"טוב לי בחיים"

שבוע בדיוק לפני ערב פסח, אסתי גינזבורג עסוקה. בבלאקברי שלה מופיעה תזכורת של שתי מילים שסוגרות לה את כל אחר הצהריים של יום חמישי: "הרב גרוסמן". "כשהרב גרוסמן קורא לך, אתה לא שואל פעמיים בשביל מה", היא אומרת, "הוא מבקש אז הולכים. אני הולכת לעזור לארוז חבילות לנזקקים לחג הפסח. הכרתי אותו בזכות עדי, שמאוד מחובר אליו כבר שנים, ואני שמחה שאני יכולה לעזור. אני עושה את זה מכל הלב".

אני לא מצליחה להתאפק ושואלת אותה אם חתן פרס ישראל, הרב יצחק דוד גרוסמן, הוא גם זה שיקדש בעוד חודשיים אותה ואת ארוסה, איש העסקים עדי קייזמן. גינזבורג מגיבה בשתיקה. חיוך ביישני של שפתיים מושלמות.

כבר שנה וחצי יוצאת גינזבורג עם קייזמן (39), בעלה לשעבר של עפרה שטראוס ואביה של בתם המשותפת - דניאל. גבות רבות הורמו וספקולציות אינספור הושמעו על עתיד מערכת היחסים הזו, אבל לאסתי, שחגגה בתחילת מארס 22 אביבים, לא אכפת. היא ממש לא מבינה מה הבעיה במערכת יחסים עם גבר שמבוגר ממנה ב-17 שנה. להפך.

"אני אמנם בת 22 בגיל הכרונולוגי, אבל הרבה מעבר לגיל הזה בהספק שלי, בהתנהלות, בתחושה הפנימית שלי. בנות 20 מסיימות צבא וממלצרות כדי לחסוך כסף לטיול סביב העולם. אני כבר עשיתי כסף והייתי בכל העולם. אני לא אלך לחפש את עצמי בדרום אמריקה. אם לא הייתי מקציבה לעצמי עוד כמה שנים של קריירה, הייתי עכשיו אומרת לעדי, 'יאללה, מזיזים עניינים', ומייד נכנסת להריון. אני רוצה עדר של ילדים, מתה להיות אמא ומרגישה בשלה לעניין. תמיד הרגשתי שהמקום הנכון והאמיתי בשבילי הוא בבית, עם בן הזוג שמתאים לי", היא תאמר לי מאוחר יותר, אבל בינתיים היא מגיבה לשאלת החתונה שלי באנחת אכזבה, או עייפות, או שתיהן גם יחד.

"אני מאכזבת אותך, נכון-" אני שואלת אותה, "ביקשת שלא אציק לך בענייני החתונה, ואני הרגעתי אותך שיהיה בסדר".

"אני לא מאוכזבת", היא עונה. "אני מבינה את העבודה שלך, אני לא מתראיינת מאתמול, אבל אני רוצה שתביני גם אותי".

"מה להבין בדיוק? סוף סוף, בארצנו הקטנטונת, יש לנו חתונה של היפה בבנות", אני אומרת לדוגמנית הבינלאומית, שהוכתרה לאחרונה במגזין האמריקני "COMPLEX" בתור "היהודייה הכי סקסית בעולם". "את מצפה שלא נתעסק בזה-", אני מפצירה בה. "שלא נרצה לדעת? לראות? אין לנו מספיק את איראן על הראש-"

"זו אכן בעיה, ואני חייבת להודות שאני בפרנויה ממנה", היא עונה. "אבל אם צלמי פפראצי הציעו כסף לשכנים שלי כדי לטפס על גגות הבתים שלהם ביום החתונה, אז משהו כאן יוצא מפרופורציות. זה מטורף. אין לי ספק שהם גם יעלו על מסוק אם לא תהיה להם ברירה. מזל שיש לי כאלה שכנים מקסימים ולויאליים".

