"אני מבקשת סליחה מהזמן על גודש העולם שלא ראיתי בכל הרף-עין / אני מבקשת סליחה מאהבה נושנה על שרואה אני את החדשה כראשונה" (ויסלבה שימבורסקה, מתוך "מתחת לכוכב אחד קטן", מפולנית: רפי וייכרט)
כשרוני סומק הוזמן בשנת 2002 להתארח בפסטיבל השירה של ורשה, הוא ביקש להיפגש עם ויסלבה שימבורסקה. מארגני הפסטיבל ענו לו שזו תהיה משימה קשה, מפני שהמשוררת כלת פרס נובל עסוקה מאוד. בה בעת שלחו המארגנים לשימבורסקה תרגומים משיריו של סומק לפולנית (שלהם אחראי רפי וייכרט).
כשנחת סומק בשדה התעופה בוורשה, הופתע לגלות שממתינה לו מכונית מפוארת. "אמרו לי ששימבורסקה ביקשה שהדבר הראשון שאעשה בפולין יהיה לפגוש אותה בקרקוב. וככה, נסעתי ארבע שעות לקרקוב, כשבכל הזמן הזה אני כמעט רועד מהתרגשות", הוא מספר. המפגש המפתיע עם המשוררת התפתח לשיחה של כמה שעות, אפופת עשן סיגריות וכוסיות ברנדי, ובעקבותיה כתב סומק את השיר "שיר אהבה לוויסלבה שימבורסקה" (שנכלל בספר "מחתרת החלב", בהוצאת זמורה-ביתן).
"דיברנו על שירה ודיברנו על עברית ודיברנו על פולנית ודיברנו על החיים", נזכר השבוע סומק. "מבחינתי, ההרגשה היתה שפתאום הספר יורד מהמדף והופך להיות בן אנוש. האישה הגדולה מהחלומות הופכת להיות מישהי שאתה שותה איתה אינסוף כוסות של שרי ברנדי".
המחווה האנושית הזאת מדגימה בעיני סומק את גדולתה של שימבורסקה. "היא היתה משוררת שביטלה את הרווח שבין החיים לשירה", הוא מסביר, "היא תיארה את הסלון שכל אחד מאיתנו חי בו, אבל ריהטה אותו והשאירה טביעת אצבעות שאי אפשר לטעות בה. השירים שלה הם שירים של מלכה שלא מתביישת לעשות ספונג'ה ברחבת הארמון".
חובבי השירה בעולם קיבלו בשבוע שעבר בעצב כבד את הידיעה על מותה של ויסלבה שימבורסקה. מי שהוגדרה ב-1996 על ידי ועדת פרס נובל "מוצרט של השירה", מתה בביתה בשנתה, בגיל 88, לאחר מאבק בסרטן הריאות.
שימבורסקה נולדה במערב פולין ב-1923, וכשהיתה בת 8 עברה משפחתה לגור בקרקוב. חייה היו מלאי ניגודים. כך, למשל, אף שקובץ שיריה הראשון נפסל מכיוון שלא תאם את דרישות המשטר הקומוניסטי בפולין, בתחילת דרכה היתה חברה במפלגת השלטון (אך לאחר מכן התנערה ממנה).
חוסר שגרתיות, הומור והיכולת למצוא חום אנושי בפרטים הקטנים - הם שהפכו את שימבורסקה למשוררת אהובה ובולטת. גם כמבקרת ספרות היא הפגינה נקודת מבט יוצאת דופן, כשפירסמה ביקורות על לקסיקונים ואפילו על לוח שנה. ספריה, שתורגמו לשפות רבות, זכו בפרסים רבים חוץ מהנובל, ונמכרו בהיקפים של ספרי פרוזה.
רוני סומק מדגיש כי תרגומיו של רפי וייכרט, שאחראי לתרגומם של שישה מספרי שימבורסקה לעברית, השפיעו במידה רבה על הפופולריות שלה בישראל. "רפי וייכרט לא רק תירגם את שימבורסקה, הוא גייר אותה כיוון שהוא הצליח לקחת אותה ולהפוך אותה למישהי שהיא חלק מאבות המזון לא רק שלי, אלא של כמעט כל קורא וכותב שירה שחי בעברית", הוא אומר.
הקשר בין שימבורסקה וסומק היה הדוק, והיא אף כתבה את הטקסט לגב ספרו "האש נשארת באדום", שראה אור בארה"ב ב-2002. סומק ווייכרט אף נלוו אליה בביקורה בארץ בסוף 2004. "היא התקבלה כאן כמו כוכבת רוק", נזכר וייכרט, "הופענו בשני אולמות מלאים מול מאות אנשים שקנו כרטיסים".
גם לסומק זיכרונות טובים מהערב בבית אריאלה. "באולם היתה אווירה מלכותית", הוא מספר, "אנשים הרגישו שהם נמצאים בשעה שצריך למסגר אותה, שהפגישה איתה זה משהו שנכנס לקופסה השחורה של הזיכרונות. זה כמו חוויה חד-פעמית שיש לך מהופעה של הרולינג סטונס או של אריק קלפטון, ואני לא במקרה עורך השוואות עם רוקנרול, מכיוון שבשירים שלה יש תחושה של שתי גיטרות-בס-תופים - משהו שפועל על כל החושים".
מי ששיכנעה את שימבורסקה לבוא לישראל, ואף שימשה מתורגמנית שלה, היא הסופרת ניצולת אושוויץ מרים עקביא. עקביא, שנולדה בקרקוב ב-1927, איבדה כמעט את כל משפחתה בשואה. הקשר שלה עם המשוררת נוצר כששבה לפולין אחרי השואה. "היא גרה בשכנות לבית שאבא שלי בנה בקרקוב. היא אמרה לנו 'אתם, מהארץ שלכם, יקרים לנו מאוד'. מאז, כשהייתי מגיעה להשתתף בערבים בקרקוב, היא היתה באה לפגוש אותי. יש לי מכתבים ממנה".
"מוכשרת מאוד, אבל מאוד צנועה. קראתי עכשיו שלפני שהתפרסמה היתה קומוניסטית, אלו שטויות והיא התנערה מכך. היא עישנה הרבה, אבל אף פעם לא הערתי לה. לא רציתי לחנך אותה".
עקביא מספרת על שיחות קטועות עם שימבורסקה בשבועות האחרונים. "לאחרונה טילפנתי אליה כמה פעמים, ולא נתנו לי לדבר איתה. ענתה לי עוזרת שלא הכרתי. הבנתי שהיא חולה מאוד ושהסוף מתקרב, אך ביום שבו מתה עוד טילפנתי למזכיר שלה והשארתי לו הודעה. הוא כבר לא היה בבית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו