כשסופר משתמש בגיבוריו של סופר אחר כדי לכתוב רומן משלו, פרקטיקה המכונה "פיתום", הוא יכול לאמץ את הגיבור ואת תכונותיו הבולטות, לשגר אותו לתקופה אחרת (לרוב לימינו) ולעדכן אותו. זה המקרה של שרלוק הולמס, שבגלגולו הנוכחי, כפי שהוא מגולם להפליא על ידי בנדיקט קמברבאץ' בטלוויזיה, הוא גיבור בן זמננו, שמתלבט בדילמות אקטואליות, מצויד אמנם בד"ר ווטסון ונאבק עדיין בפרופ' מוריארטי, אבל בלונדון של המאה ה־21.
אפשרות אחרת היא מה שעושה "אגודת איאן פלמינג", שמטילה מדי פעם על סופר שהיא בוחרת לכתוב עוד כרך בעלילות הסוכן החשאי המפורסם בעולם, הלוא הוא ג'יימס בונד - ומטילה אותו בכל ספר למציאות אחרת. יש 39 ספרי בונד רשמיים; רק 14 הראשונים נכתבו ע"י פלמינג. האחרון, "Trigger Mortis" ("הדק המוות" בתרגום חופשי), פרי עטו של אנתוני הורוביץ, יצא בשנה שעברה.
כריכת הספר (עם עובד)
ויש את פיליפ מארלו. מארלו הוא האבטיפוס; המקור. בוראו, ריימונד צ'נדלר, הספיק לכתוב בחייו רק שבעה ספרי פיליפ מארלו (ועוד אחד, שהושלם לאחר מותו על ידי רוברט פארקר), אבל הם הפכו לקאנון של ספרות המתח. צ'נדלר הוא הנביא של חובבי הז'אנר, ובייחוד של תת הז'אנר האפל, "Noir", ועל גדולתו יחלקו מעטים: הוא משורר של מתח. האמירות הציניות והמפתיעות, התיאורים הכתובים ביד אמן, הדיאלוגים המבריקים והמדויקים, הסגנון החסכני - כל אלה הופכים את הקריאה בספריו ליחידה במינה. מארלו כה נטוע בזמן ובמקום (ביי סיטי, עיר דמיונית בקליפורניה) שקשה להעבירו לתקופה אחרת, ועל כן ממוקם הרומן שהחיה אותו, "הבלונדינית שחורת העיניים", בתקופה שבה פעל: בתחילת שנות ה־50 של המאה ה־20, כהמשך ל"שלום ולא להתראות" (1953) ול"פלייבק" (1956).
בנג'מין בלאק הוא שמו הספרותי של ג'ון באנוויל, והוא הסופר השני בהיסטוריה (אחרי פארקר) שקיבל אישור ממשפחת צ'נדלר להשתמש במארלו כגיבור ספרו. תחת שם העט בנג'מין בלאק הוא כותב ספרי מתח מקוריים ונחשבים, שגיבורם הוא הפתולוג קוורק ("שגיאות קטנות" ו"ברבור הכסף" הופיעו גם בעברית).
העובדה שחסידי צ'נדלר מתייחסים לכתביו ביראת קודש ממש חייבה את בנג'מין בלאק לגשת בזהירות רבה למלאכה. הנעליים לא גדולות, הן עצומות! לכן בחר בהיצמדות כמעט מוחלטת לסגנון המקורי של צ'נדלר. ההזדהות הזו ניכרת היטב בספר. יפה עשו עורכיו הישראלים, אמיר צוקרמן ומאיה פלדמן, שהיפנו את תשומת הלב של הקורא לאזכורים רבים שפיזר בלאק לסידרה המקורית. דמויות ואירועים מספרים קודמים צצים ב"בלונדינית" לעיתים קרובות ויוצרים רשת קשרים מצטלבים, שמגבירה את ההרגשה שאתה מחזיק בידך פיליפ מארלו אמיתי. כמו שנכתב ב"ניו יורק טיימס": "(הספר הזה) יכול לעבור בקלות ככתב יד מקורי של צ'נדלר, שהתגלה בארון מאובק בלויולה, כשרק בלשנים בעלי יכולת בלשית יוכלו לחשוף את התרמית".
אל משרדו של מארלו נכנסת אישה מרהיבה: "היו לה גם שיער בלונדיני ועיניים שחורות ועמוקות כמו אגם בהרים, ועפעפיים מרהיבים... השתדלתי לא להסתכל לה על הרגליים..." הבלונדינית, קלייר קוונדיש, בת לאימפריית בשמים עתירת ממון, מבקשת ממארלו לעזור לה למצוא את מאהבה שנעלם. מכאן מתחילה עלילה נפתלת, הכוללת את כל המרכיבים הדרושים: הקליינטית התמימה היא יותר על צד הפאם פטאל, דמות הכרחית בסוגה הזאת, ומארלו כמובן מתאהב בה, שלא בטובתו; המאהב הנעלם אולי מת, ואולי לא, ואולי הוא בכלל לא מאהב? ובדרך יש סצנת אקשן יעילה ומטילת אימה במועדון אקסקלוסיבי, ועוד שני רוצחים מקסיקנים... וכל התערובת מוגשת בסגנון שמזכיר מאוד את צ'נדלר, מתובל בתובנות ציניות ושנונות על החיים.
המפרי בוגרט כפיליפ מרלו בעיבוד הקולנועי לספרו של צ'נדלר, "השינה הגדולה"
אך כאן טמונה גם חולשת הספר: ההיצמדות הקרובה מדי למקור. שהרי המקור תמיד יעלה על החיקוי, והרומן הזה הוא לא צ'נדלר אלא "מבית צ'נדלר". ההבחנות של צ'נדלר פריכות ומהנות יותר, והספר הזה מותיר אותך עם קצת ריקנות בסוף. הבעיה העיקרית היא דמותו של מארלו עצמו; הוא עדיין שוביניסט ובעל לשון חדה, אבל יותר "רך" ועסוק יותר בבעיותיו, גם הבריאותיות, הנוגעות לעישון ולאלכוהול (כמו בסרטי ג'יימס בונד האחרונים, שבהם גילו של הסוכן הפך נושא מרכזי); הוא קצת "משחק אותה" כשצריך, וגישת ה"ייקוב הדין את ההר" שכה מאפיינת אותו התעדנה מעט.
"אני חושב שתמציתו של מארלו היא הבדידות שלו", אמר בלאק למגזין "הארפר'ס" ב־2014, "אין משפחה, אין חברים, אין רכוש. הוא נאבק כל הזמן בעצב ובבדידות, וזה מה שבעיקר עניין אותי. אני מניח שהמבקרים יאמרו שמארלו 'שלי' רך מדי. אבל מארלו באמת רך. הוא קשוח אבל לא קשה - וזה הבדל מהותי. הוא קשוח, הוא אמיץ, והוא מאמין באצילות נפש. גיבור בן זמננו".
אבל אולי הביקורת הזו מעט טהרנית מדי, ונכתבת מתוך חשש לא לעורר את זעמה של כת הצ'נדלריסטים. כי בסופו של דבר, מדובר ברומן מתח מסוגה עילית בזכות עצמו, כתוב נהדר ומתורגם מצוין, שופע הומור וכל כניסה להשוואות ספרותיות היא על אחריותו הבלעדית של הקורא. ¬
בנג'מין בלאק / הבלונדינית שחורת העיניים; מאנגלית: יונתן פיין; עם עובד, 304 עמ'