אז אולי כן תשתפי את מי שהיה שם איתך גם כשקיבלת את כל הקמפיינים הגדולים? מה הבעיה להקדיש רבע שעה למסיבת עיתונאים מכבדת? ורגע, זה בעצם אומר שהחלטתם להתחתן בבית-

"אם מבטיחים לי שמסיבת עיתונאים מתחילה ומסיימת את העיסוק בחתונה שלי, אני חותמת עכשיו על העניין ויוצאת בשמחה לצלמים עם עדי לפני החופה. אבל הרי אין מצב שזה יספק אותם. תמיד יהיה הצלם או העיתונאי שיחרף את נפשו וגופו בשביל תמונה בלעדית מהחופה, ולא בא לי שבאותו רגע מקסים וקדוש וטהור, שבו, ככה אומרים, זוג יכול לבקש כל מה שהוא רוצה וכל החטאים שלו נמחקים ונסלחים - לא בא לי שהרגע הזה יצולם ויפורסם לעיני כל. אני רוצה את החוויה הזאת פרטית שלי, אינטימית שלי, עם החברים והמשפחה שלי. מבאס אותי שאני צריכה להתחנן שייתנו לי לחוות את הרגע הזה לבד, בעצמי. זה בדיוק כמו שאני מזדעזעת מהחדירה לפרטיות של הצלמים לחייהן של נשים שרק ילדו, כמו גל גדות ורותם סלע. ילדת לפני שנייה, הוצאת מעצמך את נפלאות הבריאה, זה הכי אינטימי בעולם והכי אישי שיכול להיות, בדיוק כמו הרגע שבו עדי יגיד לי 'מקודשת'. תנו להתאושש. תנו אוויר".

זה אומר שאת מתחתנת בבית שלכם בצהלה - הבית שאבא שלך, הארכיטקט אריק גינזבורג, תיכנן ושעדי שכר אותו ממנו-

"זה אומר שאני לא יכולה ולא רוצה לספר כלום על החתונה שלי. הורגים אותי עם העניין הזה. בייחוד עם שמלת הכלה. אף פעם לא הייתי ילדה שחולמת על יום החתונה שלה ומתארת את השמלה שלה לפרטי פרטים. ממש לא הקדשתי לזה זמן ומחשבה. תהיה שמלת כלה, והיא תהיה יפה, מן הסתם".

איך עדי מתייחס לכל ההייפ סביב החתונה-

"הוא לגמרי קול, ממש גיבור. הוא היה רגיל להופיע במדורי הכלכלה, ועכשיו עבר להופיע כל הזמן במדורי הרכילות. הוא מתייחס לעניין בחוכמה שאופיינית לו, וכל הלחץ והפרנויה מגיעים ממני. את רוצה לראות את הילדים היפים שלי, ג'יי וזי-..." היא שואלת פתאום ומראה לי תמונות של שני כלבי הגולדן שלה, ג'יי וזי. "אני מטורפת עליהם. הם בפירוש הילדים שלי. ג'יי נסיכה אמיתית והיא ממש מבינה עברית. ממש. היא גם הרבה יותר חכמה מזי, אבל זה ברור, ככה כל הנשים - אנחנו הרבה יותר חכמות מהגברים. אני רוצה עוד מלא כלבים".

אחת התמונות חושפת פינת ישיבה חדשה ומזמינה בחצר הבית רחב הידיים שבו היא מתגוררת. "כן, זאת פינת ישיבה חדשה, ואני יושבת שם עם הכלבים וקוראת ספרים, ואנחנו ממש כמו תמונה פסטורלית ממגזין 'HOME AND COUNTRY'. אני מתה על הבית שלי", היא אומרת בהתלהבות שאי אפשר שלא להיסחף אחריה. "באופן כללי אני כבר כמעט לא יוצאת מהבית. אין לי בשביל מה. מקסימום מסעדה טובה, והביתה. גם את יום ההולדת שלי חגגתי ככה. אחרי שנים של מסיבות והילולות - שזה בסדר, ככה בת 19 צריכה לחגוג - אני יכולה להגיד ממרום גילי: התבייתתי.

