם; הוא היה קשוח, עיקש ולא חמל על אורחיו. כשהתיישב אל מול אורחיו, הטיח בהם את השאלות, אבל הגיע מוכן למעמד - כי לאחר הכנה מדוקדקת הוא ידע את כל התשובות. המרואיין נחשף, בדרך כלל, במערומיו הציבוריים, בחולשתו.

כי המראיין-חוקר מייק וואלאס כבר ידע, למעשה, את התשובות. הוא הכין את "שיעורי הבית". לפיכך, התיר לעצמו לירות, להפגיז את מטחי השאלות ולא להיות מנומס וסולידי. הוא היה עיתונאי עד הסוף, ללא גינונים מלאכותיים. וואלאס, בן למהגרים יהודים מרוסיה, יליד ארה"ב, היה אבן הפינה לתוכנית התחקירים היוקרתית "60 דקות" של רשת CBS.

הוא היה השדר הראשון שהוזעק בשנת 1968 לצוות העיתונאי המייסד של התוכנית על ידי המפיק האגדי דון יואיט.

אופיו העיתונאי - היותו החוקר שאינו מוותר, מי שיודע מראש גם מה יהיו שאלות המעקב שלו - היה ממטביעי החותם החשובים על ההיבט העיתונאי, התיעודי, של הטלוויזיה האמריקנית. בכך אין כל ספק. וואלאס עשה זאת לאורך קריירה ארוכה של כ-60 שנה, עד אשר הודיע על פרישתו לפני כשש שנים. יש להבין לנפשותיהם של אלה שנרתעו מלהתייצב מול מצלמותיו של וואלאס, אך מי שנעתרו והסכימו לראיון שהיה למעשה עימות קשוח, הותירו אחריהם מסמכים תיעודיים מרתקים, בניצוחו של וואלאס.

אחד מהם היה הראיון הנודע שלו עם "ד"ר מוות", ג'ק קבורקיאן, שסייע להחיש את מותם של המבקשים נפשם למות. לאחר שחרורו מן הכלא הסכים האיש להיחשף, והתוצאה היתה מסמך טלוויזיוני בעל אופי אתי, מוסרי ונוקב. לפעמים סיבך וואלאס את רשת CBS בתביעות דיבה והיה עליה להתנצל. אך המעסיק לא ויתר על שירותיו.

וואלאס עצמו נחשף כמי שלקה בהתקפים של דיכאון, ופעם אף התוודה כי חשב לשים קץ לחייו. מייק וואלאס, שהלך לעולמו והוא בן 93, לא היה, אפוא, עוד עיתונאי. על כך יעידו גם עשרות פרסי ההוקרה שהוענקו על הישגיו לאחת מדמויות המפתח של העיתונות האלקטרונית.

צילומים: אי.פי ורויטרס