"המגורים עם עדי הם בעצם הפעם הראשונה שאני גרה לבד, בלי ההורים, ואם היתה לי בריכה בבית אז בכלל אין מצב שהייתי מוציאה את האף שלי החוצה. אני חייבת לקדם את עניין הבריכה. אני נהנית להיות בבית. בכל פעם אני מתעסקת עם פרויקט אחר - פעם זה המחסן, פעם אלה הארונות, אני בפירוש מקננת לפני החתונה. אני יודעת שאני הולכת לצאת הכי עקרת בית, אבל אני מבשלת הרבה וגם אוהבת מאוד לאפות. קרין גורן היא הגורו שלי לענייני אפייה. בחיים לא פישלתי עם מתכון שלה. היא אלופה. לא יצא לי לפגוש אותה, אבל יש מצב שהיא מחפשת מתמחות בתחום הקונדיטוריה? כי אם כן, אני פה! אבל אני חייבת להירגע עם האפייה".

למה-

"אני אוטוטו מתחתנת. אני חייבת להפסיק עם העוגות".

חודשיים זה מספיק זמן לדיאטת בזק, לא-

גינזבורג מגיבה בשתיקה. חיוך ועיניים נוצצות מישירות אלי מבט. היא היתה בת 20 כשראיינתי אותה לראשונה. בשנתיים שחלפו משהו נרגע לה בפנים - היא נינוחה יותר, רזה יותר, יפה יותר, והעיניים של החיילת הכי יפה בצה"ל, שהיו כבויות, עכשיו מוארות ונוצצות. אבל קשה להתעלם מהלוק החדש. גינזבורג, שרק לפני שנה הצטלמה טורפת כמויות מסחריות של מזון בקמפיין לרשת אפריל שביקש להעביר מסר נגד אנורקסיה, ושנודעה בממדיה האנושיים, החורגים מהמראה השדוף המאפיין דוגמניות - השילה לאחרונה לא מעט ממשקלה.

רזית מאוד. עכשיו כולם ישאלו מה קרה לזאת שהטיפה לאכול? בקצב הזה ה-BMI שלך לא יתאים למה שנקבע בחוק הדוגמניות.

"אני מרזה כי אני כלה ערב חופתה. זה הכי טבעי בעולם שאתרגש וארצה להיראות הכי טוב בערב הזה. אני לא שונה בעניין הזה מאף כלה אחרת".

את מאוהבת. אני רואה לך את זה בעיניים.

"לגמרי. מהרגע הראשון שפגשתי את עדי ידעתי שזה יהיה רציני וארוך טווח. הוא בפירוש כבש אותי. בא ופרש מעלי את מוטת הזרועות שלו, ואני מרגישה כמו גוזל מוגן ובטוח מתחתיהן. עזבי את זה שהוא חתיך הורס, הוא גבר מדהים ויש לו הלב הכי גדול והכי טוב מכל האנשים שאני מכירה - ואני מכירה. הוא כל הזמן רק מחפש איך לעזור ואיך לתת ואיך לגרום לי להרגיש טוב. הוא דואג לי, הוא מבשל לי אוכל איטלקי שהוא גדל עליו, ואם יש לי קונפליקט רציני או בעיה רצינית בעבודה, הוא יישב לידי, יחזיק לי את היד וירגיע אותי. ההחלטה מה לעשות תהיה בסופו של דבר שלי, אבל אני אחליט ממקום רגוע ושלו".

כשאני שואלת אותה על יחסיה עם בתו דניאל בת ה-7 היא עונה שהיא "שרופה עליה. היא מושלמת וחכמה ואנחנו מסתדרות נהדר. כל המשפחה שלי אוהבת אותו - אבא שלי, אחותי, הוא הבן שמעולם לא היה לאמא שלי. הוא מהילדים האלה שפוגשים ומייד מתאהבים בהם, ואי אפשר להתעלם מהאנרגיות הטובות שהוא מביא איתו".

משבר גיל 40 בגיל 22

עד שאסתי תלבש בקיץ הזה לבן, היא ממשיכה לקטוף קמפיין אחר קמפיין. היא הפרזנטורית של אפריל, של תכשיטי מילר, של מכשירי השיער לשימוש ביתי רמינגטון, ולאחרונה גם מככבת בקמפיין לחישגד. בין לבין היא מוזמנת נון סטופ לצילומים באירופה ובארה"ב.

"קשה מאוד להגיע לסיפוק או לאיזשהו גירוי אינטלקטואלי במקצוע הזה", היא אומרת כשאני שואלת אותה על הקריירה המצליחה שלה. "תפסת אותי בעיצומו של קונפליקט פנימי נורא גדול ביני לבין המקצוע שלי. אולי אפילו יותר מזה. אני די מרגישה שמיציתי".

את מתכוונת למשבר של ממש-

"אני מתכוונת למשבר מקצועי מהסוג שאנשים מגיעים אליו בגיל 40, ואני חווה אותו עכשיו בגיל 22. מצד אחד אני אוהבת את העבודה שלי, שלא אשמע חלילה כאילו אני מזלזלת בבאר שממנה אני שותה. מגיל 15 אני מדגמנת ומשתדלת להיות חרוצה, נעימה ומקצועית. אבל בימים כאלה אינטנסיביים זה שוב לבוא, שוב לשבת בכיסא, שוב מושכים לך בשיער, עוד פעם מאפרים אותך, כל כך קל להשתעמם בסיטואציה הזו, ומה שמטריף אותי זה העובדה שזה עולם שמאוד מרוכז בעצמו. אני יכולה להגיע לצילומים בשש בבוקר ולסיים בתשע בערב, ואני לא אדע בסוף היום מה קורה בעולם. מנותקת לגמרי, בעולם שעסוק בחיצוניות. אני יכולה להעביר שבוע שלם ולא לדעת שהיה רצח בטולוז או שמשפחה שלמה נשרפה למוות. התחושה שלי היא שימים שלמים נעלמים לי, נמחקים לי. לא החכמתי, לא למדתי כלום, לא ראיתי אם השמש זורחת או אם מעונן".

אז איך פותרים את הקונפליקט? נרשמים ללימודים? מתנדבים בשביל הלב-

"אני רוצה מאוד ללמוד פסיכולוגיה, ואני יודעת שזה גם יקרה בעתיד. בינתיים אני לא יכולה להתחייב על מערכת שעות תובענית, כי אני כל הזמן טסה לחו"ל לעבודה. גם האוניברסיטה הפתוחה היא לא בשבילי, כי אני לא אוכל לקחת על עצמי את האחריות ללמוד. אני צריכה מסגרת קבועה מראש ומוגדרת".

תוכלי להתחיל ללמוד גם בגיל 30. את יודעת, עשו את זה קודם לפנייך.

"זה מה שאת מאחלת לי? לדגמן עד גיל 30? לעשות 15 שנה אותו הדבר-"

אני מאחלת לך להישאר נאמנה לעצמך. זה עניין שתמיד הקפדת עליו, לפי ההיכרות הקצרה שלי איתך. כשיגיע הרגע לשינוי תזהי אותו.

"אני לא רוצה להישמע קוטרית וקטנונית, שלא יגידו, 'זאת, יש לה צרות של עשירים'. אני מודה על ההזדמנות הנפלאה שהיתה לי להיחשף לעולם הזה. הוא עיצב את מי שאני ואת מה שאני. הוא העניק לי את החיים האלה, ואני לא מדברת על עצמאות כלכלית, שהיא כמובן חשובה מאוד, אני מדברת על האנשים שפגשתי, על המקומות שנסעתי אליהם ועל החוויות שחוויתי. כל אלה עיצבו אותי, ומבחינתי, בזכות כל אלה אני לא מרגישה עם עדי את פער הגילים שיש בינינו".

מה עם קריירת משחק? כבר כיכבת בסרט האמריקני "12".

"מאוד נהניתי לשחק בסרט ולהיות מבוימת על ידי ג'ואל שומאכר, אבל כנראה התשוקה להיות שחקנית לא ממש שם, כי אם זה היה בוער בתוכי הייתי עושה את זה. אני מרגישה שהטייטל המקצועי שלי הוא דוגמנית. לא זמרת, לא שחקנית. אני דוגמנית וזה מה שאני עושה הכי טוב, אף על פי שלשיר אני מאוד אוהבת".

וההתנדבות שלך בעמותת חיים למען ילדים חולי סרטן? שלושה חודשים אירגנת עבורם אירוע התרמה, ואני רומזת לך באופן ישיר שתדברי על זה ואת מתעלמת מזה. למה-

"כי אני מה שנקרא מתנדבת שקטה, בלי יותר מדי רעש. תאמיני לי שאם היינו בעיצומו של ארגון ערב ההתרמה הייתי מתנה את הראיון הזה בפרסום הטלפון לתרומות".

היה אירוע מוצלח-

"היתה הצלחה מסחררת. כל מי שהזמנתי הגיע ופתח את הלב ואת הארנק. גייסנו בסביבות ה-300 אלף שקלים, ובשנה הבאה אני רוצה יותר. זה מדהים איך הפכתי להיות מקבצת נדבות, ועשיתי את זה בלב שלם. התחננתי בטלפון לבכירי המשק שיקנו כרטיסים לערב ההתרמה, ותוך כדי העשייה הזו אני מקבלת באי-מייל עדכונים על ילדים שלא שרדו. זה רק נתן לי כוח להמשיך ללחוץ. הפכתי להיות מאכערית גאה. קראתי את אנשי הקשר שלי מאל"ף ועד ת"ו כמה וכמה פעמים, ולא התביישתי לנצל למטרה הזו כל קשר שאי פעם יצרתי. בערב האירוע התרגשתי כמו אמא של ילד בר מצווה - רציתי שהכל יתקתק, שיהיה אסתטי, שהסאונד יהיה מושלם. אני בטוחה ושלמה שכל הכסף שנתרם הולך לטובת מכשור רפואי לילדים האלה, וגם כל מי שעומד בראש העמותה עושה את זה בהתנדבות מלאה ובלי לקבל שכר. שלושה חודשים עמלתי על הערב הזה, וגם דחיתי הצעות עבודה בחו"ל. התמסרתי כל כולי לעניין והיה לי חבל על כל יום שלא אהיה בארץ לסגור עוד עניין, למכור עוד כרטיסים".

ואז את חוזרת הביתה, יורדת מהעקבים, מסירה את האיפור, ואיך את מרגישה?

"בעיקר שמחתי על כך שזה יצא לפועל בצורה הטובה ביותר והצליח. אני לא עוצרת וטופחת לעצמי על השכם. לא אומרת גם בחדרי חדרים לעצמי, 'כל הכבוד לך. עשית משהו טוב'. גם כשהודו לי בסוף הערב הרגשתי שאני זו שצריכה להודות להם על ההזדמנות שהם נתנו לי לעזור. אני בכלל צריכה להודות על כך שאני בצד שיכול לעזור, לתת מעצמי. זו זכות גדולה, וזה מזל גדול שצריך להודות עליו בכל יום. אני רואה את הילדים הגיבורים האלה ואומרת לעצמי, 'ואני העזתי להתעצבן ולקטר היום. על מה ולמה-'" היא אומרת, ופתאום מפתיעה אותי בשאלה: "נכון שעכשיו תשאלי אותי: 'אז מה עוד לא שאלו אותך עד היום-'"

לא, ממש לא. זה מה שבדרך כלל שואלים אותך-

"זה מה ששואלים אותי לקראת סוף הראיון".

אני אבקש ממך משהו אחר, אם את רומזת שצריך לסיים.

"נסי אותי".

תני כותרת לראיון הזה.

"יש לי כותרת היסטרית".

לכי על זה.

"תכתבו בגדול: 'אסתי גינזבורג מאושרת. מאוד'".

פרטי, נמקי והדגימי.

"אני מאושרת, טוב לי בחיים, הגעתי לנחלה וגם למנוחה. כל חלקי הפאזל הושלמו מבחינתי וכל הכוכבים שאחראים על החיים המקצועיים, הזוגיים, האישיים, הבין-אישיים - הכל התחבר לי פתאום. נכון שיש את עניין המשבר המקצועי שדיברתי עליו, אבל הוא לא מעיב על האושר שאני מרגישה. בשום פנים ואופן. אני כבר לא הולכת לטיפול פסיכולוגי, אין לי בשביל מה. אני מאושרת וטוב לי במקום הזה שבו אני נמצאת. לא צריכה יותר".

זה מאז שעדי הופיע בחייך-

"מאז שהוא הופיע החלקים התחילו לזוז, והיום התמונה שלמה. לגמרי".

hagitr@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו